מגדל עוז/אבל/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ אבל י

א

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ב

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ג

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ד

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ה

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ו

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ז

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ח

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

ט

השבת עולה למנין אבלות כו' עד אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם. פרק אלו מגלחין (דף י"ט כ"ד) :

וכל הקובר את מתו כו' עד שלשה ועשרים יום: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש וכו': ואני אומר כמה נתאבקו במחלוקת הזאת הישנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל גבי הא דגרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר ראש השנה ויום כפורים כרגלים וכ"ש עצרת כו' עד אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום אמר רבינא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד יום אמר ליה אנא מסתברא כר"ג אמרי ע"כ וקבלת ר"מ וסברתו דרבינא לא הורה כלום במנין ראש השנה ויום הכפורים שיהא עולה שבעה מפני שאינן רגלים ורבינא דאמר מסתברא כר"ג דאמר להפסיק ברגלים אבל לא למנות יומו שבעה ועוד סבר שאין יום הכפורים מבטל גזרת שלשים מן הקובר מתו קודם ראש השנה שכל שלא הפסיק רגל הראשון שפגע בו תחלה אין רגל שני ג"כ מפסיקו אבל עצרת הנקרא רגל ושאר הרגלים מפסיקין ולפיכך כתב בסמוך בקובר קודם עצרת מונה ששה עשר יום אחרים ואע"פ שהוא יום אחד הרי הוא רגל ועולה לשבעת ימים קבר את מתו קודם סוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד שהרי שמיני רגל בפני עצמו הוא ונמצא יום הראשון מפסיק ז' וז' ימי החג הרי י"ד ושמיני של חג הרי כ"א וכן פירשו רבים וגדולים גם גאונים קדמונים נ"ע כי הם שואלין כיון דקי"ל דרגלים מפסיקין למה אמר יום אחד לפני ר"ה שהוא מונה אחר יום הכפורים שבעה ולמה לא נאמר כמו שמפסיק ר"ה גזירת שבעה שיפסיק יום הכפורים גזירת שלשים והשיבו כי מאחר ששם הרגל הראשון שפגע בו אינו מפסיק שהיה לנו לומר יום אחד לפני ר"ה חשיב כשבעה ויום ר"ה התחלת שלשים יפסיקם ואינו מפסיק גם שם הרגל הבא אחריו ופוגע בו שנית אינו מפסיקן אבל הראב"ד ז"ל סובר כבעל ה"ג ועומדים עמודים גדולים חזקים בשיטתו שמפרשים כי ר"ה ויום הכפורים כרגלים דעיקר שמעתין רוצין לומר שעולין במקום שבעה ימים לא שנא ר"ה ולא שנא יום הכפורים ולא שנא סוכות ולא חג עצרת הואיל והוא רגל בפני עצמו ואע"פ שהוא תשלומין דראשון ולפיכך אם מת יום אחד לפני ר"ה מנין יום אחד כשבעה וראש השנה כשבעה הרי כאן י"ד יום ושבעה דחול עד יום הכפורים ויום הכפורים השבעה הרי כ"ח מונה שני ימים אחר יום הכפורים לתשלום גזירת שלשים ודיו ורבינו הגדול הרמב"ן האריך בזה בתורת האדם בראיות ברורות ומ"מ דברי ר"מ ז"ל הם מוסכמים מפי חכמים ואם שיש חולקים בדברים עתיקים כולם דברי אלהים חיים:

לאחר החג כו' עד כמו שביארנו. הכל פרק אלו מגלחין והביאור בזה הפרק:

י

הקובר את מתו ביו"ט כו' עד סוף הפרק. כתבו בעל הלכות גדולות מפרק אלו מגלחין והביאו ר"י אלפס בהלכות מס' כתובות פ"ק והביאור פ"ה בהל' קדוש החדש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.