לחם הפנים/יורה דעה/קנט

לחם הפנים ‏ יורה דעה קנט

הלכות ריבית
[סימן קנט]

זה לשון ישמח ישראל 'וכבר ישראל קדושים לענין רבית ואין צריך ביאור'. אמנם אנכי ראה ראיתי הרבה ראיות שראוי ונכון להעתיק כאן קצת פסקי הלכות הנהוגות בזמנינו הן מפוסקים האחרונים. הן מפנקס ארצות שנכתוב בכת"י הגאון הסמ"ע בשנת שס"ז ביריד גראמניץ. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

א

א הגאון בעל חלקת מחוקק קרא תגר בק"ק וילנא על ההיתר כסף זקוקים שעושין עכשיו במדינתו שהלוה מודה שיש לו כסף ברשותו. (וה"ה על שאר סחורות נמי אסור, אם לא שהוא ידוע שיש לו כל סחורה זו ברשותו ולא על פי הודאתו) וביטל היתר זה של זקוקין כסף (ובבית יעקב סי' קי"ב מיישב המנהג וכתב שיש לסמוך על ההיתר שיש לו זקוקים כסף) והעמיד על תיקון מהר"ם שהיה מקודם במדינת פולין דהיינו קרוב לשכר ורחוק להפסד ואם יהיה הפסד אזי יהיה הלוה נאמן בשבועה על הרווחים ולא על הקרן וזהו ההיתר מהר"ם ז"ל. ובט"ז השיג גם הוא על היתר זה וכתב שהוא איסור דאורייתא (בסי' קע"ג) אבל מו"ח הגאון בעל מגן אברהם ציוה אותי לכתבו משמעות (בממרמנת) [בממרנות] דידן סתם בזה"ל נעשה עצ"ה כתיקון מהר"ם ז"ל:

ומכאן ואילך באתי להעתיק העתקה מפנקס ארצות הנ"ל:

ב

ב וז"ל הסמ"ע: כתב בהגהות מרדכי פ' איזהו נשך וחקק ונדפסו בעט ברזל שם טופס שטר רבית זה והעתקתי מכת"י מהרר"י מאורליינש דהיתר ללות בריבית מתוך שטר כזה וז"ל: והנני ח"מ מודה שאני חייב לפלוני כך וכך מחמת שהלוה לי לזמן כך וכך והנני מחויב לפורע לו לזמן ט"ו ימים וכו'. וכל זמן שאעכבם ולא אפרעם לו עלי לתת לו במתנה כל שבוע ושבוע שאעכבם מיון הלזה ולמעלה עד יום הפרעון כך וכך פשיטין ממטבע פלוני וכן בכל שבוע ושבוע וכו'. וכל זמן ששטר זה יוצא מתחת ידו אינו נאמן לטעון שום טענה וכו'. עד ותנאי זה נעשה כתקנת חז"ל וכו'. ולבסוף כתב שיחתום הוא עצמו בשטר ועוד עדים אחרים עכ"ל. ואף שבית יוסף פסק דהוי רבית קצוצה לכולי עלמא וגם מור"ם סי' קע"ז הביא שאסור לעשות כן מ"מ כיון דמצינו שהם הקילו ופרסמו הדבר בתיקון הנוסח והטופס לרבים שמע מינה דשרי. ומצוה לגלות היתירם שהם אליבא דהלכתא לנאמנים הקהלה והם יורה הדרך ואיש על פי עניינו וכן יכתבו ע"ג השטר שנעשה באופן זה וההיתר הנ"ל:

ג

ג כל איש ואשה לא יעשו שום הלוואה או שום התעסקות או נתינה על הסחורה בענין שיהא לו מעסק ההוא ריוח עכ"פ שזהו רבית קצוצה בהלוואתו ויוצא בדיינים אלא צריך להיות קרוב לשכר, ולהפסד בשווה. וגם צריך ליתן ללוה או למתעסק שכר טרחו ועמלו אלא שהקילו חכמים ז"ל בזה ואמרו שאם התנה המלוה או הנותן עם הלוה או המקבל בתחלת הלואה או העסק ליתן לו בעד טרחו ועמלו אפילו דינר אחד ונתרצה הלוה או המתעסק שפיר דמי:

ד

ד ואף אם יאמר הנותן להמתעסק בתחלת העסק הריני נותן לך מאה זהובים התעסק בהן למחצית שכר והפסד ואני אוותר נגדך זה אף אם תרוויח יותר מארבעים בכל משך שנה זו הרשות בידך ליתן לי ך' זהובים וכל המותר ישאר בידך ואם תפסיד יהיה חצי ההפסד עלי, אפילו הכי צריך ליתן לו שכר טרחו דבר קצוב. והכי מוכח בהדיא בגמרא ולא כמו שנוהגין להקל בזה:

ה

ה וצריך ג"כ שיאמין המלוה או הנותן ללוה או למקבל על שבועתו באומרו שהיה לו הפסד או שלא היה לו ריוח אלא כך וכך ואין להם לבא על הלוה או על המלוה או על המקבל בתחבולות כון לומר השבע לי בין אשרי ולמנצח בבית הכנסת ברבים וכיוצא בו באופן שימנע בוודאי מלישבע ויצטרך ליתן לו ריוח או לפחות לא יהיה לנותן או להמלוה הפסד, אלא ישבע לו שבועה חמורה בנקיטת חפץ או לפעמים שבועה בפתיחת הארון הקודש וכדין שבועת שותפין שמחמירין בה. לפעמים לפי הענין נחשד הלוה או המקבל מעמו שישבע לשקר אזי ימנע מתחלה ולא יעשה עמו הלוואה או העסק:

ו

ו וגם צריכין להיות עניינים הללו מבוארים בשטר איך שקבלו למחצית שכר והפסד ושנתן לו שכר עמלו ושהאמינו על שבועתו וידעו ויבינו זה הלווה או המקבל. מיהו אם אינו רוצה לגלות זה להלוה או להמקבל שיהיה נאמן בשבועה, יכול להסתיר ממנו הדבר, אבל עכ"פ יסכים בדעתו להאמינו בשבועה כשיהיו חלוקים ביניהם:

ו ואם אינו רוצה הלוה או המקבל או הנותן לקבל עליו אחריותו דחצי הספד. בכל משך שנה יכול לעשות עמו בדרך שיתנה עמו בתחלת העסק ויאמר הריני מוסר בידך מאה זהובים. והתעסק בהן על אחריות גנבה ואבדה ואונס עד שתעלה מהן ריוח דרך משל ך' זהובים ויתן לו ע"ז שכר עמלו. שלא יהא בריבית מוקדמת ומשם והלאה ישאר הקרן והריוח בידך עד כלות השנה ואם ירצה יקח מידו ך' זהובים ריוח מיד כשהרויח ך' זהוביםם ויתעסק בקרן לבד וצורך הלוה או המקבל שהרי כבר נתן לו שכר עמלו:

ז

ז וה"ה איפכא דיתעסק תחלה הלוה או המקבל על אחריותו וטובתו עד שיעלה לסך מה שמתנין ביניהן ואח"כ יקח אותו המתעסק או הלוה אותו ריוח ומתעסק מכאן ואילך בהקרן לבד לטובת המלוה או הנותן עד כלות השנה על אחריותו וטובתו ונותן לו בשבילו שר טרחו שלא יהא בו רבית מאוחרת. וגם יאמין ללוה או להמקבל בשבועה באומרו שלא היה לו ריוח או כמה היה או היה בו הפסד וה"ה שיכולין לומר להלוה או להמקבל עסוק בחצי שנה הראשונה מהיום על אחריותי וטובתי ובחצי שנה השנייה עסוק על אחריותך וטובתך או איפכא ויתן להם שכר עמלו ויאמינן בשבועה כנ"ל:

ח

ח והסוחרים בירידם שכבר קנו הסחורה ואח"כ לוקחים מעות לא יפה הם עושין וכשאירע כן צריך להקנות להם הסחורה בקנין סודר או במשיכה או בהגבהה או בדרך התגריים לפי הזמן [-סיטומתא] ולאחר שקנו ממנו הסחורה יתנוהו לו בעסקא אבל נתינת המעות לא מהני לקנות הסחורה כי המעות אינם קונות.

לפעמים אין לסוחרים שום סחורה במקום הלוואה כי כבר מכרוה והם חייבים לאחרים ולוקחין המעות לפרוע חובתן אז צריכין להקנות להנותנים בעסקא בקנין סודר סחורתן ועסקיהן שיש להם במקום אחר ושכל ריוח והפסד שיהיה להם מזה יהיה למתנה ובשכר עמלו ובנאמנות כנזכר לעיל:

ט

ט ואין צריך לעשות הקנין סודר בפני עדים כי לא אברי סהדדי אלא לשקרא אלא סגי במאי דנותן המלוה והנותן סודר שלו להלוה או להמהקבל ואומר לו קנה ממני מקצת סודר זה וחליפיו תקנה לי סחורתך כנ"ל בכל מקום שהוא. וע"ד זה מקנה לו ג"כ משכונות ש"ג שיש לווה בביתו כשמלוה עליהן ונאמן הלוה או המקבל לומר שיש להם סחורה או משכונות ש"ג:

י

י ומי שאין לו משכונות ש"ג ולא סחורה וצריך למעות אם יש בידו שטרי חובות שחייבים לו אחרים יכול למוכרם לחברו בפחות מסכום שכתוב בשטר על אחריות דהלוקח דבאם יעני זה שחייב לו יפסיד הלוקח ואסור למוכר להיות בערבות אחריות זה ועי' סי' קע"ג ס"ד אבל באחריות הבאים מחמת המוכר כגון אם ימצא שכבר הוא פרוע או שיטרפנו בעל חוב מוקדם יכול להיות המוכר בערבות להלוקח באחריות הללו:

יא

יא ואם אין בידו שטרי חובות על אחרים רשאי לפייס לחבירו שיתן לו שטר חוב עבורו על אחרים וימכרם בפחות לצורכו. (הגה) וכ"כ ב' חכם לב מצוה תקל"ד וז"ל נכסי יתומים התירו רז"ל ליתן קרוב לשכר ורחוק להפסד. והנכון לדעתי תקנה לדבר שילוה שטר חוב מאיש אחר על מאה ר"ט זמן תשלומין על ג' חדשים וילך להמלוה וימכור השט"ח בפחות על צ' ר"ט כי רשאי למכור חפציו בפחות ואף אם אח"כ ישלם החתום על השטר מאה ר"ט והלוה ישלים לו העשרה ר"ט עכ"פ המלוה יעשה כל ענייניו בהיתר כי בדרך מקח וממכר זכה בעשרה ר"ט אלו ע"ש (ע"כ הגה):

יב

יב וה"ה שרשאי ראובן לפייס לשמעון עד שיתן לו שטר חוב אנפשיה. בסך משל על ק"ך זהובים שחייב שמעון לראובן זה אחר שנה וראובן ימכרנו ללוי בעד ק' זהובים ולו יגבה משמעון ככלות השנה ושמעון מראובן ומותר (ד)כיון דאין ללוי שום עסק עם שמעון ולא דיבר עמו כלום מהלוואה זו מעולם:

יג

יג ועל דרך זה יכולין לעשות הקהל שיקחו שטר חוב יש ביד יחידי הקהל או יחתמו היחידים עתה על סך מה שחייבין הם זמן פרעון אחר שנ וימכרוהו בפחות לאחרים אך ורק שבזה שחייבים הן צריכין שיסלקו היחידים מאותו חוב דהיינו שיתנו חלקם המגיע עליהם מחמת חוב הזה במממני' דאל"כ ה"ל כשולח שטר חוב שלו על ידי אחר ללות לו מאה זוהבים ויתן לו ק"ך זהובים ככלות השנה דאסור. וטעות הוא ביד הנוהגין היתר להשאיל מחבריהן משכונות ש"ג שבידן ולווין עליהן מעות לצורכן בריבית וחוזרין ופודין אותו מיד לאחר זמן הריבית שנותן הוא ריבית גמור הוא:

יד

יד להלווים מעות לצורכן בריבית מחבריהן ובעד הריבית לבד מניחין ביד המלוה משכונות ש"ג דאיסור גמור הוא דלא אמרו לעשות כן כי אם כשהלוה הישראל הקרן לצורך הגוי על משכנות ש"ג ובעת הריוח ערב לו ישראל או אפכא כיון דאין הריבית מתרבה על הישראל שהרי לגוי הלוה משום הכי מותר מה שאין כן כשהלוה הלוה לצורכו דהריבית מתרבה עליו מה לו שנותן הריבית מכיסו או ממשכונתא ש"ג שבידו כיון שג"כ חסרון כיסו הוא:

טו

טו הנותן מעות בעיסקא וכלתה השנה טוב להתנות עמו מחדש שיעמדו גם מהיום והלאה בעסקא ואם לא יבא זה אל זה ולא התנה והמקבל מתעסק בהסחורה שבאה לידו ע"י עסקא של אשתקד הריוח הוא לאמצע. ואם הפסיד נ"ל שההפסד על המתעסק לחוד:

טז

טז אסור למכור סחורה בהקפה יותר משוויו בדבר ששומתו ידוע וגם אם אין שומתו ידוע שלפעמים באים שרים או פריצים וקונין אותו ביוקר משויו לרוב מ"מ אסור לתנו בהקפה כ"כ ביוקר עד שנראה שנותן בעדה כ"כ בשביל אגר נטר:

יז

יז וכן בנתינתו מעות על הסחורה כגון עורות ושעוה והדומה להן קודם שיצא השער וכ"ש בשיצא השער והוא נותן על הסחורה שהוא מדמי יציאת השער לאותו סחורה הוא איסור גמור אם לא שיש למוכר מאותו סחורה כ"כ כמו שפוסק עמו ולא שייך בזה דין דמלוה אדם על סא אחת חטים כמה סאים. ואם הסחורה שנתן עליה אין שומתו ידוע יכול לקצוץ עמו בקצת בפחות משויו לרוב העולם וכדין המוכר בהקפה דבר שאין שומתו ידוע כנ"ל:

יח

יח ואם נותן למתעסקים עם כפריים על דבש או שעוה שהם דברים הנולדים וההווים תמיד בכל שנה ושנה ביד הכפריים ויש להן משא ומתן טובא עמהן רשאי ליתן להם מעות בפחות על זמן כשיעור שהם יכולים לקנותו מכפריים מיהו בשאר סחורות אין שייך זה:

יט

יט והדרך כלל לכל מיני סחורות יעשו כדרך הזה שאם ירצה ראובן ליתן לשמעון שהוא קצב על העורות או חלב יעשה עמו עסקא בקצבות ויאמר הריני נותן בידך ק' והו' לחצי ריוח והפסיד לחצי שנה ונותן לו שכר טרחא ונאמנות בשבועה כנ"ל. והברירה בידך שבאם תרצה לסלקיני מכל רווחים שעולם שיעלה ליה מכל הקצבות תתן לי העורות בכך וכך או חלב בכך וכך ומותר כל הריוח ישאר בידך ואם תפסיד יהיה לחאין. וה"ה לנותן למי שאינו קצב מותר להתנות עמו כך בעסקא לזמן מה ויעשה כן וגם בשאר מיני סחורות יעשה על דרך זה ודוקא בעסקא והברירה ביד המקבל:

כ

כ ההולך למקום שקונים הסחורות בסול מותר ליתן לו לחברו מעות שיקנהו שם בזול ויביאהו למקומו שהוא מקום היוקר ולאחר שיבא למקום היוקר יכול למוכרו אפילו להמביא שקנאו בזול כפי השער של שם או מעט יותר בדבר שאין שומתו ידוע אף שלא נתן לו שכר עמלו וגם אחריות הדרך היה על המביא שהרי אין כאן אגר נטר כלל לפי שקנאו כפי השער או שאין שומתו ידוע. וגם בדרך הליכתו לא נהנה המביא מהמעות:

כא

כא מה שנוהגין הסוחרים ש[מ]לווין זה לזה מעות ביריד על מנת שכשיחזור לביתו ילוה לו כפל או לזמן יותר ארוך הוא אסור לכולי עלמא ואפילו כשמלוה לו הסך הזה וכזמן הזה יש בו פלוגתא. ומיהו אם מלוה לו בלא תנאי ואין מקפידין זה על זה אם יחזוק וילוה לו כסך זה וזמן הזה או פחות והברירה היא ללוה הראשון שחוזר ו[מ]לוה לו לפי רצונו, נראה שאין להקפיד בזה דלמאן דמתיר שוה בשוה מתיר נמי כשמלוה לו לפעמים יותר כשירצה. אבל למאן דאוסר שוה בשוה אפילו בפחות נמי אסור.

כב

כב המוכר לחברו חטים בזמן הקצתיר שהן בזול על מנת שיפרע לו בניסן כשער שיהיה אז מותר ובלבד שלא יקצות עמו בשעת המכיר בדבר פסוק שהרי יכול להיות שלא יהיה בניסן יותר ביוקר ממה שהן עתה. וה"ה למוכר לו כל כיוצא בזה:

כג

כג והדרך היותר נכון בעיני הוא זה דמי שרוצה ליתן על עורות יתן להקצב חמשים זהובים על זמן מה ויאמר לו הריני נותן לך על עסקא דקצבות פלגא אגר והפסד ונותן לו שכר טרחא והברירה יהיה בידך שבאם תרצה ליתן לי הריוח שלי בעורות שתקצב ותתן לי עור של שור בכך וכך ועור של פרה בכך וכך ואז יהיה הריוח של הקצבות מכשרות הבשר והחלב ושאר עניינים כולה שלך והרי זה מותר ודומה לעסקא דעלמא דאם א"ל הברירה בידך אם תרצה ליתן בעד רווחים ך' זהובים שרי ויכול לומר אל תהיה נאמן שהפסדת כי אם בעדים וכמש"ל וק"ל:

ועד"ז יכול לעשות בנתינתו על שאר סחורות אבל עכ"פ צריל להיות הברירה ביד המקבל אעפ"י שכל אלו דברים תמוהין ונראין כהערמה מ"מ לצורך שעה אין לאוסרם כדי ליתן מחיה לבני ברית.

(ע"כ העתקתי דברי הסמ"ע מפנקס ארצות):

· מעבר לתחילת הדף