כף החיים/אורח חיים/שכז

כף החיים ‏ אורח חיים שכז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ. במשנה סוף פ"ח שרצים איתא לא יסוך יין וחומץ וכ"ה הגירסא בכל ספרים שבידינו. וה"ה באלפסי ובהרמב"ם פכ"א דין כ"ג. אך בטור כתב שמן וחומץ ונראה שכך היתה הגירסא לפניו וכמ"ש הב"ח. והש"ע נמשך אחר גירסת הטור ונ"מ לפי גירסת הספרים יין וחומץ אפי' כל אחד לבדו אסור וכמ"ש א"ר או' א'. אבל לגירסת הטור והש"ע שמן וחומץ אינו אסור בשמן כ"א כשהוא מעורב ביחד עם החומץ אבל שמן לבדו מותר לכ"ע. ונראה דאפי' לגירסת הטור לא יסוך ביין דיין דומה לחומץ שאין סכין אותו אלא משום רפואה ולגרסינו פשיטא דשמן וחומץ או יין ושמן אסור. שכנה"ג או' א':

ב

ב) שם. לא יסוך שמן וחומץ. והטעם איסור דברים אלו משום דאסרו חז"ל לעשות רפואה בשבת גזירה משום שחיקת סמנים וכמ"ש רס"י שכ"ח. ואפי' ע"י עכו"ם אסור כל שמתחזק והולך כבריא כבסי' שכ"ח סעי' א' מש"ז או' א':

ג

ג) שם. לא יסוך שמן וחומץ. ואם אינו חושש שרי. תו"ש או' א' מט"י או' ב' ועיין לקמן סי' שכ"ח סעי' ל"ז:

ד

ד) שם. אבל סך הוא שמן לבדו. ואפי' ע"ג מכה כמ"ש לקמן סי' שכ"ח סעי' כ"ב. והיינו במקום שנוהגין לסוך שלא לרפואה אבל במקום שאין נוהגין לסוך כ"א לרפואה אסור כמ"ש לקמן בהגה:

ה

ה) שם. אבל לא בשמן ורד וכו'. לפי שדמיו יקרים ואינו מצוי ומוכחא מלתא דלרפואה עביד. ב"י בשם רש"י:

ו

ו) שם. ואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד וכו'. אינו ר"ל דתרתי בעינן אתרא דשכיח וגם אם היה דרכן לסוך אלא דהכל תלוי אם דרכן לסוך בו בני אותו המקום דזיל בתר טעמא דלא מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד. מט"י או' א' ועי"ש:

ז

ז) שם. אפי' בלא רפואה מותר. והגם דמוליד ריחא אסור אפי' בבשר וכמ"ש הט"ז והמ"א סי' תקי"א כתב הרב ב"ד בח"י על המשניות פי"ד דשבת מ"ד עלה דהך מתני' דשמן ורד וז"ל שמן ורד אין ריחו ערב ול"ק כלל למ"ש במשנה דלעיל בשם הט"ז וכו' יעו"ש ואע"ג דהפתה"ד בסי' זה פקפק בדברי הרב ב"ד הנז' נראה דהחוש יעיד ע"ז ואפשר דשמן ורד גרע ממי ורדים ואין ריחו נודף משום דזה עושין אותו בסגנון זה וזה בסגנון אחר כידוע ואין מצוי אצלנו שמן ורד לראות בחוש הראות ומ"מ בענין איסור מוליד ריחא במי ורדם כבר כתבנו לעיל בסי' קכ"ח או' מ"ד קחנו משם. ויתבאר עוד לקמן בסי' תקי"א בס"ד:

ח

ח) לרחוץ הזקן במי ורד יש אוסרין וקרא על הרוחצין וגם את הזקן תספה משום דקא מוליד ריחא וראוי ליזהר ביום שמחת תורה ובשבתות חתונה שנוהגין לזלף מי ורד ע"י העם שלא יקנחו ידיהם במפה או בזקן. חס"ל או' ט':

ט

ט) שם. אפי' בלא רפואה מותר. לסוך על מכתו כל השמנים אפי' שמן אורז אם רגיל בו בחול מותר וכ"ש שסך עמו כל הבשר שסביביו כדאיתא בסמ"ק שסכין ומפרכסין לאדם בשבת אפי' כל גופו משום תענוג או"ה כלל נ"ט סי' כ' שכנה"ג או' ב' ועיין לעיל או' ד. ובא' שאח"ז:

י

י) שם. הגה. ובמקום שאין נוהגין לסוך בשמן וכו'. כ"כ ב"י בסי' זה ובסי' שכ"ח דכיון דבזה"ז אין אנחנו רגילין לסוך בשום שמן כשאנחנו בריאים אסור לסוך שום שמן ע"ג המכה בשבת דודאי מוכח מלתא דלרפואה עביד עכ"ל. וכ"כ בשה"ג בסוף פ"ח שרצים. וכתב ומכאן אזהרה למי שיש לו חטטין בראשו שאסור לסוכו בשבת. כנה"ג בהגב"י ט"ז סק"ב. א"ר או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ס"ט או' ד' בן א"ח פ' תצוה או' ב' וכן משום צער אחר. ח"א שם:

יא

יא) שם. בהגה. ובמקום שאין נוהגין לסוך בשמן וכו'. ובחלב ושומן אסור בכל מקום משום נולד. א"ר שם. תו"ש או' ב' ועיין לעיל סי' שכ"ו סעי' יו"ד בהגה ולקמן סי' שכ"ח סעי' כ"ב:

יב

יב) שם. בהגה. בכל שמן אסור. וה"ד לסוך לרפואה אשר וכמ"ש לעיל או' יו"ד וכ"כ השו"ש או' ג':

יג

יג) שמנים שריחן רע ומאיסי דלא חזו לסיכת בריאים כלל אליבא דכ"ע אסור. וה"ה למי שיש לו נפח באיזה מקום שיהיה אסור לתת עליו שמן שאין דרך הבריאים והמלכים לסוך ממנו. שה"ג סוף פ"ח שרצים. כנה"ג בהגב"י:

יג) וכתב בא"א מהגה"ק דמותר לשפוך יי"ש לראש בש"ק מצד מיחוש מטעם שנבר נהוג לבריאים לשפוך לראש כדי לישן תיכף או כדי להמית כנימה שבשערות וכל הנעשה לבריאים אין חשש כמ"ש בש"ע כאן ורק יש להיזהר על סחיטה. א"ח או' א':

יד

יד) [סעיף ב'] סכין וממשמשין וכו'. פירש"י סכין שמן וממשמשין ביד על כל הגוף להנאה ב"י. עו"ש או' ד':

טו

טו) שם. שסך וממשמש ביחד. אבל לא יסוך ואח"כ ימשמש וכן לא ימשמש ואח"כ יסוך. טור:

טז

טז) שם. ולא ימשמש בכח וכו'. דהוי עובדא דחול רש"י. ב"י:

יז

טוב) שם. ולא ימשמש בכח וכו'. משמע אפי' אינו סך אלא שמשפשף גופו בכח לבד אסור. וכ"ז לפירש"י אבל להרמב"ם פכ"א משמע אפי' בכח מותר לשפשף כל עוד שלא יכוין לבא לידי זיעה, וכן הסכים המגיד. וכ"מ בשה"ג ומי"ט. א"ר או' ג' ומסופקני בשפשוף שעושין ליגיעי כח שהם כדי להשיב כחן אליהן ולבטל מהם עייפותם דדמי קצת לרפואה ולרש"י פשיטא דאסור אבל להרמב"ם יש להסתפק. שה"ג ס"פ תבית כנה"ג בהגה"ט א"ר שם. ועיין לקמן סי' שכח סעי' מ"ב:

יח

חי) [סעיף ג'] אין מגרדין בכלי העשוי לכך. שהוא כעובדא דחול. טור וכ"כ ב"י בשם רש"י משמע אבל בידיו מותר לגרד ורק שיזהר שלא יגרד בכח שלא יעשה חבורה או יתאדם הבשר והו"ל כנצרר הדם:

יט

יט) שם. אין מגרדין בכלי העשוי לכך. ואמרינן בגמ' דאם היה לו מגרדת המיוחד לשבת שרי. עו"ש או' ה' מ"א סק"א. תו"ש או' ד' מחה"ש וכ"נ דעת הא"ח או' א' ודלא כהא"ר שרצה לפרש פי' אחר ולדחות דברי העו"ש והמ"א יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ג' וכ"כ האחרונים. ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת מ"א שם. תו"ש שם. א"א שם. ר"ז שם. ואע"ג דלעיל ססי' ש"ג כתב הש"ע אפי' מסרק של שער חזיר אסיר היינו דוקא מסרק אבל לתקן השער של ראשן (ר"ל להשכיב השער בכלי שאינו עשוי לסרוק) מותר בכלי העשוי משער חזיר כמ"ש המ"א שם בשם הריב"ש ואעפ"י כן המנהג ליחדו לשבת דוקא. מחה"ש. ועיין בדברינו לשם או' קכ"ג:

כ

כ) שם. אלא א"כ היו ידיו וכו'. שהוא ניכר שאינו עושה לרפואה. טור:

כא

כא) [סעיף ד'] לא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל וכו'. ואפי' אינו סך אלא כדי שיעור לצחצח העור אסור דכיון דהרגל בתוך המנעל והשמן נוטף על המנעל הרי הוא ממש מצחצח המנעל וק"ל דבשבת אפי' לצחצח עור אסור. טו"ש או' ו' וכ"כ א"ר או ה':

כב

כב) שם. הגה. החדשים. כ"כ הרמב"ם פכ"ג דין יו"ד והכל בחדשים אבל בישנים מותר. ומביאו ב"י זהטעם דס"ל דלא שייך עיבוד אלא בעור חדש אבל בישן לא דאין דרך מעבדין לעבד עור ישן. עו"ש שם. ועיין לקמן או' כ"ד:

כג

כג) הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או המרכבו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהרצענין עושין ה"ז תולדת מעבד וחייב. וכן השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום מוחק. הרמב"ם פי"א דין ו' מ"א סק"ב. לפיכך אסור ליתן העור בבית הדריסה וזה אסור מדרבנן. ח"א כלל ל"ב או' ד':

כד

כד) המרכך עור בשמן ה"ז מעבד וחייב ולכן צריך ליזהר שלא למשוח מנעל חדש בשמן דחייב ואפי' במעט שמן ואינו מכוין אלא לצחצחו אסור ומ"מ גם בישנים אסור וכ"ש בזה"ז דנפישי ע"ה ויסוכו גם חדשים. ח"א שם או ה' וכ"ש אם כוונתו במשיחת השמן כדי שיהיה המנעל שחור דיש לאסור לכ"ע משום חשש צביעה. מ"ב או' י"ב:

כה

כה) שם. אבל סך רגלו וכו'. כיון דבעת הסיכה לא נגע השמן בעור. מ"ב או' י"ד:

כו

כו) שם. והוא שלא יהא בשמן הנישוף וכו'. אבל אם יש בו כדי לעבדו אעפ"י שאינו מכוין לעבדו ולא לצחצחו אסור. טור:

כז

כז) שם. והוא שלא יהא בשמן הנישוף וכו'. ונראה דבסך רגלו ומניחו בתוך המנעל א"צ לדקדק כ"כ כיון דאינו נראה ואינו דומה לעיבוד כ"כ ומשו"ה לא כתבו כן אלא גבי מתעגל ע"ג העור. פרישה או' ב' אבל העו"ש או' ו' כתב דזה קאי גם אסך רגלו דצריך שלא יהא ברגלו שמן כ"כ כדי שיעור עיבוד:

כח

כח) שם. והוא שלא יכוין אפי' לצחצחו. גזירה משום לעבדו רש"י ר"ז או' ד':

כט

כט) שם. והוא שלא יכוין וכו'. ואין להקשות א"כ אפי' יהא בשמן הנישוף כדי שיעור לעבדו נמי יהא מותר דהא אנן ק"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר כבר תירץ הר"ן בשם הראב"ד דבסך את גופו כשיעור לעבד העור ומתעגל עליה הלא בידים הוא מעבד דמה לי מעבד בידו מה לי מעבד בגופו ואין זה כדבר שאין מתכוין אלא כעושה בידים אבל שיעור לצחצחו אינו נראה אלא כמצחצח את גופו עכ"ל ועפ"ז יתישבו נמי דברי המחבר. עו"ש או' ז' תו"ש או' ו':

ל

ל) שם. והוא שלא יכוין אפי' לצחצחו. ולצחצח המנעלים ע"י המרוח שחור כתב בס' תפארת ישראל דאם עשה אפי' ע"י עכו"ם אסור עד לערב בכדי שיעשו. מ"ב או' ט"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---