אליה רבה/אורח חיים/תכח

אליה רבה ‏ אורח חיים תכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] שהוא דאורייתא וכו'. בתשובת שער אפרים סוף סימן ב' תמה מה איסור דאורייתא יש בחביטת הערבה הלא הוא תלוש, אלא הטעם דאין דוחה שבת משום גזירה דרבה כמו בלולב, עד כאן. ותמיהני גם עליו הא בסוכה דף מ"ג קאמר דלא שייך בערבה גזירה דרבה דשלוחי בית דין מייתי לה לכן פירש רש"י שם האידנא יטלו ויחבטוה שלוחי בית דין וכן מבואר בר"ן ש"ח יותר, גם אשתמיט להו מה שכתב ברוקח סימן רכ"א הא דעושין שלא יבוא הושענא רבה בשבת כי היו בוכים ומתחננים על המים לבשל לא יתכן בשבת, עד כאן, ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' שם ד"ה לא וכו' עיין שם ודו"ק, ועיין סוף סימן תקפ"ח וסימן תרס"ד סעיף ב', ועוד קשה לי על שער אפרים הנזכר לעיל דבש"ס שם הא אמר שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה שבת ואי חיבוט אינה איסורים דאורייתא מאי איכפת לבייתוסין הא לית להו אלא איסור דאורייתא וטילטול דרבנן הוא מיהו לרש"י דפירוש נענוע חיבוט קשה יותר, אלא צריך לומר דהכי קאמר לבייתוסין סבירא ליה לרבנן לא ידחה משום דאחזיקו בה, ולפירוש רש"י דחיבוט נענוע קשה על הלבוש למה נדחה:

ב

[ב] [לבוש] שהם חלושין מאוד וכו'. אינם חלושין אבל חזקים וכיון שאמר השם יתברך אתם ונתן ביד בית דין שיעשו כרצונם ולבם לשמים בלי ספק וחשו מה שחשו והטעם שהוא נתן בסימן דלעיל ולדברי הרמב"ם כבר הראיתי שם מה שהושג עליו:

ג

[ג] [לבוש] כשהוא מולד זקן וכו'. אפילו אם יהיה יותר שעות מט' עד כ"ג שאז השמונה שעות שנותנים עליהם יולידו יום ומעט שעות שלא יגיע לכלל מולד זקן אפילו הכי יהיה ראש השנה הבא נדחה עד יום שני כי ג' וד' שניתנו זה על זה עלו ז' ועכשיו שנולד עוד יום אחד משליכין הז' ויהיה המולד ביום ראשון ויהיה גם כן נדחה עוד יום שני כמו במולד זקן ביום שביעי שנדחה עד יום שני שהרי שמג"ט ר"ד ולמעלה או יהיה מולד זקן או יום שלם ששניהם נדחים עד יום ב':

ד

[ד] [לבוש] מרחשון אלא בדה"ז וכו'. פירוש יום שני דראש חודש חשון וכן כל הסימנים דבסעיף זה בחודש שיש שני ימים ראש חודש קאי אשני, ובשולחן ערוך שכתוב מרחשון גדו"א נראה דאינו סותר דיש לומר דמיירי ביום ראשון:

ה

[ה] צו קודם פסח וכו'. מפני שבצו מדבר מהגעלת כלים לענין נותר קדשים והגעלת כלים מחמץ למוד מקדשים גם במעוברת שקורין מצורע דכתיב וכלי חרס ישבר שהוא כעין הגעלת כלים (אבודרהם :

ו

[ו] חוץ מבה"ח היא שנה מעוברת וכו'. ה"ח ראשי תיבות ה' חסרים ה"ש ה' שלמים פירוש כשחל ראש השנה ביום חמישי הן שהחודשים שלמים הן שחודשים חסרים קורין פרשת נח בראש חודש חשון ונתוסף שבת אחד וכיון ששנה מעוברת קורין אחרי קודם פסח:

ז

[ז] ב"ג המלך וכו'. פירוש המלך היינו ראש השנה שאומרים המלך המשפט כשחל ביום ב' או ג' פת וילך פירוש מלשון פתות אותה פתים שמחלקים נצבים וילך לשתים:

ח

[ח] מחלקין וכו'. ואין משנין מזה אף שיש שמחה בקהל שעולין הם הרבה (שיירי כנסת הגדולה) ומגן אברהם כתב אפילו יש חיובים אין משנין:

ט

[ט] וירא וכו'. ובמסכת סופרים כתב וישמן:

י

[י] לו חכמו וכו'. בט"ז תמה דבכל הקהילות במדינות אלו נוהגין כרש"י ה' לולי כעס כי ידין וכן כתוב במנהגים וכן כתב הב"ח, מיהו שיירי כנסת הגדולה כתב דהמנהג כשולחן ערוך ולבוש ואפשר במקומו היה נוהגין כן:

יא

[יא] והשביעי משלים וכו'. ובמקום דמוסיפים בשבת נוהגין לחלוק מויבוא:

יב

[יב] אין מפסיקין וכו'. משנה בסוף מגילה וסמכוהו וכו' במגילה שם עוד טעם אני אמרתי עמו אנכי בצרה אינו בדין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר וסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף והט"ז תמה מריש פרק הקורא עומד דבזמן המשנה לא היו כל הקוראין מברכין אלא הפותח וחותם, ותירץ הט"ז היינו שלא היה חיוב אבל אם רוצים היו מברכין כולם וקאמר דבקללות אין רשאין, עד כאן. וקשה דאם כן היה לחכמים לתקן שלא יברכו בקללות כיון שאינו אלא רשות ולמה תיקנו אין מפסיקין וכו' ודוחק לומר שתיקנו שמא יבוא אחד באמצע הקריאה שלא שמע הברכה שלפניה דעל כן צריך לברך. ועוד קשה דבמדרש רבה ריש פרשת ראה אין קירוי וקירוי שאין מברך שתי פעמים משמע דחיובא הוא, ומצאתי בלחם משנה פרק ג' דמגילה בירושלמי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה, עד כאן, ואם כן מעיקרא לא קשה מידי דאי היו מפסיקין בקללות היה מברכין. עוד תירץ שם דמתניתין בתענית מיירי שאין קורין כל הפרשה וקא משמע לן שלא יפסוק האחרון באמצע הקללות ויברך אחריה וכתב שהוא דוחק גם קשיא לי מרבה הנזכר לעיל:

יג

[יג] בפסוקים שלפניהם וכו'. אף דבמגילה דף ל"א נקיט פסוק לפניו ופסוק לאחריו כבר כתבו תוס' לאו דוקא פסוק דהא אין מתחילין ומשיירין פחות משלושה פסוקים, עד כאן. לכן נראה לי דדקדקו השולחן ערוך ולבוש וכתבו פסוקים, וראיתי בתשובת צמח צדק סימן נ"ו שהקשה על שולחן ערוך שכתב בלשון הש"ס פסוק ודקדק מזה דלא קאי על תוכחה ולא אכל פרשיות שבתורה שמדברות בפורענות ולכך כתב הפוסקים לא יתחילו ולא יסיימו אלא בדבר טוב, עד כאן, וכן פירש בש"ס, ומזה כתב טעם לנוהגין לקרות בשלישי עד קוממיות ולהתחיל בתוכחה לרביעי דהש"ס לא קאי על תוכחה הוא תמוה דליתא כן בשולחן ערוך, אך נוסחא ישנה מצאתי פסוק לפניהם ופסוקים לאחריהם וזה ודאי תמהו מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אלא נוסחא דילן עיקר פסוקים בין ברישא בין בסיפא. גם מה שכתב דקאי אשאר פרשיות ליתא דהתם אינו לעכב אלא שיכוין להתחיל ולסיים בטוב משום דלא ליתא לאנצוייה מה שאין כן בתוכחה שהוא לעכב דאסמכה אקרא כדלעיל. גם יש תימא בדבריו במה שכתב אחר כך ומכל מקום שפיר כתבו תוספות דפסוק אחד לאו דוקא שהרי פרשה יש וכו' ואין מתחילין וכו' היינו משום קללות שבתורת כהנים, עד כאן, הא כתב הוא גופיה דמותר להתחיל בתוכחה עצמה. עוד תמיהני במה שכתב עוד דלא מיקרי מתחיל מקללות אלא מפסוק אף אני מקשה וכו' הא בבבא בתרא דף פ"ח הקדוש ברוך הוא קללן בשמונה אותיות מאם בחוקותי תמאסו ועד את חקותי געלה נפשם הרי דקללות מתחילין קודם אף אני וכו', גם תמוה דבאמת במשמעות הש"ס ותוס' ושולחן ערוך משמע דקאי אתוכחה אך צריך עיון דמכל מקום יש ראיה מש"ס בבבא בתרא הנזכר לעיל דעל כל פנים אין מתחילין הקללות מואם לא תשמעו רק מואם בחקותי תמאסו ואם כן היה מותר להתחיל בתוכחה משום פסוק דואם לא תשמעו, ודוחק לומר איידי דמייתי בסיפא פסוק אם בחקותי געלה מייתי ברישא פסוק ואם בחקותי תמאסו ובאמת מתחיל ואם לא תשמעו, ובזה ניחא לימא דקאמר במגילה בפסוק קאי על פסוק דואם לא תשמעו ולא קאמר אלא דמתחילין בתחילת הפרשה שאינה קללה ומתורץ קושיית תוס' הנזכר לעיל, ועוד אפשר דגם תוספות פירשו הכי ומה שכתב לאו דוקא פסוק קאי אסיפא דמסיימין בפסוק שלאחריה דשם יש שלושה פסוקים עד סוף הפרשה על כרחך צריך לומר דלא דוקא והיינו שכתבו תוספות אין מתחילין ואין מסיימין וכו' פירוש בסוף פרשה. ובזה מתורץ היטב נוסחא ישנה בשולחן ערוך שהבאתי ודו"ק. ולדינא כתב מגן אברהם מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחילו למפרע שלושה פסוקים כמו שכתב סוף סימן קל"ז, עד כאן. וראיתי פעם אחת מזקני הגאון זכרונו לברכה שהלך חוץ לבית הכנסת עד אחר שקראו התוכחה וכן נראה לי שטוב להחמיר כי משמעות השולחן ערוך ולבוש שכתבו פסוקים משמע שמתחילין קודם, מכל מקום הנוהגין להקל אין למחות בידם כי הבאתי לעיל יסוד גדול להתיר. כתב בכנסת הגדולה שבמקומו נוהגין לקרות להחכם בתוכחות ובשירת הים ובעשרה דברות וקודם שיקרא התוכחה אומר מוסר ה' אל תמאוס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שקורא העשרת דברות אומר החזן אלקים רבותיים וכו', עד כאן. ונראה סמך למנהג זה מירושלמי שהבאתי ס"ק י' מיהו במהרי"ל דהקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידא וכן נוהגין במדינות אלו:

יד

[יד] דברי ירמיה וכו'. ואם טעה והפטיר בשבת ראשון בפרשה דיומא יפטיר לשבת הבאה דברי ירמיה וגם שמעו מפני שהם סמוכות זו לזו ואי לא קראו הפטרה ותאמר ציון בשבת הקבועה לה בפרשת עקב יש לה תשלומין לקרותה בפרשת שופטים עם הפטרה אנכי אנכי והיינו שיתחיל ותאמר ציון ויקרא עד סוף אנכי אנכי וכן נמי הפטרה אנכי אנכי אי לא קראה בשבת הקבוע לה שהיא לפרשת שופטים יש לה תשלומין לשבת הבאה שיתחיל אנכי אנכי ויקרא עד סוף רני עקרה, והפטרת קומי אורי שהיא לפרשת כי תבוא יש לה תשלומין בהפטרה שיש לפרשת נצבים דהיינו שיתחיל קומי אורי עד סוף הפטרה שוש אשיש, צמח צדק סוף סימן קכ"ז:

טו

[טו] [לבוש] ויהיה ראש השנה ביום שני וכו'. אם יבוא גם המולד ביום שני (מלבושי יום טוב): בכאן צריך אני להעתיק סדר לעשות לוח בקצרה ממגן אברהם

טז

[טז] ותשליך מהן ר"ב וכו'. אם תחשוב המחזורים מתשרי שקודם בריאת העולם ואם תחשוב המחזור מניסן תשליך ז' ט' תרמ"ב כדלעיל ודו"ק:

יז

[יז] מבית ומחוץ וכו'. פירוש קמטים שבתוך היד ועיין בדף דלקמן בהג"ה:

יח

[יח] תשרי בבית ששי וכו'. פירוש תשרי של בהר"ד דהיינו שהוא קודם ניסן של תחילת המחזור שאמרנו וכן שבת קודם של ניסן זה וקל להבין:

יט

[יט] מלמטה למעלה וכו'. הטעם דקא חשיב מלמטה למעלה עיין בדף דלקמן בהג"ה:

כ

[כ] השאלה בכסליו וכו'. אם חשון מלא:

כא

[כא] חזור למטה וכו'. והתחיל לימנות ממנו ולמעלה:

כב

[כב] ויהיה י"ד וכו'. מלבד השנה הא"ח הראשון שצריכין להוסיף מפני רוב המחזורים שעברו כמו שכתוב לעיל (מלבושי יום טוב):

כג

[כג] שיש בו ג'. וכשתחבר שנים שעברו יהיה ד' ואילו היו כותבין מספר השנים בצירוף עם הכתוב בפרקי האגודל ויכתוב ד' ט"ו כ"ו, אם כן בשנה ה"ד יהיה ל"ז ואם נשליך ישאר ז' וזה לא נכתב רק ד' לכן הטיבו את אשר דברו להעמיד מספר השנים בחוץ ולהתחיל ג' וכו' שאז יגיעו לשנה ד' כשתמנה ה"ג עם מספר השנים שהם ד' ז' ובשנה השביעית הייתי צריך למספרים ואין לנו כי אם ג' וכשתצרף המספר שנים יהיו י' וכן לעולם:

כד

[כד] תשעים ואחד יום. ושבע שעות ומחצה:

כה

[כה] דרך אחור וכו'. והיינו באגודל של ציור הלבוש:

כו

[כו] להתחיל בפנים היד וכו'. כתב מלבושי יום טוב כי זה פשוט שהתחילת הפרקים הן מבחוץ כי הן פרקים נראים אבל הקמטים אינם נראים כמו שמבחוץ אלא להשלים המספר הוצרכנו למנות בה הקמטין ואם כן על כרחינו האחרון דהיינו הבית שלמטה הוא הקמט האחרון שהקמטים נמנים באחרונות ועל כן השיבו כהוגן שיתחיל מסוף הקמטים וישיב לאחריו מבחוץ עד סוף הקשרים יהיה הצורה שמצטייר רצוני לומר הקיש נעשה בציור הסובב מן הקמט האחרון שבפנים עד סוף קשר שבחוץ באצבע א' יהיה דרך אחור כי יהיה כ"א הא' הוא סוף הקמטים ששם מתחיל לפי שיטה זו והז' הוא סוף הקשרים ששם מסיים, הרי הקו הסובב בחשבונך כך הוא סובב מן הא' לז' דרך אחור בכתב לע"ז שמתחילין אותיותיהם מן השמאל אל הימין, אבל לשיטת הלבוש יתחיל מן הז' אל הא' והוא כדרך כתיבה עם ה' מן השמאל אל הימין כצורה אות כף כשתתחיל לציירה ולכותבין מתחיל מן השמאל על הימין:

כז

[כז] מתחילת הלילה וכו'. בתשובת צמח צדק ס"ו וי"ד האריך והסכים לחשוב בתקופה השעות שוות וימים ולילות שוות כיומא דניסן ותשרי והיינו שמתחילין למנות מתחילת הלילה וכל שתים עשרה שעות מיקרי לילה אף בתמוז וכן בטבת אחר שתים עשרה שעות בלילה מתחיל היום, ועיין מה שכתבתי בסימן א' מדין חצות לילה: כתב בספר תפארת שמואל על מה שכתב הרא"ש פרק כל שעה וכן משמע פרק דם חטאת וכו' זה לשונו, תימא איך מביא ראיה דשרי אפילו מדרבנן ולא גזרינן דלא חייס, דילמא הא דשרי גבי חטאת אם היו כבשונות מפני שאין שבות במקדש וצריך עיון עד כאן לשונו. ולעניות דעתי לתרץ על פי הגמרא דעירובין דף ק"ב חותכין יבלת במקדש ביד אבל לא במדינה, פירש רש"י חותכין יבלת מקרבן תמיד בשבת, ופריך ממתניתין דחתיכת יבלתו אין דוחה שבת בקרבן פסח, ומשני רב יוסף שבות מקדש במקדש התירו שבות דמקדש במדינה לא התירו, פירש רש"י שתמידין וקרבנות ציבור במקדש מבקרין אותו אבל פסח אף דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפילו הכי כיון דכל אחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואחר כך מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה, עד כאן, אלמא דאף שבות דמקדש אם אין במקדש לא התירו, אם כן דייק הרא"ש שפיר מדשני הש"ס אין כבשונות בירושלים משום עשן ולא שני דודאי אין במקדש אלמא דאף דנעשה חוץ למקדש היה מותר אם היה כבשונות אף דשבות במקדש במדינה לא התירו, אלא על כרחך לאו שבות הוא כלל. עוד כתב מה שכתב הרא"ש שם שחרוסת מחמיץ את הקמח קשה דאמרינן בהקומץ ותבלי בכל מיני תבלין מזה היא וצריך עיון עד כאן לשונו, נראה לי דסבירא ליה לר' יהודה שהביא הרא"ש שם כראב"ד שהביא בית יוסף סוף סימן תנ"ה דמיירי בתבלה שנאפה, עוד כתב על מה שכתב הרא"ש שם אסור למילש ולמיפא, זה לשונו תימא גדולה בעיני דאוסר להדיא למילש יותר משיעור ובברייתא תני להדיא אין אופין פת עבה ביום טוב בפסח ובית הלל מתירין עד כאן לשונו בקצרה. ולעניות דעתי ליישב דרי"ף והרא"ש למדו זה מקבא דלוגנאה לפסחא, ופירשו דברייתא מיירי בפחות משיעור חלה דכל שאינו לצורך יום טוב הוי טירחא דלא צריך, ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.