כף החיים/אורח חיים/תקעב

כף החיים ‏ אורח חיים תקעב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה ביום ה' וכו'. בב"י הביא מחלוקת בין הר"ן והר"י דלהר"ן לא בתענית של גשמים בלבד אמרו כן אלא בכל צרה שלא תבא על הצבור ולהר"י בתענית גשמים בלבד אמרו שאז השער מתיקר יעו"ש ובש"ע סתם כדברי הר"ן. ומ"מ אפשר דע"כ לא אמר הר"ן אלא בצרה נמשכת דומיא דגשמים כגון על השדפון ועל הירקון ועל הגובאי וכדומה שאין חיי אדם תלוי בה מרגע לרגע אבל בצרה שחיי אדם תלוי בה מנגד ממש כגון אם נשמע רעש גדול פעם אחר פעם ויש לירא שמא ח"ו תהא ביתם קברם הר"ן ג"כ מודה בכי הא דאין מעצור להמתין. וכן עשיתי מעשה וסמכתי ג"כ על מה שראיתי במ"א דבמקום דלא שכיחי מפקיעי שערים אפשר שמותר. נה"ש. ועיין לקמן או' ה' וסי' תקע"ו סעי' ד':

ב

ב) שם. אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה ביום ה' וכו' זהו כשמכריזין בה"ב אך אם הוא יום אחד מה שגוזרין והשעה דוחקה כי עת צרה היא לא משהינן עד יום ב' אלא יקדימו תפלה לצרה להתענות ביום ה' כי השעה צריכה לכך לפי הענין והכל לפי ראות עיני הדיינים יושבי על מידין. רו"ח או' א':

ג

ג) שם. אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה ביום ה' וכו' אבל יחיד אין קפידא. הר"מ מינץ סי' קט"ו כנה"ג בהגה"ט:

ד

ד) שם. שלא להפקיע שערים. כשיראו שיקנו ב' סעודות גדולות לצורך הלילה ולצורך שבת יסברו שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים. מ"א סק"א. אבל אם מתחילין ביום ב' יתפרסם הדבר קודם יום ה' וידעו הכל ביום ה' שבשביל התענית קונין כך הרבה. לבוש. והוא מדברי רש"י תענית ט"ו והביאו הטור:

ה

ה) ואיתא שם במשנה ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בה' כך לא שניות ולא אחרונות והביאו ב"י וכתב וכ"פ הרמב"ם פ"א כר' יוסי וכ"נ מדברי הטור סי' תקע"ה יעו"ש. וכ"פ בש"ע לקמן סי' תקע"ה סעי' ג' יעו"ש. וכתב הא"א או' א' דאין חילוק בין תענית גשמים לשאר תענית ואם יש זמן רב בין תענית לתענית אז אף שהתחילו ביום אחר אפ"ה אין גוזרין בשניה ביום ה':

ו

ו) שם. ואפי' במקום שאין לחוש לכך. כגון בעיר שרובה עכו"ם. ואפשר שבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מות לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין. מ"א סק"ב. א"ר או' א' א"א או' ב' ח"א כלל קל"ב או' ב' מ"ב או' ג':

ז

ז) [סעיף ב'] ואם התחילו להתענות וכו'. וה"ד לצבור אבל יחיד אפי' התחיל מפסיק וכמ"ש בסי' תק"ע ותקע"ה. ב"י. ועיין לעיל בסי' תק"ע דה"ד אם קבלו בלשון קבלת תענית אבל אם קבלו בלשון נדר צריך התרת חכם יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) שם. ואם התחילו להתענות וכו'. בפסקי תו' פ"ק דתענית מצאתי כתוב צבור שגזרו תעניות ואירעו בהן ר"ח או פורים ולא העלו על דעתן מפסיקין אותו יום ואין מתענין. ועכשיו צבור הוי כיחיד לענין זה וצריך לפרוע אותו יום שמפסיקין עכ"ל משמע מדבריהם דאפי' התחילו מפסיקין לר"ח חנוכה ופורים משום דחשיבי יחיד כדאמרינן אין ת"צ בבבל ומ"מ אין נראה שיהא כן דעת הפו' שהרי כתבו סתם דאם התחילו אין מפסיקין ולא חילקו בדבר וההיא דאין ת"צ בבבל איכא לאוקמי במילי אחריני כמ"ש בסי' תקס"ח ב"י. וכן סתם כאן בש"ע דמשמע דלא ס"ל הך דפסקי תו' מיהו דעת הב"ח כפסקי התו' וכתב וכדומה דכך נהגו העולם והכי נקטינן עכ"ל והמאמ"ר או' א' כתב להשיג על דברי הב"ח והסכים לדברי ב"י יעו"ש. אבל השכנה"ג בהגב"י הביא דברי הב"ח וכ"נ דעת המ"א סק"ד. וכ"כ ח"א שם דהאידנא צבור דינם כיחיד ומפסיקין בר"ח ומשלימין יום אחר וכן נוהגין עכ"ל וכ"כ בס' שלחן מלכים ממנהגי פה עה"ק ירושת"ו דבשנת התל"ד הסכימו גאוני ירושלים כס' הב"ח דמפסיקין והפסיקו בחנוכה יעו"ש. והב"ד פה"א ח"ד דף ו' ע"ב. ובתשו' הנדפסים בסוף ס' גבורת נשים פסקו דאם לא עלו על דעתם אף שהתחילו מפסיקין מצד הדין יעו"ש והב"ד א"ר או' ב' ושע"ת:

ט

ט) שם. מתענין ומשלימין וכו' אעפ"י דר"ח איקרי מועד מ"מ לא מקרי יום משתה ושמחה. רש"י. מ"א שם. והגם דבפורים כתיב יום משתה ושמחה מ"מ הוא דרבנן. יא"פ. וכשמתענין בר"ח קורין בשחרית פ' ר"ח כמ"ש לעיל סי' תקס"ו סעי' ב' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

י

י) [סעיף ג'] צבור שבקשו לגזור וכו'. פעם א' גזר מהרי"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ר"ה וחל ט"ו באב ביום ב' ולא רצה לאכול בשר אבל בערב יוה"כ מותר עי"ש בה' ערב יוה"כ. ובה' פדיון הבן כתב שהתיר לאכול בפדיון הבן בשר ויין עכ"ל ונראה כיון שהוא גזר בכוונתו תליא מלתא שלא נתכוון לאסור בט"ו באב ולא בסעודת מצוה אבל יחיד שקבל עליו חל עליו דאין מחוייב לאכול בשר אפי' בשבת ויו"ט כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א ולעיל סי' תקנ"ב סעי' יו"ד. מ"א סק"ה. ומ"ש ולא רצה לאכול בשר היינו שהחמיר על עצמו הא לאחרים התיר הן בט"ו באב הן בסעודת מצוה. ועיין א"ר סי' תק"ף או' ט' שכתב דמיירי שהתנה בפי' יעו"ש. א"א או' ה':

יא

יא) צבור שגזרו תענית וגזרו שמי שיאכל יתן קנס מי שאכל בשוגג פטור מלשלם הקנס אך לא יאכל עוד באותו היום עד שתחשך. מהרי"ל בתשו' סי' צ"ה. כנה"ג בהגה"ע:

יב

יב) שם. כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט וו' וה"ה לט"ו באב. לבוש. בגדי ישע. ח"א כלל קל"ב או' ב':

יג

יג) שם הגה. מיהו אם התחילו להתענות וכו' ועיין ב"ד סי' ש"ן שכתב דבט"ו בשבט גם היחיד אם התחיל להתענות אין להפסיק דאינו חמור כמו ר"ח חנוכה ופורים יעו"ש. ועיין לעיל או' ז':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---