מחצית השקל/אורח חיים/שמז

מחצית השקל ‏ אורח חיים שמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ודע דמ"ש בש"ע בהגה' וכן בגגים שלנו הבולטים מלבד שאין להם מחיצות בלא"ה כיון שהם משופעים לא אמרינן פ"ת כדלקמ' סי' שס"א ס"ב וע"ש בט"ז:

(ג) (ס"ק ג) והוציאו כו' הואיל והוא בידו וידו וגופו הם ברשות א':

(ד) (ס"ק ד) אבל אסור כו' כמו אבר מ"ה דאסור גם לבני נח וכן איתא בהדי' בע"ז דף ו' דאיבעיא להו אהא דתנן התם ג"י לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עם העכו"ם טעמא מאי אי משום הרווחה דאית לעכו"ם הרווחה במה שקנה או מכר ואזיל ומודה לעכו"ם ועבר ישראל על לא ישמע על פיך שלא יהי' נזכר לשבח שם עכו"ם ע"י ישראל או טעמא משום לפני עור דמוכר לעכו"ם דבר שמקריב העכו"ם לעכו"ם ועכו"ם נצטוה על עכו"ם (וטעם לקנות ע"ש בתוס') ואמר למאי נ"מ אי א"ל לעכו"ם בהמה בלא"ה אי משום הרוחה איכא אבל א"א משום לפני עור ליכא דהא בלא"ה א"ל לדידיה להקריב ופריך וכי א"ל לא עבר על לפני עור והתניא א"ר נתן מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מ"ה לבני נח ת"ל ולפני עוד כו' והא הכא דאי לא יהיב ליה שקיל איהו דס"ד דמיירי באבר מ"ה ששייך לעכו"ם ומשני הב"ע דקאי בתרי עברי דנהרי דאי לא יהיב לי' לא מצי שקיל עכת"ד הגמ' הרי א"א דטעמא דמתני' דלפני אידיהן משום לפני עור אי א"ל בהמה לעכו"ם דליכא לפני עור שרי למכור לו בהמה דהא קאי אמתני' דלפני אידיהן דמיירי לענין איסור דוקא ולא לענין לעבור על לאו ואע"ג דעכ"פ מסייע לו אלמא דבעכו"ם אפילו בדבר שמוזהר עליו כמו עכו"ם אפ"ה היכי דליכא לפני עור ליכא איסור' במה שמסייעו וכתבו התוס' שם במס' ע"ז ד"ו ע"ב דבר איסור האסור לישראל כי אע"פ שחטא ישראל הוא:

ודוקא בדבר המצוי ר"ל שאותו דבר שתולין בו להיתר הוא דבר המצוי משמע ברש"י אהא דתנן התם דורכים עם העכו"ם בגת כ' רש"י ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וגזרו על העכו"ם שיהיו כזבים א"כ גורם דריכתו עם העכו"ם לטמא הענבים מ"מ כבר בתחלת הדריכה שהתחיל העכו"ם לבד כבר נטמאו וכ' עוד רש"י ואי דמסייע ידי עוברי עבירה הא אין העכו"ם מצווה ע"ז שלא לגרום טומאה כו' משמע אלו הי' מצווה ע"ז הי' אסור לסייע בדריכ' אף ע"ג דליכא לפני עוד דהא בלאו ישראל ג"כ ה"מ לדרוך אעפ"כ הוי אסור לסייעו:

ועבי"ד כו' ובש"ך שם דרמ"א הביא ב' דעות אם אפשר למומר ליקח נבלות וטריפות במקום אחר אי רשאי ישראל למכור לו נבילות וטריפות וש"ך חולק וכ' דאין מחלוקת בין הפוסקים דלכ"ע בישראל אפי' אפשר לו ליקח האיסור במקום אחר אסור למוכרו לו אם ידעי' שרוצה לאכלו דאפי' להפרישו אנו מצוים כ"ש שלא לסייעו אבל בעכו"ם בדבר האסור לו או במומר בדבר האסור לישראל אם הוא בענין דליכא משום לפני עור מותר למכור לו דאין אנו מצווי' להפרישו וכמ"ש מ"א לעיל וכ' שאין מחלוקת וברש"י בע"א דף נ"ה מצינו שחולק כנ"ל:

דרך כו' ואפי' לעכו"ם אפי' עוסק במלאכ' שאסורה לישראל כגון בשבת או בשביעית כיון דאין העכו"ם עושה איסור דאינו מוזהר עליו:

(ה) (ס"ק ה) והניחו כו' הזורק ונעק' כו' ואם רץ כו' שאין ההנח' גמור' כו' גם הרמב"ם פי"ג נתן טעם זה לשני הדינים דהא בין בדין דאשון ובין בדין שני לא נח במקום שהי' כוונתו שתנוח בשעת עקירה אולם הא הדין הראשון הוא פטור ודאי והשני הוא ספק דהוא אבעיא דלא אפשט' בשבת דף ה' ע"א ואיך יספיק טעם א' לשניהם דא"כ למה בדין א' הוא פטור ודאי ובשני ספק אולם מבואר שם בגמ' דהספק הוא אם שני כחות באדם א' כשני בני אדם דמי או לא והוא דבשלמא בדין ראשון כיון דלא נתקיימ' מחשבתו בהנח' א"כ הוא לא עביד כ"א עקידה גדידא והשני שנעקר ממקומו וקבלו הא ניחא לי' בהנחה זו א"כ עביד הנחה בלא עקיר' ולכך שניהם פטורים אבל בדין השני ניהו דבשעת עקירה לא הי' דעתו להנחה זו ואח"כ נתחרט ורץ וקבלו א"כ עקיר' ראשונ' הוא בלי הנח' והנחה שניה היא בלי עקירה ונסתפק הש"ס א"א דהוי כדין א' דנעשה ע"י ב' בני אדם דפטורים ה"ה דפטור הוא כאן בדין שני דה"ל כאלו עביד ב' פעמים חצי מלאכה או דלמא חייב דה"ל כאדם א' דעכ"פ עשה עקירה והנחה:

הזורק כו' ורה"י באמצע כו' פטור דלא אמרי' קליטה כמי שהונחה:

המושיט כו' בדיוטא אחת. ר"ל ששני הרה"י עומדים בצ"א לאורך ר"ה ור"ה מפסיק בין שני רה"י ואם מושיט מרה"י זה לרה"י אחר דרך ד"ה שביניהם אפי' למעל' מיו"ד שהוא מקום פטור אפ"ה חייב אבל בשני דיוטות דהיינו ששני רה"י עומדים זה כנגד זה פטור אף שר"ה ביניהם כיון דמלאכות שבת ממשכן ילפי' ובדיוט' א' כה"ג מצינו במשכן שכן הי' עבודת הלוים משא"כ בשני דיוטות לא מצינו כה"ג במשכן שלטועני המשכן ניתן שש עגלות והיו הולכים כשנוסעים והמשכן על העגלות שתי עגלות זה בצד זה וכן אחריהם שני עגלות זה בצד זה וכן אחריהם שני עגלות שלישית זה בצד זה וכשהגיעו למקום תחנותן היו פורקים הקרשים מהעגלות הראשונות ומקימים המשכן אח"ז היו פורקים משני עגלות לאחריהם ולא היו נושאים הקרשים למקום שהיו מקימים המשכן אלא היו מושיטין מהעגלות השניות אל שני עגלות הראשונות ומשם היו פורקים ומקימים המשכן א"כ מצינו הושטה מרה"י לרה"י דרך ר"ה בדיוט' א' דהא אותה הושט' הנ"ל הי' בדיוטא א' והי' מרה"י לרה"י ור"ה באמצע דהא העגלות היו רה"י וביניהם היו ר"ה וגם היה למעל' מיו"ד דהא העגלות היו גבוהים יותר מיו"ד ולכך כה"ב חייב משא"כ בשני דיוטות לא מצינו במשכן דהא ודאי לא הושיטו הקרשים מעגלה לעגלה שבצדם שלא הי' להם תכלית בזה דההושט' לא הי' כ"א לקרבן אל מקום שמקימים המשכן:

פשט ידיו כו' שלא נחו ע"ה גמרא שבת דף ה' ע"ב ובעי שם אגוז בכלי והכלי צף ע"ג מים והוציא האגוז אי בתר אגוז אזלי' והא נח או דלמא בתר כלי אזלי' והא לא נח וסלקו בתיקו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.