מנחה חריבה/סוטה/מט/ב

מנחה חריבה סוטה מט ב

דף מ"ט ע"ב

אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה ר"נ לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא עכ"ל, בין כתבי אאמו"ר הרב הגאון המפו' צדיק תמים כקש"ת רבי ישעיהו עפשטיין זצ"ל זי"ע מצאתי פלפול בסוף מסכת זו וכנראה השתמש בזה בתור הדרן על מסכת זו, וע"כ הנני נותן לפני המעיינים לצאת י"ח הדרן למס' סוטה והוא שהמהרש"א ז"ל פירש בכאן מאמרי רב יוסף ורב נחמן בזה"ל אין דרך חכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם כמ"ש יהללוך זר ולא פיך מ"מ כדי שלא יהא שונה הברייתא בטעות אמרו כן דלא בטלה משמת רבי גם לא היה לו שבח בדבר באותו הדור כמ"ש וירא חטא ימאסו עכ"ל, ויש להקשות דמה יענה בהא דאיתא בדף מ' אמר רב אבוהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא וכו' עיי"ש משמע דהוה משתבח בזה גם בפני אחרים:

גם צריך להבין מה דאמרינן בפסחים (דף ס"ח ע"ב) שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא דהא רב יוסף הוה עניו מכל אדם וכאן התפאר דמחמת נתינת התורה הוא עדיף משאר אינשי ואין זה מגדר ענוה וכן הקשה הבאר היטב אור"ח סי' תצ"ד עיי"ש, וכן יש להבין במה דאמרינן בקדושין ל"א ע"א ובב"ק פ"ז ע"ב דאמר רב יוסף מריש הוי אמינא מ"ד הלכה כר"י וכו' מ"ד לי אין הלכה כר"י עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי ויש לדקדק וכי היה עובד רב יוסף לקבל פרס ח"ו וכן יש לדייק בהא דסוף נזיר דאמר ליה חטוף וברוך וכו' אלא שממהרין למברך תחילה משום הכי היו אימרין חטוף וברוך יע"ש וכי משים קיבול שכר היו עובדין להשי"ת חלילה? והנה נקדים בזה במה שמבואר בב"ק פ"ז ע"ב מחלוקת ר"מ ור"י אי סומא פטור ממצות ע"ש ופסקו שם כל הפוסקים דסומא חייב במצות, רק דעת יחידאי הוא רבינו ירוחם שפסק להלכה כר"י דסומא פטור מן המצות:

א) והנה חקרו האחרונים בזה למ"ד דסומא פטור מן המצות אי פטור דוקא ממ"ע אבל בל"ת חייבין או אפילו במל"ת נמי פטורין, וראיתי בספר ארצות החיים הל' ציצית סי' י"ז באר"י ס"ק ג' שהביא ראיה דסומא פטור גם ממצות ל"ת אליבה דר"י ממה שמקשה הגמ' בפסחים (דמ"ז) ומי אמרינן הואיל והא תנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאווין וכו' ואי אמרת הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור וכו' עיי"ש והשתא א"א דסומא פטיר ממ"ע וחייב במל"ת הול"ל דמשכחת שיתחייב משום ח' לאווין בסומא אליבה דר"י שחייב על לאו בחרישה ואין חזי לכיסו ד"צ דהא פטור ממ"ע דכיסו ע"ש ולדעתי יש להשיב על ראיה זו דבמו"ק דב' איתא דרבה אמר משום חורש ור"י אמר משום זורע וכו' איתיביה ר"י לרבה המנכש והמחפה לכלאים לוקה ר' עקיבא אומר אף המקיים בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסורה זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משים חורש חרישה בכלא' מי אסירא א"ל משום מקיים וכו' כולה ר"ע היא וכו' דאף המנכש והמחפה משום מקיים הוא דלוקה יעוש"ה, וא"כ מתניתין דיש חורש תלם אחד מחייב משום כלאים ע"כ כר"ע אתיא דמחייב משום מקיים כדמוכח במכות דכ"א ע"ב שם עייש"ה, וא"כ רבה דאית ליה הואיל בפסחים שם מוכרח לאוקמי מתניתין כר"ע ולא כר"י כדמוכח ממו"ק הנ"ל, ואין שברא לאוקמה מתניתין כר"י דסומא פטור מכל המצות וגם אית ליה כר"ע דהמקיים לוקה, ולא כרבנן, וגם דוחק לאוקמה כר"ע ור"ע יסבור בהא כר"י דסומא פטור מן המצות ולא כהלכה דסומא חייב בכל המצות, וע"כ מתרץ הגמ' תיר' אחר מרווח טפי:

וגם מה שכתב שם בארה"ח זכר לדבר ממ"ש ביבמות ד"ט א"ל לוי לרבי וליתני ט"ז עריות א"ל מאי דעתך אמו אנוסת אביו בפלוגתא לא קא מיירי דהא ר"י אוסר באנוסת אביו וקשה הא גם לר"י משכחת י"ו עריות שנשא אחיו סומא את אניסת אביו דהא איני מצוה על ל"ת ונפלה אמו לפניו ליבום וכו' וע"כ שבמל"ת חייב גם לר"י את"ד שם, גם על זה יש להשיב דע"כ עיקר קושיתו מלקמן דף י' דאמ' לר"י נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב ומשני דאי לא קתני, והשתא משכחת לה בסומא לר"י ואין זה הוכחה דהא אף אם פטור ממל"ת עכ"ז חייב מדרבנן כדכתבו התוס' בכמ"ק וא"כ אף באיסור דרבנן לא תני „דאי” כדמוכח לר"י נמי משכחת לה וכו' שכתבו „וי"ל דאסור לקדש מדרבנן וכו'” עיי"ש וא"כ ליכא ראיה לדינא דסומא חייב במל"ת מהך גמרא להנך פוסקים דסברי דחייב סומא מדרבנן, ומ"מ פטור אף ממל"ת עיי"ש באה"ח:

ב) עוד ראיתי בהשמטות לחדושי רעק"א ז"ל ליור"ד סי' א' סי' ט' שכ' דהא דס"ל לר"י דסומא פטור ממצות היינו רק ממ"ע אבל על הלאווין מצוה, ואסור לאכול בלא שחיטה ומקרי ב"ז והביא ראיה מיבמות (ע"ח ע"א) דאר"י אי לאו דא"ר יודה הכתוב תלאן בלידה וכו' דאי לא כתיב קרא עיי"ש והא לר"י לשיטתיה דסומא פטור ממצות משכחת לה בהיתר דמ"ש סומא נשא מצרית שניה סומא דמותרים זב"ז אע"כ דעל לאווי מצווים וכו' עכ"ל וראיה גדולה היא, אמנם יש להעיר עלה מטעם אחר דיש להוכיח דר' יוחנן לא ס"ל דסומא חייב במצות ל"ת, דבירו' (סוטה פ"ב סוף הל' ה') איתא ונעלם מעיני אשה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומא היא סומא מתניתא דר' יודא דפוטרו מכל מצות האמורות בתורה ע"כ ופירש הקה"ע דהך ברייתא דתניא כשהוא סומא א"ש אתיא כר"י דפוטר אותו אפי' ממל"ת ולכך אינה שותה עכ"ל וידוע הוא דמי הוא בעל מסדר הירושלמי הוא ר' יוחנן וסתמא דירושלמי כוותיה, וא"כ ל"ל דר"י ביבמות הנ"ל ס"ל דסומא חייב בלאווין וא"כ הדרא קושית הגרע"א ז"ל לדוכתה אך באמת יש להקשות על הק"ע דמנ"ל לפרש כן דאף ממל"ת פטור בעלמא, דהא אפשר שפיר לומר דרק ממצות דין זה דשתיה פטורה מטעם המיעוט, ועכ"ז כיון שהיה לה קי"ס אסירה עליו אף שהם סומים כמו שיש כמה נשים שהם אסורים והם אינם שותים וכן פסק הרמב"ם פ"ב מסוטה הלכה ב' ג' שהם אסירים ואינם שותות:

אך נראה דבאמת קשיא לר"י דסובר סומא פטור מכל מצות א"כ מאי צריך קרא ונעלם למעט סומא הא כבר ידעינן מזה דפטור מכל המצ' וכן הקשה הש"ק שם וע"כ גורס שם דמתניתא דצריך ונעלם למעט סומא דלא כר' יודן עיי"ש אך א"ל דמזה דמס' ב"ק אין מוכח דפטור רק ממ"ע, וגם נוכל לומר דאין מחייבן אותו מלקות אבל איסור הלאוין שייך גם בסומא, אבל כאן בסוטה מוכח שכתוב קרא ונעלם מעיני למעוטי סומא אצל האיסור ונטמאה, משמע דסומא אינו בכלל ונטמאה ואין עליו שום איסור גם מלאווין, אבל לרבנן דסברי דסומא בכל המצות חייב ע"כ האי ונעלם אינו למעט רק ממ"ע דשתיה לבד וע"כ פסק הרמב"ם כרבנן דסומא חייב בכל המצית רק אינה שותת, וא"כ נוכל לומר כגרסת הירושלמי שלפנינו דמתניתא כר"י דסומא פטור מכל וקמ"ל הכא יותר דאף איסור ונטמאה ליכא בסוטה, וא"כ שפיר מוכח מהאי ירושלמי דאף מח"ל פטור וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן והדרא קושית הגרע"א ז"ל הנ"ל דלוקמא בסומא ל וע"כ אנו מוכרחין לומר וליישב דלר' יהודא ור' יוחנן דסברי עכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר כאשר הובא בתוס' יבמות י"ו ע"ב ד"ה אמוראי נינהו וכו' ובד"ה קסבר עייש"ה, ואף דביאת עכו"ם היתר היא מה"ת בצנעא כדאיתא שם בתוס' ד"ה קסבר עכו"ם וכו' עיי"ש א"כ נוכל לומר דאף מצרי שני דבא על בת"י אף שהוא והיא סומים, מ"מ הולד ממזר דכ"ז שהוא בלא יבוא בקהל והיא בכלל קהל לר"י שק"ג איקרי קהל והוא בלא יבוא יש לו תורת עכו"ם שאין קדושין תופסין בו והולד ממזר, וגם אפשר לר"ע דסבר כל שאין לו ביאה בישראל אף מא"ע הולד ממזר, וע"כ שפיר קאמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודא הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבה"מ וכו' שאין הולד מותר בשום אופן אף בביאה המותרת, ומזה הירושלמי ראיה לסברת התוס' שם דהולד מעכו"ם הבא על ב"י ממזר מדאורייתא ולא כסברת התוס' שם בסו"ד דלא הוי ממזר רק מדרבנן, ולסברא זו מוכרח לומר הגירסא בירושלמי כהש"ך דמתניתא דלא כר' יודא עיי"ש וא"כ א"ש קושית רעק"א ז"ל:

ויש לי להוכיח דהלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות, מגיטין (כ"ג ע"ב) דאמר בשלמא חשו"ק וכו' נכרי נמי דלאו בר היתרא הוא אלא סומא אמאי לא אמר ר"ש וכו' אלא אמר רב יוסף וכו' ע"ש ואי אמרת דלר"י דסומא פטור מכל המצות אף ממל"ת כדמוכח בירושלמי הנ"ל א"כ הוא ג"כ לאו בר היתרא וכנכרי הוא דמי וכמו שהקשה רע"א הנ"ל שם לענין בר זביחה, אע"כ דגם רב יוסף פוסק דלא כר"י, וגם יש קצת ראיה מקדושין דף ס"ו מההוא סמיא דהוי מסדר מתנייתא וכו' ואסר עליו אשתו עיי"ש, אך יש לומר דאף שסומא פטור מח"ל עכ"ז הוא בר קדושין וגיטין דהא הוא ב"ר ולכן אין ראיה מסוגיא דגיטין שם, אך מסוגיא דקדושין שאסרו עליו אשתו יש קצת ראיה, וגם יש להביא ראיה משיטת רש"י ז"ל דסבר דאשה דפטורה ממ"ע שהז"ג עוברת על ב"ת, עיין עירובין צ"ז ובר"ה כ"ז וא"כ מאי שמח ר יוסף אי הלכה כר"י דלא מפקידנא ועבדינא הא יעבור על ב"ת אע"כ דפטור אף מלאווין ודו"ק:

והשתא אתי שפיר הא דאמר רב יוסף בפסחים הנ"ל, דהכוונה הוא דמי גרם לוה שהכל חייבין בכל המצות והוא פטור האי יומא דנתינת התורה ובזה קמשבח עצמו שהוא פטור ומ"מ עביד כל המצות ויש לי שכר הרבה וכדאמר בב"ק שם דגדול מי שאינו מצוה ועושה, והכל חייבין וכמה יוסף איכא בשוקא דחייבין, אלא שהוא פטור ועושה, ובזה רשאי להתפאר שהאי לאו מעשי עצמו רק קב"ה עשה לי כן שהוא סומא, (עיין בר"נ קדושין) וגם לפי הסברא שאין הלכה כר"י עכ"ז כיון שמסתפק אי הלכה כר"י או לאו, א"כ דואג ומצטער יותר ממי שמצוה כידוע שספק קשה יותר מודאי עברה ע"כ יש לו יותר שכר כסברת התוס' קדושין (ל"א) בד"ה גדול מצוה, ואתא נמי שפיר מה שהקשינו לעיל וכי היה עובד ע"מ לקבל פרס, דראיתי בספר ערבי נחל שכתב דלא נקרא ע"מ לקבל פרס רק אם באופן דבלא שכר לא יעשה מצוה, אבל אם עושה המצוה בכל אופן אף אם בלא שכר ואם יתן לו השי"ת שכר יקבל בשמחה רבה אז לא נקרא ע"מ לקבל פרס ואדרבה שבזה שמקבל השכר בשמחה עושה רצין הבורא ית"ש משום שרצון הבורא ית"ש לעשות טובות להאדם ושכר מצוה מצוה פירושו הוא מה שמקבל השכר עבור המצוה נחשב למצוה ובעבור זה נותנין לו עוד שכר אין סוף עכ"ל, וזאת היתה כוונת רב יוסף שהיה שמח דכי מפקדנא אית לי אגרא טפי, וגם מה שאמרו חטוף וברוך היתה כונתם ע"ד זה כדי לעשות נחה רוח ורצונו ית"ש לקבל ממנו השכר:

ומה שמתפאר רב יוסף דאיכא אנא בענוה נ"ל לומר כלל בזה, דכל דבר הידוע ומפורסם לכל אנשים והעולם שהוא עניו מותר לומר כן לאחר ועניוות דר"י היתה ידועה לכל כמעשה דאיתא בסוף הוריות שמלך רבה וכל שני דמלך רבה, רב יוסף אפילו אומנה לביתיה לא חליף, וכן מצינו בב"מ פ"ה כי הוו מינצי ר"ח ור"ח וכו' וכן ברב"א לעיל דף מ' ע"א הוי דבר ידוע לכל כדמוכח שם וכן ברב נחמן דאמר הכא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא הוא רנב"י כדאיתא ברש"י מגילה דף כ"ו והוא רב נחמן בר יצחק שהובא בשבת (קנ"ו) דאימיה דרנב"י אמרה לו כסי רישיך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא וכו' יע"ש ולפי שיטת רש"י בגיטין ל"ב דסתם ר"נ הוא רנב"י ואתי שפיר הכל על נכון בעז"ה ית"ש עכ"ל הרב אבא מארי זצ"ל זי"ע מכאן ואילך הערת בנו ותלמידו הצעיר, כי דברי אבא מארי ז"ל נכתבו קודם שנתפרסמו דברי האחרונים ובכלל לא היה מעיין בספרי אחרוני הזמן כידוע ובענין הזה עיין בס' תורת חסד להגאון דלובלין ז"ל (נדפס תרמ"ג) בס' ח' אריכות גדולה מכל המקומית והוא לא ראה ברעק"א הנ"ל וס' ארה"ח הנ"ל עיי"ש, גם אי סומא יכול להעשות שליח לגיטין וקדושין העיר שם המחבר תו"ח ז"ל אבל ג"כ אינו מביא שכבר ישב על מדוכה זו הפמג"ד בפתיחה כוללת לאו"ח בסוף חלק השלישי השאלה ותשובה בדין זה עייש"ה, ועיין מש"כ בספרי הנדפס או"ת דט"ו ע"ב עיי"ש, ובחדושי לעיל בסוטה ע"ד הירושלמי דסוטה דונעלם מעיני אשה ועיין תו"ח שם מש"כ בזה וקצרתי כי מ"מ אני לך וכאן מקום אתי לסיים בראיה חדשה שהבאתי זה רבות בשנים דסומא חייב במל"ת מהא דתנן במשנה דפיאה (פ"ו מ' י"א) הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש להם שכחה ע"ש וכן פ' הרמב"ם פ"ה דין ח' ואי אמרת דפטור אף ממנ"ת אמאי יש להם שכחה ומאי נפ"מ בשכחתן, ע"כ דאסיר לחזור וליקח ואם אינו מצווה על הלאווין ע"כ בוודאי מותר לחזור וליטול וכי חשו"ק יש להם שכחה ? פשיטא דלא, וכן מצאתי בחפשי במנ"ח מ' תקצ"ב בסוף עי"ש א"ו דאף לר"י על הלאווין חייב וישנו בלא תשיב לקחתו ושייך שפיר יש להם שכחה, אלא דאי עבר ולקח אף דבעשה אינו חייב א"כ לא הוי לדידיה לאו הנל"ע, מ"מ בוודאי דאינו לוקה כמבואר בדברי ר"י דפוטר אותו ממכות ועונשים ועיין בת"ת שם וע"ש עוד וקצרתי ולדעתי היא ראיה נצחת, בעה"ש ול"ל דמיירי בסומא באחד מעיניו דא"כ מאי רבותא, דהלא הוא רואה היטב ביום, ועוד דומיא דלילה נקטיה שאינו רואה כלל, ועיין כה"ג בחולין י"ג ע"ב ובש"ע יור"ד ס' א' ס"ט ובסומא באחת מעיניו לכ"ע כשר ועיין בס' ב"ד מהאחרו' בזה ואכמ"ל עוד:

וד' יאיר עינו האפלות בתורה"ק להבין ולהשכיל בעמקי סודותיה בכל המקצעות ובזה נאמר הדרן עלך פרק עגלה ערופה וסליקא לה כולה מסכת סוטה בעזרת שמים כדוק נוטה והוא יזכני עוד לחדש חידושים בדעת תורה ודעת נוטה:

בהלי"כ ולא"א ע"י

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף