כף החיים/אורח חיים/תקכט

כף החיים ‏ אורח חיים תקכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מצות יו"ט לחלקו וכו'. פלוגתא דר"א ור' יהושע ביצה ט"ו ע"ב ופסחים ס"ח ע"ב. והלכה כר"י דאמר חציו לה' וחציו לכם. ב"י, ב"ח. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ה':

ב

ב) שם. חציו לבית המדרש וכו' ומשמע בהרמב"ם (פ"ו דין י"ט) שדורשין אחר סעודת שחרית. והיש"ש פ"ב דביצה סי' ה' כתב שידרשו קודם הסעודה כמו שמצינו בעובדא דר"א (ביצה שם) וגם רבא לא מוקים אמורא עליה מיו"ט לחבירו משום שכרות לכן מוטב לדרוש בשחרית ועכ"פ לא ימשוך יותר מחצות יעו"ש. ובחולין פ"א סי' ן' כתב דש"ץ המאריך בנגונים יותר מדאי הר"ז מגונה כי אין זה לא מחציו לה' ולא מחציו לכם יעו"ש. והב"ד מ"א ריש הסי' וכתב דהאידנא דאין דורשים דינים תוך הדרשה מוטב לדרוש אחר הסעודה משום שמחת יו"ט וכ"כ הב"ח וכן המנהג עכ"ל וכ"כ א"ר או' ט'. ונראה כיון דאיכא דסברי הכי ואיכא דסברי הכי כל מקום יעשה כמנהגו ובלבד שלא יפחות מחצי היום לבית המדרש לקיים מאמרי רז"ל. וע"כ יש נוהגין ללמוד בחברה כל ימי מועד מאחר סעודת שחרית עד זמן תפלת מנחה ובפרט הסוחרים ובעלי מלאכה שאין להם פנאי ללמוד בחול נוהגים כמה יר"ש ללמוד בחברה בכל שבתות ומועדים וגם איזה שעות בלילות בימי החול ועיקר הלימוד יהים בדינים כדי לדעת מה יעשה ישראל. ועיין לעיל סי' רל"ח ובדברינו לשם בס"ד:

ג

ג) שם. ואל יצמצם בהוצאות יו"ט כדאמרינן בגמ' (ביצה ט"ו ע"ב) אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ע"כ. ועוד איתא שם בגמ' (ט"ז ע"א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה חיץ מהוצאות שבתות והוצאות יו"ט והוצאות בניו לת"ת שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו ע"כ. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ד':

ד

ד) שם. וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש הרמב"ם פ"ו דין ט"ו. ב"י. לבוש. ועיין בזוה"ק פ' פנחס דרמ"ד ע"ב דגם ביו"ט יש בחי' נשמה יתירה כמו בשבת. ומשמע שם דמקבלין אותה באמירת כתר יעו"ש. וע"כ יש לכוין באמירת כתר דיו"ט לקבל תוספת הארה של יו"ט. ועיין לעיל סי' תי"ט או' ח':

ה

ה) שם. וצריך לכבדו וכו' ובליל יו"ט מקדש על היין כבשבת וכן ביו"ט מקדש קידושא רבה כדרך שמקדש בשבת. הרמב"ם פכ"ט מה"ש דין כ"א. וכ"כ הכלבו סי' נ"ח וכתב שם הכלבו דגם בקידוש זה של היום לא יהיה אלא במקום סעודה ולא יטעום כלום קודם שיקדש יעו"ש. וכבר כתבנו דיני היין והקידוש לעיל בה' שבת וה"ה ליו"ט יעו"ש ומ"מ קידוש של יו"ט אינו מה"ת כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ו' וסי' תע"ב או' פ"ג בשם כמה פו'.

ו

ו) שם. וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. וכתבו האחרונים דה"ה דיש להכין בעצמו איזה דבר לכבוד יו"ט ואפי' יש לו כמה עבדים כמו בשבת לעיל סי' ר"ן. ועיין בדברינו לשם או' ו':

ז

ז) שם. וצריך נכבדו ולענגו וכו' וחייב לאכול פת ביו"ט בערבית ושחרית, מ"א סק"ב, א"ר או' ג' ברכ"י או' ב' חמ"מ או' ג' ח"א כלל ק"ד או' א' מ"ב או' י"ג. ומיהו עיין לעיל סי' קפ"ח או כ"ד שכתבנו בשם כמה ראשונים דס"ל דאין חיוב לאכול פת מה"ת רק בליל יום ראשון של פסח ובליל יו"ט ראשון של סוכות אבל בשאר יו"ט אין חובה לאכול פת ואם טעה ולא הזכיר של יו"ט בבהמ"ז א"צ לחזור יעו"ש, ומ"מ צריך לאכול פת לקיים דברי חכמים כנז' ולקמן או' ך' יעו"ש. ורק לענין ברכה אמרינן שא"צ לחזור משום סב"ל:

ח

ח) ואם לא אכל בליל יו"ט יאכל ביום שני פעמים כמ"ש סי' רצ"א סעי' א' בהגה. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ שם. מ"ב שם. וה"ה שאומר הקידוש דלילה א"ר שם ומחה"ש. בגדי ישע. ח"א שם. מ"ב שם. וכ"כ לעיל סי' רצ"א או' ו' יעו"ש. והא שאומר הקידוש דלילה ביום ה"ד אם לא קידש בלילה או שקידש ולא עשה סעודה דגם ידי קידוש לא יצא דבעינן קידוש במקום סעודה כמ"ש סי' רע"ג סעי' ג' ועי"ש סעי' ה' ובדברינו לשם באיזה דבר יוצא י"ח קידוש במקום סעודה יעו"ש:

ט

ט) שם. וצריך לכבדו ולענגו וכו' אפי' אם הוא בעל תשו' ומסגף עצמו בכל ימות השנה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבתות ויו"ט וחנוכה ופורים חייב לאכול ולשתות, בית יעקב סי' ע"ג, י"א בהגה"ט סי' תקכ"ח. מ"ב או' י"ט. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ו' מ"ש ע"ז יעו"ש:

י

י) אין מתענין ביו"ט והנשבע להתענות בו לוקה משום שבועת שוא. הרמב"ם פ"א מה' שבועות דין ו' הרלנ"ח סי' ק"ג. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ו':

יא

יא) אפי' הוא בעל תשו' ומתענה כל השנה לכפר עונותיו אסור להתענות ביו"ט, מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' ח'. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ לעיל סי' רפ"ח או' ה' לענין שבת יעו"ש. ואימתי מותר להתענות ביו"ט נת' בה' שבת סי' רפ"ח דיו"ט שוה לשבת בענין זה. ב"י. וכ"כ לקמן בהגה סוף סעי' ב' דדין תענית ביו"ט כמו בשבת. וכ"כ הלבוש ססעי' א' א"ר או' ז' אלא שכתב שם הא"ר דמ"מ יש להקל בכל יו"ט ור"ח וחנוכה בת"ח יותר משבת היכא דיש עוד צד להקל יעו"ש. ועיין לעיל סי' רפ"ח ובדברינו לשם כל דיני תענית בשבת וא"כ ה"ה ליו"ט יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

יב

יב) שם. וצריך לכבדו ולענגו וכו' איזה כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה לגלח בעיו"ט (לקמן רסי' תקל"א) כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחוף ראשו וליטול צפרניו בעיו"ט כמו בע"ש כמ"ש בסי' ר"ס. וכן מצוה ללוש פת בביתו בעיו"ט לכבוד יו"ט כמו בע"ש לכבוד שבת כמ"ש סי' רמ"ב יעו"ש. ר"ז או' ב' והוא מדברי מור"ם ז"ל לעיל ססי' תע"א בהגה ובסעי' זה. ובענין הרחיצה וכוונת הטבילה בעיו"ט כבר כתבנו לעיל סי' תס"ח או' ק"א קחנו משם:

יג

יג) שם הגה. ואסור לאכול ממנחה וכו' מ"ש ואסור לאכול הוא לאו דוקא דהא דין זה הוא מדברי הרמב"ם פ"ו דין ט"ז ושם כתוב וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"כ הש"ע לעיל סי' רמ"ט סעי' ב' דסעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מט' שעות ולמעלה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' תרל"ט סעי' ג' בהגה דבערב סוכות אין לאכול מחצות ואילך יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

יד

יד) שם. הגה. ואסור לאכול ממנחה למעלה וכו' וה"ה ביו"ט ראשון מפני שהוא עיו"ט שני. מ"א סק"א. א"ר או' א' חמ"מ או' ד' ר"ז או' ב'. מיהו המ"ב בב"ה כתב לפקפק בדברי המ"א הנז' דכיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא ויו"ט ראשון עיקר א"צ להחמיר בזה יעו"ש. אמנם נראה דדעת המ"א והאחרונים הנז' דכיון דצריך לקדש בליל יו"ט שני ואין קידוש אלא במקום סעודה אם לא יהא נזהר מלסעוד ממנחה ולמעלה חיישינן שמא לא יהא תאב לאכול בלילה ומעקרא תקנתא דרבנן:

טו

טו) שם בהגה. שזהו מכלל הכבוד. כדי שיאכל בליל יו"ט לתאבון. אחרונים. והוא ממ"ש לעיל סי' רמ"ט סעי' ב' יעו"ש:

טז

טז) שם בהגה. מיהו אם עיו"ט שבת יכול לקיים סעודה ג' וכו' היינו קודם מנחה קטנה ואם שכח לעשותה קודם מנחה קטנה יעשנה אח"כ בפת מועט כזית. דרשות מהרי"ל ריש ה' יו"ט. א"ר או' ב' חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א כלל ק"ד או' א'. ומ"ש המ"א סק"ב בשם מהרי"ל כבר כתב עליו הא"ר שם ובביאורי הגר"א שלא ראה דברי מהרי"ל בשורשם יעו"ש. ומיהו המנהג לעשותה אף לכתחלה אחר תפלת מנחה ואפי' בשבת שחל בעיו"ט משום דכ"ה הסדר ע"פ הזוה"ק והאר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' רצ"א או' ב' ואו' ט"ו יעו"ש. ורק יש ליזהר דאין לאכול כ"א דבר מועט כביצה מפת כדי שיהא תאב לאכול בלילה לכבוד יו"ט. ועיין לעיל סי' קנ"ח סעי' ב' ובדברינו לשם או' ח' יעו"ש:

יז

טוב) ופשוט דסעודת מילה מותר כמ"ש סי' רמ"ט סעי' ב' בהגה. מ"א סק"ב. חמ"מ או' ד' ועיין בדברינו לשם בס"ד. ולעניין אם מותר לישא בערב יו"ט ולעשות הסעודה ברגל עיין לקמן סי' תקמ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

יח

חי) ואסור לעשות מלאכה אחר מנחה כמ"ש סי' רנ"א. מ"א שם. א"ר או' א' חמ"מ שם. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

יט

יט) שם בהגה. כמ"ש לעיל סי' רמ"ב. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

כ

ך) שם. וחייב לבצוע על שתי ככרות. דאיתא בשבת (קי"ז ע"א) א"ר אבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת מ"ט לקטו לחם משנה כתיב. וכתב הרי"ף בפ' ע"פ ופירשו רבנן דביו"ט נמי בעי לבצוע על ב' ככרות כשבת דעיקר חיובה בשבת משום דלא הוה המן נחית בשבת אלא הוה נחית בע"ש זוגי זוגי וביו"ט נמי לא הוה נחית אלא הוה נחית בעיו"ט זוגי זוגי כמה דהוה נחית בע"ש הלכך בעינן למבצע ביו"ט על תרתי ריפתן שלימתא כדמחייבי בשבת עכ"ל וכ"כ הרמב"ם פ"ל מה"ש, והב"ד ב"י. וע"כ פסק כן בש"ע. וכ"כ האחרונים. אבל ג' סעודות נפקא לן מקרא תלתא היום כתיבי וזה לא נאמר ביו"ט לכך אין חיוב בסעודה ג' כמו בשבת. פרישה או' ג' בגדי ישע. ועיין לעיל או' ז'. ואגב באתי לבאר בענין בציעת המוציא בכל זמן שצריך לבצוע ממקום עליון שבככר ומצד ימין כן אמרו בחלום לאחד יר"ש:

כא

כא) שם. וחייב לבצוע על שתי ככרות. ומשמע דה"ד בשתי סעודות שחייב לאכול ביו"ט וכדלקמן. וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ל מה"ש דין ט' דא"צ שתי ככרות אלא דוקא בסעודות של חיוב יעו"ש. ומיהו עיין לעיל סי' רצ"א סעי' ד' בהגה דיש סוברים אם סועד הרבה פעמים צריך לכל סעודה שתי ככרות יעו"ש:

כב

כב) שם. ולקבוע כל סעודה על היין. ומשמע מדברי הרמב"ם הנז' דהיינו נמי רק בסעודות של חיוב יעו"ש. ועוד משמע מדברי הרמב"ם הנז' דלקבוע כל סעודה על היין היינו לשתות יין בתוך הסעודה וכמ"ש במס' ברכות (מ"ב ע"ב) חוץ מיין של קידוש דהא יין של קידוש כבר כתבו פכ"ט דין כ"א דצריך לקדש על היין בלילה וביום והב"ד לעיל או' ה' יעו"ש. וכ"כ המ"מ שם. וכ"כ ב"י סי' רצ"א והב"ד לעיל סי' רצ"א או' כ"ב יעו"ש. וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ק"ו יעו"ש. וכ"כ הב"ח סי' רצ"א. ר"ז או' ד' כ"מ בביאורי הגר"א. וכ"כ מ"ב או' י"א והיינו אם ידו משגת. ר"ז שם, מ"ב שם. וכ"מ לעיל ססי' ר"ן יעו"ש ועיין לקמן או' כח.

כג

כג) ואיתא במס' ע"ז (ה' ע"ב) שתיקנו להרבות בסעודה ביו"ט הראשון של פסח ועצרת ובר"ה וביו"ט האחרון של חג ועי"ש בתו' הטעם. מ"א סק"ג:

כג) שם. ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים וכו' משום דחייב בשמחה ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת. מ"א סק"ד. חמ"מ או' א'. ופשוט דכ"ז אם ידו משגת. מ"ב או' י"ב. ואם חל יו"ט במו"ש לא ילבש בגדי יו"ט ביום שבת סמוך לחשיכה משום שנראה כמכין משבת ליו"ט אלא או ילבשם מבע"י ויכוין בהם גם לכבוד שבת או שלא ילבשם עד שיהיה לילה ודאי:

כד

כד) שם. ולא נהגו לעשות בו סעודה ג', כ"כ הטור י"א שצריך לעשות בו ג' סעודות וכ"כ הרמב"ם (פ"ל מה"ש דין ט') וא"א הרא"ש לא נהג כן עכ"ל וזהו שכתב כאן בש"ע ולא נהגו לעשות בו סעודה ג'. והכלבו סי' נ"ח כתב דיש שכתבו שהסעודה ג' ביו"ט הוא כשאוכלין תבשיל א' יותר ואעפ"י שאין מפסיק בה בבהמ"ז יעו"ש. והב"ד ב"י ומ"א סק"ה. אבל התו' יו"ט פ"ה דמעשר שני משנה יו"ד כתב להכריח כדברי הש"ע דביו"ט א"צ סעודה ג' יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגה"ט וכתב וכן נוהגין. וכ"פ הר"ז או' ג' כדברי הש"ע דא"צ סעודה ג' אלא א"כ חל בשבת. וכ"נ דעת הגר"א. וכ"נ דעת ח"א כלל ק"ד או' א'. וכ"כ הברכ"י או' ג' דמנהגן של ישראל תורה היא והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו' דעל דרך האמת אין מקום ביו"ט לסעודה ג' עכ"ל. ועיין לעיל סוף או' ך'. ומ"ש שם המ"א בשם סדה"י לא ראה הדברים בשורשם אלא ממה שהביא דבריו כנה"ג בקיצור דשם כתב הסדה"י בענין סעודה ג' של שבת שחל ביו"ט של ר"ה דיש לעשותה בפירות שמברכין אחריהן מעין ג' ולא לענין סעודה ג' של יו"ט יעו"ש. ולענין דינא בסעודה ג' של שבת שחל ביו"ט לא ק"ל הכי אלא לכתחלה יש לעשותה בפת כמו שאר שבתות כמ"ש לעיל או' ט"ז ובאו' שאח"ז:

כה

כה) שם. ולא נהגו לעשות בו סעודה ג', מיהו כשחל יו"ט בשבת נוהגין לעשות. א"ר או' ג' וכ"כ באו' הקודם בשם הר"ז ובאו' ט"ז יעו"ש:

כו

כו) שם הגה. וביו"ט מאחרין וכו' חוץ מר"ה שמשכימין לבהכ"נ והב"ח סי' תקפ"ד ובסי' תרמ"ד כתב דהאידנא שמאריכין בפיוטים משכימים בכל יו"ט עכ"ל כלומר דרש"י פי' הטעם (מגילה כ"ג ע"א) דמאחרין כדי לטרוח בסעודת יו"ט קודם שילכו לבהכ"נ והאידנא יכולין להכין בעוד שמאריכין בניגונים ופיוטים. מ"א סק"ו. א"ר או' ד' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ח' ואו' ט' מק"ק סי' מ"ד או' ז'. וכתב שם הר"ז וצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים לבא לבהכ"נ ביו"ט וגם מאריכים בפיוטים קודם ק"ש ומתוך כך הם עוברים זמן ק"ש:

כז

כז) שם בהגה. וממהרין לצאת וכו' ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות דהיינו י"ח שעות מתחלת הלילה וכן בשבת. יש"ש פ"ב דביצה סי' ד'. ולפי מ"ש סי' קנ"ז משמע דחשבינן שעות זמניות דהיינו חצי היום וכן עיקר. מ"א סק"ז. ועיין בדברינו לשם או' ב':

כח

כח) [סעיף ב'] חייב אדם להיות שמח וכו'. דאמרינן בפסחים (ק"ט ע"א) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין. ר"י אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם אנשים בראוי להם ביין. ונשים בראוי להם בבבל בבגדי צבעונים בא"י בבגדי פשתן המגוהצין. ר"י בן בתירא אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ע"כ. והרמב"ם כתב (פ"ו דין ח"י) והאנשים אוכלים בשר ושותים יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. והב"ד ב"י ותמה עליו למה הצריך בשר דהא בברייתא משמע דביין סגי יעו"ש. והב"ח כתב ליישב ע"פ מ"ש בפ' אותו ואת בנו (חולין פ"ג ע"א) בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו וכו' אלמא דאיכא נמי שמחה בבשר אעפ"י שאינן שלמים יעו"ש. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' יו"ט והיש"ש פ"ב דביצה סי' ה' כדברי הרמב"ם דמצוה לאכול ג"כ בשר יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג. א"ר או' ו' ער"ה או' ב' נה"ש או' א' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ד או' ב' מק"ק סי' מ"ד או' ג' מ"ב או' י"א. וכ"ז אם ידו משגת. מ"ב שם. וכ"כ לעיל סוף או' כ"ב יעו"ש:

כט

כט) שם. חייב אדם להיות שמח וכו' גם בזה"ז דליכא שלמי שמחה מ"מ מה"ת לשמוח ביו"ט כראוי לו ובמה שנהנה ממנו. שו"ת שאגת אריה סי' ס"ה. ברכ"י או' ד' שע"ת:

ל

ל) נשים חייבות לשמוח ברגליהם כאנשים. שו"ת הנז' סי' ס"ו. ברכ"י או' ה'. שע"ת.

לא

לא) ליל יו"ט ראשון מה"ת אינו חייב בשמחה אך מדרבנן חייב. שו"ת הנז' סי' ס"ח. ברכ"י או' ו'. ומיהו מדברי המ"א לקמן סי' תקמ"ו סק"ד נראה שגם לילה ראשונה חייב שמחה מדאו' יעו"ש. שע"ת:

לב

לב) בזה"ז אין חיוב לטהר עצמו ברגל. שו"ת הנז' בסי' הנז' ברכ"י או' ז'. וכ"כ בשו"ת יד אליהו סי' ס"ח וכתב שכן מוכח בהרמב"ם פי"ז מה' טומאת אוכלין יעו"ש. ומיהו בשער הכוו' דף ע"ח ע"א כתב דצריך לטבול עיו"ט ונתן טעם בסוד וכוונת הטבילה והב"ד לעיל סי' תס"ח או' ק"א יעו"ש:

לג

לג) וכתב שם הרמב"ם אעפ"י שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאין חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והם הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם. שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים. וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדיעות הרעות. וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה. שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשתם עכ"ל:

לד

לד) וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. הרמב"ם פ"ה מה' ת"ת דין ז'. מיהו הנוב"י מה"ת סי' צ"ד כתב דבזה"ז שאין בהמ"ק קיים אין מקום להטיל חיוב לקבל פני רבו כלל כשאינו הולך בלא"ה ללמוד ממנו אלא שסיים ומ"מ נכון לקבל פני רבו אף שאין עתה חיוב אבל ראוי מצד המוסר. וכתב עוד והטור והש"ע שלא העתיקו זה מפני שאין דרכם להביא רק מה שהוא ע"פ הדין ובזמנינו זה ועתה לא יש חיוב יעו"ש. והב"ד השע"ת. אמנם הרב חיד"א בשמחת הרגל על מס' סוכה דף ז"ך ע"ב כתב בשם מהר"ר יהונתן דעתם שאין בהמ"ק חייבים לקבל פני הרב שהוא כמקבל פני שכינה זכר לחיוב ראייה לקבל פני שכינה יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ש"א או' ח"י וסי' תי"ט או' ח' יעו"ש:

לה

לה) יזהר כשמבקר ביו"ט בשכונה א' ובפרט בחצר א' שלא יעשה שפיכות דמים לבקר לעשיר או לחכם גדול וישמיט עצמו להעלים עיניו מלבקר למי שאינו עשיר או למדן קטן כי סובלים צער אם המבקר הוא אדם דמתקיירי ביה. ומה טוב אם לא יבקר כ"א פעם אחת בשנה או לשנתים ימים אם לא סגי בלא"ה דפורק ממנו איבה וטירחא יתירה במועד וביטול תורה. רו"ח או' ט"ז. ועיין פלא יועץ או' יו"ד ד"ה יו"ט מ"ש תוכחת מוסר בזה יעו"ש:

לו

לו) בשבתות ויו"ט ברכה שמברך האדם לבניו ולתלמידיו וכן במו"ש כשבא לביתו לברך אותם יברך בתחילה בתורה ובמצות ובמעט"ו ואח"כ בממון. רו"ח או' י"ב. וכן צריך לברך את השם תחלה ואח"כ לברכם והטעם כתבתי בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' ויחי על פסוק ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וכו' יעו"ש:

לז

לז) שם. חייב אדם להיות שמח וכו' שבת ויו"ע וכן שבת וחו"ה ירבה מטעמת יתירה בשלחנו וכן בפירות שיהא ניכר דאיכא ב' קדושות. רו"ח או' טו"ב. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ט' וסי' תי"ט או' ד':

לח

לח) שם. להיות שמח וטוב לב וכו' עיין בס"ח סי' ק"י שכתב דאסור לספר בשבת בדברים שמצטער בו כגון מאוהביו שמתו וכיוצא יעו"ש ונראה דהה"נ ביו"ט דכיון דמצוה לשמוח אין לו לבקש מקום להצטער ולדאג והוא פשוט. רו"ח או' ד'. ועיין לעיל סי' ש"ו וסי' ש"ז איזה דיבור שאסור לדבר בשבת וה"ה ליו"ט יעו"ש:

לט

טל) שם. וטוב לב במועד. וימי חו"ה הם בכלל מועד וחייבים בשמחה. הרמב"ם פ"ו דין כ"ב. אבל הכבוד והעונג אינה נוהגת בחו"ה שהרי לא נאמר בהם מקרא קודש. ר"ז או' ה' מ"ב או' ט"ז. ועיין לקמן סי' תק"ל או' ג':

מ

מ) שם. והנשים קונה להם בגדים וכו' ואם אין יד האדם משגת לשמוח בבגדים כ"כ יקנה לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר או' ו':

מא

מא) שם. והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים וכו' אשה שנדרה שלא ללבוש בגדי יו"ט הטבעות בכלל הנדר. שבו"י ח"א סי' כ"ד. שע"ת או' ד':

מב

מב) שם. וחייב להאכיל לגר וכו' אבל מי שנועל דלתי חצירו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. הרמב"ם שם דין ח"י. טור לבוש. וכ"כ בזוה"ק פ' יתרו (פ"ח ע"ב) ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכניה עונשיה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא. עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם עכ"ד, והב"ד מ"א סק"ח ושאר האחרונים. והעיקר להשתדל לתת לצנועים שמתביישים לקבל כ"א בצנעה ובפרט לבעלי תורה כנודע:

מג

מג) שם הגה. ודין תענית ביו"ט כמי בשבת. כתב מהרי"ו מי שמתענה ביו"ט צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא לא מקיים חציו לה' וחציו לכם דבהא מודה ר"י לר"א דבעי כולו לה' עכ"ל. ולא נהירא חדא דהא מתענה לה' והרי כולו לה' ועוד דכתבתי לעיל סי' רפ"ח דהא דמותר להתענות היינו משום דה"ל עונג וא"כ זהו תענוגו וא"כ מיקרי כולו לכם דמה לי עונג זה מה לי עונג אכילה ושתיה, ד"מ או' ב' מ"א סי' תקצ"ז סק"א. א"ר שם או' ד' מ"ב בסי' זה או' ך':

מד

מד) שם הגה. ודין תענית ביו"ט וכו' עיין לעיל או' י"א:

מה

מה) [סעיף ג'] אדם אוכל ושותה וכו'. ועיין בס' מגיד מישרים סוף פ' בא שצוה המגיד למרן למעט במאכל ומשתה אפי' בשבתות ויו"ט יעו"ש. ורק שיהיה הכל לשם שמים לקיים מצות הבורא:

מו

מו) שם. שיש בה עבודת היוצר. ומדת החסידים אשר תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמחם. טור לבוש:

מז

מז) [סעיף ד'] חייבים ב"ד להעמיד שוטרים וכו'. וה"ה נמי בשבתות לסבב השוטרים בעיר שלא יבא שום אדם לידי איסור חילול שבת וגם שלא יתקבצו אנשים ונשים יחד וכדומה. רו"ח או' ו' ף

מח

מח) שם. שלא ירערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה וכו' באמת חיוב זה שייך בכל עת וזמן שיש שמחה כגון באירוסין ונשואין וברית מילה וכדומה שצריך למחות מי שיכילת בידו שלא יתערבו אנשים ונשים יחד דהיינו במקום אחד אלא שברגל מצוי הקלקול בכ"מ לכן נקטי לה גבי רגל. ועיין מה שכתבתי עוד בזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---