כף החיים/אורח חיים/תקעא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקעא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] נקרא קדוש. שמתוך כך מתמרקין עונותיו בשביל שמתענה. רש"י תענית י"א ע"א. מ"א סק"א. והיינו אותם עונות שיסורין ממרקין גומרין מירוק ע"י התענית. א"א או' א' ועיין יומא פ"ו ע"א:

ב[עריכה]

ב) שם. נקרא קדוש. כי באותו יום שהוא יושב בתענית הוא כמלאך כמ"ש בס' אור הישר סי' ט' או' ד' ועוד זאת שכתב שם או' ח' שמראה שהוא עניו כי הגאוה באה מרוב אכילה כמ"ש וישמן ישורון ויבעט. ועיין בס' אבות הראש ח"ב ד"א ע"א שכתבתי משם הרב מראית העין בריש מס' אבות דמי שהוא עניו באמת יהיה נקל לקיים הכל ויהיה קדוש. וכ"כ בס' לב דוד פ' ל"ב דאם האדם הוא עניו ושפל קדוש יאמר לו וסימנא מילתא כי שפל גי' קדוש יעוש"ב. יפ"ל ח"ב או א':

ג[עריכה]

ג) שם. נקרא קדוש. וכשהאדם מתענה ישמור עצמו שלא יהא כעסן בו ביום כי כשהאדם רעב הוא כעסן ואם יכעוס מוטב לו שלא יתענה ויהא שבע וטוב לב לבריות שלא יתקוטט וכתיב הן לרוב ומצה תצומו וכו' ס"ח סי' תרי"ז:

ד[עריכה]

ד) אדם שצרכין לו רבים אין רשאי לסגף את עצמו בצום אם רבים לומדים לפניו או מליץ למלך ולשופטים וכיוצא בהם כ"א לא יוכל לדבר אז אחרים מפסידים. ס"ח סי' תקכ"ז. כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ב'. ונראה דהאי אם רבים לומדים לפניו לא בלימוד תורה מיירי דהא אפי' לומד לעצמו אינו רשאי אלא בשאר מלאכות. שו"ג או' ו':

ה[עריכה]

ה) שם. נקרא חוטא. דאסור לחבול בעצמו וגם ביטול מצוה דמצוה גדולה להברות גופו מכל חולי ועוסק במצוה הוא ופטור משאר מצות עשה כ"ש מתענית שאינו בכלל מ"ע שציוה השי"ת לישראל. יפ"ל ח"ב או' ב' ועיש"ב ;

ו[עריכה]

ו) שם. נקרא חוטא. היינו דרוצה להתענות דרך פרישות אבל אם ידוע לו שחטא חיב להתענות והאריך בזה בעל ר"ח. ט"ז סק"א. אכן אם אינו יכול להתענות יכול לפדותו בממון כמ"ש לעיל סי' תקס"ח סוף סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם יעו"ש:

ז[עריכה]

ז) וכתב הטור סי' ר"מ בשם הראב"ד אדם שיכול להתענות יום א' בלא טורח גדול ואעפ"י כן אוכל מעט כדרך בני אדם אינו נתפס באותה אכילה ומקבל עליה שכר שמראה לנפשו מעט הנחה ואינו רוצה לצער אותה כענין שנאמר גומל נפשו איש חסד עכ"ל וכתבו ספרי המוסר דבאמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול ימשוך ידו ממנה וזה נחשב לו לסיגוף גדול. מ"א סק"א. א"ר או' ב' וכ"כ בס' מגיד מישרים באזהרות או' ט"ז כשאתה תאב ביותר לאכול או לשתות תסלק ידך ואם כה תעשה בכל סעודה יהיה כאלו אתה מקריב קרבן בכל סעודה ושלחנך יהיה מזבח ממש לזבוח עליו יצה"ר עכ"ל. וראיתי כתוב בס' אחד כשאדם רוצה להתנדב תענית טוב יותר שיקבל תענית מן הדיבור ממה שיקבל מן האכילה כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש עי"ז וכעין זה כתב הגר"א באגרתו שצריך האדם לייסר עצמו לא בתענית וסגופים כ"א ברסן פיו ובתאותו וזהו התשו' וכו' מ"ב או' ב':

ח[עריכה]

ח) [סעיף ב'] ת"ח אינו רשאי לישב בתענית וכו'. ואם נודע לו חטאתו אשר חטא שראוי להתענות עליהם אף ת"ח מחוייב הוא להתענות. ב"ח בשם בעל ר"ח. וכ"כ מ"א סק"א. וכ"כ החס"ל מעין ד' נהר מ"ה וכ"כ הברכ"י או' א' דמדברי האר"י ז"ל מוכח בהדיא שאף שממעט הלימוד יתענה לתקן הפגם. ומיהו כתב שם המ"א בשם השל"ה ה' יוה"כ דת"ח שתורתו אומנותו א"צ לסגף עצמו כ"כ על העונות וילמוד יותר ממה שהוא רגיל עכ"ל וכ"כ הברכ"י שם בשם ספר החרדים יעו"ש. ובתשו' זר"א ח"א סי' פ"ט השיג על השל"ה במס' תענית ופ' נשא ואסר לת"ח להרבות בתעניות וסיגופים היכא דלא מצי לצעורי נפשיה והקשה עוד על כמה מחברים וספרי מוסר בענין זה יעו"ש והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ל"ה יעו"ש. ובמחב"ר או' א' כתב האף אמנם דנימא דלא יתענה הת"ח מ"מ אין ספק דחיובא רמיא דהת"ח יתעורר ויפרוש מעבירות קלות וחמורות שנראות בזה"ז קלות כגון שיזהר מאד בתפלה ובברכות ושלא לדבר בבהכ"נ ושלא לדבר בשבת דבור של חול ומהסתכלות בדבר שאינו שלו וממושב לצים ומסרך גזל ומסרך חילול ה' ומלה"ר וכו' ד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה ויתרחק מהם בתכלית ומסרך גאוה וכעס ויתחרט ויבכה על מה שעבר ולא יוסיף עוד לחטוא וילמוד לשמה בתכלית כוונת לשמה ושב ורפא לו אך אם לומד ושוליו מלאים מחטות הצבור כגון הנז' ודומיהם ודאי אין מורתו רצויה ושגגות נעשות לו כזדונות כמ"ש רז"ל וכבר כתב הרב ר"ח שהגידו לו שמדקדקים בעוה"ב יותר שיחשוב האדם ופקח עיניך וראה בס' הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל ומשם באר"ה עכ"ל. וית' עוד מזה לקמן סי' תר"ג בס"ד:

ט[עריכה]

ט) אם יש בו כח להתענות ויתענה אחד חכם ואחד תם ולא פירש מכל הנז' לא נאמר בו כי טוב. מחב"ר או' ב':

י[עריכה]

י) שם. ת"ח אינו רשאי וכו' ומי שתורתו אומנותו נקרא ת"ת לענין זה אף בזה"ז. מ"א סק"ב. א"ר או' א' י"א בהגה"ט. א"א או' ב' ח"א כלל קל"ב או' מ"ב. וכ"כ הזר"א בתשו' הנז' והב"ד עיקרי הד"ט שם. מ"ב או' ג' ועי"ש בהזר"א כמה חילוקים בדיני ת"ח בזה"ז יעו"ש:

יא[עריכה]

יא) שם. ת"ח אינו רשאי וכו' אך כדי שיקויים התורה בזרעו מותר. ארץ החיים בשם שמע שלמה. פת"ע או' ב':

יב[עריכה]

יב) שם. ומלמדי תינוקות דינם כת"ח. דאיכא תרתי שממטעים במלאכת שמים וגוזלים את הבריות דאפי' שאר פועלים אסורים להתענות שממעטים במלאכת בעה"ב כמ"ש בחו"מ סי' של"ג סעי' ה' וכ"ש בהם. מ"א סק"ג א"ר או' ב' מ"ב או' ה' מיהו אם נדרו הפועלים להתענות חל הנדר כיון שיכול לצאת בחצי היום. מ"א שם א"ר שם:

יג[עריכה]

יג) וקטן בן י"ב שנה ויום א' וקטנה בת י"א שנה ויום אחד אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו נדריהם נדר ושבועתם שבועה ומי"ג ויום א' ואילך לזכר ומי"ב ויום א' לנקבה אעפ"י שאין יודעים לשם מי נודרים נדריהם נדר כמ"ש ביו"ד סי' רל"ג. והאב מפר נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או נערה עד שתהא בוגרת דהיינו י"ב שנים וששה חדשים כמ"ש ביו"ד שם רסי' רל"ד. וכתב שם המ"א דאפי' השנה מעוברת כיון שהגיע ששה חדשים אחר י"ב שנה הוה בוגרת יעו"ש. וכתב עוד דאיתא בקידושין דף ס"ד דהאב לבד נאמן על שנותיהם אבל אחר אינו נאמן אלא א"כ יש ב' עדים יעו"ש. ועיין בא"ה סי' קס"ט סעי' י"א. וכתב עו"ש המ"א דמשמע קצת בגמ' דאם אין יודעין שנותיו אין נדרו נדר וצ"ע דהא הוי ספק דאורייתא ואפשר דה"ק כשהאב אומר שהוא בן י"ב שנים הרל כודאי אפי' הוא קטן מאד עכ"ל. וכתב הא"א או' ב' הא מספיקא מקילין וכ"כ הנה"ש ובס' בית מאיר יעי"ש. אבל בס' בגדי ישע כתב עד שיהיה עוד ספק והוי ס"פ ופטור יעו"ש:

יד[עריכה]

יד) שם. ומלמדי תינוקות וכו' נראה דאף למי שמחמיר בת"ח שחטא אין להחמיר במלמדי תינוקות כיון שממעט בלימוד התינוקות דחשיב טובא וגזל הרבים. ברכ"י או' ב' שע"ת או ב'. והיפ"ל ח"ב או' ג' כתב דאיסורא נמי איכא כדכתב בהדיא בס"ח סי' נ"ב וסי' תרי"ז ולאו דוקא מלמדי תינוקות אלא ה"ה הסופרים והפועלים כיעו"ש בס"ח עכ"ד. ועיין לעיל או' י"ב ואו' ד':

טו[עריכה]

טו) [סעיף ג'] אלא יקבלו עליהם להתענות וכו'. ועולה להם זה כאלו התענו כענין שנאמר בדניאל ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וכו' נשמעו דבריך. תענית ח' ע"ב. לבוש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון