כף החיים/אורח חיים/תרכד

כף החיים ‏ אורח חיים תרכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מתפללין תפלת ערבית. שאין תפלת נעילה פוטרת אותה. טור וב"י. לבוש. ט"ז סק"א.

והטעם כתב הלבוש דאין תפלת נעילה פוטרת ערבית לפי שמזכיר בה של שבת ויוה"כ. ואפי' אותם הממשיכים בה בלילה אינה פוטרת ערבית כיון שהזכירו בה יוה"כ. ר"ז אות א':

ב

ב) שם. ואומר הבדלה בחונן הדעת. כמו בשאר מוצאי שבת ויום טוב. לבוש. ועיין לעיל סי' רצ"ד ובדברינו לשם בס"ד:

ג

ג) ואם חל בשבת אומר פסוקי ויתן לך אבל לא ויהי נועם ואתה קדוש לפי שחג הסוכות יבא באותו שבוע. לבוש. והוא ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' רצ"ה אלא שכתבנו שם דע"פ דברי האר"י ז"ל צ"ל ויהי נועם ואתה קדוש במוצאי־שבת גם אם חל יו"ט באותו שבוע יעו"ש וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל לומר ויהי נועם ואתה קדוש במוצאי יוה"כ שחל בשבת:

ד

ד) [סעיף ב'] צריך להוסיף מחול על הקודש וכו'. בין באיסור אכילה בין בעשיית מלאכה כמ"ש לעיל סי' תר"ח אות א' יעו"ש:

ה

ה) שם. שימתינו מעט אחר יציאת הכוכבים. פי' צריך שימתין מעט אחר שהוא ודאי לילה כדי שיהא ניכר שבשביל התו' הוא נמנע ולא מפני ספק ביה"ש. מאמ"ר אות ב' ועיין לעיל סי' תר"ח אות ד'.

ואין להאריך ולהמשיך יותר מהשיעור מפני החלושים ונשים מעוברות ומניקות. סידור רב יעב"ץ. פת"ע אות א':

ו

ו) שם. שימתינו מעט וכו'. ותוך זמן זה אסיר באכילה וברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. אך אין שיעור לתוספת. מטה אפרים אות ב'; מ"ב אות ג'.

ולכן כיון שמתפללים אחר צה"כ מותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל על הכוס רק אכילה ושתיה צריך הבדלה כמו כל מוצאי שבת. מ"א ריש הסימן ולב"ש. מחה"ש. א"א. ר"ז אות ט"ו. מט"א שם. מ"ב שם:

ז

ז) במקומות שמבדילין על הכוס בבהכ"נ בכל מו"ש ויו"ט גם עכשיו יבדיל הש"צ ויטעים מן הכוס לקטן או לגדול אם מתכוין לצאת בהבדלה זו. ר"ז אות ב'; מ"ב אות ד'. וה"ה אף לעצמו אם מתכוין לצאת בהבדלה זו. וכ"כ מ"ב בשה"צ אות ד':

ח

ח) [סעיף ג'] מבדילין על הכוס. במוצאי יוה"כ טוב להבדיל בהקיטל קודם שיפשיטנו מעליו והוא ע"פ הסוד ס' עבודה ומורה דרך דרצ"ה ע"ג בשם מעב"י. יפ"ל ח"ב אות א' פת"ע אות ב' וכ"כ בסידור רב יעב"ץ:

ט

ט) שם. ואין מברכין על הבשמים וכו'. כ"כ הטור וכ"כ הרמב"ם פכ"ט מה' שבת שא"צ לברך על הבשמים במוצאי יוה"כ. והכלבו בסי' קנ"ח כתב שא"צ לברך בו על הבשמים ואף אם יהיה במו"ש לפי שאין בו נשמה יתירה מפני התענית. מיהו בתשו' מהרי"ל סימן ל"ד כתב לברך על הבשמים כשחל בשבת וכ"כ הרד"א ודעת המרדכי לברך אף כשחל בחול. והב"ד ב"י אלא שבכאן בש"ע פסק כדברי הרמב"ם והכלבו שאין לברך אף כשחל בשבת. והב"ח כתב דדברי מהרי"ל והרד"א נראה לו עיקר לענין מעשה מאחר שהמרדכי פסק לברך על הבשמים כניהוג רגמ"ה ואף כשחל בחול לא נהגינן כוותיה מ"מ כשחל בשבת ראוי לנהוג כניהוגו מאחר שרבים סוברים כן וכ"פ רש"ל ועוד דלא שייך כאן סב"ל מאחר שנהנה מן הבשמים יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ב והעט"ז. והמ"א סק"א. וכתב הט"ז דלכאורה יש לדחות זה שכתב מאחר שנהנה וכו' דמ"מ יש הפסק בין ברכת בירא פרי הגפן לברכת המבדיל בבשמים אם אין הכרח להם אלא שכתב דמ"מ נראה דעדיף טפי לצאת כל הדיעות מלחוש להפסק יעו"ש. וכ"פ הר"ז אות ג' מט"א אות ה' והא"ר אות ב' כתב דלעצמו יכול אדם לעשות כן אבל לא למחות ולהורות לצבור כיון שכבר נהגו כן ע"פ הש"ע והלבוש ומנהגים וכן מט"מ ושכנה"ג כתבו שכן המנהג פשוט יעו"ש. וכ"כ המש"ז אות ב' והרו"ח כתב דבהיות טוב לחוש לס' הרמב"ם והכלבו ומרן בש"ע דס"ל א"צ והויא הפסק יש לו לברך ברכת הגפן והנר וברכת על הגפן ותכף אחריו מברך על הבשמים וכתב שכן היה נוהג הרב החסיד מר שניי הפרד"ס ז"ל יעו"ש וכ"כ בספרו מל"ח סי' י"ט אות ק"ט. וכ"כ בנו הרב יפ"ל ח"ב אות ב':

י

י) [סעיף ד'] מברכין על האור. שדבר חדוש הוא שלא נהנו ממנו היום. טור. לבוש:

יא

יא) שם. ואין מברכין במוצאי יוה"כ על האור שהוציאו עתה מן האבנים. שאין מברכין על מה שנולד עכשיו ולא היה מבע"י אלא במו"ש שאף הוא תחלת ברייתו מן האור. ב"י. ט"ז סק"ג. ר"ל דטעם שמברכין על האור במו"ש נת' ברסי' רצ"ח שאינו אלא לזכר שנברא האור במו"ש שאדם הראשון הקיש האבנים זב"ז והוציא מהן אש לכן מותר לברך על אש כזה ממש שהוציאוהו עתה אבל במוצאי יוה"כ מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה קדוש משאר יו"ט ונאסר להבעיר בו אש ועתה הותר והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו וזה לא שייך אלא באור ששבת ר"ל שהיה בעולם ביוה"כ בשעת שביתה ופסקה הנאתו ממנו בו ביום ועכשיו הותר לו. לב"ס. ועיין לעיל סי' רצ"ח אות מ"ה:

יב

יב) שם. ואין מברכין במוצאי יוה"כ וכו'. ואפי' חל יוה"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן האבנים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ"א סק"ז; א"ר אות ה'; מש"ז אות ג'; ר"ז אות ה'; דה"ח אות ד'; מט"א אות ח'. אבל בשיטת ריב"ב כתב דיוה"כ שחל להיות בשבת דינו כשאר שבתות יעו"ש וכ"פ בסידור רב יעב"ץ. ועיין לעיל סי' רצ"ח אות מ"ו ששם ג"כ הבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם כיון דאיכא פלוגתא יש ליזהר לכתחלה יעו"ש. וכ"כ המש"ז דאם אין לו אחר יברך עליו יעו"ש אבל בנר שהדליקו מן האור ההוא ודאי יש להקל כיון שיש מתירין אפי' ביוה"כ שחל בחול. וכ"כ מ"ב אות ז':

יג

יג) שם. ואין מברכין במוצאי יוה"כ וכו'. מצאתי בנימוקי פסחים כ"י שכתב שדעת הראב"ד שחייב לחזר אחר אור ששבת במוצאי יוה"כ ודעת הריטב"א ורבותינו דאינו חייב. ברכ"י אות ב':

יד

יד) שם. על האור שהוציאו עתה מן האבנים. וה"ה כשהוציאו מן עצי גפרית וכה"ג. מ"ב אות ז':

טו

טו) שם. שהוציאו עתה מן האבנים. לאפוקי אם הוציאו בעיוה"כ מן האבנים בודאי מותר כיון ששבת ביוה"כ. וכ"ה בטור וב"ח. וכ"כ מ"ב אות ח':

טז

טז) שם. וי"א שמברכין עליו מעמיד ראשון ואילך. היינו שמדליקין נר אחר מאותו שיצא מן העצים או מן האבנים שגם זה נקרא אור ששבת ואינו אור הנברא מחדש. לבוש:

יז

טוב) שם. וי"א שמברכין עליו מעמוד וכו'. משמע אבל לדיעה ראשונה אין לברך עליו וכ"ה דעת מ"א הק"ד. וכ"פ הר"ז אות ו' אבל התניא ושה"ל פסקו להתיר ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק. א"ז וכ"כ ח"א כלל קמ"ה אות מ' דאם אין לו נר מותר לברך על מה שהוציא מן האבנים וידליקו נר ממנו וימתין מעט שלא יהיה בעמוד ראשון שהדליק ואז יברך עליו עכ"ל וכ"כ דה"ח אות ה' דבשעת הדחק מברכין עליו מעמוד ראשון ואילך. מיהו דעת מ"ב בב"ה שלא יברך ע"ז אפי' בשעת הדחק יעו"ש. אבל הנראה שיש לצרף עוד לזה דעת הסוברים דאינו חייב לחזר אחר אור ששבת במוצאי יוה"כ כמ"ש לעיל אות י"ג וע"כ בשעת הדחק ושלא יבטל ברכת הנר נראה דיש לסמוך על המתירין ועיין עוד לעיל סי' רצ"ח אות ח' ודוק:

יח

חי) [סעיף ה'] ישראל שהדליק מעכו"ם אין מברכין עליו וכו'. ובתשו' מ"ע סי' י"ח חולק ומתיר בזה וראוי לסמוך עליו בשעת הדחק. א"ר אות ד' דה"ח שם. ועיין באות שאח"ז:

יט

יט) שם. אעפ"י שבמוצאי שבת מברכין עליו וכו'. מפני שעל תוספת ההיתר הוא מברך והו"ל כאור היוצא מהעצים אבל ביוה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת מבע"י. מ"מ פכ"ט מה' שבת בשם הרמב"ן. ב"י. מ"א סק"ד וא"כ זה הוי כסתם הש"ע בסעי' ד' וכבר כתב שם הש"ע וי"א שמברכים וכו' וא"כ ה"ה לכאן. וכן בסי' רצ"ח סעי' ח' סתם הש"ע לאסור ולא כתב דעת הי"א אשר כאן בסעי' ד' כי סמך על מה שיכתוב בכאן כי כאן ביתו:

כ

ך) שם. ששבת מבע"י ממש. כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום. ב"י בשם הכלבו. וגחלים ששבתו והדליקו מהם י"א דהוי כיוצא מהעצים ואין נראה שהרי הגחלים הראשונים הם היתר והנר ג"כ היתר. תר"י פ"ח דברכות. מ"א סק"ד. מט"א אות ח' מ"ב בב"ה:

כא

כא) שם. כגון לחולה וכו'. עיין לעיל סימן רצ"ח אות מ"ז:

כב

כב) שם הגה. י"א להבדיל על נר של בהכ"נ. כיון שהיה דולק כל היום בהיתר. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ה:

כג

כג) שם בהגה. וי"א שאין להבדיל עליו. כיון שכל היום לא היה דולק להאיר אלא לכבוד היום והוי כאלו לא דלק כלל. ט"ז שם. מ"א סק"ו. ונראה דה"ה מה שהדליק בביתו לכבוד היום שהרי עיקרו לא נעשה להאיר אלא לכבוד היום. ח"א כלל קמ"ה אות מ'.

אבל אם לא הדליקו לכבוד היום אלא להאיר או כדי לברך עליו במוצאי יוה"כ לכ"ע שפיר דמי. וע"כ הנכון שכל אחד יזמין נר דלוק בביתו מעיוה"כ בכדי שתהא דולקת כל היום ולמוצאי יוה"כ יברך עליה או על הנר שידליק ממנה. וכ"כ דה"ח אות ז' וכתב דבזה יוצא לכל הדיעות. וכ"כ מ"ב אות י"ג. ועיין לעיל סימן רצ"ח סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:

כד

כד) שם בהגה. אלא מדליקין נר אחר ממני וכו'. ולכן כשמביא נר של בהכ"נ לביתו ידליק ממנו עוד נר אחר ויברך על שניהם יחד. סידור רב יעב"ץ; מטה אפרים אות ט':

כה

כה) שם בהגה. ולא יבדיל על נר עצמו של בהכ"נ לחוד. כלומר דאם אי אפשר להבדיל על שניהם מוטב להבדיל על נר אחר לחוד מנר בהכ"נ לחוד. מ"א סק"ז. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ. ר"ז אות ח' מט"א שם. מ"ב אות י"ד.

ואם עבר ובירך על נרות של בהכ"נ בלבד אף על פי שהודלקו לכבוד אעפ"י כן א"צ לחזור ולברך על נר אחר כיון שעשויין גם להאיר שהרי מתפללין לאורן. ר"ז שם. מ"ב שם.

ונרות של בתי מדרשות שעשויה ללמוד אצלם והקבועים שמה משתמשין בהם יש לברך עליהם. סידור רב יעב"ץ. מט"א שם.

ואם יש נר בהכ"נ לחוד ויש נר שהודלק מהאור שהוציא מאבנים במוצאי יוה"כ עדיף טפי נר אחר. א"א אות ג' ומ"מ אם אפשר יש לכבותו ולהדליקו מנר של בהכנ"ס ולברך על שניהם כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה:

כו

כו) שם בהגה. ושאר דיני נר עיין לעיל סימן רצ"ח. ובדברינו לשם בס"ד:

כז

כז) שם בהגה. ואוכלין ושמחים במוצאי יוה"כ וכו'. אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב. וכתב רב יעב"ץ (בסידור) ז"ל ללמוד בר"מ פרשת אמור דצ"ט ע"ב יומא דר"ה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי ואח"כ יברך ברכה אחרונה על סעודתו ויקים בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה. בן א"ח פ' וילך אות כ"ג:

כח

כח) שם בהגה. דהוי קצת יו"ט. וכ"כ לעיל סי' תרכ"ג אות ל"ב בשם התוס' וסמ"ג יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תר"ד אות ד':

כט

כט) שם בהגה. יש מחמירין לעשות שני ימים יוה"כ. כ"כ הטור. וכ"כ הסמ"ג והסמ"ק והגמ"י בתחלת שביתת עשור אלא שכתב הסמ"ק דחומרא יתירא היא אחר שאין מקדשין בשום מקום ע"פ הראיה אין לחוש יעו"ש. והב"ד ב"י יעו"ש. וכ"כ בא"ז דיותר טוב שלא לעשות דאיכא סכנה בדבר דאמרינן בירושלמי דהוה אבוה דשמואל עביד הכי ומית מיהו אין למחות ביד העושין כן. ד"מ אות ה'. והמ"א כתב הטעם שלא לעשות שני ימים יוה"כ דכשעושה יום השני יוה"כ א"כ מאתמול הוי עיוה"כ ואסור להתענות וא"כ היאך יתענה והוי סתרי אהדדי לכן אין לנהוג כן ומכ"ש למנהגינו שאין מתענין בין יוה"כ לסוכות יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות יו"ד דאין לנהוג בחומרא זו מכמה טעמים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קמ"ה אות מ"ג דמימינו לא שמענו משום אדם שינהוג כן יעו"ש. ומיהו עיין בפסחים דף נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה בקביעא דירחא שכתבו אם נסתפק מתי הוקבע החודש כגון שמהלך במדבר עושה ב' ימים יוה"כ כדין כל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא יעו"ש יא"פ. ומיהו לדידן דלעולם עבדינן אלול חסר ליכא להסתפק מתי הוקבע החודש אלא רק אם נסתפק באיזה יום היה ר"ח אלול וכדומה אז יש לעשות שני ימים. ועיין ר"ה כ"א ע"א:

ל

ל) והעושין שני ימי יוה"כ אף אם הם עשרם לא יתפללו רק תפלה של חול. טור. והטעם כתב ב"י משום לא תתגודדו א"נ משום דמחזי כיוהרא ואתו לידי מחלקות יעו"ש. והב"ח כתב הטעם משום דאין כח לשום אדם לברך ברכות מעצמו כל שלא הסכימו עליהם חכמי התלמוד יעו"ש. אבל סליחות ותחנונים לא היה מוחה בידם. רשד"ם חי"ד סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ומ"מ לא יאמרו אותם באמצע תפלה רק אחר י"ח. ונראה דיניחו ג"כ תפילין. גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל. מ"א סק"ז. מט"א אות י"א. מ"ב אות ט"ז. ולא יצאו בתפילין לרה"ר ולא יברכו עליהם בקול רם. לב"ש. אבל לשאר כל דבר ואיסור מלאכם נוהגין כמו בראשון הלכך אפי' אחרים לא יבשלו להם טור. וכשחל יוה"כ יום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא יוה"כ שלהם אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילם. ב"י בשם הר"מ. מט"מ סי' תתפ"ט. מ"א שם. ר"ז אות י"א ואות י"ב; מ"ב שם. ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכלו חי כגון דגים אסיר לאכלם בשבת כיון דקדושה א' הן. מ"א שם. והא"ר אות ט' כתב דאין להחמיר בזה:

לא

לא) שם בהגה. ויש לזה התרה. כ"כ הטור בשם הרא"ש. וכ"כ ב"י. וכן הסכים. הב"ח. וכן הורה מהרי"ט. רשד"ם חיו"ד סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ר"ז אות יו"ד. ואם התנה בפי' שאין עושה כן רק שנה זו ואין מקבל על עצמו שיעשה כן בכל שנה א"צ התרה. מט"א אות י"ב. מ"ב אות י"ז. ועיין ביו"ד סי' רי"ד:

לב

לב) שם בהגה. ואין לנהוג בחומרא זו וכו'. ועכשיו לא שמענו מי שנהג לעשות שני ימים יוה"כ ויפה המנהג שלא לעשות. ב"ח. וכ"כ לעיל אות כ"ט:

לג

לג) שם בהגה. אין אומרים תחנות וכו'. ואין מתענין בהם אפי' ביום שמת בו אביו או אמו לפי שבו הזמן נשלם בסמ"ק שבנה שלמה הע"ה. לבוש. מ"א סק"ז. שו"ג אות י"א. ר"ז אות י"ג. מט"א אות י"ד. והטעם בסוד הוא לפי שבאלו הימים נמשכים בחי' החסדים מן בינה אל בחי' המלכות כמ"ש בשער הכוו' דף ק"ד ע"ב וע"ג יעו"ש וכ"כ לעיל סי' קל"א אות צ"ח ועי"ש עוד טעמים:

לד

לד) ביום שאחר יוה"כ משכימין לבהכ"נ. מ"א שם. והטעם בשל"ה שלא יקטרג השטן. א"ר אות י"ב. ולפ"ז צריך ליזהר מכאן ואילך בכל עניניו:

לה

לה) שם בהגה. והמדקדקים מתחילין מיד במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה וכו'. היינו להתחיל בלילה דבר מה וביום המחרת יעשה כולה כמ"ש בסימן תרכ"ה. מש"ז בסוף הסי' ולמחרת אפי' הוא ע"ש יעשה הסוכה כולה דמציה הבא לידו אל יחמיצנה. דרשות מהרי"ל ה' סוכה. ד"מ סי' תרכ"ה. א"ר אות ט"ד מט"א אות ט"ו.

ואם קשה עליו להתחיל בעשיית סוכה במוצאי יוה"כ מחמת התענית והתפילות או מפני שאינו מורגל לעסוק בעשיית סוכה בעצמו מאיזו סיבה לפחות ידבר מענייני סוכה עם בני ביתו. והא דיש לו להתחיל בעסק עשיית הסוכה ביום י"א תכף ומיד אחר ביאתו מבה"כ ואפי' הוא ע"ש היינו דוקא בשכבר יש לו מן המוכן כל צרכי שבת אבל אם עדיין לא הכין צרכי שבת קודם ואח"כ יעסוק בסוכה. סידור בית השואבה אות ו' וכ"כ הרו"ח בסי' תרכ"ה אות ג' יעו"ש:

לו

לו) מוצאי יוה"כ מנהג הקדוש וכשר לתקן בסוכה איזה דבר קודם שיאכל. וכן גם כן טוב שביום י"א אחר תפלת שחרית קודם שיאכל יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג אם אפשר. תוצאות חיים. פת"ע אות ט"ו:

לז

לז) שם בהגה. כדי לצאת ממצוה אל מצוה. ואסמכוה אקרא וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה כמבואר במדרשים. ברכ"י אות ג'. והחכם עיניו בראשו להזמין מעיוה"כ איזה דבר כדי להתחיל באור מוצאי יוה"כ בתיקון הסוכה. מו"ב אות רפ"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >