כף החיים/אורח חיים/תקצב

כף החיים ‏ אורח חיים תקצב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מחזיר ש"צ התפלה ותוקעין וכו'. אבל בתפלת לחש דמוסף אין תוקעין. כ"מ מדברי הטור וכ"כ השו"ג לעיל בסי' תקצ"א או' ב' מדלא הזכיר הש"ע לעיל סי' תקצ"א סדר התקיעות שתוקעין על סדר הברכות בלחש כמו שהזכיר בסי' זה בחזרת מוסף ש"מ שלא היו תוקעין במוסף בלחש כמו שאנו תוקעין וכתב וכ"מ מסתמיות הפוסקים רובם ככולם שלא הזכירו תקיעות במיסף בלחש כ"א בחזרה וכ"מ מהמשנה וגמ' בפ"ב דר"ה דף ל"ב ע"ב יעו"ש והכנה"ג בהגה"ט כתב דיש נוהגין לתקוע בלחש אבל המנהג היותר נכון שלא לתקוע בלחש מכמה טעמים יעו"ש והב"ד המ"א בריש הסי' אבל הערוך כתב והני דמחמירין תוקעין ל' כדיתבין ול' בלחש ול' על הסדר כנגד ק' פעיות דפעי אימיה דסיסרא ואילין יו"ד אינון כשגומרין כל התפלה דכל תקיעתא דיחידאי מיבעי להיות יו"ד תשר"ת תש"ת תר"ת ואינון מאה עכ"ל והב"ד התו' בר"ה ל"ג ע"ב והטור והשו"ג שם. וכתב שם השו"ג דגם בס' המנהיג הביא דברי הערוך הנז' וכתב שכך מנהגם יעו"ש. וכאב עו"ש השו"ג לדקדק מדברי הרשב"א סי' רצ"ה שהיה מנהגם ג"כ לתקוע בלחש והביא ג"כ דברי הכנה"ג הנז' וסיים עם שהמנהג הזה לתקוע בלחש אינו מוסכם אלא נהרא נהרא ופשטיה עכ"ז אין לבטל המנהג במקים שנהגו והמבטל המנהג אינו אלא מן המתמיהין יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל בסי' תקפ"ה או' כ"ח דכ"ה ע"פ דברי האר"י ז"ל שצריך לתקוע בלחש וחזרה וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל יעו"ש. ולכן עתה נתפשט המנהג בכמה מקומות שתוקעין בלחש וחזרה כדברי הערוך וס' המנהיג והאר"י ז"ל:

ב

ב) וכשתוקעין בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת הלחש (ר"ל אף למנהג אשכנז שאין אומרים היום הרת עולם בתפלת לחש כמ"ש לעיל סי' תקצ"א או' ל"ג ולקמן או' ז' במקים שיש מנהג לתקוע בלחש אומרים) אבל אין אומרים ארשת בתפלת לחש והיחידים שהגיעו לסיום הסדר של מלכיות ממתינים עד שיגיע הש"צ לשם ויתקע וכן בשאר הסדרים ואם יש יחידים שמאריכים יותר מהש"צ ולא הגיעו לסיום הסדר והש"צ מתחיל לתקוע יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעת הש"צ ולא יאמרו היום הרת עולם במקום שעומדים שם עד שיגיעו לסיום ברכת הסדר ואז יאמרו היום הרת עולם. ואם הש"צ טועה בתקיעתו אסור להם לשוח ולגעור בו ואפי' לא שמעו תקיעות דמיושב אלא אחר גמר התפלה יחזרו ויתקעו אותו סדר שטעה בו כדרך שנת' סי' תק"צ ודיו. מט"א סי' תקצ"א או' י"ג. ועיין לעיל סי' תקצ"א או' ו':

ג

ג) שם. ותוקעין על סדר הברכות וכו'. התוקע והשומעין צריכין לעמוד. לבוש סי' תקפ"ה סעי' א' מ"א רסי' זה ר"ז או' ב'. מ"ב או' ב' ובדיעבד אם תקע או שמע מיושב יצא א"א ריש הסי' מ"ב שם. וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' תקפ"ה או' ב' ואו' ה' קחנו משם.

ד

ד) שם. למלכיות תשר"ת פ"א ולזכרונות תש"ת וכו'. כ"כ הרי"פ והרמב"ם והרא"ש. וכתבו שם הרי"פ והרא"ש דבדין הוא שיהו תוקעין על סדר הברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אינם מעכבות את התקיעות שהרי כבר יצאו י"ח באותן שתקעו יושבין די להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר הברכות פ"א שלא להטריח על הצבור וכן המנהג בכל העולם. אלא שכתב שם הרי"ש דר"ת תמה על מנהג זה דתשר"ת של מלכיות ותש"ת של זכרונות וכו' דאי גנח ויליל איבעי למיעבד כולהו תשר"ת ואי גנח לחוד איבעי למיעבד כולהו תש"ת וכו' והנהיג ר"ת לתקוע בזכרונות ובשופרות תשר"ת כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא אלא הפסק וכדי שלא לשנות את המנהג ביותר לא חיישינן להפסק דהא ק"ל שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא יעו"ש. והב"ד הטור וב"י ולכן סתם בש"ע כדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ודברי מור"ם בהגם הוא כדברי ר"ת כנז' אבל רבי' ישעיה הראשון בפסקיו כ"י וריא"ז והרדב"ז סי' כ"ט והשל"ה הסכימו דעיקר המנהג הוא לתקוע תשר"ת ותש"ת ותר"ת בכל אחד יעו"ש והב"ד הער"ה או' א' וכ"ה דעת הערוך וס' המנהיג כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז:

ה

ה) וכתב השל"ה (דף רי"ד ע"א) ואשרי לעדה הקדושה שבוחרים בדרך המובחר דהיינו לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות וכן נוהגין בא"י. ומ"ש בש"ע ותוקעין למלכיות תשר"ת פ"א וכו' ועכשיו נוהגין לתקוע וכו' אין טעם וריח למנהג הזה כי בזה לא סרו כל הספיקות ע"כ אין להשגיח בזה וכו' והמהדרין מן המהדרין תוקעין מאה קולות וכן נוהגין ג"כ אנחנו ק"ק אשכנזים שבירושת"ו ותוקעין ל' קולית מיושב ול' קולית על הברכות ול' קולות אחר עלינו לשבח ועשר אחר אנעים זמירות יעו"ש. ומיהו מ"ש ול' קולות אחר עלינו לשבח וכו' בדף רי"ז ע"א בסופו חזר והביא דברד האר"י ז"ל שתוקעין ל' קילות בלחש ול' בחזרה ועשרה בקדיש תתקבל יעו"ש וכ"כ לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח דכ"ה ע"פ דברי האר"י ז"ל וכתבנו שם דיש טעם בסוד לעשרה תקיעות שבכל סדר כסוד עשרה פסוקים שיש בסדר ההוא ושכן נוהגין חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל יעו"ש:

ו

ו) שם. ועכשיו נוהגין וכו'. לא הוזכר מנהג זה בב"י ואולי ראה מרן ז"ל זה המנהג שנתפשט אחר שחיבר ספרו הארוך. מאמ"ר או' א' ומיהו עיין שכנה"ג בהגה"ט או' א' מ"ש לפקפק על מנהג זה והמאמ"ר שם מיישבו יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם דגם השל"ה מפקפק. ואם מותר לשנות המנהג עיין לעיל סי' תקפ"ב או' ל"ח ודוק:

ז

ז) שם הגה. ונהגו לומר כל פעם אחר שתקעו היום הרת עולם. ואין היחידים נוהגין לומר באשכנז היום הרת עולם אלא בחזרת ש"צ התפלה על התקיעות. טור סי' תקצ"א. אבל בני ספרד נוהגים לאומרו אף כשמתפללים בלחש. ב"י שם. מיהו במקום שנוהגים לתקוע בלחש גם בני אשכנז אומרים היום הרת עולם אף בתפלת לחש כמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תקצ"א או' ל"ג:

ח

ח) שם בהגה. היום הרת עולם. כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר גם על עת הלידה כמו הורה גבר ואמרינן בר"ה (כ"ז ע"א) כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כרבי אליעזר דאמר בכ"ה באלול נברא העולם וביום ששי שהוא ר"ה נברא אדה"ר נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם ולכך כל העולם נדון ביום זה. הרד"א דף ק"א ע"ב. א"ר או' ו' וכ"ה בזוהר פ' אמיר דף ק' סוף ע"ב. וכ"כ לעיל סי' תקפ"א או' כ"א. ואף לסברת ר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם כתבי שם התו' דאיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן יעו"ש והב"ד מ"א סק"א. ועוד עיין לעיל סי' תקפ"ב או' ל"ו טעם בהוד באמירת היום הרת עולם יעו"ש:

ט

ט) שם בהגה. היום הרת עולם. וכשאומר היום הרת עולם נהגו לשחות עצמן ולאומרו בכפיפת קומה. והטעם הוא מפני שבאין להזכיר ענין גדולת היום ומעלתו תגבורת הדין שיש בו וכל באי עולם עומדים בו למשפט לפני בורא עולם ואינו יודע דיני איך יצא. סדר היום. והב"ד השע"ת לעיל סס"י תקצ"א.

י

י) שם בהגה. אפי' בשבת שאין תוקעין אומרים היום הרת עולם. וכ"כ לעיל סי' תקצ"א או' ל"ד:

יא

יא) [סעיף ב'] יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות וכו'. כ"כ הטיר ורי"ו נתיב ו' ח"ב ואו"ח דף צ"ח או' ט"ו והכלבי. אבל בתחלת ס' מעשה רוקח כתב בשם ר"י ן' חכמון דיחיד רשאי לתקוע על סדר הברכות ואין חוששין שמא יטעה כיון דליכא דיבור אלא שמיעת קיל וכ"ש שרשאי לשמוע התקיעות ע"י אחר ודקדק כן מלשון הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' שמ"ז כשאחד תוקע לו אין בכך כלום אבל לתקוע המתפלל עצמו צ"ע ומסתברא לי דמותר יעו"ש אמנם הברכ"י או' א' כתב לתמוה על דברי הרדב"ז הנז' וכן תמה עליו השע"ת יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים כדברי הש"ע:

יב

יב) שם. יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות וכו'. דתקיעה הוי הפסק בברכות יחיד. לבוש. והר"ז או' ז' כתב הטעם משום דלא תיקנו לתקוע על סדר הברכות אלא בצבור. וכ"כ מ"ב או' ו':

יג

יג) שם הגה. אלא תוקעין לו קודם שיתפלל מוסף וכו'. כ"כ ב"י בשם הכלבו דכיון דיחיד אינו שומע התקיעות על סדר הברכות טוב שישמע אותן קודם הברכות יעו"ש וכ"כ ב"י בסי' הקודם בשם או"ח יעו"ש. אבל רש"י ס"ל דיחיד מברך ואח"כ תוקע ומתני' מיירי בצבור וכ"נ מל' הטור וכ"נ מהרז"ה והרמב"ן במלחמות בד"ה ומה שנהגו וכו' וכן דעת התו' ר"ה ל"ג ע"ב בד"ה שיעור וכו' יעו"ש. ער"ה או' ד' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דהמנהג עכשיו שאחר שמתפלל תוקעין לו. אמנם הלבוש כתב דטוב ונכון הוא שישמע אותם לפני הברכות כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליו בשעת תפלתו. וכ"כ בביאורי הגר"א. ר"ז שם. מט"א או' ז' מ"ב או' ז' והדרישה או' ב' כתב עוד טעם אחר משום דזריזין מקדימין יעו"ש. ועיין עוד לקמן בהגה ססי' תקצ"ג:

יד

יד) [סעיף ג'] לא ישיח לא התוקע וכו'. דהברכה שמברך קודם התקיעות קאי ג"כ על התקיעות דמעומד. ט"ז סק"ב. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ח':

טו

טו) שם. ולא הצבור. דהלא יצאו בברכתו והיו כאלו בירכו הם בעצמם. ואלו דברים שאסור לדבר בהם הלל ס"ת כהנים תפילין וידוי שופר מגילה עומר. וסי' הסכ"ת ושמ"ע. ברכ"י או' ב' בשם רבי' סעדיא גאון בכ"י:

טז

טז) שם. בין תקיעות שמיושב וכו'. ובשעת התקיעות פשיטא דאסור לשוח ואפי' לרוק אסיר. מ"א סק"ב. מט"א או' ג' מ"ב או' יו"ד. ומכ"ש להשמיע קול בפיהוק או בנחירת הגרון שמבלבל גם האחרים השומעים ואם צריך לרוק יבליע בכסותו. מט"א שם. מ"ב שם. וכבר כתבנו זה לעיל סי' תקפ"ז או' י"ט בשם מהרי"ל יעו"ש:

יז

טוב) שם. לתקיעות שמעומד. וה"ה עד לאחר ל' קולות שתוקעים לאחר התפלה. ח"א כלל קמ"א או' ט' ולפ"ז ה"ה לנוהגין לתקיע מ' קולות אחר התפלה או לנוהגין לתקוע עשרה אחר התפלה כמ"ש לעיל או' ה' לא ישיחו עד גמר כל התקיעות דכוונת הברכה היא על כל התקיעות הנוהגת באותו היום. ומ"מ סדר התפילות והפיוטים לא מיקרי הפסק בין התקיעות. ח"א שם. ובדה"ח כתב דבין הברכה עד סוף התקיעות דמיושב אסור להפסיק אפי' בתפילות (ור"ל כיון שהם משום ספק אסיר להפסיק אפי' בתפילות עד שיגמור כל הספק) לכן לא יאמר היה"ר הנדפס במחזורים ובסידורים בין התקיעות דמיושב רק יהרהר בלבו ואל יוציא בפיו או שיאמר היה"ר בסוף התקיעות דמיושב עכ"ד. וכ"כ תו' חיים על ח"א שם או' ח' מ"ב או' י"ב. ומיהו בתשו' עולת שמואל סי' פ"ח כתב ליישב המנהג יעו"ש. וכ"כ בסדור רב יעב"ץ. והב"ד מ"ב בשה"צ או' ט"ו ולכן כתב דבמקום שנוהגין כן אין למחות בידם יעו"ש. ומיהו עיין לעיל סי' תקפ"ד או' ו' שכתבנו שם בשם האר"י ושל"ה ושאר האחרונים דלכתחלה יש לעשות כן יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תק"צ או' ו' מ"ש בשם הזוהר ודוק:

יח

חי) שם הגה. מיהו בענין התקיעות וכו'. ר"ל דבין תקיעות דמיושב למעומד מותר לשוח בענין התקיעות והתפילות. כ"ה בב"י בשם המרדכי וד"מ או' ב' בשם מהרי"ל. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ז':

יט

יט) שם בהגה. אין הפסק. ואע"ג דבסי' קכ"ז סעי' ו' כתב דלכתחלה לא ישיח כלל היינו בין ברכה להמוציא אבל בין תקיעות לתקיעות שרי לכתחלה להשיח מעניינם. מ"א סק"ג. מ"ב או' י"ד:

כ

ך) שם בהגה. ואם שח דברים בטלים א"צ לחזיר וכו'. ול"ד לשח בין תפלין לתפילין דהתם ב' מצות הן משא"כ הכא דכולא חדא מצוה היא. הרי"פ. וא"כ אפי' שח בין התקיעות דמיושב עצמן א"צ לחזיר ולברך. הגמ"י והרא"ש. מ"א סק"ד. א"ר או' ה' ער"ה או ו' ר"ז או' ז' ח"א כלל קמ"א או' ט' מ"ב או' י"ג. ואפי' שח בהדר תשר"ת בין תקיעה לשברים. ברכת אברהם סי' צ"ז. ואפי' שינה מקומו אינו חוזר ומברך. שם סי' קע"ב. שכנה"ג בהגה"ט או' ט' ואו. יו"ד. א"ר שם:

כא

כא) ואם שח באמצע התקיעות בין שברים לתרועה אעפ"י שדיבר מעסק התקיעות והתפילות לא יצא וצריך לחזיר ולתקוע אותו סדר. מט"א או' ו' מ"ב שם:

כב

כב) שם. וא"צ לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעות וכו'. ואפי' השומע אם שח בין ברכה לתקיעה צריך לחזור ולברך. מ"א סק"ה. ח"א שם. מט"א או' ה' מ"ב או' י"ד. והיינו שיברך לעצמו לצאת י"ח הברכה. מט"א שם. מ"ב שם בשה"צ או' כ"א:

כג

כג) אפי' לא תקעו מיושב אלא על סדר הברכות צריך לברך לשמוע קול שופר כן מוכח מכל הפוסקים וכ"כ הרמב"ן במלחמות בד"ה ומה שנהגו וכו' יעו"ש. ער"ה או' ז':

כד

כד) שם. אם לא בענין התקיעות. והגם דבסי' קס"ז סעי' ו' פסק דלכתחלה לא יפסיק כלל אפשר דהכא מיירי שצריך לשוח כגון שאומר להביא שופר וכיוצא בו. ופשוט דאם שח בין הברכה לתקיעה מענין תפלה דצריך לחזור ולברך וכ"מ במרדכי ומ"ש רמ"א דהתפילות לא הוי הפסק (ר"ל השיחה מענין התפילות. לב"ש) היינו בין התקיעה לתקיעה אבל בין הברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. מ"א סק"ה. מיהו הא"ר או' ה' חולק על דברי המ"א הנז' וכתב דהמרדכי ל"ד תקיעות קאמר וה"ה תפילות וכתב וכ"מ באגודה סוף ר"ה יעו"ש. אבל שאר האחרונים פסקו כדברי מ"א. ר"ז או' ז' ח"א כלל קמ"א או' ט' דה"ח. מט"א או' ה' מ"ב או' י"ד:

כה

כה) [סעיף ד'] זה שתוקע כשהן יושבין וכו'. ואין זה מעכב אלא משום דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור. ב"י בשם הכלבו. שו"ג או' י"א. וכתב שם השי"ג וזהו שכתב הרב בהגה ומיהו אינו מעכב וכו':

כו

כו) שם בהגה. ויכול אחר לתקוע וכו'. ועומד במקומו וא"צ לעמוד על הבימה. ד"מ סי' תקפ"ו. מ"א סק"ו. א"ר או' ח' ר"ז או' ט' מ"ב או' ט' ונ"ל פי' בשעת התקיעה עומד במקומו וא"צ לעמוד על הבימה אבל קודם התקיעה מותר לילך אנה ואנה ובלבד שלא ידבר ולא יסיח דעתו ואף מי שמחמיר מ"מ לצורך מצוה לפתיחת ארון קודש ודאי מותר. א"ר שם:

כז

כז) יש מקומות שתוקעין הסדרים על מקומם ויש עולין על הבימה אבל תקיעות מיושב עולין על הבימה א"א או' ו' מט"א או' ט' וכתב שם המט"א דבמקום שנוהגין לתקוע התקיעות שעל סדר הברכות על הבימה התוקע עולה על הבימה קודם שמתחילין מוסף ועומד שם עד סוף התפלה אבל המקרא יכול לעמוד במקומו יעו"ש:

כח

כח) שם בהגה. אלא שראוי לעשות כך. שאין להעביר המצוה ממנו. וכ"ז מיירי בזמניהם שהיו נותנין לו לתקוע בסתמא וא"כ זכה מיד בכל התקיעות אבל עכשיו שנוהגין בקצת מקימית ליתן הסדרים לאחר א"כ מעולם לא זכה בה הראשון ושרי. מ"א סק"ז. ר"ז או' י"א. מ"ב או' י"ז:

כט

כט) שם בהגה. וכבר כתבתי לעיל סי' תקפ"ה. סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' ח' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---