לוית חן/סוטה/מט/ב
פיסקא משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א"ר נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. לכאורה תמוה מאוד דהוא דבר זר שיהיה עניו מתפאר על עצמו שהוא עניו וכה"ג ביראת ובפרט שיהיו מגדולי האמוראים יתפארו עצמם ולא מצאתי לשום מפורש שהרגיש בזה.
ולי נראה אדרבה שזה היה עושים מצד יראתם וענוותנותם דאיתא לעיל במשנה בסדר המעלות דענוה מביאה לידי יראת חטא ובסוף פ"ק דעבודה זרה איתא דריב"ל ס"ל איפכא דע"י יראת חטא בא לידי ענוה דענוה גדולה מכולן ע"כ א"כ כיון דר"י היה מפורסם לעניו כדאיתא שילהי הוריות אף דשלחו מתם דסיני עדיף מ"מ לא קיבל אנפשי' להיות ראש ישיבה וקאמר התם דכל ך"ב שנים דמלך רבה נהג עצמו בענוה יתירא דאפי' אומנא לביתו לא קרא ע"ש וא"כ היה ירא רב יוסף דלמא איכא דס"ל יראת חטא מביאה לידי ענוה ויחשבו עליו שבוודאי היה ירא חטא מדבא לידי ענוה ומשום הכי אמר להתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא ר"ל אבל יראת חטא שפיר תיתני דבטלה משום דאין אני ירא חטא והסדר הוא דע"י ענוה בא לידי יראת חטא אבל הוא לא הגיע לזה דמשמת רבי בטל ירא חטא א"כ עשה ר"י זה מצד ענוה דלא יחזיקו לירא חטא ורב נחמן היה מפורסם ביראת חטא כדאיתא במדרש וגם מוכח מדהיה אומר כך בוודאי יהיה מפורסם הכי והיה ירא ר"ן דלמא איכא דס"ל דע"י ענוה בא לידי יראת חטא ויחשבו שהוא ג"כ הגיע למעלות ענוה להכי אמר לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא אבל ענוה תיתנא דבטלה משמת רבי משום דאנא לאו עניו ודוק.
ולפ"ז י"ל דעיקר כוונתם דאמרו להתנא הכי משום דלא תקשה למה אמר בטלה ענוה ויראת חטא ממה נפשך אם ענוה מביא ליראת חטא הוה ליה למימר רק דבטלה ענוה בוודאי לא יבא ליראת חטא וממילא יהיה בטילה ואם יראת חטא מביא לענוה הל"ל רק דבטלה יראת חטא ולא יבא בוודאי ליראת חטא ויהיו בטילה ממילא ולהכי אמרו ר"י ור"ן הכי להתנא א"כ יש שני דעות בסדר הזה כנ"ל ומ"ה מוכרח התנא למתני תרווייהו דאי הוה תנא רק בטלה ענוה ה"א דענוה מביא ליראת חטא וה"א ח"ו דרבי עדיין לא הגיע למעלת יראת חטא ואף דידעינן בוודאי דלאחר מיתת רבי גם בטילה יראת חטא כיון דליכא ענוה מ"מ יש לטעות ח"ו במעלות רבי כנ"ל ומשום הכי אמר נמי יראת חטא ואי תנא יראת חטא לחוד' ה"א להיפך דיראת חטא מביאה לענוה וה"א ח"ו דרבי לא הגיע ח"ו למעלות ענוה כדפרישית ולכך תנא תרווייהו להורות מעלות דרבי היה עניו וירא חטא וזהו היה כוונתם דאמרו הכי להתנא משום כבודו דרבי ודוק היטב כי נכון הוא מאוד ולא תקשה באמת היאך תנא האי תנא דבטלה ענ וה הא איכא ר"י דהוה עניו לק"מ דענוה דר"י היה מצד המורא דאמרי לי כדלאי כדאי' התם ובטלה ענוה דאמר התנא כוונתו ענוה לשמה וכה"ג ביראת חטא דר"ן היה יראת חטא מחמת מורא דעונש ובטלה יראת חטא דאמר התנא מיירי דירא מחטא מצד מורא דחטא עצמו ולא משום עונש עי' בת"י דמביא תרי גוונא דירא חטא שכתבתי ואף דענוה ויראת חטא דידהו לא היה בגוונא דמיירי התנא מ"מ היו אומרים הכי להתנא להורות דאיכא מ"ד בסדר הזה דשום הכי מוכרח למתני תווייהו משום כבודו דרבי וי"ל דמ"ה באמת לא זכו ר"י ור"ן לתרווייהו משום דלא היה בגוונא דמיירי התנא ודוק היטב: