משנה ברורה/אורח חיים/שצג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין עירוב בי"ט שחל בע"ש ודין בין השמשות לערב
(א) אין מערבין וכו'. מפני (א) שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]:
(ב) ביו"ט שחל להיות בע"ש. בין (ב) שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט:
(ג) ואם שכח ולא עירב. פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש:
(ד) על תנאי. ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח:
(ה) יהא זה עירוב. לצורך (ג) שבת [ט"ז]:
(ו) ולמחר יאמר. על אותו הפת (ד) שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת:
(ז) בשני יו"ט של גליות. דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא:
(ח) ועיין לקמן סי' תקכ"ח. דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין:
(ט) מערבין אותם ביה"ש. עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
(י) ואפי' אם כבר וכו'. ר"ל שכבר קבל עליו (ה) קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי:
(יא) ויש אוסרים אם קבל וכו'. ולדידהו אסור מפני הקבלה (ו) אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא:
(יב) קיבל עליו תוספת שבת. מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין:
(יג) עירב לשנים. היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן:
(יד) אנו חושבים אותו לילה. וכבר חל העירוב:
(טו) חושבין אותו יום. והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]:
(טז) אבל אם עירב וכו'. דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה:
< הקודם · הבא >