כף החיים/אורח חיים/תקעו

כף החיים ‏ אורח חיים תקעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים וכו'. כתב הרמב"ם ריש פ"א מה' תענית מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוררות כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וכו' זעקו עליהם והריעו. ודבר זה מדרכי תשו' הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וכו' וזה הוא שיגרום להוציא הצרה מעליהם עכ"ל ומ"ש הרמב"ם ולהריע בחצוצרות כתב שם המ"מ דהמחוור כדברי הרשב"א דבמקדש איכא תרתי חצוצרות ושופר ובגבולין ליכא אלא חד מנייהו חצוצרות או שופר יעו"ש. והמ"א רסי' זה תמה למה אין אנחנו נוהגין לתקוע בעת צרה. ותירץ הנה"ש או' א' דסמכו על הסמ"ג שלא הביא מצוה זו דלתקוע בעת צרה אפי' ברמז עכ"ל. והמש"ז סי' תקע"ה או' ב' כתב דבקרא כתיב בארצכם י"ל חו"ל לא ובא"י גופא כשאין בידינו י"ל לא יעו"ש. ועיין עוד מה שתירצו האחרונים:

ב

ב) שם. או ליטול מהם מס, פי' מס חדש. וה"ה אם השר או איזה מהשררה רודף אחריהם בעלילות לקבוע איזה הוצאה חדשה לדורות רשאין לגזור תענית אבל אם הוא עלילה אחת דרך עראי ומקרה לא. מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' ט"ז. ברכ"י או' א':

ג

ג) שם. ואפי' לא באו אלא לעבור דרך ארצם וכו' ואפי' חרב של שלום שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"י כן נכשל בה יאשיהו. תענית כ"ב ע"א. ב"י:

ד

ד) שם. ואפי' לא באו אלא לעבור וכו' ר"ל דנהי דבכה"ג נראה דלא הויא צרה גמורה מ"מ מתענים עליה מאמ"ר או' א':

ה

ה) ועיין בס' מגיד משרים למרן ז"ל פ' אמור דף ל"ה ע"ד שכתב דכיון דהקפתם לר' אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו ואלו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא תקיפו יותר עליהם. וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנז' ותענו ועל כל צדה שלא תבא על הצבור תקיפו אותם ד' פעמים ותענו עכ"ל ומשמע דדוקא על הגשמים צריך להקיף בד' מינים מפני שהם באים לרצות על המים אבל בשאר צרות שלא תבא א"צ רק להקיף ז' פעעים. ומ"ש לצדיקים הנז' נראה דה"ה צדיקים אחרים אלה שהמעשה כך היה:

ו

ו) [סעיף ב'] וכן על הדבר האידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולע ח"ו שינוי האויר. מ"א סק"ב. א"ר או' א' וכן אמרו משם האר"י ז"ל וכן יש סברא בתלמוד דף כ"ב. מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' ט"ז. ברכ"י או' ד' שע"ת או' ב' ועיין ביו"ד ססי' שע"ד. ולענין ט"ב עיין לעיל סי' תקכ"ד או' ל"ה:

ז

ז) שם. וכן על הדבר. בשעת הדבר לא ילך לבית החיים ס' שמירת הנפש או' ס"א משם ס' רפואות. זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז או' ק"ז:

ח

ח) בשעת הדבר אין להלך אדם באמצע הדרכים מפני שמה"ע יש לו רשות ומסגי להדיא. שלום בעיר אל יהלך בצדי הדרכים מפני שאין לו רשות ומחביא את עצמו. גמ' ב"ק פ' הכונס. וביש שלום בעיר שלא יהלך בצדי הדרכים דוקא בלילה דביום לא שכיחי מזיקין אבל רישא לענין דבר אין חילוק בין יום ללילה. ט"ז בו"ד סי' קט"ז סק"ה בשם רש"ל. כנה"ג שם בהגב"י או' ל"ה. בל"י שם או' י"ב. זבחי צדק שם או' מ':

ט

ט) כשיש דבר בעיר מחפשים על אותם המתים כי שמא יש מהם שבלע הבגד והוא סכנה או ידיו אין פשוטות שנאמר ואחריו כל אדם ימשוך וכל דבר שהוא מסים פקוח נפש יכול לעשות למת. ס"ח סי' תנ"א. ועיין בס' זבחי צדק שם או' מ"ב שכתב שאירע מעשה כזה בעיר בגדאד וע"א בשנת המגפה הקדומה שהיתה בשנת תקל"ג שטעו וחפרו קבר אשה אחת שמתה בתחלת הדבר וראו אותה שאוכלת התכריכין שלה ב"מ וצוה אב"ד שהיה באותו הזמן שישחטו אותה וכן עשו ותכף פסק הדבר יעו"ש:

י

י) פטום הקטורת הנהגה נפלאה לאומרו בזמן הדבר וטוב לקיים ג"כ והגית בו יומם ולילה והסוד כי לקח טוב לק"ח בגי' מגפה. וגם יזהר מדבר שקר וזהו כלל גדול כי מי שהוא מדבר שקר בזמן המגפה הוא מסוכן ר"ל. בית דוד ח"ד סי' נ"ז משם כ"י האר"י ז"ל. ועיין בזוהר פ' וירא דף ק"א במדרש הנעלם שכתב שיקחו ארבעים אנשים כשרים מהעיר ויחלקו אותם לד' זויות העיר כל עשרה בזוית אחת ויאמרו פטום הקטורת בכוונה גדולה ואח"כ פסוקים ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכו' ויקח אהרן כאשר דבר משה וכו' ויעמוד בין המתים וכו' ועשו כן ג"פ ונפסק הדבר יעו"ש. עיין עוד בשער הכוו' דרוש פטום הקטורת מה שיש לומר עוד בזמן המגפה ב"מ יעו"ש:

יא

יא) בזמן שיש דבר בעיר ראוי לאדם לכסות מצחו שלא יכיר מה"מ העונות החקוקים במצחו. ב"ד שם בשם ס' עסיס רמונים דף ח"י ע"א. ועיין עוד מזה ביו"ד סי' קט"ז סעי' ה' בהגה ובאחרונים שם:

יב

יב) שם. עיר שיש בה ת"ק רגלי וכו ת"ק רגלי בין מישראל בין מעכו"ם. ברכ"י או' ב':

יג

יג) שם. ויצאו ממנה ג' מתים וכו' כתב מהריק"ש בהגהו' מדקאמר מתים סתמא ולא קאמר ג' מתים מהם משמע דגם אם יהיו המתים נשים או קטנים או זקנים דבר הוי וא"צ שיהיו רגלים וכן עמא דבר עכ"ל אמנם מדברי הש"ע שכתב אח"כ ואין הנשים והקטנים וכו' בכלל אנשי המדינה וכו' משמע דגם לענין המתים אינם בכלל אנשי המדינה. וכ"כ הלבוש בהדיא ואין הנשים וקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל המתים לענין זה מפני שהן חלישי המזג ואפשר שלא בדבר מתו עכ"ל וכן הברכ"י או ג' הקשה על דברי מהריק"ש הנז' וכתב דמרן ס"ל הפך הרב מהריק"ש יעו"ש וכ"כ המאמ"ר או' ב':

יד

יד) שם. ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים וכו' מת אחד בכל יום. רש"י תענית כ"א ע"א. וג' מתים שאמרו בריאים ולא מרועעים בחורים ולא זקנים. שה"ג. פת"ע או' ב':

טו

טו) שם. יצאו ביום א' ר"ל יצאו ג' ביום א' ובשני ומים לא יצאו כלל:

טז

טז) שם. אין זה דבר. משום דאין זה קבע אלא אקראי בעלמא. ב"י. לבוש:

יז

טוב) שם. היה דבר בא"י מתענין שאר גליות עליהן. אם גבירה לוקה שפחה לא כל שכן. תענית כ"א ע"ב. וסוריא אינה בכלל א"י דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש כמ"ש ביו"ד סי' קנ"א סעי' ח' מ"א סק"א:

יח

חי) שם. הגה. ודוקא דאיכא דבר בכולה ולא במקצתה דהא איכא גבירה ג"כ דאינה לוקה. מ"א סק"ב. שכיון שאפי' מקצתה ניצלת תצלנה השפחות עמה. לבוש. ועיין באו' שאח"ז:

יט

יט) שם בהגה. בכולה ולא במקצתה. לע"ד בכוונה מכוונת השמיט הרב"י הא דהר"ן חדא משום דגמ' דקאמר סתמא א"ל לר"י איכא מותנא בא"י משמע אפי' במקצתה. ועוד דהר"ן נמי לא אמרה אלא לתרץ עפ"ז מאי דק"ל מהתוספתא יעו"ש וכיון שתירץ בזה עוד תירוצים אחרים נמצא שאין הדבר מוכרח. נה"ש או' ב':

כ

ך) שם. היה דבר במדינא וכו' זה אפי' בחו"ל כמבואר בגמ' תענית כ"א ע"א:

כא

כא) שם. ושיירות הולכות וכו' דמשמע דבחו"ל אם אין שיירות הולכות ובאות ממדינה למדינה א"צ להתענות כיון שהם רחוקים ומ"מ כל סביבותיה מתענות ולא מתריעות כדי להשתתף בצרתן. וכן מפולת בסעי' ד' וחוליים בסע' ה' נמי שהרחוקים לא מתענות ולא מתריעות וסביבותיהם מתענות כדי להשתתף בצרתן. ב"ח. א"ר או' ג' מ"ב או' יו"ד:

כב

כב) שם. אעפ"י שהם רחוקות וכו' שהדבר מתלווה ובא עמהם. גמ' שם ופירש"י:

כג

כג) [סעיף ד'] וכן מתענים על המפולת וכו'. ואפשר דשיעורא בג' בתים. ריטב"א:

כד

כד) שם. כותלים בריאים וכו' אבל אם הם רעועות אינם בכלל זה. מ"ב או י"ב:

כה

כה) שם. שאינם עומדים בצד הנהר. אבל אם עומדים על שפת הנהר אפי' הם חזקים ראויים ליפול הם שהמים מקלקלים הקרקע ושוחקים את היסוד ואין מתענים עליהם. לבוש:

כו

כו) שם. וכן על הרעש. בירושלים עה"ק ת"ו אין גוזרין ת"צ על הרעש ומפולת כי לא הזיק מפולת בירושלים. פה"א ח"ד דף ו' ע"א. ובשנת התרפ"ז י"א לחו' תמוז היה רעש גדול בירושת"ו ובכל סביבותיה ונהרסו כמה כותלים ומהם נתרועעו והיה ניסים ונפלאות שלא נפקד אחד בירושת"ו רק בכפרים נעשה הריסות גדולות ומתו כמה עכו"ם לתפ"ץ וה' שמר ישראל והיה פלא בעיני הרואים והאמינו בה' גם ההולכים ע"פ הטבע. והעידו כי יד ה' עשתה זאת:

כז

כז) [סעיף ה'] וכן מתענים על החולאים וכו'. וה"ה כשהבעבועות פורחים בתינוקות ומתים יש לגזור תענית. וכבר חבר הגאון מהר"ר משה סליחה ע"ז. ובשל"ה כתב דכל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת ואם לא עשו זאת הן חייבים בנפשותם. מ"א סק"ג. א"ר או' ד' מיהו המאמ"ר או' ג' כתב ללמד זכות על האבות שאין מבריחים את בניהם למקום אחר ומ"מ סיים הואיל ונפיק מפומיה דשל"ה וקבעו מ"א בספרו להלכה כל אדם יחוש לעצמו היכא דאפשר יעו"ש:

כח

כח) שם. וכן מתענים על החולאים וכו' בעה"ק ירושת"ו אין מתענים על חולי האבעבועות וסאראמפיו"ן. הרב מזבח אדמה. מחב"ר בקו"א או' א' כס"א או' ד':

כט

כט) שם. וכן חיכוך לח וכו' שחין שמתחכך האדם עליה. רש"י ב"ק ף' ע"ב:

ל

ל) שם. ואם פשט ברוב צבור מתענין וכו' ואע"ג דגבי אסכרה אפי' פשט ברוב צבור אם אינן מתים ממנה אין גוזרין תענית מ"מ בחיכוך שהוא כשחין פורח שהיה במצרים קשה כמות וגוזרין עליו תענית. ב"ח. מיהו המאמ"ר או' ד' כתב דמשידור לשון מור"ם ז"ל בהגה נראה שסובר דגם בחיכוך לח צריך עכ"פ שתהיה שם מיתה שימותו מאותו חולי כמו מן האסכרא ודלא כהב"ח יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:

לא

לא) שם הגה. ובאלו חולאים אין צריך שימותו בשלשה ימים וכו' ועיין בחי' ריטב"א שדעתו דעכ"פ בעינן שיהיו מתים מאותו חולי ג' אנשים ואז נתחזקה החולי למומתת רק שא"צ לזה שיהיה דוקא בג' ימים כמו בדבר אלא בין ביום א' או יותר מתענין ומתריעין עליו אכן לפי מה שמבואר בב"י בשם הירושלמי מוכח דלענין אסכרה אפי' לא מת ממנה רק א' מתענין עליו ונראה דמ"מ דוקא כשירד חולי זה להרבה אנשים אף שלא מת עדיין רק אחד מהן צריך להחמיר וכדמשמע לשון הש"ע אבל אי לא"ה לא. ועיין בלח"מ שדעתו דבעינן שימותו ממנה שני אנשים ואשתמטתיה דברי ב"י הנז' בשם הירושלמי והריטב"א. מ"ב או' י"ח:

לב

לב) [סעיף ו'] אפי' הרחוקים עיין בהגה ססעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד:

לג

לג) שם. אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם וכו' שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. לבוש. מ"א סק"ד. וזו שעמדה לנגדם ולא יראה הר"ז בכלל שילוח:

לד

לד) שם. ואם היתה שדה סמוכה לאגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים. מ"א סק"ה. וה"ה יער גדול. א"א או' ה':

לה

לה) שם ואם היתה שדה סמוכה לאגם וכו' ועמדה אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתה ולא ברחה סברה אי איתי בתראי עריקנא לאגם מיד. רש"י תענית כ"ב ע"א:

לו

לו) שם. ואם היתה באגם אפי' רדפה וכו' דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטה אבתרייהו. רש"י שם:

לז

לז) שם אלא אם טרפה שניהם ואכלה אחד מהם. וה"ה לא אכלה א' מהם משולחת והא דנקט אכלה אחד מהם רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד מהם הוי משולחת תו' שם. ור"ח שם פי' בהפך דאם לא אכלה ולא אחד מהם אינה משולחת:

לח

לח) שם. אלא אם טרפה שניהם ואכלה א' מהם. ודוקא כשטרפן זה אחר זה אבל אי טרפה שני בני אדם כאחד אפי' אי לא אכלה אלא א' מהם אין זה הוכחה שהיא משולחת מדטרפה שניהם כיון דבחדא טריפה טרפה לשניהם. גבורת ארי. פת"ע או' ט"ו. מ"ב בשה"צ או' י"ג:

לט

טל) [סעיף ז'] שמזיקין ואין ממיתין. אבל אם ממיתין אפי' יתושין וזבובין מתענין ומתריעין עליהן. כ"ה מסקנת הב"י. וכ"פ הלבוש. וי"א דעל נחשים ועקרבים אפי' אם אין אנחנו יודעים עדיין שימותו על ידן ג"כ חוששין ומתענין ע"ז. ד"מ או' ב' לדעת הטור. מ"ב או' כ"ו:

מ

מ) שם. ולא מתריעין. אלא זועקין בלא תרועה. טור בשם הרמב"ם. לבוש:

מא

מא) [סעיף ח'] וכן על ירקון והשדפון. ירקון תבואה שהכסיפו פניה. שדפון רוח שמריק הזרע מהתבואה. רע"מ בפי' המשנה פ"ג דתענית. מ"א סק"ו. א"ר או' ה' והגם שיש שפירשו ירקון באדם עיין א"א או' ו' שכתב דלדעת הש"ע מוכרח ששניהם בתבואה יעו"ש:

מב

מב) שם. כמלא פי התנור. פי' תבואה שראויה לעשות פת כמלא פי תנור ובגמ' איבעיא להו אם ר"ל ככסוי התנור או כשורות הלחם הדבקים בפי התנור זה אצל זה א"נ זה למעלה מזה. מ"א סק"ז. ועיין א"ר או' ו' דפסק לחומרא יעו"ש כי חמירא סכנתא מאיסורא. א"א או' ז':

מג

מג) שם בהגה. רק שיהיו באותת הפרכיא. היו בסוריא אין מתריעין עליהם בארץ ישראל. בא"י אין מתריעין עליהן בסוריא. הר"ן פ"ג דתענית והב"ד ב"י:

מד

מד) שם בהגה. רק שיהיה באותה הפרכיא. ודוקא במכה מהלכת אבל באינה מהלכת מתענים ולא מתריעים כמ"ש סעי' י"ב. מ"א סק"ח. ור"ל במכה מהלכת באותו הפרכיא מתענין ומתריעין בשופר וכל שאין מהלכת כל סביבותיה באותו הפרכיא מתענין ולא מתריעין כבסעי' י"ב. א"א או ח' ומיהו עיין מאמ"ר או' ו' שכתב על דברי מור"ם הנז' דהמעיין בב"י ראו יראה בבירור שדעת מרן ז"ל אינו כן אלא ס"ל שאין שום צרה שהסביבות מתריעין עליה אלא בעיר שהצרה שם בלבד הוא שמתריעין וכדעת הרמב"ם והראב"ד והכי מוכח בהדיא ממ"ש לקמן סעי' י"ב דעל כל הצרות אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ולא מתריעות ומן הראוי היה לכתוב רמ"א מ"ש כאן בשם י"א אלא שכך דרכו בכמה מקומות כשאין דברי הש"ע מבוארים להדיא הפך דבריו כותב בסתם יעו"ש:

מה

מה) [סעיף ט'] אלא כנף אחד. עוף אחד של אותו מין כעין צפור כל כנף. רש"י תענית כ"ב ע"א. והר"ן כתב מין אחד כמו כל צפור כל כנף:

מו

מו) שם. בכל א"י וכו' אבל בחו"ל עד שיבואו הרבה מהם ח"ו הרשב"ש בתשו' סי' תרכ"ט אלא שכתב שבמדינתו לא נהגו להתענות ולהריע על זה כלל יעו"ש:

מז

מז) שם ואפי' אינו משחית יבול הארץ וכו' הכי אמרו בגמ' לא מפסדן א"ל זוודתא אייתי בהדייהו. ומשמע דאם הוא בחורף ואין יבול כלל אין מתענין מט"י בליקוטים דף ס"א. מחב"ר או' ב':

מח

מח) שם. ועל הגובאי בכל שהוא וכו' אינו כנף א' אלא דבר מועט. מט"י שם מחב"ר או' ג':

מט

מט) שם. ועכשיו שאין מכירין מינין אלו וכו' מכאן משמע שאין מותר לאכול שום מין מהן שאין אנו מכירין מהו מין ששמו חגב חסד לאברהם בהגהו' כ"י. ברכ"י או' ז' וכ"כ הט"ו ביו"ד סי' פ"ה סק"א דעכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפי' בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהם עכ"ל וכ"כ האחרונים שם. ועיין עוד ביו"ד סוף סי' פ"ב:

נ

נ) בשנת התקכ"ג אירע שבא מכת הארבה בירושת"ו ואם יגזרו ת"צ יבוא יום ג' ביום ר"ח ועשו מעשה וגזרו ת"צ ב' וה' דוקא. מזבח אדמה דף ט' ע"ב.

נא

נא) בשנת התק"ד בא מין ארבה ויען אם יגזרו ת"צ יום ג' של התענית היה בא אחר י"ז בתמוז שחל ביום א' והיו ב' ימים זא"ז והיא גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' תענית לכן הסכימו שלא לגזור ת"צ כ"א לזעוק בתפלה ותחנונים וסגולת קריאת ויהי נועם צ"א פעמים דנהוג פעה"ק על כל צרה שלא תבא על הצבור. פה"א ח"א דף מ"ב ע"ד וריש דף מ"ג יעו"ש:

נב

בנ) שם. ועכשיו שאין אנו מכירין מינים הללו על כולם מתריעין. וכ"כ הלבוש. ומדלא קאמרי מתענין ומתריעין כמ"ש בריש סעי' זה משמע דהכא רק מתריעין. מיהו הרב פה"א דף מ"ב ע"ד כתב דמ"ש הש"ע על כולם מתריעין נראה דכ"ש מתענין וכתב דכן נעשה מעשה בירושת"ו דפעם אחת בא ארבה למשחית וגזרו תענית בה"ב יעו"ש וכ"מ במט"י בליקוטים דף ס"א דמתענין ג"כ יעו"ש. מיהו עתה בזה"ז לא שמענו ולא ראינו שהתענו רק מרצים בתפלות ותחינות. ועיין לעיל או' מ"ו:

נג

גנ) [סעיף י'] וכן על המזונות. מתענים ומתריעין. לבוש.

נד

דנ) שם. הרי זה צרת צבור ומתריעין עליה. והלבוש כתב מתענין ומתריעין. ומיהו גם בזה לא נהגו עתה להתענות רק מרצים בתפלות ותחנות:

נה

הנ) שם. ובשבת זועקין עליה. בפה לומר ענינו ומי שענה. לבוש ;

נו

ונ) [סעיף יא'] ובא"י אין מתפללין וכו'. והטעם משום דאין מתפללין על רוב טובה כדאיתא בסוף פ"ג דתענית בעובדא דחוני המעגל ומשמע שם בהדיא דמ"מ יכולין להתחנן בדרך הודאה שיפסקו הגשמים ויהיה ריוח בעולם יעו"ש. מאמ"ר או' ז' ועיין לקמן סי' תקע"ז ובדברינו לשם או' א' ואו' ח':

נז

זנ) [סעיף יב'] וכל סביבותיה מתענות וכו'. היינו באותו הפרכיא כמ"ש סעי' ח' מ"א סק"ט. והיינו כל הפרכיא מתענין עכ"פ באותו הפרכיא. א"א או' ט' מיהו מ"ב בשה"צ או' ט"ז כתב דמדברי הגר"א סעי' ח' משמע דכוונת הש"ע הוא דאפי' באותו פרכיא דוקא סביבותיה ולא הרחוקים יעו"ש:

נח

חנ) שם. ולא מתריעין בשבת על שום צרה וכו' בסוף פ' מרובה אמרו מתריעין על החיכוך בשבת והוא מקור הדין של חיכוך והתימא על הש"ע והטור והרמב"ם שלא זכרו זה. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. ברכ"י או' יו"ד. ומיהו עיין בשבו"י ח"ג סי' מ' שנשאל ע"ז והשיב דמוכח למעיין שם דרש"י והרמב"ם לא גרסי תיבת בשבת יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ב':

נט

טנ) שם. שזועקין עליהם בשבת. היינו בפה כמ"ש לעיל או' נ"ה:

ס

ס) [סעיף יד'] ולא קטנים. צ"ע דהא לעולם אין מתענים קטנים ואפשר דמיירי שהם בני י"ג ואפ"ה קרו להו קטנים כל שלא הגיעו לגבורת אנשים וכן נוהגין שאין גוזרים על פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקיבה. מ"א סק"י. ומיהו מ"ש המ"א ואפשר דמיירי שהם בני י"ג ואפ"ה קרו להו קטנים וכו' כתב עליו הברכ"י או' י"א דלא נהירא דבני י"ג ויום א' גדולים נינהו אבל הדבר הפשוט דקטנים ממש קאמרי וכוונתם כלפי דביוה"כ בציר מי"ב מתענה מד"ס ומבן ט' ועשר מתחילין לחנך לשעות כדלקמן סי' תרי"ו אמטו להכי קאמרי דבהני תעניות קטנים אין מתענין יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ז' נה"ש או' ד' וכ"מ בביאורי הגר"א. ומ"מ נכון שיאכלו רק כדי קיום הגוף ולא להתענג. מ"ב או' ל"ב. ועיין לקמן סי' תק"פ או' ל"א:

סא

סא) שם. ומותרים לאכול בלילה וכו' ר"ל אפי' כל אדם מותרים לאכול בלילה שלפני התענית וא"צ להפסיק מבע"י. יא"פ:

סב

סב) שם. חוץ מתענית גשמים. דבג' אמצעיות וז' אחרונות מפסיקין בהם מבע"י כמ"ש לעיל סי' תקע"ה סעי' ג' וסעי' ד' יעו"ש:

סג

סג) [סעיף טו'] צבור שהיו להם ב' צרות אין מבקשים וכו'. אבל כשיש צרה א' יכולין להזכיר בתפלתם גם צרות אחרות וכ"ה בכמה פיוטים וסליחות. מ"א ס"ק י"א. והיינו שמתפללים שימלטו מהם שלא תבא ח"ו עליהם. וכשיש ח"ו שני מיני חולאים ר"ל בגדולים ובקטנים י"ל דרשאין להתפלל על שניהם יחד דמ"מ תפלה א' היא שהקב"ה יציל אותנו מחולאים. א"א או' י"א. ומשמע דוקא ציבור שהוא בכנופיא אבל יחיד יכול לבקש רחמים על כמה צרות וכמה ענינים וכמו שתראה בתהלים שכתוב בו כמה בקשות רחמים:

סד

סד) [סעיף טז'] בכל יום תענית וכו'. תמה אני למה אין עושין כן בזמנינו וידוע שזה עיקר התענית כמבואר בישעיה סי' נ"ח ובגמ' ובמשנה פ"ב דתענית. מ"א ס"ק י"ב. ולי נראה דכנופיא ילפינן מדכתיב אספו זקנים והדר כתיב קדשו צום קראו עצרה וצום ועצרה ממלאכה אין בבבל כיון שאין שם נשיא. נתיב חיים וע"ש עוד תירוץ אחר:

סה

סה) שם. ובודקים על מעשה אנשי העיר וכו' והכי איתא בזוהר פ' ויחי דף רכ"ח ע"ב וז"ל מכאן אוליפנא דמאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי יכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא ולבתר יבעי צלותיה כד"א נחפשה דרכינו וכו' נחפשה דרכינו ונחקורה בקדמיתה ולבתר ונשובה עכ"ל. וכן איתא בס"ח סי' תשנ"ה בזמן שמתענין על דבר אחד כגון בתעניות ובה"ב אחר יו"ט ובין ר"ה ליוה"כ ויוה"כ עצמו או בשביל גזירה או בשביל מגפה שמבקשים לצדיק גמור שיתפלל עליהם צריך לצדיק לחקור איזה עבירה יש ביניהם ויאמר אם אתם חפצים שאתפלל עליכם נתקן אותו עון תחלה ואם אינם נשמעין לי אל יתפלל עליהם כי יותר עון הוא שיתפלל והעון בידם יעו"ש, ועיין עוד מזה מה שכתבתי בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת תשו' יעו"ש:

סו

סו) שם. ומסירים המכושלים וכו' כמ"ש הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר וכו' ביאורי הגר"א. מ"ב או' ל"ו:

סז

סז) שם. ומתריעים. ט"ס דגם בשחרית מתריעין וצ"ל ומתחננים וכ"ה בהרמב"ם. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ל"ז:

סח

סח) שם. וזועקים כפי כחם. הטעם שתיקנו לומר סליחות ותחנונים דוקא בתפלת מנחה כשמתענים הצבור על איזה צרה לפי שאין עושה רושם צער התענית כ"א בתפלת המנחה. אכן לפי מדרשו נראה לתת טעם לפי מ"ש באגדת בראשית פ' ע"ו ע"פ ויהי בעלות המנחה זש"ה תיכון תפלתי וגו' מנחת ערב אין לך חביבה יותר מתפלת מנחה וכן אתה מוצא בדניאל שעשה אחד ועשרים יום מתפלל ולא נענה אלא בתפלת מנחה שכ"ה אומר ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל וכו נוגע אלי בעת מנחת ערב וכו' וכיון שראה יצחק שכך היא חביבה תפלת מנחה לא יצא אלא בה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' ואף דוד כך ביקש שנאמר תכון תפלתי קטורת וכו' לפיכך כשראה אליהו שכך היא חביבה תפלת המנחה לא התפלל אלא בה שנאמר ויהי כעלות המנחה ע"כ. הרי דשעת מנחה היא יותר שעת רצון לכן התקינו להרבות בסליחות ותחנונים בשעת תפלת מנחה. א"ל י"ל דכיון דהוי ימי חול והם המעשה וכל אדם יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב א"כ אינם יכולין להתעכב בתפלת שחרית לומר סליחות ותחנונים משא"כ לעת הערב שרובם ככולם הם כלו מעשיהם ובפרט הסוחרים והסרסורים כיון שבא עת ערב הם שבים ללכת לבתיהם ואז זמן כניסה לכל להיות מתאספים לבהכ"נ וזה ברור. רו"ח או' ב' ועוד י"ל ע"פ מ"ש בשער הכוונות דף נ"ב ע"א כי בזמן מנחה הוא תגבורת הדינים יעו"ש וע"כ מרבים בתפילות ותחנות בעת ההיא כדי למתקם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---