כף החיים/אורח חיים/תכח

כף החיים ‏ אורח חיים תכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אלו הימים שאין קובעים בהם וכו'. כלל הענין לעולם צריך לראות שלא יהיה יום הכיפורים ביום ראשון ולא ביום ו' כדי שלא יהיה ב' ימים קדושים סמוכים זו לזו וגם שלא יהיה הו"ר ביום השבת שלא תדחה הערבה, מ"א ריש הסי' ומ"ש שלא יהיה יוה"כ ביום א' וכו' יש לזה טעם בגמ' ר"ה ך' ע"א יעו"ש:

ב

ב) לא אד"ו ר"ה, דאם יהיה ר"ה ביום א' יהיה הו"ר ביום שבת, ואם יהיה ביום ד' יהיה יוה"כ ביום ו' ואם יהיה ביום ו' יהיה יוה"כ יום א' וזה א"א ולפיכך לא אד"ו ר"ה, ומשאמרת לא אד"ו ר"ה ממילא ולא גא"ו יוה"ך דאם יהיה יוה"כ דאם יהיה יוה"כ ביום ג' יהיה הו"ר ביום שבת:

ג

ג) שם. ולא זב"ד פורים ולא בד"ו פסח וכו'. ומשאמרת ולא זב"ד פורים ממילא לא בד"ו פסח וכו' דסתם פורים הוא יום י"ד ואם יהיה יום ו' ממילא הפסח יהיה ביום ב' ואם יהיה ביום ב' יהיה הפסח ביום ד' ואם יהיה ביום ד' יהיה הפסח ביום ו' אבל אם לא זב"ד פורים ממילא לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת שעצרת יחול ביום שני של פסח כמבואר לקמן סעי' ג' וא"כ כשתאמר לא בד"ו פסח ממילא לא גה"ז עצרת שהגה"ז היא אחר הבד"ו שאחר הב' ג' ואחר ד' ה' ואחר הו' ז' והטעם לא בד"ו פסח מבואר בסעי' ג' שאם יהיה בד"ו יהיה כפור ביום ו' או א' והו"ר ביום שבת:

ד

ד) שם לא ג' חנוכה, משום דביום שיהיה עצרת יהיה חנוכה כמבואר לקמן או' ז' וכיון דלא גה"ז עצרת ממילא לא יבא חנוכה ביום ג':

ה

ה) שם, ולא אג"ו צום אסתר, משום דצום אסתר הוא י"ג אדר ופורים יום י"ד ואם יהיה אג"ו צום אסתר יהיה זב"ד פורים שאחר א' ב' ואחר ג' ד' ואחר ו' ז' נמצא דאחר אג"ו יש זב"ד וכיון דלא זב"ד פורים ממילא לא אג"ו צום אסתר:

ו

ו) שם. ולא בד"ו צום תמוז ואב, לפי שביום שיחול הפסח יחול תענית י"ז בתמוז וט"ב כמבואר לקמן סעי' ג' וכיון דלא בד"ו פסח ממילא לא בד"ו צום תמוז ואב:

ז

ז) שם. וביום שיהיה עצרת יהיה חנוכ, כצ"ל, פי' ביום שיהיה עצרת יהיה חנוכה שאחריו אם הם כסדרן או חסרין אבל כשהם מלאים יבא ביום שאחר עצרת כגון אם עצרת ביום א' יבוא חנוכה ביום ב' מ"א סק"א ומשמע כשהם כסדרן או חסרין יהיה חנוכה כמו עצרת ולא יחול בגה"ז והא דכתב בש"ע לא ג' חנוכה הא ה"ז בא יבוא היינו כשהם מלאים וחנוכה לאחריו יהיה עצרת ד' או' ו' ואז חנוכה ה"ז. א"א או' א':

ח

ח) [סעיף ב'] אלו הימים שהוקבעו בהם ר"ח וכו'. וזה סדר החדשים, ניסן לעולם מלא ואייר חסר סיון מלא תמוז חסר אב מלא אלול חסר תשרי מלא טבת חסר שבט מלא אדר חסר, ניסן לעולה אינו ר"ח אלא יום א' אייר ב' ימים. סיון יום א' תמוז ב' ימים אב יום א' אלול ב' ימים תשרי יום א' חשוון ב' ימים. שבט יום א' אדר ואדר ב' ימים. מרחשוון וכסליו פעמים שניהם מלאים ונקראת השנה שלימה. ופעמים שניהם חסרים ונקראת השנה חסירה, ופעמים מרחשיון חסר וכסליו מלא ונקראת כסדרה. וכשיהיו שניהם מלאים ר"ח כסליו וטבת לעולם ב' ימים וכשיהיו שניהם חסרים כסליו וטבת ראשם יום א' יכשיהיו א' חסר וא' מלא כסליו ראשו יום א' וטבת שני ימים. פר"ח. והוא מדברי הטור והלבוש יעו"ש:

ט

ט) שם. אלו הימים שהוקבעו בהם ר"ח וכו'. כל אלו הימים שהוא חושב אם הר"ח הוא של שני ימים מפני שהחדש שעבר היה מלא קאי הסי' על יום שני של ר"ח שממנו מתחיל למנות מנין ימי החודש. אחרונים. ולפי שניסן לעולם מלא כנז"ל או' ח' לפיכך כשר"ח ניסן אגה"ז יהיה ר"ח אייר שהוא אחריו בגה"ז ואייר שהוא חסר יהיה אחריו סיון אגד"ו וכו':

י

י) שם. ניסן אגה"ז אייר בגה"ז וכו'. והא דלא קאמר אייר גהז"ב שהוא הסדר שאחר אזה"ז דאם ר"ח ניסן ביום א' יהיה ר"ח אייר שהוא יום ב' דר"ח ביום ג' ואם ר"ח ניסן ביום ג' יהיה ר"ח אייר ביום ה' וכו' משום דבעי דמינקט על סדרי אבג"ד ולפיכך כל הסימנים הם על סדר אבג"ד וכל המוקדם בסדר אבג"ד הוא מוקדם בסדר הסי' ואעפ"י שאינו על סדר הסי' שלפניו:

יא

יא) שם. מרחשון בדה"ז. כצ"ל, מ"א סק"ב ומחה"ש ברכ"י או' ב' והט"ז סק"ב כתב דמ"ש בש"ע מרחשון גדו"א קאי איום א' דר"ח אבל הפר"ח כתב דזה דוחק כיון דכל שאר הסימנים על יום ב' דר"ח מאי שנא חדש זה שנתן הסי' על יום א' דר"ח יעו"ש:

יב

יב) שם. אדר זבד"ו, ולא אמר בדו"ו על סדר אבג"ד כמו שאר הסימנים נ"ל משום דהכא חביבא ליה לשון הש"ס שאמר ר"ח אדר שחל להיות בשבת וכו' לכך נקט הזיי"ן ברישא. ועיין לקמן סי' תרפ"ה סעי' ו':

יג

יג) [סעיף ג'] שהוא שמחת התורה. פי' לבני חו"ל. פר"ח:

יד

יד) [סעיף ד'] לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח וכו'. מפני שבצו מדבר מהגעלת כלים לענין נותר קדשים והגעלת כלים דחמץ למוד מקדשים. וגם במעוברת שקורין מצורע דכתיב וכלי חרס ישבר שהוא כעין הגעלת כלים. אבודרהם, א"ר או' ה' פר"ח.

טו

טו) שם. חוץ מבה"ח מעוברת וה"ש מעוברת וכו'. ה"ח ר"ת ה' חסרים. ה"ש ה' שלמים פי' כשחל ר"ה ביום ה' הן שהחדשים (ר"ל חשון וכסליו) שלמים הן שהחדשים חסרים קורין פ' נח בר"ח חשון, ונתוסף שבת א' וכיון שהשנה מעוברת קורין אחרי קודם פסח. א"ר או' ו':

טז

טז) שם. פרשת במדבר קודם עצרת. כדי שלעולם תפסיק הפרשה הזאת בין פרשת בחקותי שיש בה קללות התוכחה ובין חג השבועות שהוא יום הדין על הפירות שלא יקראו הקללות סמוך ליום הדין ויהיה לו פתחון פה לשטן לקטרג ח"ו, לבוש. ומה"ט קורין אתם נצבים קודם ר"ה כדי פסיק בית תוכחה של כי תבא ובין ר"ה. מ"א סק"ד ומחה"ש, וכ"ה בלבוש:

יז

טוב) שם. ט"ב קודם ואתחנן. והטעם הוא כדי שיקראו פ' דברים שמתחלת בתוכחותיו של משה קודם ט"ב כדי להפטיר בה בחזון שהיא תוכחת ישעיה על חרבן. לבוש:

יח

חי) שם. ולכן כשר"ה ביום ב"ג וכו'. ר"ל כשחל יום א' דר"ה ביום ב' או ביום ג' וכ"ה בלבוש:

יט

יט) שם. וסי' ב"ג המלך פת וילך. פי' המלך היינו ר"ה שאומרים המלך המשפט כשחל ביום ב' או' ג' פת וילך פי' מלשון פתות אותה פתים שמחלקים נצבים וילך לשתים. מ"א סק"ה. א"ר או' ז':

כ

ך) שם. אבל כשר"ה ביום ה', כצ"ל וכ"ה בטור ולבוש ור"ל כשחל יום א' דר"ה ביום ה' או ביום ז' דביום ו' א"א לחול כמ"ש בסעי' ד' לא אד"ו ר"ה:

כא

כא) שם. וסי' לפשוטה פקדו ופסחו וכו'. פי' פקדו לשון זיוו כלומר צו קורין קודם פסח. סגרו לשון מצורע מוסגר. מנו הוא פ' במדבר שנמנו בה ישראל קודם עצרת, צומו היינו ט"ב. וצלו היינו ואתחנן, קומו היינו אתם נצבים קודם חקיעת ר"ה, ט"ז סק"ג ומ"א סק"ו:

כב

כב) שם. מנו ועצרו וכו'. וכשחל פסח בשבת של שבת הבאה שהוא שמיני של פסח בני חו"ל קורין כל הבכור ובני א"י קורין ביום השמיני כתוב בס' תיקון יששכר שיש נוהגין להפריד תזריע ומצורע כדי שימהרו להשוות עם בני חו"ל מהשבת הג' של אחר הפסח ויש נוהגין להפריד בהר סיני ובחקותי, כנה"ג בהגה"ט, מ"א שם, והמנהג בעה"ק ירושת"ו לחבר תזריע וטהרות ואחרי קדושים ומפרידים בהר ובחקותי, הרב מזבח אדמה ד"ג ע"ד, והביאו בס' התקנות בדין קה"ת או' כ"ו:

כג

כג) ואם השנה מעוברת מפרידין מטות ומסעי. מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' ד' כנה"ג שם מ"א שם:

כד

כד) וכשחל ז' בסיון בשבת בא"י קורין בהעלותך (כשהשנה מעוברת) ובחו"ל שעושין יו"ט ב' קורין בהעלותך בשבת הבאה ונפרדים עד פ' חקת ובלק שבני חו"ל קורין אותם ביחד. אמ"ל או' א' לד"א סי' יו"ד או' א':

כה

כה) וסימן לפרשיות המחוברות, ויקהל ופקודי, תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים, בהר ובחקותי ולעולם מחוברות בפשוטה וחלוקות במעוברת חוץ מה"ש שאף בפשוטה מתחלקין ויקהל ופקודי משום דנתוסף שבת א' קודם פסח, וחקת ובלק אינן מחוברין אלא כשחל שבועות בשבת שניתוסף פרשה א' ובין בפשוטה ובין במעוברת, ומטות ומסעי אינן נפרדין אלא בה"ח וה"ש מעוברת (עיין לעיל או' ט"ו) שקורין אחרי קודם פסח ונשא קודם עצרת וחסר פרשא א' ונצבים וילך אינן נפרדים אלא כשר"ה בב"ג כמ"ש לעיל ב"ג המלך פת וילך, הגר"א:

כו

כו) [סעיף ה'] פרשת האזינו מחלקין וכו'. ולמה פוסקין בענינים אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשו' הרמב"ם ה' תפלה פי"ג דין ה' ט"ז סק"ד ואפי' יש חיובים לא יחלקו הפרשה יוחר. מ"א סק"ז א"ר או' ח' והיינו סי' הזי"ו ל"ך אין מחלקין אבל מויבא משה ואילך מחלקין א"א או' ז' ועיין לקמן או' כ"ח:

כז

כז) שם לו חכמו כי אשא זו דעת הרמב"ם והטור בשם גאון אבל רש"י ותו' כתבו לולי כעס אויב כי ידין וכ"ה במנהגים וכן נוהגין בכל הקהלות במדינות אלו ט"ז סק"ד וכ"כ הב"ח אבל המ"א סק"ז כתב דבקצת מקומות נוהגין כרש"י משמע אבל לא בכל המקומות וכ"כ א"ר או' יו"ד השוכנה"ג כתב דהמנהג כש"ע ולבוש וכתב על דברי הט"ז אפשר דבמקומו היו נוהגין כן עכ"ד, והביאו המש"ז או' ד' וכתב נהרא נהרא ופשטיה, וכ"ז למנהג האשכנזים אבל מנהג הספרדים כדברי הטור יעו"ש:

כח

כח) שם. כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש וכו'. וכשם שבמקדש לא היו גורעין ולא מוסיפין כך אין מוסיפין ואין גורעין בבהכ"נ ולא משנין הסדר אבל בפ' ויבא משה יכול להוסיף לקרות כמה בני אדם ולקרות ולחזור ולקרות. הר"ש בן הרשב"ץ סי' תכ"ט. י"א מ"ב בהגה"ט או' ב' וכ"כ א"ר או' י"א דבמקום דמוסיפין בשבת נוהגין לחלוק מויבא משה. מש"ז או' ד' ועיין לעיל או' ה"ו:

כט

כט) שם, פעם א' לששת ימי השבוע. ט"ס הוא וצ"ל פעם א' לששה שבתות והיינו שבכל שבת קורין פרק א' האזינו בשבת ראשונה זכור בשבת שניה וכו' כמבואר בש"ס ר"ה ל"א ע"א ובפירש"י ור"ח שם. וכ"כ בס' החינוך פ' פינחס סי' תק"ג. ועיין דרישה או' א':

ל

ל) שם הגה. אבל במנחה בשבת וב' וה' אין לחוש. וכ"כ הלבוש. אבל מדברי הרי"ף והרא"ש פ' הקורא עומד מתבאר דגם בשאר ימים יש לחוש יעו"ש. ועיין למרן בב"י דהעיד דכ"ה המנהג. כס"א אות ד' וכ"כ הפר"ח על דברי מור"ם הנז' דאין המנהג כן אלא דגם במנחה בשבת ובב' וה' קורין הז"י וכ"כ בב"י עכ"ל. והשכנה"ג בהגב"י אות ג' כתב דלכתחלה יש לנו לנהוג כדברי הש"ע דאין לחלק בין שחרית למנחה וב' וה' אלא שאין לגעור במי שנהג כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ אמ"ל אות ד' לד"א סי' יו"ד אות ד':

לא

לא) [סעיף ו'] קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם וכו'. והטעם מבואר בגמ' (מגילה ל"א ע"ב) משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ופרש"י והמפסיק בהם מראה עצמו שקשה לו לקרות וכתב עוד רש"י שם דבמ"ש יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקיץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה עכ"ד. ועוד יש טעם שחר שם בגמ' לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. ופירש"י על הרי"ף והר"ן שם שאלו היה פוסק הקללות נמצא כשהוא מברך בתורה ברכה שאחריה מברך על הפורענות ואין מברכין על הפרענות ואע"ג דאמרינן חייב אדם לברך על הרעה ה"מ ברעות המתרגשות דלא אפשר ליה למעבד אי לאו דבריך אבל הכא אפשר למקרי כלהון כסדרן עכ"ל:

לב

לב) שם. אין מפסיקין בהם וכו'. וכן ארורים שבתבא אין מפסיקין בהם. פר"ח. לד"א סימן יו"ד אות ו' ואם נמצא טעות באמצע התוכחות מוציאין ס"ת אחר וגומרין כמ"ש לעיל סי' קמ"ג אות ל"ח יעו"ש:

לג

לג) שם. ומתחילין בפסוקין שלפניהם וכו'. היינו ג' פסוקים דהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקין ולא משיירין פחות מג' פסוקין כמ"ש בסי' קל"ח. ב"י בשם הר' מנוח. וכ"כ הר"ן. מ"א סק"ח:

לד

לד) מהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידה. מ"א שם. וכ"כ בס"ח סי' תשס"ו דהראשונים היו קוראין ע"ה לתוכחה כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויתקיימו דבריו והוא אומר ומקללך אאור ואעפ"י כן לא יתכן לכל מי שיקרא ש"ץ שימנע מלעמוד שנאמר ואל תקוץ בתוכחתו יעו"ש. אמנם הכנה"ג בהגב"י כתב שהקורא בתורה בתוכחות וקללות כיון שאין כוונתו לקלל אין כאן שום חשש יעו"ש:

לה

לה) וכתב שם הכנה"ג דנהגו שחכם הקהל קורא שירת הים ועשר הדברות ותוכחות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה. והטעם ששירת הים אין ראוי שיזמר להקב"ה אלא הגדול שבהם ומסתמא חכם הקהל הוא גדול שבהם. ובעשר הדברות שנאמרו מפי הגבורה אין ראוי שיאמר אותם מאן דהו אלא הגדול שבהם. ותוכחות שבת"כ ובמשנה תורה הטעם ברור שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבהם עכ"ד והביאו מ"א שם. א"ר או' י"ג. וכ"כ בשער הכוונות דף ע"ג ע"ג על האר"י ז"ל שעלה ביום שבועות וקרא עשר הדברות בפיו בקיל רם כדרך שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד וכן בפ' בחקותי עלה וקרא בפיו ובקו"ר הקללות כחכמי קהילות ספרד יעו"ש. ועיין לעיל סי' רפ"ב אות ח' שכתבנו שעכשיו המנהג ברוב הקהילות שהש"ץ הקורא בס"ת הוא קורא התוכחות יעו"ש:

לו

לו) נהגו שלוחי צבור שקודם קריאת החכם לתוכחות אומרים מוסר ה' בני אל תמאס וכו' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו' ויש נוהגין כשקורין החכם לקרות עשר הדברות אומר החזן רכב אלהים רבותים וכו' כנה"ג שם. מ"א שם. א"ר שם:

לז

לז) נהגו שהלוי קורא כל פרשת העגל עד ומשרתו יהושע בן נין נער וכו' והטעם משום שבט לוי לא נמצאו בעשיית העגל וה"ה שאם רוצה לקרוא לכהן כל פ' העגל קורא שהכהן בכלל בני לוי אלא כדי שישאר בפרשה לוי והעולים אחריו לא נהגו להמשיך לכהן עד ומשרתו כיון שאפשר ללוי לקרותה שלא נמצא בעשיית העגל כנה"ג שם. מ"א שם. ומיהו בס' חיים סי' ט' אות כ"ג כתב דיותר נכון ללוי כיון דאהרן עשה העגל יעו"ש. ופשוט דאם אין שם לוי ודאי דכהן עדיף מישראל:

לח

לח) נוהגין שקורין בקול נמוך מן ויתן אל משה ככלותו עד ויחל משה. וכשהתחיל ויחל משה חוזר וקורא בקו"ר עד ויפן וירד משה מן ההר. וכשמתחיל ויפן וירד משה מן ההר חוזר וקורא בקול נמוך עד ומשה יקח את האהל ומשם ואילך חוזר וקורא בקו"ר עד סוף הפרשה וכן נוהגין בפ' בהעלותך לקרות ז' פסוקים מן ויהי העם כמתאוננים עד והמן כזרע גד בקול נמוך והטעם נ"ל להראות איך הם מתחרטים מאשר הרעו לעשות. כנה"ג שם. מ"א שם. וכן התוכחות שבת"כ ושבמשנה תורה והארורים שבתבא נוהגין לקרוא בקול נמוך. והיינו נמוך משאר קריאת הפרשה אבל מ"מ צריך להשמיע את העם. פר"ח סעיף ז' מחה"ש סק"ח:

לט

טל) כתב בצרור המור מ"ב מסעות שבפ' ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב. מ"א שם. וכן עשרת הדברות שבפ' יתרו ופ' אתחנן אין מפסיקין בהם. וכן אין להפסיק בשירת הים ואין לשנות אפי' במקום שיש חיובים הרבה. שערי אפרים שער ז' אות כ"ה ועיין לעיל סי' קמ"ג אות כ"ז:

מ

מ) שם הגה. וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו וכו'. דשמא לא ירצה לעלות אותו שיקראו ויבא לקוץ בתוכחות לבוש. ועוד משום דאז"ל (ברכות נ"ה ע"א) ג' מקצרין ימיו של אדם וא' מהם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא:

מא

מא) שם בהגה. אלא קורין מי שירצה. ר"ל ששואלין אותו אם ירצה לעלות ואח"כ עולה ומיהו כבר כתבנו לעיל דעכשיו נתפשט המנהג ברוב הקהילות שהש"ץ הקורא בס"ת הוא וקראה התוכחות:

מב

מב) [סעיף ז'] ח' פסוקים אחרונים וכו'. מוימת שם משה. רש"י מנחות ל' ע"א:

מג

מג) שם. אלא יחיד קורא את כולם. ואין מפסיק בינתיים כדי לעמוד אחר ולקרות. רש"י שם. והטעם שנשתנו אלו הח' פסוקים כתוב שם בגמ' מפני שעד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר משה כותב בדמע:

מד

מד) [סעיף ח'] מי"ז בתמוז ואילך מפטירין וכו'. ואם טעה והפטיר בשבת ראשון בפ' דיומא יפטיר לשבת הבאה דברי ירמיה וגם שמעו מפני שהם סמוכות זו לזו. ואי לא קראו הפטרה ותאמר ציון בשבת הקבועה לה בפ' עקב יש לה תשלומין לקרותה בפ' שופטים עם הפטרת אנכי אנכי והיינו שיתחיל ותאמר ציון ויקרא עד סוף אנכי אנכי, וכן נמי הפטרת אנכי אנכי אי לא קראה בשבת הקבוע לה שהיא לפ' שופטים יש לה תשלומין לשבת הבאה שיתחיל אנכי אנכי ויקרא עד סוף רני עקרה. והפטרת קומי אורי שהיא לפ' כי תבא יש לה תשלומין בהפטרה שיש לפ' נצבים דהיינו שיתחיל קומי אורי עד סוף הפטרת שוש אשיש. כ"צ ססי' קכ"ו. א"ר או' י"ד:

מה

מה) שם. דברי ירמיה וכו'. ומפטירין באלו מפני שעיקר הנביאים שנבאו על החרבן הם ישעיה וירמיה מפטירין בנבואתן ומקדימין ירמיה לישעיה אע"ג דישעיה קודם כדי לסמוך נבואת ישעיה ותוכתתיו לפ' דברים שיש בה תוכחות משה. ועוד דשניהם הוכיחו לישראל בלשון אחד משה אמר בפ' זו איכא אשא לבדי וישעיה אמר איכה היתה לזונה. לבוש. והיפ"ל או' ד' כתב כדי לסמוך תוכחו ישעיה לנחמותיו דכל ז' דנחמתא הם נבואת ישעיה:

מו

מו) שם. וביום צום גדליה במנחה מפטירין דרשו. והטעם דמפטירין במנחה ולא בשחרית כתבו התו' בר"פ הקורא עומד משום דכתיב בה שמרו משפט ועשו צדקה ואגרא דתעניתא צדקתה לעת ערב ומשו"ה נכון לאומרו בערב אחר שעשו צדקה עכ"ל. כס"א או' ה':

מז

מז) שם. מפטירין דרשו. ומנהג א"י שלא להפטיר במנחה צום גדליה דרשו וכן המנהג בכמה עיירות מטורקיא ואפריק"א וספרדים שבאירופ"א כמ"ש בשו"ת אהל יעקב סי' ס"ד ושם ביאר במה תלוי מנהגים אלו וכתב שכל אחד יעשה כמנהגו יעו"ש. לד"א סי' כ"א או' כ"א:

מח

מח) שם. מפטירין לעולם שובה. ולפי שבהושע הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם ואין מסיימין בזה לכך מוסיפין בה פסוקים. יש שכתבו שמוסיפין פסוקי מיכה מי אל כמוך וכו' ויש שכתבו שמוסיפין פסוקי יואל תקעו שופר וכו' ובא"ר כתב שבפראג נהגו להוסיף פסוקי מיכה וגם פסוקי יואל ובדג"מ הכריע דא"צ להוסיף משתיהם אלא דכשקורין וילך בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה וכשקורין האזינו בשבת שובה יש לסיים בפסוקי יואל יעו"ש והביאו השע"ת וסיים שהכל כפי המנהג:

מט

מט) שם. מפטירין בו דרשו. משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה. תו' מגילה ל"א ע"ב:

נ

נ) שם. ובשבת שבין יוה"כ לסוכות וכו'. קורין שובה. ואעפ"י שעבר יוה"כ כבר כתב המרדכי בפ' בני העיר דשפיא מפטירין שובה משום דיפה צעקה לאדם קודם גזר דין ואחר גז"ד כדאיתא בר"ה ט"ז ע"א. ב"י. מיהו המנהג כסברה ראשונה כמ"ש בהגה דלעולם שובה קודם ליוה"כ:

נא

נא) שם בהגה. וכשקורין שתי פרשיות מפטירין באחרונה וכ"כ בש"ע לעיל סי' רפ"ד סעי' ז' וכתב בס' חיים סי' כ"ה או' ל' משם השומ"א סי' כ"ג דאם קרא הפטרה של פרשה ראשונה דא"צ לחזור ולקרות השניה משום טורח צבור יעו"ש פ"ל או' ז':

נב

בנ) שם בהגה. הלא כבני כושיים וכו'. וכ"כ הב"ח ומט"מ והאגודה דלא כלבוש שכתב להפטיר התשפוט אף כשהן כפולות שכבר העיד הב"ח שבכל הקהילות נוהגין כמ"ש בהגהת ש"ע. מ"א סק"י. וה"ה אם שבת פ' אחרי היה ער"ח ומפטירין מחר חדש דמפטירין בשבת פ' קדושים הלא כבני קושיים. חי' רע"א וכ"ז למנהג בני אשכנז אבל מנהג שאר קהלות כתב הכשנה"ג בהגה"ט סוף הסי' דנוהגין כדברי תיקון יששכר דבאחרי מות קורין התשפוט ובקדושים קורין הלדרוש וכשהן מחוברות קורין הלדרוש יעו"ש:

נג

גנ) שם בהגה. ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש. עיין לעיל סי' תכ"ה או' כ"ג ובסי' קמ"ד סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

סדר לעשות לוח בקצרה

א) דע שחודש הלבנה כ"ט ימים י"ב שעות תשצ"ג חלקים. ובכל שעה יש תתר"פ חלקים. וכ"ח ימים הם ד' שבועות א"כ נמשך מולד א' מחבירו א' יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים. וא"כ אם היה מולד דרך משל ביום ו' כ"ב שעות תר"א חלקים תן עליו א' יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים וצרף בתחלה החלקים תש"צג ותר"א צא מהם תתר"פ ישארו שי"ד חלקים ואותן תתר"פ צרף אל השעות והוי ל"ה שעות צא מהם כ"ד שעות ליום ישארו י"א שעות צרף היום אלא הימים א"כ הוי ח' ימים צא מהן ז' שכלים בשבוע א"כ הוי המולד א' י"א שי"ד פי' ביום א' י"א שעות ושי"ד חלקים בתוך הלילה:

ב) דרכי הקביעות צריך שתדע כי כל החדשים א' מלא ל' יום ואחד חסר כ"ט יום חוץ מחשון וכסליו שפעמים שניהם מלאים ואז יהיה כסליו וטבת ב' ימים ר"ח ותקרא השנה שלימה ואם הב' חסרים תקרא השנה חסירה ואם א' מלא וא' חסר תקרא כסדרה ויקרא זה מפני הדחיות ולכן צריך שתחשוב המולד מתשרי זה לתשרי הב' והיתרון הוא לשנה פשוטה ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלק ים ולשנה מעוברת ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים ובאיזה יום שיבא המולד יהיה ר"ה בשנה הבאה. אך יש ד' דחיות האחד לא אד"ו רא"ש ולכן אם חל ר"ה בא' מימי אד"ו דוחין איתו ליום שאחריו. והב' מולד זקן בל תדרוש כגון אם חל המולד אחר י"ח שעות אין קובעין ר"ה באותו יום וכן אם חל מולד תשרי ביום ג' ט' שעות ר"ד חלקים וממנו ולמעלה אין קובעין ר"ה באותו יום אלא ביום ה' ודוקא כשהשנה שעברה היתה פשוטה אבל אם תהיה מעוברת אזי אם חל המולד ביום ב' ט"ו שעות תקפ"ט חלקים ומשם ולהלן אין קובעין בו ר"ה:

ג) ואחר שידעת אימתי יהיה ר"ה לשנה הבאה תראה כמה ימים יש בין ר"ה זה לר"ה הבא אם יש ביניהם ב' ימים כגון שר"ה זה ביום ז' ור"ה הבא ביום ג' אזי תהיה השנה חסירה, ואם יש ג' ימים כגון שר"ה זה ביום ג' ור"ה הבא ביום ז' תהיה כסדרן, ואם ד' ימים כגון שר"ה זה ביום ז' ור"ה הבא ביום ה' אזי תהיה שלימה, ואם השנה מעוברת אז אם יש ביניהם ד' ימים היא הסירה ואם ה' ימים היא כסדרה ואם ששה ימים היא שלימה, ואם לא תרצה לחשוב הקביעות עיין בסדר הקביעות בטור:

ד) סדר הפרשיות מכללים שכתב בש"ע, תקופה נמשכת מחברתה צ"א ימים ז' שעות ומחצה. וצ"א יום הם י"ג שבועות א"כ התקופה נמשכת ז' שעות ומחצה, דרך משל אם חקופת תשרי ביום ב' ח' בו ז' שעות ומחצה אז תקופת טבת ג"כ ביום ב' שאחר ח' בו ט"ו שעות. ותקופת ניסן ביום ב' שאחר ח' בו כ"ב שעות ומחצה. ותקופת תמוז ביום ג' ו' שעות וכן לעולם:

ה) ודע שבכל מחזור יש י"ט שנה. ושנת ג' ו' ז' ח' י"א י"ד י"ז י"ט הם מעוברות. וזהו מחזור לבנה אבל מחזור חמה הוא כ"ח שנים כמ"ש לעיל סי' רכ"ט ולכן מברכין ברכת החמה מכ"ח לכ"ח שנים למלך חפץ בחיים .

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---