חוות דעת - ביאורים/יורה דעה/קנט

חוות דעת - ביאורים, יורה דעה, סימן קנט

חוות דעת - ביאורים יורה דעה קנט

הלכות ריבית
קנט שמותר להלוות לעכו"ם ולמומר ברבית ובו ג סעיפים

(א) דבר תורה. עט"ז ס"ק א' שהקשה על הטור (כאן) שכתב טעם ההיתר בעכו"ם משום דאין מצווה להחיותו דהא גר תושב אף דמצווה להחיותו מותר משום קרא דאל תקח מאתו דמשמע דווקא מאחיך וכו', ותירוצו דחוק. ולפענ"ד נראה דודאי בעכו"ם בלאו האי טעמא דאין מצווה להחיותו ג"כ מותר משום קרא דמאתו דמשמע מאחיך דווקא אבל במומר שמביא הטור בסי' זה לא נתמעט מקרא דמאתו דמומר ישראל מעליא הוא ובכלל אחיך הוא ואי אפשר למעט מומר רק משום דאין מצווה להחיותו ולכך כתב הטור טעם דאין מצווה להחיותו גם בעכו"ם משום שרצה לסיים גם במומר שמותר מטעם זה ג"כ וכתב טעם אחד לשניהן:

(ב) להלוות לעכו"ם ולעבד כנעני אסור דבכלל אחיך הוא דגמר לה לה מאשה וגם מצוה להחיותו כמבואר ברמב"ם הלכות עבדים פ"ט הלכה ז' ע"ש:

(ג) וטוב להחמיר. עיין ש"ך ס"ק ד' שכתב דבמומר שלא יצא מן הכלל יש להחמיר טפי ע"ש. ואף דבכל מקום מומר להכעיס ומומר שיצא מהכלל שווין מ"מ הכא יש להחמיר טפי דהרבה פוסקים כתבו טעם היתר הלוואת רבית למומר משום דמותר לאבד ממונו והמרדכי פ' איזהו נשך כתב בשם ר"י דדוקא במומר שיצא מהכלל מותר לאבד ממונו דלא שייך לומר דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא כיון שנתערב בין העכו"ם משא"כ במומר להכעיס שלא יצא מהכלל. ועיין ט"ז ס"ק ג' בשם ספר התרומות והן הן דברי התוספות מציעא דף ע' בד"ה מעות יתומים דאין הלוה עובר במקום שאין המלוה עובר. אך קשה לי על הטור שכתב בטעמא דמומר משום דאין מצווה להחיותו ואינו בכלל וחי אחיך עמך א"כ אפי' מומר לתיאבון נמי דהא פסק בסי' רנ"א דגם מומר לתיאבון אין מצוה להחיותו ואינו בכלל וחי אחיך. אך שם גופה קשה דהא מבואר בחו"מ סי' רס"ו דלענין השבת אבידה הוא בכלל אחיך. ובהלכות צדקה יבואר אי"ה:

(ד) כותיים. עיין ש"ך ס"ק ה' עד שגיטי נשים פסולין בזה"ז. לכאורה תמוהין דבריו דהא אף המחבר דמודה דהכותיים דין מומרים יש להם דהא מתיר להלוותן ברבית רק שאוסר ללות מהן כדין מומרים דסעיף ב' והש"ך רצה להוכיח דדין עכו"ם יש להן וגריעי ממומרים, וא"כ קשה מאי מוכיח מהא דפסילי בגיטי נשים שדין עכו"ם יש להן וגריעי ממומרים הא בגט אפילו בחתימת מומרים פסול ומנא ליה להוכיח דיש להם דין עכו"ם.

אבל באמת דבריו פשוטין דהא אפילו קודם גזירה דהיינו בזמן המשנה היה על הכותיים דין מומרים דהא כפרו בדברי חז"ל ואפיקורסים הן וכדין צדוקים בזמנינו כמבואר בסימן רס"ז סעיף מ"ז שהצדוקים בזמן הזה ככותים קודם גזירה והצדוקים בזמן הזה ודאי דין מומרים עליהם וגם בעירובין מבואר במשנה דאין מודים בעירוב ובכל מקום אמרינן דלא מהימני רק בכתיבי ואחזקו והאוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר וכל גט שיש עליו עד כותי פסול ואפילו להחזיק לא מהימני רק בגיטי נשים דהיה כשר קודם גזירה הוא דוקא כשחתם ישראל לבסוף ומטעם דודאי כותי חבר הוה ובמומר בקבלת דברי חברות סגי כמבואר בהלכות גרים וכיון דבזה"ז אפילו בכותי חבר פסול על כרחך דעשאום כעכו"ם גמורים דאי רק דין מומרים עליהם לחומרא היה לה להיות מגורשת לחומרא בכותי חבר כמו בקודם גזירה דג"כ היה עליהם דין מומרים ואפילו הכי מהני בכותי חבר אלא ודאי דאפילו לקולא אפקוהו מדין מומר ועשאום כעכו"ם ולא סגי בקבלת דברי חברות ובעינן גירות דוקא ולא מהני חבר.

אמנם מ"מ קשיא לי דברי הש"ך כיון דמדאורייתא יש להן דין מומרים וישראל מעליא הוא וקידושיו קידושין וכן לכל מילי מומר דין ישראל יש לו א"כ אף דחכמים עשאום כעכו"ם מ"מ וכי יש כח בידם לעקור דבר מן התורה בקום ועשה כמבואר בכמה דוכתי דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה רק בשב ואל תעשה, אלא ודאי דרק מדרבנן הם כעכו"ם ולחומרא ולא לקולא.

והא דמקשה מגט שחתם עליו עד כותי לק"מ דהא לא נזכר שם שהוא אינו גט או גט בטל דליהוי משמע שהוא מדאורייתא כמבואר ברמב"ם ואפשר דבאמת אינו פסול רק מדרבנן וכן משמע בחולין דף ו' דקאמר מאי כעכו"ם גמורין לבטל רשות ואי כדברי הש"ך היה לו לומר רבותא גדולה דאפילו נגד מילי דאורייתא הן כעכו"ם גמורין כגון לקדש ולהושיט לו איסורין ובעי גירות אלא ודאי דרק מדרבנן עשאום כעכו"ם ולהכי מקשה מאי מרבה עוד במה דקאמר גמורים וקאמר לבטל רשות אבל נגד מילי דאורייתא ודאי לא:

(ה) הקראים. עש"ך ס"ק ו' עד שהם כעכו"ם גמורים. ומ"מ נראה דאסור ללוות מהן כיון דמומר אף עד אלף דור דין מומר יש לו ואסור להושיט לו איסורים, ומאן עקר מהן דין מומרים ונתן עלייהו דין עכו"ם נהי דבכותיים מותר משום דחכמים עשאום כעכו"ם הם היה כח בידם לעקור דבר מן התורה אבל אנו אין לנו כח בודאי לעקור אפילו אות אחת מהתורה וגם בכותיים כתבתי לעיל דיש לפקפק מכ"ש בקראים. ולכן נראה דאסור ללוות מהן בריבית:

·

מעבר לתחילת הדף