לחם משנה/אבל/י

לחם משנה ‏ אבל י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

השבת עולה למנין אבלות וכו'. בירושלמי נתנו טעם מפני שא"א לשבעה בלא שבת ולכך עולה אע"פ שרגל אינו עולה וכתב הטור טעם זה בסימן ת':

ואין אבילות בשבת וכו'. בפרק ואלו מגלחין (דף כ"ד.) אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה, נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות. עוד אמרו שם אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה אמר ליה לא סבר לה מר אין אבילות בשבת אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דברים שבצנעה נוהג ע"כ. ויש כאן שני פירושים. האחד הוא פירוש הרא"ש ז"ל בפסקיו דסובר דר' יוחנן דאמר דברים שבצנעה נוהג לא פליג אדשמואל דאמר תשמיש המטה ורחיצה רשות דשמואל נמי חייב לנהוג קאמר והכי קאמר כיון דהם רשות חייב לנהוג בהם כמו בחול כיון שאינו נראה כאבילות. הפירוש השני הוא פירוש התוספות ז"ל שסוברים דר' יוחנן פליג אשמואל דשמואל אית ליה רשות בדברים שבצנעה ורבי יוחנן אית ליה חובה ופסקו התוספות כר' יוחנן בשם בה"ג וזה הפירוש כתב המרדכי בפרק אלו מגלחין בשם אבי העזרי וכתב שם דר' יוחנן מודה דנעילת הסנדל הוי רשות מדקאמר ר' יוחנן עליה דשמואל לא שנו אלא שאין מנעלים ברגליו וכו' משמע דאית ליה דנעילת סנדל רשות ואם נאמר דרבינו מפרש כפירוש הראשון דרבינו פסק כשמואל והוא הפירוש שעליו בנה הרב כ"מ יסוד כל פלפולו מ"מ נוכל לומר לענין עטיפת הראש דפסק דלא כשמואל דאית ליה דהוי חובה משום דמשמע בגמ' דהוי דברים שבצנעה ונוהג בשבת גבי עובדא דאביי שהבאתי ורבינו אינו מפרש כפירוש הרמב"ן דשאני התם דהיה נוהג בצינעה בתוך ביתו אלא סובר דרב יוסף בכל גוונא נוהג עיטוף הראש משום דסבירא ליה דהוי דברים שבצנעה דלא כשמואל ופסק רבינו כוותיה ותירוץ זה ג"כ נכון בעיני ככל התירוצים שתירץ הרב בכ"מ אבל מ"מ קשה לי מאי דהקשה הרב הנזכר דבנעילת הסנדל הא אמרינן דהוי רשות וא"כ חייב לנהוג ומה שתירץ הרב בעל כסף משנה דרבינו איירי בזמן הזה דאין רגילות לילך יחף אע"ג דמדברי רבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ג' נראה כדבריו שכתב ועכשיו שאין רגילות לילך בלא מנעלים הוי נעילת הסנדל חובה וחייב לנעול מנעליו בשבת וכן כתב הרמב"ם ז"ל משמע דטעמו של הרמב"ם ז"ל הוא משום דבזמן הזה אין רגילות לילך יחף מ"מ לא משמע דדברי רבינו בסתם הם דברי הגמ' ואפי' נאמר כפירוש שפירשתי דלית ליה לרבינו נעילת סנדל רשות כשמואל אלא כרבי יוחנן דפליג עליה מ"מ קשה דהא בנעילת סנדל מודה דהוי רשות מדקאמר לא שנו אלא שאין מנעלים ברגליו וכו' כדכתיבנא ומצאתי להר"ן ז"ל בפירוש ההלכות שכתב שם וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שנעילת הסנדל בשבת חובה ולפי דבריו הא דאמר ר' יוחנן לא שנו כו' לדבריו דשמואל דקאמר בגמ' נעילת הסנדל רשות הוא דקאמר אבל ר' יוחנן סבירא ליה דנעילת הסנדל מדברים של פרהסיא הוא וחייב לנעלם ע"כ משמע דהרגיש בקושיא שהרגשתי למעלה ותירץ דר' יוחנן לדבריו דשמואל קאמר ומ"מ קשה מי הכריחו לרבינו לדחוק עצמו בכך ולומר דלדבריו קאמר ולא פירש הדברים כפשטן דר' יוחנן הכי סבירא ליה וצ"ע. ומדברי הרמב"ן ז"ל נראה שתפס לו כפירוש השני שכתבתי כפי מ"ש דבריו הטור בסימן ת' שכתב דתשמיש המטה ורחיצה הם דברים שבצנעה ממש כפיית המטה וחזרת קרע הוי דברים שבפרהסיא ממש ככסוי הראש וחליצת סנדל וחייב לנהוג אבלות בתוך ביתו אם באו אחרים להראות לו פנים פריעת הראש חובה שלא לנהוג ונעילת הסנדל רשות ואם היה סנדל ברגליו אף פריעת הראש רשות ע"כ. וטעמו דפסק כר' יוחנן דדברים שבצנעה נוהג ולא כרב ושמואל דאמרי רשות ובפריעת הראש פסק דחובה כשמואל דלפי גירסת הרי"ף ז"ל דגריס אמר ר' יוחנן לא שנו שפריעת הראש חובה ע"כ ר' יוחנן כשמואל הוא דאם לא היינו גורסים אלא לא שנו לבד היה אפשר לומר דר' יוחנן הוי כרב ומאי דקאמר לא שנו קאי אאחריני אחזרת הקרע וזקיפת המטה ואמר דכשיש לו מנעלים ברגליו הוו רשות אבל פריעת הראש אפי' אין לו מנעלים ברגליו הוי רשות כרב אבל לפי גירסתו של הרי"ף ז"ל ע"כ אתי כשמואל וכן כתב שם הר"ן ז"ל והך עטיפה שמואל בעי לה וכו' ולפי גירסת הרי"ף ז"ל נראה דר' יוחנן כשמואל סבירא ליה וכוונתו כמו שכתבתי ולכך ראוי לפרש כשמואל דפריעת הראש חובה וכדי שלא יקשה ההיא דאביי דאשכחיה לרב יוסף מוקי לה הרמב"ן ז"ל דהתם איירי בתוך ביתו דוקא ולכך היה נוהג ולמד משם בק"ו דנעילת הסנדל בתוך ביתו נוהג והשתא פריעת הראש דכשאינו בתוך ביתו הוי חובה ואינו יכול לנהוג ובתוך ביתו נוהג דהוי דברים שבצנעה כ"ש נעילת הסנדל דהוי רשות כשאינו בתוך ביתו דבתוך ביתו חייב לנהוג משום דברים שבצנעה ומפני כן קאמר דנעילת סנדל ופריעת הראש בתוך ביתו נוהג וכשבאים אחרים לתוך ביתו כתב דנעילת הסנדל רשות משום דאית ליה דהאי דא"ר יוחנן לא שנו כו' הכי סבירא ליה שלא כדברי רבינו שפירשנו לדעתו דליה לא סבירא ליה ואם נעילת הסנדל לר' יוחנן הוי רשות אבל פריעת הראש הוי חובה כשבאו אחרים אליו כשמואל וכשיש מנעלים ברגליו אפילו פריעת הראש רשות ונמצאו דברי הרמב"ן ז"ל נכונים כפי הפירוש השני שפירשנו ומ"מ לא מצאתי לרבינו ראיה ברורה שיסמוך לומר דנעילת הסנדל הוי חובה:

ונותן שלום לכל אדם כו'. אולי יצא לו כן מירושלמי שאמרו שם בפרק אלו מגלחין מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים וכיון דשואלים בשלומם משמע דהם נותנים שלום אלא שקשה ששם תלו הדבר במנהג המקום ורבינו כתב הדין סתם והטור בסי' שפ"ה כתב לשון הירושלמי:

ג

אין דבר מדברי אבלות וכו'. נראה ודאי דרבינו גריס כההיא דריש כתובות (דף ד') מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת אבל דברים של צנעה נוהג וזו הוא גירסת בעל המאור והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דחה גירסא זו וכתב שם ועוד מעצמו הוא מוכרע דשבעת ימי המשתה כמועד כמו דתרוייהו שמחה כתיב בהו ולא דמי לשבת דעולה ואינה מפסקת ע"כ. ונ"ל לתרץ לדברי רבינו דמ"מ שבעת ימי המשתה גריעי מרגל ואע"ג דברגל אינו נוהג כלל מ"מ מסתייא דשמחה קלישא כי הא דליהוי כשבת דאינו נוהג בו דברים של פרהסיא אלא של צנעה. עוד אפשר לומר ימי המשתה אין לדמות כלל להא מילתא לא לרגל ולא לשבת וגריעי אפי' משבת וכמו שכתבו שם התוספות דרב ושמואל מפלגי בין חתן למועד ושבת וא"כ אע"ג. דבחתן נוהג אבילות אין כאן סייעתא לר' יוחנן דאמר דנוהג בשבת משום דשאני שבת דחמיר אבל הסייעתא הוא מדקאמר כל אותן הימים ובכל אותם הימים נכנס השבת וכדכתבו שם התוספות מיהא מייתו סייעתא לר' יוחנן והראשון נראה עיקר בדברי רבינו שכתב בפרק י"א וכל אותן הימים בדברים שבצנעה כשבת ומדמדמה לימים ההם לשבת משמע כדכתיבנא דשמחה קלישא כי האי דמי לשבת והלשון הזה שכתב בפרק י"א היא הוכחה על גירסתו שגורס בגמרא אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת. וא"ת מי שמת לו מת ברגל שהוא חג הסוכות אמאי לא יפסיק מאבילות שמיני חג עצרת לדעת הרמב"ן ז"ל שסובר דנוהג ברגל דברים שבצנעה הא דמי למאי דכתב הטור בסימן שצ"ט דמי ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות ערב הרגל שאע"פ שאינו נוהג אלא דברים שבצנעה הרגל מפסיק ה"נ כיון דבחג נוהג דברים שבצנעה יפסיק שמיני חג עצרת שהוא רגל בפני עצמו הבא אחריו והטור עצמו כתב שם כדברי הרמב"ן ז"ל שכתב על דברי הרמב"ם דקאמר דאינם נוהגים ברגל דברים שבצנעה ולא נהירא עיין שם באותו הסימן. וי"ל דשאני שבת שהוא עולה משום דאי אפשר לשבעה בלא שבת וכיון שכן הוי כאילו נהג אבילות קצת ולכך הרגל הבא אחריו מפסיק מה שאין כן ברגל שאינו עולה ולכך אין רגל הבא אחריו מפסיק. וא"ת היכי אמרינן בההוא פירקא דאלו מגלחין גבי בעיא דקברו ברגל לענין שבעה לא קא מבעיא לי דלא נהגא מצות שבעה ברגל הא לדעת הרמב"ן נהגו דברים שבצנעה י"ל דמ"מ כיון דאינו נוהג דברים שבפרהסיא לאו כלום הוא ולא דמי לשבת דאמרינן דרגל הבא אחריו מפסיקו משום דנוהג בו דברים שבצינעה כדכתיבנא דשאני שבת שעולה משום דא"א לשבעה בלא שבת כדפרישית:

נמצא מונה לאחר ר"ה ויוה"כ כ"ג יום וכו'. נראה מדברי רבינו דסובר כדברי הר"א ז"ל דתרי עילויי בחדא אבילות לא עבדינן וכיון דכבר הפסיק ר"ה שבעה לא אמרינן דיחזור יוה"כ ויפסיק וכמו שהאריך הראב"ד בלשונו הובא שם בפסקי הרא"ש ז"ל בפרק ואלו מגלחין אלא שסוף לשונו שם קשה קצת שכתב משום דלא חשיבי כרגלים גמורים דזה משמע הפך מ"ש ברישא דמעיקרא יהיב טעמא דתרתי הפסקות בחדא אבילות לא עבדינן ולבסוף משמע דהדר מהאי טעמא ונתן טעם משום דאינם רגלים גמורים דאי הוו רגלים גמורים משמע דעבדינן תרי הפסקות ולמה ליה האי אבל במ"ש דלא חשיב ר"ה כו' בהא השיגו הר"א ז"ל. ונ"ל טעמו של רבינו דר' אליעזר ור' אושעיא יהיבי טעמא התם לעצרת דהוי שבעה משום דיש לו תשלומין כל שבעה והאי טעמא ודאי לא שייך בר"ה ולכך כתבו שם התוספות דאית ליה לר' אושעיא דלא כרב גידל דרגלים מפסיקים ולא דאינם מפסיקים ורבינו לא משמע ליה דליכא מאן דפליג דודאי הלכה כר"ג וכדפסק רב גידל אלא דסובר ר' אושעיא דמאי דקאמר ר"ג מפסיקים היינו שמבטלים גזירת שבעה ולא שיחשבו כרגלים כו' אלא דוקא עצרת מפני שיש לו תשלומין כל שבעה ורב אויא פליג וסובר דר"ה חשיב שבעה דלית ליה דטעמא הוי משום דאית ליה תשלומין כל שבעה אלא משום דהוי רגל ואע"ג דרבינא סבר כרב אויא פסק רבינו כר' אושעיא משום דר' ענני בר ששון ור' יצחק נפחא לא דרשו אלא דעצרת לבד הוי שבעה מטעמא דר' אושעיא משמע דאית להו כוותיה ולכך פסק רבינו הכי דהא עדיפא ליה לתרוצי מהאי תירוצא דבא בדברי הרב כ"מ דמאי דקאמר רבינא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא ר"ל דלא אודי במנין ר"ה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דרבינא גופיה אמר על דברי רב אויא הילכך יום אחד לפני החג וכו' משמע דאודי לרב אויא בדין דר"ה ועם מה שכתבנו נסתלקה הקושיא דהקשה הרמב"ן ז"ל לפי תירוצו במה שאמר ומ"מ אין דבריו נראין וכו' ובאו דברי רבינו על נכון:

ד

ושמיני של חג רגל אחד הרי כ"א. הקשה הרא"ש ז"ל בפסקיו בחג נמי יבטל ממנו שמיני עצרת גזרת שלשים ותירץ שאני התם שלא נהג כלל דין שלשים אע"פ שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ"מ מטעם אבילות מיהא לא נאסר וקשה על זה מ"ש גבי בעיא דקברו ברגל כי קא מבעיא לי לענין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל ולדברי הרא"ש ז"ל מטעם רגל איתסר גיהוץ ותספורת ולא מטעם אבילות מיהו לזה י"ל דלענין דעולה למנין שלשים אהני הך טעמא כיון דיש בו דיני שלשים אע"פ שלא יהיה מטעם אבלות עולה אבל לענין הפסקה שיפסיק הרגל הבא אחריו לא. אך קשה מ"ש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות על ההיא בעיא וז"ל כי קא מבעיא לי לענין שלשים דקא נוהג מצות ברגל לענין תספורת וכבוס כאבל וא"ת שאין אבילות חל עליו איך הוא נוהג בהן והלא מדין הרגל לובש הוא כלים מגוהצים לבנים וחדשים ונוטל צפורניו בגנוסטרא ושמח בשמחת מרעות ואם בא ממדינת הים ומבית השביה ושאר דרכים שמנו חכמים וכו' וא"כ איך כתב הרא"ש ז"ל דלא הוי מטעם אבילות הא אהני טעמא דאבילות לבא ממדינת הים ולכל הני שכתב הרמב"ן ז"ל וי"ל דפליג הרא"ש ז"ל על ההוא דינא על הרמב"ן ז"ל וסובר דלא נאסר אלא בדברים שאסורים מתורת רגל וכ"כ הטור בסי' שצ"ט אחר שכתב דברי הרמב"ן שהבאתי ומדברי א"א הרא"ש ז"ל שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא בדברים האסורים לו מתורת רגל אבל מ"מ קשה על הרמב"ן ז"ל איך יתרץ קושית הרא"ש ז"ל דלדידיה הרי נוהג בגזירת שלשים ואין תירוץ לקושיא ההיא אלא כמו שתירצה הרא"ש ז"ל וכן הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות ועוד דרבינו ירוחם נתיב כ"ח ח"ג תירצה כך לדעת הרמב"ן ז"ל עצמו ע"ש והוא תימה וצ"ע:

ח

ונוהג בהן כל דברי אבילות וכו'. תמה הרב"י בטי"ד סי' שצ"ט על הרי"ף ורבינו ז"ל למה לא כתבו דמלאכתו נעשית ע"י אחרים וכו' כסיפא דברייתא וכבר תמה הר"ז הלוי ז"ל בס"ה כן שכתב והא דתניא קברו בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל וכו' הלכה היא אע"פ שלא כתבה הרי"ף ז"ל וכו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף