לבושי שרד/אורח חיים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים ד

מגן אברהם סק"א לפי מאי דקיימא לן אפילו וכו' בריש סימן ז' עיין שם:

ט"ז סק"א לכך תיקנו ברכה קודם לא חש לקושית המגן אברהם כי כבר תירצה הט"ז בריש סימן ז' דשאני שחרית דע"פ רוב הוא מטונף ע"ש:

שם ואע"ג דנטילה כו' ובאמת אין צריך כאן כו'. זה קאי אראש דבריו דהיינו דעת הרא"ש אבל לרשב"א באמת צריך גם כאן כלי דומיא דכהן מן הכיור כמבואר בבית יוסף אלא דהט"ז תופס עיקר כהרא"ש לכן כתב דברים אלו:

מג"א סק"א ובגמרא לא משמע היינו הך דר"ס מ"ו דמתחלה לובש המלבושים ואחר כך נוטל ידיו אך דיש לומר דמיירי שאדם אחר שנטל ידיו מלביש אותו לכן הביא הך דאל תטול חלוקך מיד השמש אלא הוא עצמו ילבש ומשמע דאסור אפילו אם השמש נטל ידיו:

שם ואחר כך יעשה צרכיו. לצאת דעת האומרים דאין מברך א"י אם לא עשה צרכיו:

שם כדי לצאת מן הספק. תימה מה מזיק לענין זה הספק מה שיברך ענט"י קודם צרכיו וי"ל דלהכתבים מברך ענ"י ובברכת אשר יצר מותר לו להמתין עד שיעשה צרכיו ולכן כתב דאין לו להמתין אלא מחויב לברך א"י תיכף כדי לצאת מן הספק ולכן ראוי לעשות צרכיו תיכף א"כ למ"א יברך ענ"י קודם דהכתבים לא אמרו לברך ענ"י קודם אלא כדי שמותר לו אח"כ להמתין וכדאמרינן א"נ סובר המג"א דברכת ענ"י הוי הפסק ואינו יוצא דעת המחייבין לברך א"י בלא צרכיו וראשון עיקר:

מג"א סק"ג המוזכרים ר"ל מה שפסול מצד המים בעצמותן בהא י"א דלא יברך משא"כ אם המים מצד עצמם ראוים לנט"י והחסרון מצד אחר כגון הכלי וכח גברא וכה"ג לכ"ע מברך כמ"ש המג"א סק"ד וסק"ו:

מג"א סק"ד אפי' כלי תימה מה רצה בזה הרי כבר כתב זאת בס"ק הקודם וטוב להגיה כאן דתיבת כשרים מיותר ואין כאן ס"ק בפ"ע אלא כצ"ל המוזכרים בסי' ק"ס אבל כו':

מג"א סק"ה על נקיות. ר"ל דהיש מי שאומר מודה לברך עכ"פ על נקיות דלא גרע ממידי דמנקי בסעיף כ"ב וקשיא אמחבר דמשמע דאין מברך כלל לכן תירץ דהאי דסי' כ"ב הוא דוקא אם רוצה להתפלל תיכף:

מג"א סק"ו פי' בדיעבד. רצה בזה משום דלשון רמ"א יש לטעות בו מדכתב מיהו אינו מעכב לא כלי כו' משמע דהמחבר לאו בכלי מיירי וא"כ הפירוש ברמ"א כך הוא משום דכתב המחבר טוב להקפיד ר"ל לכתחלה ע"ז כתב רמ"א מיהו כלי וכח גברא אינו מעכב אפי' לכתחל' והמחבר לא מיירי אלא במים הפסולים מצד עצמם דבזה צריך ליזהר לכתחילה כך יש לפרש. אבל ז"א דא"כ איך הביא בסעיף א' דיעה שלא לברך דהיכא אשכחן זה כיון דאפילו בפסול בעצם המים אין בו אלא טוב להקפיד. לכן פי' המג"א דברי רמ"א כאילו כתב מיהו דיעבד אינו מעכב ובאמת המחבר נמי מיירי מכלי וכח גברא שאין הפסול בעצם המים בהא ליכא אלא רק טוב להקפיד אבל פסול שבמים עצמן בהא יש דיעה שאינו מברך וזהו שמסיים המג"א עמ"ש סעיף א':

(שם) דא"א בע"א. ר"ל שאינו מעכב הברכה ומברך ענ"י ולא על נקיות ואפילו אינו רוצה להתפלל עתה עמג"א סק"ח:

(שם) וניגוב ג"כ. ר"ל אע"ג דמעכב באכילה כמבואר בס"ס קנ"ח ומשום מיאוס שממאס הלחם והכא א"צ:

ס"ק ז' ע' סי' קפ"א ס"ב. ר"ל דשם כתב דמים אחרונים אין נוטלין על גבי קרקע משום דר"ר שורה עליהן ועל גבי קסמין שרי דאין ר"ר שורה אלא ע"ג קרקע ממש בלי הפסק דבר אחר משא"כ מים אלו ר"ר שורה עליהם מן הידים משום הכי אסור אפי' ע"ג קסמין משום שילך אדם על אותן הקסמין:

(שם) כלי התחתון לאפוקי הכלי אשר בידו שנוטל ידיו ממנה:

(שם) ועסי' תרי"ג. דשם כתב ביה"כ לא יטול רק עד סוף קשרי אצבעותיו משמע דבכל השנה נוטל עד הזרוע כהכתבים ולא כסה"י.

ט"ז סק"ח הזהר נראה דבעינן עירוי כלי כצ"ל וכ"ה בנ"י:

מג"א סק"ט ויברך ענ"י. ר"ת על נקיות ידים ור"ל אע"ג דכאן אין הפסול בעצם המים וכה"ג אין מעכב הברכה ומברך ענ"י כמ"ש במג"א סק"ו מ"מ הא גרע אפילו מהיכא דפסול בעצם המים דשם יש דעות עי' מג"א סק"ה דב"ח פסק לברך ענט"י מטעם דבנ"י אין מזיק פסולים שבמים משא"כ כאן הטעם דהמג"א ס"ל בסק"א דהעיקר כהרשב"א דבריה חדשה וכנ"ל למג"א דלה"ט צריך עירוי דומיא דכיור משא"כ בזה שאינו ע"י עירוי לא הועיל רק לתפלה לכן לא דמי רק לצרור דמברך לכ"ע על נקיות כסעיף כ"ב מיהו המג"א פליג שם גם בצרור וזה שסיים ועמ"ש ס"ק י':

ס"ק י' דקמא קמא אזדי ר"ל נהר המושך וה"א דכי שכשך פעם ראשון נטמא אפי' מה שלמעלה כיון שהכל חיבור א' משום הכי קאמר דכיון שמושך לא נטמא מה שלמעלה מדמשמע בחולין דף ק"ה גבי עד דחלפי מים הרעים ובע"א לענין המשתחוה דנהר ודע דמיירי המג"א דנהר דאין בו כדי לטהר טמא מטומאתו דאל"כ בלא"ה לא נטמא המים כלל כמו שיבואר אח"ז אי"ה:

(שם) דלא גרע מצרור. תימה דצרור אינו מועיל רק לתפלה והרי לתפלה אפילו שכשך לתוך מעט הים שאובים בכלי מהני כמבואר בש"ע ומה ענין מ' סאה לתפלה. ותו מה השיג על הע"ת דאיהו ודאי מיירי להעביר ר"ר אז צריך מ"ס שיהיה בו שיעור מקוה שמטהר טמא מטומאתו דאז מהני אף לר"ר וכן הקשו אליה רבא ופרי מגדים. והברור שיש כאן ט"ס ותיבות אילו דלא גרע מצרור בסכ"ב מקומו בס"ק הקודם גבי שכשך ידיו שכתב המג"א לברך על נקיות וע"ז כתב דלא גרע דכיון שמועיל לתפלה מברך על נקיות ה"ה בזה השכשוך וכאן כ' המג"א ופשוט דלא בעי מ"ס ר"ל מי גשמים מכונסים בקרקע אפילו אין בהם מ"ס מועיל אפילו לר"ר וראייתו מסימן קנ"ט סעיף י"ד דנקטינן כדברי המקיל וס"ל דאפילו פחות ממ"ס מטהר כלים מש"ה מועיל לנט"י לאכילה ואף שכתב שם דיש להחמיר לכתחלה הכא בנט"י שחרית דקיל טפי א"צ להחמיר וכיון דיש בהם לטהר טומאת כלים וידים אינם נטמאים מהר"ר ומש"ה משיג שפיר על הע"ת ומה שמצוה לעיין בסימן הק"ס סעיף ז' אינו להשיג על הע"ת דא"כ היה כותבו קודם תיבות דלא כע"ת אלא כוונתו לדין מחודש דשם מבואר דבחמי טבריא דבה"ג שאין בו מ"ס אין מטבילין בהם הידים משום גזירה ע"ש במ"א ס"ק י' מש"ה גם בנט"י שחרית לא מהני וכ"ז ברור:

ס"ק י"א שנגע במקום מטונף. הוצרך לזה אע"ג דכבר סתר טעם זה בסק"א היינו לענין ברכה לבד כמבואר שם אבל כאן במחבר משמע דאפילו ליטול בלא ברכה יש ספק אם צריך לכן הוצרך לפרש דל"ח שנגע ועיקר הספק אי אמרי' לא פלוג משום בריה חדשה כמ"ש בט"ז סק"ט ודע דמה שציין המג"א על תיבת ולהעביר הוא ט"ס הציון הוא על תיבת להתפלל דלענין ר"ר ספיקא אחרינא הוא והיינו אם הר"ר מחמת השינה ואפי' ביום או מחמת לילה אפי' ניעור. והספק שכתב המ"א כאן הוא לענין תפלה:

ס"ק י"ב והוכיח כן מתשובת הרא"ש ר"ל דהב"י מסופק רק לטעם רשב"א כמ"ש בט"ז סק"ט והב"ח הוכיח דאף להרא"ש לא פליג מדכתב תשובת הרא"ש המשכים ללמוד מברך ענ"י ואלי לומד ביום וצריך ליטול ידיו אינו מברך אף להרא"ש אא"כ בשחרית משום לא פלוג ודחה המ"א דהתם שאני כיון שסופו להתפלל כשיעור היום מש"ה מברך ואע"ג דבמנחה אינו מברך אלא א"כ מתפלל מיד מ"מ לענין זה גם הב"י מודה דאמרי' בשחרית לא פלוג דאפי' אינו מתפלל מיד מברך כדמוכח במחבר סעיף א' לפ"ד המג"א סק"ה ע"ש אבל דנימא לא פלוג היכא דמדינא א"צ שום נטילה בשום פעם זה לא שמענו מש"ה בניעור נשאר ספיקו דהב"י ובזה תראה דמה שמסיים המג"א אבל לדידן כו' לכאורה הוא מיותר דהא אפילו לטעם הרא"ש נסתר ראייתו של הב"ח וכמ"ש. אלא דקמ"ל המג"א דאע"ג דלהרא"ש יש טעם דאמרינן לא פלוג וכמש"ל מ"מ לדידן דהטעם משום בריה חדשה יש מקום לומר דבשום פעם לא פלוג ודו"ק:

ש"ע סעיף י"ד ויטלם בלא ברכה. בזה וגם בסעיף שאח"ז אין הכוונה כמו בסעיף הקודם דשם מחמת הספק יטול בלא ברכה. דספק ברכות להקל אבל כאן לאו משום ספיקא לא יברך אלא מדינא דהא אין הספק אם יטול אלא מפני ר"ר ועל ר"ר אין מברכין כמ"ש במג"א כאן:

מ"א ס"ק י"ג אפי' ישן שנית. נ"ל דאזיל לשיטתיה בסק"א דלדידן עיקר כרשב"א אבל להט"ז סק"א צ"ל דהמחבר כאן באינו ישן אבל בישן ליכא ספיקא כלל דצריך ליטול ואפילו לתפלה לטעם הרא"ש. מיהו בתשובת הרא"ש שבב"י משמע דכל שישן שנית הו"ל שינת עראי אפי' ישן הרבה ול"ח שיגע במקום מטונף ע"ש:

ס"ק ט"ו שלא לישן ביום כלל כצ"ל ור"ל אפילו פחות מס' נשמי:

מ"א ס"ק כד בין שהם מלוכלכים. דאם מלוכלכים בטיט צריך לנקותם בטיט שאין לדבר לפני ממ"ה בידים מלוכלכים ובין שהם נקיים רק שהיה לו היסח הדעת מעת הנטילה דאז חיישינן שמא נגע במקום מטונף וכה"ג. וכ"ת מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח הדעת כבר הקשה כן המ"א שם סק"ג וע"ש:

ס"ק כה פסק דלעולם ר"ל המטביל ידיו לאכילה מברך ענ"י כיון דעיקר התקנה היה נטילה ע"ש. וכל כוונתו להשיג אהמחבר שהביא כאן דעת הרא"ש דמברך על נקיות ובאמת הרא"ש לשיטתו דתקנת הנטילה הי' משום תפלה ושחרית ומנחה שוים ובאמת די לתפלה בנקוי לכן כל היכי דעביד בין נטילה בין נקיה מקיים התקנה ומש"ה בנטילה מברך ענט"י ובנקוי ענק"י משא"כ לדינא שהעלה מג"א בסק"א דהלכתא כרשב"א דעיקר ברכת הנטילה משום בריה חדשה ולכן במנחה אין מברכין כלל משום דעיקר התקנה היה נטילה כמו כהן מן הכיור ובמנחה דדי בניקוי ליכא ברכה א"כ גם בשחרית כשמקנח בצרור היה ראוי שלא לברך כלל אע"כ דמברך על עיקר התקנה א"כ מברך על נטילת. וזהו שמסיים עסי' ח' סעיף ו' ר"ל דשם פסק ג"כ כך דמדברך על טלית קטן משום דנוסח הברכה כך הוא על עיקר המצוה ע"ש בט"ז ס"ק ו' וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.