כף החיים/אורח חיים/תקצא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקצא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] יתפללו הצבור בלחש וכו'. אע"ג דק"ל כר"ג דאמר ש"צ פוטרן מ"מ מוטב שיתפללו יחידים כי מי שירצה לצאת בתפלת ש"צ צריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ ואם חסר אפי' מלה אחת שלא כיון לה לא יצא ואין כל אדם יכול לעמוד בזה וכ"ש לבעל העיטור שכתב שאין ש"צ פוטר אלא מי שאינו בקי אבל בקי אפי' אם הוא בבהכ"נ אינו פוטרו הלכך עוב הוא שיתפלל כל יחיד ויחיד וכן נוהגין. טור. ועוד לפי פירש"י ותו' לא פטר אלא מי שהיה אנוס ולא היה יכול לסדר תפלתו. ולפי' הר"ן אינו מוציא אלא מב' ברכות אבל ז' ברכות מחויב להתפלל כשאר יו"ט לכן מוטב להתפלל כל אחד בלחש כל הט' ברכות. ועוד נ"ל דאפי' בדיעבד לא יצא בתפלת הש"ץ דכיון שמפסיקין עכשיו בפיוטין לא יצא י"ח כלל. מ"א ריש הסי' ר"ז או' ג' ואו' ד' ובמקום שנהגו להפסיק בתפלה שבקול רם בפיוטים אף הש"צ לא יצא בדיעבד אם לא התפלל בלחש ואם טעה בתפלת לחש צריך לחזור ולהתפלל כדין יחיד שטעה שאין לו לסמוך על מה שיחזור התפלה בקול רם כיון שהיא מופסקת. מט"א או' א' ומיהו מ"ש ואם טעה בתפלת לחש וכו' הא"ר או' ג' הניח זה בצ"ע. והב"ד הא"א ריש הסי' ואפשר כיון דק"ל סב"ל יש להקל. ומ"מ מי שא"א לו להתפלל בעצמו כגון חולה או זקן וכדומה יש לו לכוין על תפלת חזרה של ש"צ ויתכוין לצאת י"ח כיון דא"א בענין אחר. וסדר הכוונה על תפלת ש"ץ עיין לעיל סי' קכ"ד סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

ב[עריכה]

ב) ומי שהוא אנוס ואינו יכול לבא לבהכ"נ כגון עם שבשדות וזקן וחולה הש"ץ פוטרו אפי' לא בא לבהכ"נ. טור. ר"ז או' ב'. והיינו אם אינם יודעים להתפלל או שאינם יכולין להתפלל אבל אם יכולין להתפלל יתפללו במקומן אעפ"י שאינם יכולין לבא לבהכ"נ מטעם שכתבנו באו' הקודם:

ג[עריכה]

ג) שם. ט' ברכות. בטור הביא פלוגתא בזה אם בתפלת הצבור מתפללין ז' ברכות או ט' וכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל דמי שמתפלל שבע הוי ברכה לבטלה כיון שמחסר מהברכות ומנהג אבותינו תורה היא ואין לשנות יעו"ש וכ"כ ב"י ולפי שאינו עולה לענין מעשה שהרי פשט המנהג בכל העולם להתפלל ט' לכן לא ראיתי להאריך בו עכ"ל ולכן פסק כן בש"ע. וכ"ה הסכמת האחרונים וכ"ה המנהג פשיט עתה בכל המקומות דגם הצבור מתפללין תשע וכ"ה לפי סודם של דברים כמ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח יעו"ש:

ד[עריכה]

ד) שם. ט' ברכות. יחיד שהתפלל מוסף של ר"ה וכשהגיע לוהשיאנו הלך אחר הרגל לשונו ואמר רצה ומודים ושים שלום יחזור לראש ודלא כמקצת שנסתפקו בזה. פחד יצחק ערך מוסף ר"ה. עיקרי הד"ט סי' ל' או' ל"ד פ"ת:

ה[עריכה]

ה) שם. וש"ץ יתפלל ג"כ עמהם. כ"כ ב"י בשם תשו' הריב"ש סי' ל"ז דאין ספק שהמנהג היפה הוא שיתפללו הצבור תחלה והש"צ יתפלל עמהם בלחש כדי להסדיר התפלה ואח"כ יחזור ש"צ להתפלל בקול רם כמ"ש בסוף ר"ה וכן המנהג בקטלוניא ובכ"מ שהם בני תורה יעו"ש. ובס"ח סי' תתשמ"ב כתב שתהא שגורה בפיו כר' חנינא בן דוסא כשהיתה תפלתו שגורה בפיו היה מקובל עכ"ל וכבר כתבנו לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח דלפי סודם של דברים שניהם צריכים לחש וחזרה יעו"ש וכ"כ לעיל סי' קכ"ד או' ב' יעו"ש:

ו[עריכה]

ו) במקום שהקהל מתפללין עם הש"צ והש"צ תוקע וטעה אסור לשיח ולגעור בו דתקיעות שעל סדר הברכות אין מעכבות וכ"ש שהיחידים א"צ לשמוע על סדר הברכות ואף אם לא שמעו תקיעות דמיושב יחזרו ויתקעו אחר התפלה אותו סי' שטעה ודיו. הרשב"א סי' רצ"ה. מ"א סק"ב. והיינו במקום שאין מתפללין כלל בלחש רק מתחיל הש"צ התפלה בקול רם והצבור אומרים עמו מלה במלה כמ"ש הלב"ש וא"א יעו"ש וה"ה לפי המנהג שכתב האר"י ז"ל שתוקעין בלחש וחזרה כמ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח דאם טעה התוקע בתפלת לחש דאסור לשוח ולגעור בו רק המנהג לעשות לו תנועה וממילא הוא יודע שטעה וחוזר לעשות כהוגן. ועיין לקמן סי' תקצ"ב או' ב':

ז[עריכה]

ז) [סעיף ב'] המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי וכו' שאין לומר פסוקי מוסף אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר מועדים דלא רגילי בהו אתי למטעי לכך אין מזכירין אותם אלא אומרים ככתוב בתורתך וכו' כי היכא דיוצא בכה"ג ידי מלכיות זכרונות ושופרות כמ"ש בסעי' ד'. ט"ז סק"א. ולב"ש. עט"ז. והוא מדברי הטור. ועוד נ"ל טעם אחר דשבת שאין קוראין פ' קרבן שבת מטעם הנז' בפו' (לעיל סי' רפ"ג) לפי שאין בה ג"פ לכך קוראין אותה במוסף. ור"ח אעפ"י שקוראין אותה פ' בס"ת עכ"ז חוזרין וקורין אותה במוסף לפי שבס"ת אינו קורא אותה פרשה לבדה אלא עם פ' התמיד ולכך חוזרין וקורין קרבן ר"ח לבד במוסף שלא יטעו ויאמרו שכל מה שקראו בס"ת הוא קרבן היום אבל בג' רגלים שאין קוראין בס"ת שני אלא קרבן היום בלבד א"צ לחזור ולקרותו במוסף כי כבר קראו אותו בס"ת בברכה. שו"ג סי' תפ"ח או' יו"ד. מיהו מ"ש שלא יטעו וכו' צ"ע דהא כתוב וביום השבת וכו' ואפשר דעיקר טעמו הוא מפני שאין קורין אותה לבדה. והטעם שיש חילוק בין לבדה וכו' לפי כשקורין אותה לבדה יודעין שזו הקריאה היא תמורת קרבן מוסף ולכוין בזאת הקריאה כאלו הקרבנו קרבן מוסף השייך לזה היום כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו אבל כשקורין אותה עם אחרים אין נותנין לב לזה אלא כמו שקורים מענין היום בשאר מועדים וע"כ חוזרין לקרות אותה במוסף וכ"ז הוא למנהג בני ספרד כנז':

ח[עריכה]

ח) שם. שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל. לא של ר"ח ולא של ר"ה וגם שלא לומר מלבד עולת החדש וכ"כ רי"ו וכתב שאין לו לשנות מנהג אבותינו. ב"י:

ט[עריכה]

ט) שם הגה. והמנהג הפשוט וכו' לומר פסוקי מוסף וכו'. שהם במקום הקרבת המוספין ואין יוצאין במה שאומר ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך. טור בשם ר"ת. ועיין לעיל ססי' תפ"ח בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

י[עריכה]

י) שם הגה. ואין אומרים פסוקי מוסף ר"ח. כן פי' בערוך איזה חג שהחדש מתכסה בו שא"א ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתו פי' לא במוסף ולא בבוקר כשקורין פ' הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבוקר לאחר שקראו פ' התמיד ובראשי חדשיכם כמו שאומרים בשבת וביום השבת. טור. מ"א סק"א ומחה"ש. א"א או' א' לב"ש. ויש מקומות בספרד שאומרים. ובמקומינו אין אומרים והאומר בקול רם ובראשי חדשיכם קודם איזהו מקומן ראוי לגעור בו. מש"ז או' ב' ועיין לעיל סי' מ"ח סעי' א' ובדברינו לשם או' ו' ובסי' תכ"א ובדברינו לשם בס"ד:

יא[עריכה]

יא) שם בהגה. אלא אומרים מלבד עולת החדש וכו'. שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן. טור בשם ר"ת. ר"ז או' ה':

יב[עריכה]

יב) שם בהגה. אלא אומרים מלבד עולת החדש וכו'. והנוסחא הנכונה לענ"ד הוא כך מלבד עולת החדש ומנחתם ונסכיהם כמדובר עד ושני תמידין כהלכתן ושלא כדברי התה"ד (סי' קמ"ג) שהוא כדברי רמ"א. דג"מ. והב"ד השע"ת או' ב' אלא שכתב דהמנהג כרמ"א. ובקצת קהלות באשכנז נוהגין לומר ושעיר לכפר מלבד עולת החדש ומנחתה ושעיר לחטאת ונסכיהם כמשפטם ושני תמידים כהלכתם וכל מקום יעשה כמנהגו. מט"א או' ו':

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. ושני שעירים לכפר. היינו השעיר שהוא לחטאת והשעיר של ר"ח. ט"ז סק"ב:

יד[עריכה]

יד) שם בהגה. ושני תמידין כהלכתן. עיין לעיל סי' תכ"ג או' ט"ז וסי' רפ"ו או' כ"א:

טו[עריכה]

טו) שם בהגה. ואומרים ג"כ מוספי וכו'. אע"ג שהרב"י כתבו בסמוך סעי' ג' כתבו רמ"א כאן להודיענו דאף למנהגינו שאומרים הפסוקים יאמר מוספי דלא כב"ח שנדחק שלא לומר מוספי יעו"ש. מ"א סק"ב. וכ"כ א"ר או' ה' דברי"ו משמע דאף דאומרים קרבנות דר"ה אפ"ה אומרים מוספי. וכ"כ הר"ז או' ה' ח"א כלל קל"ט או' ח' מט"א או' ה' דה"ח או' ב' מ"ב או' ה' ואם אמר ואת מוסף יצא כיון שאמר מלבד עולת החדש וכו' דה"ח שם ועיין לקמן או' ח"י:

טז[עריכה]

טז) [סעיף ג'] וגם ביום השני יאמר את מוספי. והטעם דלא לזלזולי ביה. מ"א סק"ג. ור"ל אע"ג דיום ב' בודאי אינו ר"ח דאין אליל מעובר ומשו"ה מונין לימי החדש מיום ראשון דר"ה מ"מ אומרים מושפי גם ביום שני דאל"כ יאמרו כיון שאינו ר"ח אינו ג"כ ר"ה ויזלזלו ביום שני. לב"ש. וכ"כ א"א או' ג' מ"ב או' ו' ועיין באו' שאח"ז:

יז[עריכה]

טוב) שם. וגם ביום השני יאמר וכו'. דאף בא"י בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראיה הוו עבדי תרי יומי מספיקח כמ"ש הרמב"ם ולכן אנו עושים בא"י ר"ה השתא תרי יומי כי היכי דהוה עבדינן בזמן הראיה ונמצא לדידן יושבי הארץ ר"ה כרגלים דחו"ל ושפיר אמרינן את מוספי. ברכ"י או' ג' שע"ת או' ז' ועיין לקמן סי' תר"א סעי' ב':

יח[עריכה]

חי) שם. וגם ביום השני יאמר וכו'. והכלבו כתב שביום ב' אינו אומר את מוספי לפי שאינו ר"ח שאין מעברין אלול לעולם ומביאו ב"י. וכ"כ המבי"ט ח"א סי' מ"ו. והב"ד הלק"ט ח"ב סי' רכ"ב וכתב ונ"מ שבמקום שנהגו לומר את מוספי בשני ימים ואירע שהש"צ אמר ביום ב' את מוסף דאין להחזירו יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י. ומשמע הא ביום ראשון אם לא אמר את מוספי אלא את מוסף מחזירין אותו וכ"כ בתשו' בית יהודה דף ק"ז סעי' ה' דביום א' אם אמר את מוסף צריך לחזור אבל ביום ב' א"צ לחזור יעו"ש. והב"ד הער"ה או' א' רלא שכתב אבל באו"ח דף ק' משמע דאפי' ביום א' אינו חוזר יעו"ש. וכ"כ הרו"ח סי' תרכ"א או' א' דאפי' ביום א' דר"ה אם אמר את מוסף איני חוזר יעו"ש. ונראה דהכי נקטינן משום דק"ל סב"ל ואפי' כנגד הרוב כמ"ש לעיל סי' י"ח או' ז' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תכ"ג או' טו"ב ולקמן סי' תרכ"א או' כ"ז:

יט[עריכה]

יט) [סעיף ד'] אומרים עשרה פסוקים וכו'. כנגד יו"ד הלולים של הללו אל בקדשו. וכנגד עשרת הדברות. וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ר"ה ל"ב ע"א לבוש. ובתיקונים תיקון נ"ה איתא שהם כנגד שם מ"ה. ועוד עיין לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח טעם בסוד:

כ[עריכה]

ך) שם. של מלכיות וכו'. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר. ר"ה ט"ז ע"א:

כא[עריכה]

כא) שם. וג' של כתובים וכו'. ומה שנוהגים לומר של כתובים תחלה משום שאנו אומרים פסוקים הכתובים בס' תהלים ודוד קדים להני פסוקים דנביאים דאמרינן. הרא"ש פ"ד דר"ה. לבוש. וכ"כ הרד"א דף ק"א ע"א. והרב ק"נ על הרא"ש שם כתב הטעם משום דפסוקים של כתובים אינם אלא שבחים והמה מוקדמים בזמן שהוא ויהיה משא"כ פסוקי דנביאים שעדיין לא נתקיימו עד אחרית הימים ע"כ לאחרונה יסעו יעו"ש. ועוד י"ל מפני שדוד הוא מלך וע"כ ראוי להקדימו כמ"ש ויעבור מלכם לפניהם וכו' וא"ת למה אינו אומר בפסוקי הכתובים וע"י עבדיך הקדושים כמ"ש בפסוקי הנביאים וע"י עבדיך הנביאים. וי"ל מפני שפסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאומרם לישראל לפיכך אמר בהם וע"י עבדיך הנביאים אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא ברוח הקודש לפיכך אמר בהם ובדברי קדשיך כתוב לאמר. הרד"א דף ק"א ע"א. שו"ג או' ט':

כב[עריכה]

כב) שם. ואחד של תורה. ואם השלים בנביא יצא ר"ה ל"ב ע"ב. מ"א הק"ד. שו"ג או' יו"ד. מט"א או' יו"ד. מ"ב או' ט' והיינו אם אמר ד' פסוקים של נביא להשלים יו"ד פסוקים יצא. י"א בהגב"י. וכ"כ הר"ז או' ז' ועיין לקמן או' כ"ח:

כג[עריכה]

כג) שם בהגה. רק אמר ובתורתך כתוב וכו'. לשון זה לאו דוקא ור"ל שאומר ככתוב בתורתך ובזה נחשב כאלו הזכיר אותן הפסוקים בפיו. לב"ש. מ"ב או' יו"ד:

כד[עריכה]

כד) שם בהגה. רק אמר ובתורתך כתוב וכו'. וצ"ל ג"כ וכ"כ בדברי קדשיך וכן נאמר ע"י עבדיך הנביאים ריא"ז הב"ד השה"ג פ"ד דר"ה. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ה. ער"ה או' ב' בשם כמה פי' יעו"ש. כדי שיהא נחשב כאלו הזכיר גם הפסוקים של כתובים ונביאים אכן הטור כתב שא"צ לומר רק ככתוב בתורתך ונכלל הכל דגם נביאים וכתובים מיקרי תורה. לב"ש:

כה[עריכה]

כה) שם בהגה. רק אמר ובתורתך כתוב לאמר יצא. ואפי' לכתחלה רשאי שלא לומר שום פסיק אבל אם התחיל פסוק א' צ"ל כולם. כ"ה בגמ' וטור וב"ח. ומ"מ האידנא שווייא עלייהו כחובא וצ"ל כולם כמ"ש הרי"פ גבי תפלת ערבית ולכן כתב רמ"א לשון דיעבד. מ"א סק"ו וכ"פ הר"ז או' ח' ובלא זה ג"כ יש לחוש לשיטת רש"י (הביאו ב"י) דס"ל דשם לא קאי רק לאפוקי פסוקי מוסף אבל פסוקי מלכיות וכו' צריך לאומרם אף אם לא התחיל בשום פסוק עי"ש יא"פ:

כו[עריכה]

כו) כתב הריק"ש כשחל בשבת חותם שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים וידלג מלת היום יעו"ש והגו"ר כלל א' סי' י"ד דעתו נוטה לומר שומע קיל זכרון תרועת עמו ישראל היום ברחמים יעו"ש וכ"כ בספרו גן המלך סי' ב' יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ג' והשכנה"ג בהגב"י או' י"ב כתב דגם בשבת יכול לומר תיבת היום יעו"ש. אכן הרב חידא בכסא רחמים על מ"ס פי"ט הלכה ח' דחה דברי שכנה"ג הנז' והסכים שלא לאמר תיבת היום בשבת כדברי מהריק"ש וכתב שכן ראה להרמב"ם בנוסח התפלה והשל"ה ורב יעב"ץ בנוסחתם בסידורים שלהם שלא כתבו תיבת היום שנראה דאפי' בחול אינם אומרים היום יעו"ש:

כז[עריכה]

כז) במוסף של ר"ה בפסוקים של מלכיות כשאומר ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וכו' אין לומר אחריו בשכמל"ו. ואף בקדושת כתר אין המנהג לאומרו וכן בדין. כנה"ג בתשו' א"ח ח"ב סי' מ"ה. עיקרי הד"ט סי' ל' או' כ"ח. פ"ח. פת"ע או' י"ד:

כח[עריכה]

כח) [סעיף ה'] ואין אומרים פסוק זכרונות של יחיד. אך כבר נהגו לומר על הסדר הכתיב בסידורים ואין לשום אדם לשנות לומר פסוק אחר או להשלים בנביא והמשנה ידו על התחתונה. מט"א או' יו"ד.

כט[עריכה]

כט) [סעיף ז'] ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור וכו'. וטעמא הוא משום שאף כשאומרים ועקידת יצחק לזרעו תזכור אינו כולל אלא יעקב וזרעו ולא עשו וזרעו שעשו וזרעו אינם נקראים זרע יצחק דכיון דכתיב גבי אברהם כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך וכו' וכתיב אח"כ כי ביצחק יקרא לך זרע שפירושו ביצחק ולא כל יצחק דהיינו יעקב ולא עשו. לבוש יעוש"ב.

ל[עריכה]

ל) שם. והמדקדק לומר לזרע יעקב וכו'. כ"כ ב"י בשם תשו' הריב"ש סי' ל"ח יעו"ש ושם בתשו' הריב"ש נתן טעם לדבר כי כשהוא אימר לזרע יעקב משמע שזכית יצחק לבדו לא היה מועיל לולי זכות יעקב לכך י"ל ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור בשביל כבודו של יצחק וכו' יעו"ש. רו"ח או' י"ג. יפ"ל ח"ב או' ה':

לא[עריכה]

לא) שם. משנה מטבע וכו'. ובמהרי"ל כתב לזרע יעקב וכו וכן הסכים הט"ז סק"נ. ר"ז או' י"ב. דה"ח או' ג' אמנם מור"ם ז"ל בד"מ או' א' כתב על דברי הריב"ש הנז' שהביא ב"י דלא כמהרי"ל שכתב שי"ל לזרע יעקב תזכיר עכ"ל משמע שמסכים לדברי הריב"ש שפסק כאן בש"ע. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. וכן הסכים הישי"ע. שבו"י ח"ג סי' מ"ג. שאלת יעב"ץ ח"א סי' קמ"ד. והב"ד השע"ת או' ד' יעו"ש. וכ"נ דעת הגר"א. וכ"פ ח"א כלל קל"ט או' ח' וכ"כ מט"א או' י"א דנוהגין לומר ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמיה תזכיר. ועיין באו' שאח"ז:

לב[עריכה]

לב) שם. משנה מטבע וכו'. ומ"מ יצא בדיעבד דאין זה משנה ממש. מ"א סק"ח. א"ר או' י"ב. שו"ג או' ט"ז. ח"א שם. מט"א שם. מ"ב או' י"ב. ובמקומות שנהגו כן לכתחלה יש להם על מה שיסמוכו. מט"א שם. תו' חיים על ח"א שם או' כ"ב. מ"ב שם:

לג[עריכה]

לג) שם בהגה. והש"ץ מוסיף אוחילה וכו'. כ"כ הטור ואוחילה נראה מתוכו שאין ליחיד לאומרו שהוא רשות לש"ץ עכ"ל וכתב הב"ח וכ"ה מנהג אשכנז שאין אומרים לא אוחילה ולא הרת עולם ביחיד אבל בסידור הרמב"ם כתוב שאומרים אוחילה והיום הרת עולם והוא מנהג ספרד עכ"ל והב"ד שרנה"ג בהגב"י או' ז' וכתב שכן מנהגינו (ר"ל מנהג ספרד) לומר היום הרת עולם ביחיד (ר"ל אפי' בתפלת לחש שהיא ביחיד) אבל אין אומרים אוחילה ביחיד עכ"ל. וכתב המאמ"ר או' ח' דכ"ה סברת ב"י דאוחילה לכ"ע אין לאומרו ביחיד יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן בסי' שאח"ז סעי' א' בהגה יעו"ש:

לד[עריכה]

לד) בנוסח המוסף אם חל בשבת לא ישנה היום הרת עולם ולא זה היום תחלת מעשיך. הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ר"ץ וסי' ש"ט. ברכ"י או' ה' שע"ת או' ו' ועיין לקמן בסי' שאח"ז סעי' א' בהגה:

לה[עריכה]

לה) [סעיף ח'] לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף וכו'. דאמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דצבור נמי. דצבור נפישא זכותיה. אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא. כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי. ע"ז דף ד' ע"ב. והביאה הטור וב"י ולבוש. והאידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית בהשכמה א"כ אין ליחיד להתפלל שארית אחר שעה ראשונה שבודאי כבר התפללו הצבור ואעפ"י שהש"ץ אומר עדיין פיוטים מ"מ אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללים ואם לא עשה כן יתפלל בשעה שנייה אבל לא בשלישית שהוא שעת כעס. מ"א סק"ט. א"ר או' ט"ו. מט"א או' י"ב. אבל בשאר ימות השנה מותר להתפלל שחרית אימתי שירצה. כן מסיק מ"א שם. וכ"כ א"ר או' י"ג. ישי"ע. ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר להתפלל דוקא בשעה שהצבור מתפללין אפי' בשחרית דחול והוא אנוס שאינו יכול לבא לילך לבהכ"נ כמ"ש לעיל סי' ץ' סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

לו[עריכה]

לו) שם. לא יתפלל ביחיד וכו'. וה"ה שלא יתקע ביחיד עד אחר ג' שעות היום. מ"א שם. ר"ז סוף או' י"ד. מ"ב או' ט"ו. ועיין לעיל סי' תקפ"ט או' ל"ב וסי' תקפ"ח או' ו':

לז[עריכה]

לז) שם. עד אחר ג' שעות היום. וא"ת מ"ש מוסף ר"ה דלא יתפלל יחיד עד אחר ג' שעות משאר מוספים כבר הרגיש זה רש"י ז"ל וכתב דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ר"ה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות ושופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש אדם מן הצבור עכ"ד. שו"ג או' י"ט ובס"ח סי' תשס"ג כתב כיון שהקב"ה דן בכל יום ג' שעות (כמ"ש בע"ז דף ד' ע"ב יעו"ש) א"כ בר"ה ויוה"כ כמו כן א"כ מה יש בין אותם ימים לשאר ימים אלא בכל יום דן על הנוהג של בריות (ר"ל שנוהג בו ביום ולפי שעה) ובר"ה דן על עליונים ותחתונים על כל מה שיהיה באותו שנה או לשנים רבות כגון כי קרא ה' לרעב וכו' שבע שנים וכו' יעו"ש. והב"ד מ"א שם. ועיין ר"ה ט"ז ע"ב:

לח[עריכה]

לח) יש לומר ואין לפרש עילום שמך ולא יאמר ואין פירוש לעילום שמך כי יש פירוש לעילום שמו. תשב"ץ בשם מהר"ם. מ"א שם. א"ר סי' תקצ"ב או' א' ר"ז או' ט"ו. והספרדים אין להם נוסח זה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון