אור שמח/נחלות/ד

אור שמח ‏ נחלות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

האומר זה בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן:

הרשב"ם פירש אפילו אם אמר תוך כ"ד עבדי הוא אינו נאמן, והטור השיג עליו, דבכל מקום תוך כ"ד כדיבור דמי, ולדידי נראה טעמו דרשב"ם, עפ"י מה שחקרתי מכבר, דאם הוא ענין שלעבר תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי, ודוקא באומר שבועה שלא אוכל דמקבל על עצמו ענין שלהבא שייך לומר שתוך כ"ד חוזר בו, אבל באומר שבועה שלא אכלתי מה יועיל ע"ז תוך כ"ד, ואם תאמר אם כן כשאחד אומר שלוה מפלוני מנה אטו לא יועיל חזרה תוך כ"ד, זה אינו, דהוא ענין חיוב שנתחייב עצמו לשלם ואם חזר לא נתחייב עצמו, וכן בכ"מ שמימר או מקנה או פודה וכיו"ב כולם ענין שנעשה להבא, ואם תאמר א"כ במעידים שזה בנו אטו אינו מועיל חזרה, ע"ז אשיבך דעדים שאני דבעינן שיתקבל עדותן בב"ד, וכ"ז שלא גמרו ב"ד על ידם עדיין לא נגמר, ולכך יכולין לחזור תוך כ"ד, משא"כ באומר שהוא בנו הלא מעיד על ענין שעבר שהוא ילדו ועדותו נגמר תיכף בלא ב"ד ובלא שום חקירה ודרישה, כיון שאמר תו לא מהני חזרה אף תוך כ"ד, וזה כלל מועיל. והנה המהרש"א פרק האשה שנתארמלה דף כ"ב כתב לצדד דאם אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כ"ד דבעינן אמתלא. אך שם ודאי דלא בעי אמתלא, דהא היא אמרה להחזיק עצמה להבא לאשת איש, דמשכחת א"א שתהיה אח"כ פנויה ע"י אלמנות וגירושין לכך אם רוצין אנו להחזיקה לא"א מועיל חזרה תכ"ד, אבל כאן שאם בנו הוא הוא ענין קיים לעולם ואע"ג דבמגדף מצאנו דלולי חומרא דעו"ג הוי אמינא דמועיל חזרה תכ"ד, אטו שם הוא אומר ענין שעבר, רק שהוא פורק עול לכן הוי שייך חזרה תכ"ד שזהו ענין הנעשה מעתה היינו פריקת עול ודוק:

ובאמת לשיטת רשב"ם דבאומר זה בני אינו נאמן אם לא משום מיגו ודוקא בנכסים שיש לו ומיגו דבעי למיתב לו במתנה, ודוקא במוחזקין עליו שהוא בנו נאמן לומר שהוא בכור כמו שפירש בדף קל"ד על הך דפריך ליורשו פשיטא, א"כ על כרחין מיירי כאן בשהיו מוחזקין בו שהוא בנו ומה מועיל נאמנותו הוא רק שלא יחזור ויגיד שאינו בנו, [ולפ"ז מצי מיירי אף באין מוחזקין שהוא בנו כלל ולענין זה הוי כעדים שאם חוזר ומגיד אינו נאמן] וצריך להיות בסוף דבריו, וזאת האחרונה אינו פירוש רק הכחשה אין לנו לילך אחרי טענה אחרונה דהודאת פיו האמינה תורה במאי דאמר בני כדכתיב יכיר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וברור דצ"ל האמינה תורה במאי דאמר "אינו" בני כו', או כוונתו דלא נימא דלומר אינו בני נאמן ולומר בני אינו נאמן, וא"כ יהיה נאמן בטענה אחרונה קמ"ל דהתורה הקפידה על הכירא דאב, וכיון שכבר הכיר שוב אינו נאמן לחזור, ודלא כמו שחשב בשו"ת רע"ק דדברי הרשב"ם סותרים אהדדי דוק בלשון קדשו ותשכח. ויתכן לפ"ז באין מוחזקין בו שהוא בנו דאינו נאמן רק משום מיגו לרשב"ם מהני חזרה תוך כ"ד מירושה וכן לשאר פוסקים דסברי דבאין מוחזקין ג"כ נאמן לומר צ"ע אם מועיל חזרה תכ"ד ועיין ב"י ואכמ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.