כף החיים/אורח חיים/שצג

כף החיים ‏ אורח חיים שצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מערבין וכו'. כדי לטלטל למחר משום דנראה כמתקן דבר ביו"ט רש"י ביצה ט"ז ע"ב לבוש.

ב

ב) שם ואם שכח ולא עירב. וכו'. ואם שכח מעיו"ט. ונזכר בע"ש ושגג וסבר שמותר לערב ביו"ט שחל בע"ש ועירב צ"ע אם דיעבד מיהני עירוב או לאו מש"ז או' א' ונראה דאם היה יו"ט שני ושגג ועירב דיש להקל כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא ואינו אלא תקנת חז"ל והעירוב ג"כ אינו אלא תקנת חז"ל ואו"ל תרתי דרבנן וא"כ יש להקל אם כבר עשה בדיעבד ולא ידע ויש איזו צורך בדבר.

ג

ג) שם. יערב ביו"ט על תנאי וכו'. ומ"ש הרמב"ם פ"ו מה' יו"ט דין ט"ו דהאידנא דבקיאין בקביעא דירחא אין מערבין על תנאי לא עירובי תבשילין ולא עירובי חצירות וכו' עיין ב"י שכתב שהר"ן והרשב"א השיגו עליו יעו"ש. ובברכ"י או' א' הקשה עליו מש"ס דהיו בקיאין בקביעא דירחא ואפ"ה היו מתנו ביו"ט של גלויות יעו"ש וכ"ה דעת האחרונים כפסק הש"ע דיכול להתנות בשני יו"ט של גליות ולערב על תנאי אפי' בזה"ז דבקיאין בקביעא דירחא.

ד

ד) שם. יערב ביו"ט על תנאי וכו'. וכשמערב על תנאי לא יברך. ברכ"י סי' תקכ"ז או' יו"ד ועיין במחב"ר שם או' יו"ד שהביא שם ג"כ דעת הסוברים לברך אבל הוא ז"ל דעתו כדעת הסוברים שלא לברך יעו"ש וכ"ה עיקר משום דק"ל סב"ל ויתבאר עוד בדברינו לשם בס"ד.

ה

ה) שם. יהא זה עירוב. פי' לצורך שבת. ט"ז סק"ב. ואם ביו"ט א' מניח ע"ח גם על יו"ט ב' ויתנה אם היום חול יהא זה עירוב גב ליו"ט ב' לטלטל כלים שא"צ היום כלל ואם היום קודש א"צ עירוב ליו"ט ב' אפשר דשרי ביו"ט ב' לטלטל. ולצורך שבת צריך לחזור לומר ביו"ט ב' התנאי על העירוב מש"ז או' ב' ועיין לקמן סי' תקי"ח סעי' ב' בהגה וסי' תקכ"ח ובדברינו לשם בס"ד

ו

ו) שם. ולמחר יאמר וכו'. על אותו פת. טור. וכ"כ רש"י בביצה י"ז ע"א מיהו הב"י כתב דלאו דוקא דה"ה אם יאמר כן על פת אחר וכ"כ הפרישה דהטור אורחא דמילתא נקט שאם יאמר כן על פת אחר אז היה צריך להשהות גם את הראשון משום דשמא היום קודש ועירוב הראשון הוי עירוב וצריך להיות קיים בה"ש ולכך נקט הטור על אותו פת כדי שלא יצטרך להשהות שניהם עכ"ל וכ"כ מ"א סק"א והט"ז סק"ג כתב הטעם דהואיל ועביד ביה כבר מצוה לעביד ביה מצוה אחריתי יעו"ש ור"ל הואיל והתחיל בו המצוה ראוי לגומרה בו.

ז

ז) שם. והני מילי בשני יו"ט של גליות. דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא.

ח

ח) שם הגה. ועיין לקמן סי' תקכ"ח, ר"ל דשם כתב בהגה דאפי' אם הניח עירובי תבשילין אין מערבין ביו"ט לא ע"ח ולא עירובי תחומין יעו"ש

ט

ט) [סעיף ב'] אחד עירובי חצרות וכו'. דכיון דאינו אלא ביטול רשות הקילו החכמים והתירו לערב אפי' ביה"ש שהוא ספק שבת. לבוש.

י

י) שם. מערבין אותם ביה"ש עיין. לעיל סי' רס"א או' ח' ואו' ט'.

יא

יא) שם. מערבין אותם ביה"ש. ועיין שו"ת נודע בשערים ססי' ו' שהניח בצ"ע אם לברך על העירוב שמניח ביה"ש יעו"ש והב"ד לעיל ססי' שס"ו יעו"ש.

יב

יב) שם ויש אוסרים אם קבל וכו'. בכאן סתם להתיר ואח"כ כתב סברת היש האוסרים וידוע דדעת מר"ן ז"ל לפסוק כסתם ורק שחושש לכתחלה לסברא שמביא באחרונה כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' יעו"ש. ובסי' רס"א סעי' ד' סתם לאסור ועיין באחרונים מה שהקשו ע"ז ובדג"מ שם כתב לתרץ דהכא מיירי שקיבל בפי' תוספת שבת ומשו"ה יש להקל בשבות והתם מיירי אחר עניית ברכו שמן הסתם קבל קדושת השבת ממש ולכך השמיט דעת המיקל יעו"ש והא"ר שם או' ח' כתב דהכא מיירי ביחיד שקבל עליו והתם מיירי בצבור שקבלו בעניית ברכו יעו"ש וכ"כ המחב"ר שם או' ה' ופסק כן לענין הלכה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' דהעיקר כסברא א' בקבלת תוספת שבת בלבד אבל אם התפלל ערבית הרי קבל עליו שבת עצמה כיון שהתפלל תפלת ליל שבת ונאסר בכל השבותים כמו בשבת עצמה לבד מה שנעשה ע"י אחר כמ"ש בסי' רס"א ורס"ג ואפי' אם הוא לא התפלל אם רוב הצבור התפללו המיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחן ולא משגמרו התפלה אלא אפי' משהתחילו עניית ברכו עכ"ל ועיין לעיל סי' רס"ג סעי' י"א וי"ב ובדברינו לשם בס"ד.

יג

יג) שם. ויש אוסרים וכו'. ולדיעה זו שאסור אם קבל אפי' אם היתה הקבלה מבע"י כמ"ש לעיל סי' רס"א סעי' ד' יעו"ש

יד

יד) [סעיף ג'] עירב לשנים. היינו שעשאוהו שליח לערב. שבת ל"ד ע"א.

טו

טו) שם. שניהם קנו עירוב וכו'. דלגבי האי שנאכל ביה"ש משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קדש היום בעוד העירוב קיים וקנה עירוב ולגבי דהאי שהונח עליו ביה"ש ונתקיים עד שחשכה משוינן לביה"ש יממא ועדיין לא קדש היום כשהונח ונמצא שהיה שם בשעת קניית עירוב רש"י שם והטעם אמרו שם בגמ' משום דביה"ש ספיקא וספיקא דרבנן לקולא.

טז

טז) שם. שניהם קנו עירוב וכו'. ואם עירבו שניהם לרוח א' אין א' מהם יכול להוליך עמו פירות של השני יהא במ"נ אם עירובו קיים עירוב דבעה"פ אינו עירוב ומוליך הפירות חוץ לתחום שלהם דהוו כרגלי הבעלים הגרע"א.

יז

טוב) שם. אבל אם עירב עליו ביה"ש וכו'. דכולי האי לא מקלינן לשוויא לגבי האי עירוב מקצת יום דהיינו לענין הנחה ומקצתו לילה לענין אכילה שצריך להיות בשבת. ט"ז סק"ה.

יח

חי) שם. אבל אם עירב וכו'. ואם עירב מבע"י ע"ת וביה"ש ע"ח ונאכל עירובו של תחומין אז בשעת עשייתו של ע"ח דהשתא ממ"נ חד מהם אינו כיון שהם של אדם אחד וכיון שלא ידעינן איזו מהם אינו גם שניהם לאו כלום הם ואין לומר בזה ספק דרבנן לקולא ולהיות שניהם קיימים כיון דודאי א' מהם אינו ואין ספק כלל אלא דהספק הוא איזו מהם לכן גם שניהם כלא היו יהיו חמ"מ או' ב'

יט

יט) שם. אבל אם עירב וכו'. וכן לאדם א' לא מקלינן תרי קולי דסתרי אהדדי כגין בהניח עירובו ביה"ש יהא מותר ללכת ד' אלפים למקום עירובו ומצד אחרת של ביתו ילך ג"כ שני אלפים שמא לא קנה עירוב מלא הרועים על מסכת שבת דף ל"ד.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---