כף החיים/אורח חיים/שמו

כף החיים ‏ אורח חיים שמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מן התורה אינו חייב אלא במוציא וכו'. היינו כשמוציא חפץ ברגליו מרה"י לרה"ר או מכניסו מרה"ר לרה"י או שעומד ברה"י וזורקו או מושיטו לרה"ר או להפך. ר"ז או' א' ועיין לקמן או' ח"י:

ב

ב) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו'. גזירה משום מרה"י לרה"ר. טור. ט"ז סק"א:

ג

ג) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו'. כרמלית ד"ת מקום פטור הוא וחז"ל החמירו בו חומרא רה"ר וחומרא רה"י. וכרמלית דרבנן קרפף ותל יותר מבית סאתיים מה"ת רה"י גמור ומדרבנן הוי כרמלית. מש"ז או' א' ועיין לקמן סעי' ג':

ד

ד) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו'. ההוצאה והכנסה והזריקה והושטה. ר"ז או' א':

ה

ה) שם. אבל מקום פטור מותר להוציא וכו'. אפי' לכתחלה. לבוש.

ו

ו) שם. אבל מקום פטור מותר להוציא וכו'. וכן לזרוק ולהושיט. ר"ז שם.

ז

ז) שם. אבל העומד ברה"י ומוציא וכו'. משום דק"ל מהלך לאו כעומד דמי ונמצא כמוציא מרה"י לרה"ר להדיא. ב"י ולבוש. ועיין לקמן או' י"א.

ח

ח) וכתב ב"י דה"ה דאסור להוציא מרה"י למקום פטור דרך רה"ר ואע"ג דק"ל מהלך לאו כעומד דמי וא"כ כיון דלא עמד לפוש ברה"ר הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד ברה"ר חייב גזרינן שמא יעמוד יעוש. וכ"כ הט"ז סק"ב והשיג על הב"ח שכתב להתיר בזה יעו"ש. והביאו א"ר או' א' וכתב דה"ה דאסור להוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר. וכ"כ החו"ש או' ג' ומאמ"ר או' א' דלא כהב"ח מיהו מ"ש הב"י דאם עמד ברה"ר חייב כתב עליו שם התו"ש דליכא חיובא בזה כיון דלא היתה עקירתו לשם כך יעו"ש:

ט

ט) המושיט מרה"י לר"הי ורה"ר באמצע חייב ואפי' הושיט למעלה מאויר רה"ר והוא כשהיו שתי רה"י באורך רה"ר כמו שהעגלות מהלכות ברה"ר זו אחר זו אבל אם היו שתי הרשיות בשני צדי רה"ר פטור. הרמב"ם פי"ג דין ח"י וי"ט. וכתבו הת"ו שבת ג' ע"א ד"ה בעשותה בשם הירושלמי דאינו חייב אלא במושיט לידי חבירו אבל אם הושיט ומניחו על רה"י אחר פטור מפני שכך היתה עבודת הלוים במשכן מושיטין הקרשים מזה לזה יעו"ש. והב"ד המש"ז או' א':

י

י) והזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע אם הוא למעלה מג' פטור ואם הוא למטה מג' ונח ע"ג משהו ואח"כ חזר ונתגלגל ויצא לרה"י השניה חייב. וה"ה לזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע כמבואר בהרמב"ם שם. ועיין עוד לקמן סי' שמ"ז או' י"ב:

יא

יא) שם. חייב דכיון שעשה עקירה ברה"י והנחה ברה"ר או אפכא לא איפכת לן במה שהעביר החפץ בנתיים דרך מקום פטור כמ"ש לעיל או' ז' ודוקא שלא עמד במקום פטור אבל אם עמד שם מעט במקום פטור לפוש פטור משום דהו"ל הנחה במקום פטור ורק איסורא דרבנן איכא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי להדיא מרה"י לרה"י בלא הנחה במקום פטור:

יב

יב) שם. וכן לא יעמוד וכו'. האי וכן לאו דוקא הוא דהא ברישא חייב חטאת והכא אינו רק איסור מדרבנן משום גזירה דלמא אתי לאפוקי בהדיא ונקט וכן כלומר דג"כ אסור כמו ברישא. עו"ש או' א' וה"ד אם נחה ידו שם קצת במקום פטור הוא דפטור אבל אסור אבל אבל אם לא נחה ידו שם כלל במקום פטור כשהוליכה דרך שם חייב. ר"ז או' ב':

יג

יג) שם. ויקח חפץ מיד מי שעומד ברה"ר וכו'. וה"ה אם נוטל חפץ מרה"ר ונותנו ברה"י אם נח קצת בידו במקום פטור פטור אבל אסור ואם לא נח חייב. ר"ז שם:

יד

יד) שם. ויתננו למי שעומד ברה"י וכו'. ואפי' ע"י שנים כגון שאחד עומד ברה"י ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור והעומד ברה"ר נוטלו אסור מפני שמזלזל באיסור שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרה"י לרה"ר או להפך וגזירה שמא יבואו להוציא מרה"י לרה"ר או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתיים. ר"ז שם:

טו

טו) שם. ולהחליף דרך מקום פטור ברשיות דרבנן. כגון ב' חצירות שלא עירבו וביניהם מקום פטור ולעמוד עליו ולהחליף מזה לזה להכניס לבית. טור. ודקדק לכתוב להכניס לבית כלומר דאילו מחצר לחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר אפי' בלא מקום פטור שכל החצרות רשות אחת כמ"ש סי' שע"ב. ב"י וב"ח. וכן במקום פטור שבין רה"י לכרמלית. ר"ז או' ג' ור"ל שעומד במקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או אפכא וה"ה אם נוטל מרה"י ונותן בכרמלית או אפכא כנ"ל:

טז

טז) שם. ולהחליף דרך מקום פטור וכו'. והיינו בנח מיהו י"א אפי' לא נח כלל במקום פטור כדאיתא בש"ס ריש דף ק"א. תו"ש או' ד' וכ"כ התו"ש ברס"י שנ"ג דהכא איירי בנח יעו"ש. וכ"כ א"א סי' שנ"ה או' י"א. ר"ז בזה הסי' או' ד' וכ"מ מדברי ח"א כלל נ"ג או' א' מיהו המאמ"ר סי' שנ"ג או' ב' כתב דמדברי מרן ז"ל רסי' שנ"ה גבי זיז כל שהוא ומדברי המ"מ של שם והמרדכי נראה דאיירי אפי' בלא נח יעו"ש, נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ונ"ע דלמ"ד דאיירי בלא נח א"כ בנח לכ"ע שדי. ועיין עוד לקמן סי' שנ"ה סעי ג' בהגה די"א קמ"א ובדברינו לשם בס"ד:

יז

יז) שם. יש אוסרים וכו'. יש אוסרים הוא דעת הרשב"א והרא"ש והטור והרז"ה והראב"ד והיש מתירין הוא דעת הרמב"ם דס"ל שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור אלא ברשיות דאורייתא כמבואר בב"י יעו"ש. וכתב הברכ"י או' א' דדעת מרן ז"ל כיש מתירין שהיא הסברא שכתב באחרונה וכן מסורת בידינו די"א וי"א דעתו לפסוק כי"א בתרא יעו"ש מיהו הרמ"א ז"ל בסי' שע"ב סעי' ו' בהגה התם כדעת האוסרין יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר או' ב' והתו"ש או' ה' וח"א כלל נ"ג סיף או' א' וכ"כ הר"ז או' ג' דיש להחמיר כדעת האוסרים. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דהגם דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא מ"מ לכתחלה חושש גם לי"א קמא יעו"ש. וע"כ יש להחמיר ומיהו בנח אפשר דיש להקל כיון דיש פלוגתא בזה כמ"ש באו' הקודם:

יח

יח) [סעיף ב'] מן התורה אינו חייב וכו'. אין המוציא מרשות לרשות או המעביר ברה"ר חוץ לד"א חייב עד שיעקור חפץ מע"ג מקום שיש בו ד"ט על ד"ט או יותר ויניח ע"ג מקום שיש בו ד' על ד"ט. הרמב"ם ריש פי"ג. ומדברי רש"י וקצת הגאונים ז"ל נראה דברה"י אע"ג דבעינן עקירה מע"ג מקום ד' הנחה ע"ג כל שהוא הויא הנחה. וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ותמה על הרמב"ם שלא ביאר זה ריש פי"ג. המ"מ פי"ד דין י"ז. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ך' ולקמן רס"י שמ"ז:

יט

יט) שם. אלא במעביר ד"א ברה"ר. עיין לעיל רס"י שמ"ה:

כ

ך) שם. אלא במעביר ד"א ברה"ר. עיין בהגהות הרש"ש בשבת דף ג' שכתב דאם העביר ב' אמות וזרק ב' אמות חייב דמצטרפי ב' אמות דהעברה עם הב' אמות דזריקה יעו"ש. א"ח או' ג' פ"ח.

כא

כא) שם. וחכמים אסרו וכו'. גזירה אטו רה"ר. טור. ועיין לקמן סי' שמ"ט סעי' ה':

כב

כב) שם. וחכמים אסרו וכו'. אבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו אפי' הוא ארוך אלף אמה. ר"ז או' ה':

כג

כג) שם. ומותר לטלטל מזו לזו וכו'. וכ"כ לקמן רס"י שע"ב יעו"ש. מיהו בשכנה"ג כתב ע"ש הירושלמי דמים ובקעה אין מטלטלין מזו לזו אבל מים לים ומבקעה לבקעה שרי יעו"ש אמנם דעת הפו' אינו כן אלא כפסק הש"ע:

כד

כד) [סעיף ג'] הקרפף יותר מבית סאתים וכו'. מן התורה הוא רה"י גמור לכל דבר אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל ברה"ר כי דומה זה לרה"ר ואעפ"י שעכשיו ג"כ הוא עושה איסור דרבנן במה שמטלטל מרה"י לכרמלית מ"מ לא אסרו זה דלא שכיח הוא ולא גזרו בו רבנן, טור וט"ז סק"ג והוא מגמ' עירובין ס"ז ע"ב:

כה

כה) שם הגה. פי' מקום שמוקף מחיצות בלא קרוי וכו'. אבל אם הוא מקורה שרי לטלטל בכולו דלא אתי לאחלופי ברה"ר. מש"ז או ג' וכ"כ סי' שנ"ח או' א':

כו

כו) שם יותר מבית סאתים וכו'. וסאתים בצמצום נקרא קרפף ואסור לטלטל ממנו לכרמלית מש"ז סי' שנ"ח או' א' ור"ל כיון דאם הוא סאתים בצמצום מותר לטלטל בכולו כמ"ש רס"י שנ"ח הו"ל רה"י אפי' מדרבנן ולכן אסור לטלטל ממנו לכרמלית אחר אבל ממנו ולחצר שרי כמ"ש רס"י שע"ב. יעו"ש. ושיעור ב' סאתים מבואר לקמן רס"י שנ"ח שהוא שבעים אמה וד"ט יעו"ש. ומהו נקרא מוקף לדירה עי"ש בסעי' ב':

כז

כז) שם. ומותר להוציא ממנו לכרמלית וכו'. ומשמע דוקא לכרמלית אחר שרי. הא לרה"ר חייב ולרה"י אסור מדרבנן. מש"ז שם. ועיין לקמן סי' שע"ב סעי' ב':

כח

כח) שם. הגה. ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה וכו'. היינו בגינה יתרה מסאתים ולא הוקפה לדירה והבקעה לפניה מותר לעמוד לפניה וליקח המפתח מן הבקעה ולסגור אותה ולהחזיר המפתח אליו. טור. ואעפ"י שהגינה היא רה"י מה"ת לא אסרו הטלטול ממנה לכרמלית וזהו ממש הדין הנז' לפני זה, ט"ז סק"ד. ומ"מ מרה"י לגינה אסור כמ"ש באו' הקודם. מש"ז או' ה':

כט

כט) שם. שם הגה. ולכן מותר ליקח מפתח וכו'. והיינו אף שפותח פתח הגינה לפנים והמפתח שם נמי שפיר דמי דמכרמלית לקרפף שרי. מש"ז או' ד':

ל

ל) שם בהגה. ובלבד שלא יהיה ביניהם אסקופה וכו'. ר"ל שלא יהא בפתח הגינה אסקופה גבוהה יו"ד ורחבה ד' שיש עליה שם רה"י דאז אסור להכניס המפתח מהאסקופה לגינה או להוציא מגינה לאסקופה דהו"ל מטלטל מרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"י:

לא

לא) שם. בהגה. כגון שהיא גבוה עשרה וכו'. דאם אינה גבוה עשרה הו"ל כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כנז' וכן אם אינה רחבה ד' הו"ל מקום פטור ומותר לטלטל ממנו לכרמלית כמ"ש רה"י זה ובלבד שיהא גבוה ג' מן הארץ כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד:

לב

לב) שם בהגה. או שיש לה שני מחיצות וכו'. דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן ר"ז או' ח':

לג

לג) שם בהגה. או שיש לו שני מחיצות וכו'. ובשלישי אמרינן פי תקרא (דהיינו המשקוף שעליה) יורד וסותם. מ"א סק"ב. והא דבהסי' שס"א כתב מור"ם ז"ל דבעינן שיהיו ב' המחיצות דבוקות זו בזו אבל זו כנגד זו לא. עיין מ"א סק"ג שכתב דהתם מיירי לכתחלה. והא"ר או' ד' כתב דהתם טעמא משום מפולש לרה"ר משני צדדין משא"כ הכא דמפולש לרה"י מהני אפי' זה כנגד זה. ועוד י"ל דאף דדלת לאו מחיצה גמורה הוא שיהא סגי במחיצה א' אצלו מ"מ לענין זה הוי מחיצה להתיר בזה כנגד זה עכ"ל ומיהו בביאורי הגר"א כתב דהכא נמי מיירי בדבוקות זו לזו דהפתח מחיצה אחת ומחיצה א' מצדו יעו"ש:

לד

לד) שם בהגה. שהם רחבים ארבע. דבפחות מד' אפי' אם היו ד' מחיצות גמורות לא הוי רה"י כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ט יעו"ש:

לה

לה) שם בהגה. ומשקוף עליה רוחב ד' וכו'. דאם אינו רחב ארבע לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כמ"ש סי' שס"א יעו"ש, תו"ש או' י"ב:

לו

לו) שם בהגה. ומשקוף רחב ד' וכו'. ובפתח המבוי אפי' אין המבוי מקורה כולה רק החצי החיצונה מקורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דכיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עליו ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו אף שאין בו ד' ואם הפתח פתוח אפי' אין מקום ד' עד הדלת הוי כלפנים אבל בבית אין חילוק בין פתוח לנעול דאין קורה מתרת בבית אלא א"כ רחב ד' (כמ"ש סי' שס"א) ואם ב' קורות סמוכות זו לזו פחות מג"ט אמרינן לבוד ומצטרפין לד"ט, ואם הדלת ביניהם בזמן שפתוח כלפנים ואם נעול כלחוץ. מ"א סק"ד. תו"ש או' י"ב. והוא מגמ' שבת ט' ע"א. ועין לקמן סי' שס"ה סעי' ד' ודוק:

לז

לז) שם בהגה. דאז הוי רה"י וכו'. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה. וא"כ היה ראוי להתיר להכניס מאסקופה זו לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהיה רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית ומצא מין את מינו. ט"ז סק"ה. ועיין לעיל בהגה לסיף סי' שמ"ה:

לח

לח) שם בהגה. אעפ"י שאינה גבוה עשרה. האסקופה וה"ה בשאינה גבוה ג' או שאין איסקופה כלל דנעשה רה"י ע"י המחיצות:

לט

טל) שם בהגה. מיהו אסור להכניס מאסקופה לרה"י וכו'. פי' אם אירע כזה אצל רה"י אסור להכניס ממנה לרה"י דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ד' וכו':

מ

מ) שם בהגה. דחיישינן שמא לא יהיה וכו'. וה"ה דאסור להוציא מאסקופה לרה"ר אפי' אם אינו רחב ד"ט דשמא יזדמן שיהיה המשקוף ד"ט ואז הרי הוא רה"י גמורה. מאמ"ר:

מא

מא) שם בהגה. יש לה דין שלפניה. היינו אם סמוכה לכרמלית תהיה כרמלית מטעם מצא מין את מינו כמ"ש אח"ז אבל אם סמוכה לרה"ר לא תהיה רה"ר משום שיש לה מחיצות וגם לא כרמלית משום שאין רחב ד' כ"כ בביאורי הגר"א:

מב

מב) שם בהגה. ואפי' אם גבוה שלש וכו'. ר"ל והוי מקום פטור דכיון שאין התקרה רחבה ד' מסתמא גם המחיצות אין ברחבן ד' ומקום שגבוה ג' ואין ברחבו ד' הוי מקום פטור כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ט מ"מ מאחר שכל רשיות שלנו הם כרמלית אמרינן מצא מין וכו' והוי כרמלית ואסור להכניס ממנו לרה"י. אמנם מ"ש מור"ם ז"ל דכל רשיות שלנו הם כרמלית היינו לדעת י"א בסי' שמ"ה סעי' ז' דאינו נקרא רה"ר עד שיהיו ס' רבוא בוקעים בו בכל יום ועתה אינו נמצא. ומיהו כבר כתבנו שם באו' ל"ז דדעת הש"ע כסברא שהביא בסתם דלא בענין ס' רבוא בוקעים בו וא"כ לדעת הש"ע גם עתה יש לנו רה"ר יעו"ש:

מג

מג) שם בהגה. וכן אם התקרה רחבה וכו'. היינו כמין תקרה שעושין לפתח החנויות לצל שעושין רק נסרים מלמעלה ובלא מחיצות מן הצדדין:

מד

מד) שם בהגה. דינה כרשות שלפניה. היינו אם סמוכה לכרמלית אבל אסור להכניס או להוציא ממנה לרה"י או לרה"ר דכיון שהיא מקורה יש לה דין כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ד:

מה

מה) שם בהגה. וכן בגגין שלנו וכו'. ר"ל אפי' יש להם מחיצות כיון דמשופע אין אומרים פי תקרה יורד וסותם וכמ"ש סי' שס"א סעי' ב' ואפי' במחיצות רחבות ד' ביאורי הנר"א. ור"ל כיון שיש לו רק ג' מחיצות והוא משופע שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם אפי' המחיצות רחובות ד' הו"ל כרמלית כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ד. בהגה ואסור להכניס או להוציא ממנו לרה"י או לרה"ר:

מו

מו) כתב בכלבו סוף הלכות שבת שאין אדם יכול לעמוד ברה"ר או כרמלית ולנעול ביתו ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה או מן הצדדין לפי שאפי' משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות. עכ"ל. והביאו ב"י סוף הסי' וט"ז סק"ו:

מז

מז) וכתב המרדכי בריש שבת דמשמע מהגמ' דכשתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח הפתח כיון דאין המשקוף בולט ד"א (ראוי להיות ד' טפחים מש"ז או' ו') ברה"ר הוי כרה"ר אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא עכ"ל והביאו ב"י. ט"ז שם. ועיין לקמן או' מ"ט:

מח

מח) וכתב שם הט"ז ראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא ליקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם עכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בהכ"נ לרה"י וע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' ונמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מכרמלית לרה"י וע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידיו ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון ד' והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית. וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש עכ"ד. וכ"כ א"ר או' ה' ר"ז או' י"א.

מט

מט) וכתב עו"ש הט"ז דמשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם ואע"ג דבפ' חרש משמע דאסור להביא ע"י תינוק התם מיירי מרה"ר שהוא דאוריי' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן עכ"ל. ואע"ג דבסי' שמ"ג מבואר דלהאכילו בידים אף באיסורי דרבנן אסור אפשר דלמצות בהכ"נ יש להתיר כמו שבות דשבות ע"י עכו"ם דשרי במקום מצוה. מש"ז או' ו' וכ"כ בשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ג דמה שמתיר הט"ז דוקא לדבר מצוה אבל בלאו הכי אסור כ"א ע"י עכו"ם יעו"ש. וכ"כ בס' א"ח באזהרות סי' י"א ובשו"ת מהרי"א אסאד א"ח סי' פ"ד יעו"ש ואם מותר לומר לקטן להוליך הציצית או הסידור לבהכ"נ עיין לעיל סי' שמ"ג או' כ"ז:

נ

נ) שם. בהגה. וכן בגגין שלנו וכו'. בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוי כאלו בנוי עד למטה לארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם וכ"מ בנ"י בשם שה"ל בתשו' ט"ז סק"ז. והטעם משום דלבליעה זו אין לה מחיצות כהלכתן שאף שעמודים תחובין כנגד הבית והגג נתון עליהם והרי זה צורת הפתח שהיא כמחיצה כמ"ש סי' שס"ב מ"מ מן הצדדין אין שם מחיצה כלל ולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה וקנה א' מקצה מזה מכוונים כנגד העמודים שבקצוות ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון משום צורת הפתח וכן בצד השני דיהיה צוה"פ מכל הג' צדדין וכותל הבית הוא מחיצה רביעית ואף שמן הדין א"צ אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים כי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסי' שס"א מ"מ טוב להחמיר ולחוש לדברי האומר שגם ברביעית צריך איזה תיקון. ואם בתים רבים עומדים זה אצל זה די להעמיד קנה א' בקצה הבית העומד מקצה מזה וקנה א' בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים. ויש מי שאומר (ט"ז סי' שס"ה סק"ו) שאין צוה"פ מועלת להתיר הטלטול בבליטה זו שלפני הבתים הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד אבל העיקר כסברא הראשונה כמ"ש סי' שס"ב סעי' יו"ד. ר"ז או' י"ב ועיין מ"א סק"ג:

נא

נא) מנהג הנשים שעומדים תחת משקוף החלל של פתח להצניע המפתח תחת הפתח אף שהדלת נעול והמשקיף הוא כלחוץ ואף שאין מורים כן מ"מ א"צ למחות. שו"ת הרמ"ע סי' קי"ב. ורמזו א"ר בסוף הסי':

נב

נב) ואותן המשחקין באגוזים במקום שאין מוקף חומה והוי כרמלית וזורקין עם אגוז א' לשאר הוה מעביר ד"א בכרמלית ואני מסופק הואיל וזורקין פחות מג"ט לארץ ומחלוקת היא אי הלכתא כרבא דתוך ג"ט כלבוד דמי או לאו וי"ל לקילא ג"כ. מש"ז או' ז' ועיין לעיל סי' של"ח סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

נג

נג) שם. בהגה דינם כרשות שלפניהם. היינו אם סמוכים לכרמלית אבל אסור להכניס או להוציא מהם לרה"ר או לרה"י דכיון שהם מקורים יש להם דין כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ד. והוא שיהיה רחב הבליטה ד"ט דבפחות מזה לא יש עליה דין כרמלית כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ח"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---