לבושי שרד/אורח חיים/שב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים שב

מג"א סק"ה שקורין אונרשס"ר ובלשוננו סטריגאווני:

מ"א ס"ק א' בחידושה. ר"ל לא כבסעיף ג' דקרי חדשה כל זמן שלא נתכבסו והכא לא תלי בכיבוס אלא כל זמן שניכרת חדשה אז הניעור יפה לה ואין תלוי כאן בכיבוס כלל:

סק"ב לפי שמתקצר ולכן הזכיר רמ"א בגד חדש ולא כת' שחור דדוקא בטל בעינן שחור אבל זה שמתקצר ועי"ז מקפיד לכן אין חילוק בין שחורים ללבנים:

שם בכל הבגדים. וכן הסכמת האחרונים משום דבמקור הדין בכלבו כת' הטעם משום סחיטה וא"כ אין חילוק: סק"ג בשחור וחדש. די"א אלו מפרשים דברי הש"ס במנער מן העפר וקאמר עלה בחדתי ואוכמי:

סק"ד ומתמהמה. ר"ל שעושה בלט כדי שלא יקרעו וכיון דבה"ג אפשר לו בלא קריעה מש"ה אף אם נקרע שרי דהא לא הוי פסיק רישיה ועיין סימן שי"ז לענין היתר צנעה:

ש"ע ס"ב הלוקט יבולות. לשון יבלת שפירושו גבשושית:

שם דרך עסק פטור: זהו לשון הרמב"ם ומדלא פטור אלא דרך עסק הוכיח הב"י דמ"ש ברישא והוא שיקפיד עליהם אין פירושו שמקפיד שלא ללבשו בלי אותו המעשה וכבסעיף א' אלא כל שמסירים בכוונה כדי ליפות הבגד ולא כמתעסק אעפ"י שלא היה נמנע מללובשו אם לא היה מסירם חייב משום דהך דהכא הוי מלאכה טפי מהאי דסעיף א' ולכן אינו פטור אלא במתעסק עכ"ד. והט"ז נדחק לפרש גם לשון זה כהאי דסעיף א':

ש"ע ס"ג ללבשם דאם אין מקפלן מתרככין מכיבוס ומתקמטין:

שם באדם אחד. אבל אם שני בני אדם מקפלין אסור דהוי תיקון טפי:

שם לא נתכבסו. לפי שהחדשים כל שלא נתכבסו הם קשים ואין ממהרין לקמוט אין חשוב הקיפול תיקון כ"כ עד שיהיה חשוב כמתקן מנא:

שם ולבנים. דלבנים אין הקיפול מתקנו כ"כ:

מג"א סק"ה להחמיר אי קפיד עלייהו כצ"ל:

סק"ז חסרון כיס כל שאדם מקפיד עליה וחס מלטלטלה שלא תתקלקל ודינו מבואר בסי' ש"ח:

הג"ה ס"ה ושאר כלי פשתן. ולפ"ז חלוק דמתיר המחבר אינו של פשתן וכ"כ הב"י:

מ"א ס"ק א' שהם נאים לאחר רחיצתן כצ"ל:

סק"ט וב"ה חולק בזה. דדוקא על רגלו התירו משום צערא דגופא ודוקא בקורה או בחרס אבל לא בכותל וקרקע כמו שהובא במג"א ס"ק י"ב אבל במנעל אפי' בקורה אסור וראייתו מסעי' ח' דאין מגררין מנעל וכו' וס"ל להב"ח דהתם אפי' בקורה אסור וה"ה הכא דחיישינן שמא ישכח ויקנח בכח וימחק העור ובחרס דמותר היינו בנחת דכך דרך שמקנחין בנחת ולא חיישינן:

ס"ק י"ב דבנין חקלאה הוא. הוא ל' הש"ס ור"ל בנין גרוט שאין דרך לבנות בכך:

ש"ע ס"ז כמלבן. ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים:

ש"ע ס"ט לשכשכו. ר"ל כשיש על מנעל איזה דבר לכלוך נותן עליו מים עד שיכלה הלכלוך וזה נקרא שכשוך:

שם דזהו כיבוסו. ר"ל בגד שרייתו זהו כיבוסו והוי מלבן משא"כ מנעל אף דשייך ביה כיבוס מ"מ שרייתן אין זהו כיבוסן אא"כ משפשף צדו על צדו:

שם בהג"ה עליו מים. דשרייה לא הוי כיבוס אלא כשיש עליו לכלוך דאז מכוין לצחצח כדי להעביר הלכלוך:

מג"א סק"כ ולדידהו דהמתירין מביאין ראיה ממה שמותר להסתפג באלונטית בסי' הקודם וכן הא דאמרינן ביומא ההולך להקביל פני רבו עובר במים עד צוארו ולא אמרינן בכל הני שרייתו זה כיבוסו משום דאין שם דבר טינוף והאוסרין ס"ל דהתם שרי משום שהוא דרך לכלוך:

הג"ה ס"י לנגב ידיו. שנוטל ידיו במים ומנגבן בהבגד:

מ"א ס"ק כ"ד להעבירו בניגוב. דאעפ"י שהוא דרך לכלוך מ"מ כשיעביר הצואה הוי כיבוס ושאני מ"ר דלא מאיס כ"כ:

ס"ק כ"ז וסי' של"ד סכ"ד כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.