כף החיים/אורח חיים/שמז

כף החיים ‏ אורח חיים שמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר וכו'. לפי שאינה נקראת מלאכה גמורה עד שיעקור חפץ מרה"י ויניחנו ברה"ר או אפכא אבל אם לא עשה אלא חצי מלאכה או שנעשית ע"י שנים שזה עוקר וזה מניח פטורים שכן דרשו חז"ל בשבת ג' ע"א מעם הארץ בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין ע"כ. ומ"מ מדרבנן אסור לעשות לכתחלה כל אחד חצי מלאכה כגון שזה עוקר וזה מניח שמא יבא כל אחד לעשות מלאכה שלימה וכמ"ש רש"י ז"ל בריש מס' שבת יעו"ש:

ב

ב) שם. אלא כשעוקר חפץ מרה"י וכו'. ודע דשם עקירה לאו דוקא כשעוקר החפץ מע"ג קרקע ממש אלא אפי' אם היה החפץ מונח בבגדיו שלבוש בהן מע"ש ונטלו משם ופשט ידו לחוץ והניחו ברה"ר ג"כ חייב דמה שהיה מונח מתחלה בכיסו חשוב כמונח ע"ג קרקע דבגדים שהוא לבוש בהן בטלים לגבי גופו והנחת הגוף כהנחת חפץ דמיא וממילא כשנטלו משם חשוב עקירה. וכן כשהיה החפץ מונח בידו ברה"י מע"ש ופשט ידו לחוץ משחשיכה והניחו שם ג"כ חייב דמה שהיה מונח מתחלה בידו חשוב כמונח ע"ג קרקע דידו וגופו דבר אחד הוא וכן בכל זה לענין הנחה. מ"ב או' ב' ועיין תו' שבת ג' ע"א ד"ה מ"ט ולקמן או' ו'

ג

ג) שם. אלא כשעוקר חפץ מרה"י וכו'. גערתי על המנהג הרע אשר פשט באלו המדינות לומר לנכרי להביא שכר בשבת אפי' חוץ לעירוב והיהודי נוטל הכלי בידו ונותן ליד הנכרי וכן כשמביא הנכרי השכר יוצאין לקראתו ולוקח היהודי הכלי מיד הנכרי ותקנתי שלא יתן הכלי ליד הנכרי אלא יעמיד הכלי לפני הנכרי על השלחן או על הקרקע והנכרי יקח הכלי מעל השולחן או מן הקרקע וכן בחזרתו לא יקח היהודי הכלי מן הנכרי אלא יניח הנכרי להעמיד הכלי על השלחן ואח"כ יטלנו היהודי. מהר"ם מינץ סי' קע"ז כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם או' קי"ג:

ד

ד) שם. או שפשט ידו לחוץ וכו'. ואם היתה ידו למטה מג' הוי כאלו הניחה בארץ וחייב הרמב"ם פי"ג דין ו' וי"א דידו בתר גופו גריר. עיין במ"מ שם וכתב שדעת הרמב"ם עיקר יעו"ש והב"ד המ"א סק"א:

ה

ה) שם. אבל אסור לעשות כן מדרבנן. הרב עה"ג סי' ק"ך כתב דמכרמלית לרה"ר שרי לכתחלה בזה עוקר וזה מניח דלא גזרינן גזירה לגזירה יעו"ש. והרב י"א בסי' זה כתב על זה דהוא דבר קשה להתיר דאשכחן בכמה מילי דגזרו גזירה לגזירה יעו"ש. ובס' מחנה ראובן בשיטתו לעירובין דף ו' מספרו הרבה להשיב על הרב עה"ג והביא ראיות נגד סברתו דודאי אסור יעוש"ב. מחב"ר או' א' וא"כ ה"ה מרה"י לכרמלית אסור:

ו

ו) שם. והניחו לתוך יד חבירו וכו'. ואע"ג דבעינן עקירה והנחה ע"ג מקום ד' ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' שבת ה' ע"א. מ"א סק"ב.

ז

ז) שם. והוציאו לחוץ וכו'. ואעפ"י שלא הניח החפץ במקום שהוא עומד בו הואיל והוא בידו הרי הוא כמונח בארץ. הרמב"ם פי"ג דין ב' מ"א סק"ג:

ח

ח) שם. הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור. ואע"ג דאמרינן בריש שבת דהוא פטור ומותר כתב הרא"ש בפסקיו שם דלא איירי אלא מאיסורי שבת אבל אסור משום ולפני עור לא תתן מכשול והש"ס מאיסורי שבת קרי ליה פטור ומותר יעו"ש. והביאו הטור וב"י וב"ח:

ט

ט) שם. וחבירו פטור אבל אסור. דקעבר משום לפני עור וכו' ואם הוא מונח באופן שאם אפי' לא היה בידו היה יכול ליטלו לא עבר אלפני עור ומ"מ איסורא דרבנן איכא דאפי' קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו (כמ"ש סי' שמ"ג) וכ"ש גדול שלא יסייע לו. הרא"ש. ונ"ל דלעכו"ם ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אבר מן החי אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו. וכן איתא בהדיא בע"א דף ו' וכ"כ הר"ן רפ"ק וספ"ק דע"א. וכ"כ התו' בקידושין דף נ"ו יעו"ש. וכתבו שם התו' בע"א דף ו' דאסור להושיט למומרים דבר אסור. ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל בדבר שאינו מצוי אסור אם לא מפני דרכי שלום. ואפי' בעכו"ם אסור לסייעו בדבר שנצטווה. דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך (שבת פ"ט) ואפי' לעכו"ם אבל מי שעוסק במלאכת איסור אסור לומר לו כך. גיטין סוף פ"ה. מ"א סק"ד. א"ר או' ב' תו"ש או' ה':

י

י) שם. ואפי' אם העומד בחוץ הוא עכו"ם וכו'. וכתבו התו' שאם החפץ של העכו"ם שרי והרא"ש אסר אפי' אם החפץ של העכו"ם שהרואה אינו מכיר אם הוא של עכו"ם. ב"י. וכ"כ בש"ע לעיל רס"י שכ"ה יעו"ש:

יא

יא) שם. והניחו ביד חבירו וכו'. ואם יד חבירו למעלה מיו"ד פטור דמקים פטור הוא. ויש חולקין. מ"מ פי"ג דין ב' מ"א סק"ה:

יב

יב) הזורק ונעקר חבירו ממקומו וקבלה פטורין. ואם רץ הוא עצמו וקבלה ה"ז ספק אם חייב שאין ההנחה גמורה עד שינוח במקום שהיה לנוח בשעת עקירה. הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע או מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע פטור. ואם הלך החפץ ב' אמות ברה"ר זה וב' אמות ברה"ר זה חייב (אע"ג שרה"י באמצע ולא אמרינן קלוטה כמו שהונחה. יא"פ) המושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר בדיוטא א' (ר"ל בצד אחד של אורך רה"ר) אפי' למעלה מיו"ד חייב בב' דיוטות (ר"ל בב' צדדי רה"ר) פטור. פשט ידו לפנים ונטל מים מע"ג גימא חייב שהמים כגוף אחד הן ואם נטל פירות או שמן מע"ג המים פטור שהרי לא עקר מע"ג מקום ד' שלא נחו על הארץ. מ"א סק"ה. והוא מהרמב"ם פי"ג. וה"ה אם היה כלי צף ע"ג מים ופירות בתוך הכלי ולקח מן הפירות והוציא פטור. הרמב"ם שם. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' ט' ואו' יו"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---