כף החיים/אורח חיים/רפח

כף החיים ‏ אורח חיים רפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור להתענות בשבת וכו'. ולשם תענית אפי' שעה אחת אסור. מהרי"ל הלכות תענית וכ"כ רש"י בעירובין דף מ"א. וא"כ שלא כדין עושין מקצת קהלות שמתענין בשבת עד חצות על הגזירות. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' א' ואפי' תענית מבשר ויין אעפ"י שאין חיוב לאכלם אסור. בי"מ או' ב':

ב

ב) שם. עד ו' שעות. פי' ועד בכלל. עו"ת או' א' מט"י או' א' וכ"כ לעיל סי' זק"ן או' ג' יעו"ש. ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף כבסי' רפ"ז סעי' ג' שרי להתאחר יותר משש שעות. א"א או' א':

ג

ג) שם. עד ו' שעות ואע"ג דאפי' בחול נמי ימהר לאכול קודם ששה שעות דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת כדלעיל בסי' קנ"א מיהו בחול ליכא איסורא אבל בשבת אסור להתענות עד אחר ששה שעות ולכן לאו שפיר עבדי הני ש"ץ בשבתות דמנגנין ואין יוצאין מבהכ"נ עד אחר ו' שעות בפרט בחורף ומכ"ש ביו"ט מלבד בר"ה אין למנוע דהא י"א דיש להתענות בר"ה אע"ג דלא נהגינן הכי מ"מ ראוי להאריך אף לאחר ו' שעות ואין למנעם. ב"ח. וכ"כ ביש"ש פ"ב דביצה סי' ד' אלא שמסיים דכשחל ר"ה בשבת אסור. ומ"א בסי' זק"ן כתב ליישב מה שמאריכין בשבת ויו"ט לפעמים דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם ע"כ. ואני אומר דסמכינן על ראבי"ה שכתב הב"י בשם המרדכי בתחלה דמותר כשלומד או מתפלל. א"ר או' ב' ועי"ש:

ד

ד) שם. אסור להתענות בשבת וכו'. עיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' רס"ב שכתב בשם ר"י בן גאות דאיסור תענית בשבת ויו"ט הוא מה"ת וכ"ה בתנחומא בראשית ועי"ש דכבוד שבת עדיף מאלף תענית ומה"ט דוחה לתענית אסתר דרבנן. א"ח או' א':

ה

ה) ואפי' אם מתענה כל השנה על עונותיו אסור להתענות בשבת. כנה"ג בהגה"ט. ומיירי בשאין אכילה מזיק לו מפני שינוי וסת. עו"ת או' א':

ו

ו) גרסינן בירושלמי ר' חגי אמר לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ושתיה ר' ברכיה אמר לא ניתנו אלא לעסוק בהם ד"ת. ובתנחומא מפרש לא פליגין מה דא"ר ברכיה לת"ת אלו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן כל ימות השבוע ובשבת הם באים ומתעסקים בת"ת ומה דא"ר חגי להתענג אלו ת"ח שהם יגיעים בתורה כל ימות השבוע ובשבת הם מתענגים. והא דאמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם כמ"ש בסי' רמ"ב י"ל התם לר"א ור' יהושע קאמר א"נ התם בעונג קצת והכא לעסוק כל היום בתענוג. ב"י. והביאו מור"ם לקמן סי' ר"ץ סעי' ב' בהגה. ועיין ב"ח סי' רמ"ב מה שהאריך בזה וסיים והכי נקטינן ביו"ט חציו לה' וחציו לכם ובשבת רוב היום לה' ומקצת לכם יעו"ש. וכ"כ בסי' זה דלעיל בסי' רמ"ב העליתי במסקנה דאף לת"ח די במקצת לכם ורובו בתורה עכ"ל. ועיין עוד בדברינו לעיל סי' רמ"ב או' ה' ואו' ו' יעו"ש:

ז

ז) [סעיף ב'] י"א שאדם שמזיק לו האכילה וכו'. והיינו אם גם כביצה או כזית מזיק לו אבל יוכל לאכול כביצה או כזית צריך לקיים סעודת שבת וכמ"ש לקמן ר' סי' צ"א יעו"ש. אסטניס שצריך להתענות בע"פ כדי שיוכל לאכול מצה בלילה לתאבון. אם חל ע"פ בשבת אסור לו להתענות בשבת רק ישמור עצמו מלאכול שיעור אכילתו כדי שיוכל לאכול בלילת מצה לתיאבון. שו"ת שדה הארץ ח"ג סי' כ"ד. בי"מ או' ה':

ח

ח) שם. דאז עונג הוא לו וכו'. וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת. ר"ז או' ב' מש"ז או' ב' ומי שמזיק לו האכילה א"צ תענית לתעניתו וה"ה מי שדרכו להתענות בכל יום אצ תענית לתעניתו. מש"ז שם:

ט

ט) שם הגה. וכן מי שיש לו עונג אם יבכה וכו'. דאיתא באגדה שמצאו תלמידיו של ר"ע שהיה בוכה בשבת ואמר עונג יש לי' ונ"ל דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגין עיניו דמעות שכן מצינו בר"ע בזוהר חדש שהיה בוכה מאד באומרו שיר השירים באשר ידע היכן הדברים מגיעים וכ"ה מצוי במתפללין בכוונה. אבל כדי שיצא הצער ממנו שזכר רמ"א הוא תמוה דא"כ כל מי שמצטער ח"ו יבכה בשבת ט"ז סק"ב. אכן מתשו' ר"ע שהשיב עונג הוא לו משמע דבכל ענין שמתענג מכח בכיתו נמי שרי. גם הא מצינו שהיה אח"כ הלוך ובוכה על מיתת ר"א רבו הגדול כדאיתא במדרש הנעלם פ' וירא ושם איתא נמי שהיה בוכה בשביל קללת רבו שימות במיתה משונה על דבר אשר לא קידם עצמו לבא אליו לשמשו. גם מצאתי בשם הירושלמי שהיה בוכה על מיתת בנו הגדול ואמר שזה עונג לו עי"ש והוא כדברי רמ"א. תו"ש או' ג' וכ"כ המט"י או' ג' דבהיתר הבכי אפי' שעושה כדי שילך הצער מלבו כדברי ההג"ה מותר דכיון שאם אינו בוכה ישאר כל היום בצער מותר לבכות שעה א' ולא יצטער כל היום ודלא כהט"ז. ומה שהקשה דא"כ כל מי שמצטער יבכה בשבת ליתא דלא לכל אדם התירו אלא דוקא לאדם דקים ליה בגויה דיש לו עונג כשיבכה ודוק עכ"ד. וכ"כ א"ר או' ג':

י

י) שם בהגה. לבכות בשבת. ועיין בזה בספר שד"ח באסיפת דינים מע' אנינות או' כ"ד מ"ש בזה. ועיין עו"ש בשם שו"ת עמודי אור סי' ע"ו באונן ביו"ט אם מותר לבכות על מיתו בין מיתה לקבורה דכיון שהוא פטור מכל המצות מסתמא פטור ממצות שמחה ג"כ דמ"ש משאר מ"ע ואיסור בכי הוא שלא למנוע שמחת יו"ט ויש כח ביד חז"ל לפטור האונן משמחת יו"ט בשב ואל תעשה דאין נראה לומר דהבכי חשוב קום ועשה וסמכתי על ס' הפו' דמי שהבכי הוא תענוג לו מותר לו לבכות וראיתי כי זו"ז הייתי משומם יותר. ומ"מ אחר הקבורה כוונתי דעתי לקיים במקצת היום שמחת יו"ט בשמחה שבלב עכ"ד יעו"ש. א"ח או' א':

יא

יא) [סעיף ג'] ואכילה בשבת צער וכו'. אבל כשאין לו צער אפילו שמתענה על עונות ומחמת תשו' אסור. ב"י ושכנה"ג. וכ"ש שאין לבעל תשו' לבכות מחמת תשו' של"ה. א"ר או' ד':

יב

יב) שם. ואכילה בשבת צער וכו'. אבל הרב החסיד חסד לאברהם טיביינה דקי"ט ע"א כתב וז"ל ואם מתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת לא מפני כך יסמוך על הרב יאודה חסיד להתענות בשבת שמצוה על האדה להרבות באכילה ושתיה בשבת הגם שיהיה לו שינוי וסת אח"כ לא מפני כך יתבטל מעונג שבת ויתענה כי ענוש יענש ע"י המלאך סנגרי"א אם אינו על חלומו יעו"ש. יפ"ל או' ד' וכ"כ החס"ל סי' רע"ד או' ה' יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב:

יג

יג) [סעיף ד'] מותר להתענות בו תענית חלום וכו'. לפי שנפשו עגומה על חלומו שראה וחושב שיתבטל בשכר התענית א"כ התענית הוא עונג לו. טור. ט"ז סק"ג. וכל שנפשו עגומה אפשר דשרי להתענות אף אם אומר לו חבירו שחלם עליו חלום רע. א"א או' ב' ועיין לקמן או' ח"י:

יד

יד) שם. מותר להתענות בו ת"ח וכו'. משום דאיתא בפ"ק דשבת יפה תענית לחלום כאש לנעורת וא"ר חסדא ובו ביום. ואיתא נמי בברכות פ' אין עומדים אר"א משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה ואפע"י כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה א"ר נחמן בר יצחק ליתיב תענית לתעניתא. וכתבו שם התו' פירש ר"ח בתענית חלום וכן איתא במדרש תילים ע"כ. וכ"כ הרי"פ והרא"ש ז"ל. ופרש"י ז"ל של ע' שנה כלומר אפי' נגזר עליו מנעוריו לפי שתענית קשה בשבת לפי שהכל מתענגים בו והוא מתענה. תענית לתעניתא יתענה למחר עכ"ל. וכוונת ע' שנה כלומר מתחלת הוייתו שבא לעולם ונקט ע' שנה לפי שימי שנתינו ע' שנה כמ"ש הב"ח. מט"י או' ד' ועיין עוד מ"ש בזה בסי' ר"ך יעו"ש:

טו

טו) שם. מותר להתענות ת"ח וכו'. יש מחלוקת אם חובה להתענות ת"ח או מותר ולכן אין להתענות אלא דוקא בג' חלומות שנהגו בהם העולם שזכר הש"ע וגם אם הוא מקפיד אבל אם אינו מקפיד או שאינו מג' תעניות אפי' מקפיד אין להתענות. מט"י או' ד' יעוש"ב. והביאו מחב"ר או' ב' ועיין לקמן או' נ"א:

טז

טז) שם. מותר להתענות בו ת"ח וכו'. ואם הוא ת"ח ישב כל היום וילמוד בתענית ויתכפר לו. ב"י בשם הג"א פ"ק דתענית. ועיין לקמן או' ך':

טז) המהרהר ביום ובא לו בחלום אח"כ אין כאן שייכות לומר מן השמים הראוהו אלא ההרהור גרם לו וכמעשה דפ' הרואה בשבור מלכא וע"כ לא יתענה בשבת בזה. ט"ז סק"ג. ר"ז או' ז' ועיין בס' חנוך בית יהודה סי"ג ובס' שבו"י ח"ב סי' ל' שכתב דדוקא הרהר באותו היום וחלם באותו הלילה אבל אם הרהר ביום א' וחלם ביום אחר צריך להתענות. י"א בהגה"ט. ומזה למדתי דאדם שהיה כואב בשיניו וחלם שנפלו לו שיניו דאין להתענות דאתי במכ"ש מהרהור שמהרהר ביום דאין לו אלה מחשבה וכ"ש זה שהוא בפועל דחושש בשיניו דרעיונה על משכביה סליקו ואין חילוק בין אם חלם שנפל לו השן הכואב עצמו בין שחלם שנפל זולתו ובן הוריתי למעשה כמה פעמים. מט"י או' ד' מחב"ר או' י"ד:

יז

טוב) שמעתי אומרים שבימים הקרובים ליוה"כ אם ראה בחלום יוה"כ לא יתענה מפני שאז עוסקים בהלכות יוה"כ ומהרהרים בו. גם שמעתי משמיה דהרב כמהר' אהרן בן נחמיאש ז"ל שבליל ר"ה היה חוזר הלכות יוה"כ כדי שאם יראה בלילה בחלום יוה"כ לא יצטרך להתענות אמנם מעשה אירע לה"ה כמהריק"ו נר"ו בחו"ה של חג הסוכות שראה יוה"כ בחלום והסכים להתענות בו חדא דהא דאומרים שקרוב ליוה"כ אין להתענות לא נמצא כתוב בשום ספר ועוד דהשתא כבר עבר יוה"כ והוקצה מן הדעת. שוב ראיתי בקיצור של"ה דף ס"ז בשם מגן דוד דבכל גווני שהרהר ביום ובא לו חלום אח"כ אין שייך כאן לומר מן השמים הראוהו אלא הרהור גרם לו כמעשה דפ' הרואה כנלע"ד עיקר למעשה עכ"ל. ב"ד סי' קי"ח. מט"י שם:

יח

חי) מי שחלמו לו אחרים חלום שראוי להתענות עליו בשבת ויו"ט ר"ח חנוכה ופורים הוריתי הלכה למעשה שלא יתענה זולת אם הוא בחול. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ת או' ג' מ"א סק"ב. תו"ש או' ד' ר"ז או' ו' מיהו הרב ב"ד סי' קי"ט כתב שיותר חייב להתענות על חלום של אחריה מעל חלום של עצמו יעו"ש. וכ"כ י"א מ"ב בהגב"י או' ה' בשם תשו' הרשב"ץ ותשו' זקן אהרן יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ט' אמנם נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להקל משום כבוד שבת ולא יתענה. וכן אם ראה חלום על אחרים לא יתענה עליהם בשבת כמ"ש לעיל סי' ר"ך או' ט"ז יעו"ש. ועיין בשו"ת אהל יוסף א"ח סי' ג' שכתב דאם חלם בשבת על חבירו לא יאמר לו יעוש"ב. וכן נראה לי. מחב"ר או' י"ג. ועיין לקמן או' מ"ח:

יט

יט) כתב בס"ח לא יתענה אדם בשבת על שרואה בחלום הפסד ממון אלא על מה שיכול לחלל עליו שבת עי"ש סי' תתס"ח ומשמע מדבריו דבחול יש להתענות גם על הפסד ממון אם ירצה. עו"ת או' ב':

כ

ך) כתב בסדה"י מי שיושב בתעינת בשבת מותר לומר עויתי פשעתי. ומשמע משל"ה דף קל"א דמותר לבכות א"ר או' ו' וראיתי מאמ"ז החסיד מהר"ר יצחק כשהיה מתענה ת"ח בשבת שלא היה יוצא מבהכ"נ כל היום והיה יושב ולומד שם עד הערב. מהרש"ל בביאורי סמ"ג דף נ"ד ע"ד. מחביר או' י"ב:

ך) ועוד כתב בסדה"י דמותר לעשות הטבת חלום בשבת. והביאו כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ב' ועיין לעיל סי' ר"ך או' ח':

כא

כא) שם. וצריך להתענות ביום ראשון וכו'. וכן המתענה ת"ח ביו"ט או בחולו של מועד וכו' צריך למיתב תענית לתעניתיה כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש. ונראת דגם המתענה ביו"ט שני של גליות כגון שני של חג השבועות או יו"ט אחרון של פסח צריך למיתב תענית לתעניתיה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' ו' עו"ת או' ג':

כב

כב) המתענה בניסן ובתשרי אחר כיפור א"צ למיתב תענית לתעניתיה ומינה דהמתענה ת"ח בשבת צריך למיתב תענית לתעניתיה ביומי ניסן בין בימים שאחר הפסח בין בימים שקודם הפסח. וכ"כ הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' ד' וה"ה ליומי תשרי שאחר הכפור. כנה"ג בגה"ט. וכן ביומי סיון ואסרו חג יש להתענות בהם. עו"ת או' ד' אמנם הפרישה או' ו' כתב בשם רמ"א ורש"ל שאם יום א' הוא יום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין בו. וכן הסכים א"ר או' ט' וכ"כ החס"ל או' ג' וכן נוהגין להורות. ועיין לקמן או' ל"ד:

כג

כג) חתן שחלם חלום רע בימי חופתו אם אין נפשו עגומה עליו אל יתענה כי ימי החופה כיו"ט לגבי דידיה אך אם נפשו עגומה ורוצה להתענות יתענה מידי דהוה אשבת ויו"ט. פתה"ד או' ה' בשם ס' חינא וחסדא ח"א בהשמטות סי' י"ט. ובדין עוברות ומניקות עיין לעיל סי' ר"ך או' כ"ח:

כד

כד) שם. וצריך להתענות ביום ראשון וכו'. המתענה תענית חלום בשבת ולמחרתו הוי י"ז בתמוז נראה דאינו עולה לו לכאן ולכאן. פנים חדשות בשם משאת בנימין סי' צ"ג. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב דה"ה לכל תענית צבור דאינו עולה לכאן ולכאן יעו"ש. מיהו בשה"ג פ' שבועות שתים בתרא כתב דאם ביום המחרת שהתענו ת"ח בשבת הוא תענית בל"ה הוא עולה לתענית וא"צ להתענות עוד יום אחר. והביאו כנה"ג שם וכתב ונראה לי שראוי לתפוס כדברי שה"ג יעו"ש. וכ"פ הט"ז סק"ג. אבל העו"ת או' ב' פסק כדברי מ"ב דאינו עולה לכאן ולכאן יעו"ש וכן הסכים מ"ה סק"ג. א"ר או' ז' מט"י או' ה' וכתב ודלא כמ"ש י"א יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ד' דהעיקר כסברה הא' וכן יש להורות אם הוא איש בריא שאין התענית מזיק לו אבל מי שקשה עליו התענית אם סומך על המקילין לא הפסיד עכ"ד. ומ"מ נראה דיש לפדות תעניתו בממון וכמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה יעו"ש:

כה

כה) והא דאין משלימין בתענית אחר היינו דוקא באלו הימים שחייב להתענות בהם או מד"ת או מד"ס אבל במה שאדם מעצמו מקבל עליו לכוף כאגמון ראשו ולענות נפשו יכול להשלים בהם התענית שחייב למיתב ביה על מה שעבר וביטל עונג שבת. ולפ"ז בעשרת ימי תשו' אינו חייב למיתב תענית לתעניתו זולת ימים האלה. עו"ת או' ב' אבל המ"א סק"ג כתב דאם יום ראשון הוא יום ראשון של סליחות עולה לו אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ"ש סי' תקפ"א אבל מי שיש לו מנהג להתענות בו צריך להתענות ביום אחר ודלא כעו"ת. וכ"כ א"ר אוי ז' ר"ז או' ד' מיהו המט"י או' ה' פסק כהעו"ת. וכבר כתבנו לעיל באו' הקודם כיון דאיכא פלוגתא בזה דלברי יש להורות להתענות יום אחר אבל מי שקשה עליו התענית וסומך על המקילין לא הפסיד. אמנם צריך לכוין בתענית זה שהוא לכפר גם על מה שביטל עונג שבת. ואם לא כיון אם הוא תענית צבור נראה דאינו עולה אף לכחוש ובשאר תענית י"ל דעולה לכחוש:

כו

כו) ואם לא אירע התענית ביום א' אלא ביום אחר וזה ממתין להתענות ליום שחל בו תענית כדי לצאת ידי חובת תעניתו אינו מועיל. שה"ג פ' שבועות שתים בתרא. כנה"ג בהגה"ט:

כז

כז) ואם חלם לו חלום רע בתענית צבור פסק העו"ת שם דעולה לו וא"צ להתענות יום אחר. והביאו א"ר שם. וכן אם ליל מו"ש חלם עוד חלום אחר שמתענה עליו א"צ להתענות יום אחר. מט"י או' ה':

כח

כח) שם. וצריך להתענות ביום א' וכו'. אם התענה ת"ח בשבת ולא התענה תענית לתעניתיה ובשבת שאחריו התענה עוד על חלום אחר אם די לו בתענית אחד על שתי שבתות עיין ב"ד סי' קי"ב שנסתפק בזה וכתב דאם תמצי לומר דבזה צריך שתי תעניות לפי שהיו שתי שבתות נפרדים היכא דהתענה תרי יומי בלא הפסק בנתיים כגון בשני ימים של חנוכה או בשני יו"ט של גליות או ביו"ט ושבת הסמוכים זה לזה אם די בתענית אחד לשניהם או לא וסיים דכל זה יתבאר במ"ש משאת בנימין סי' צ"ג בטעם המתענה ת"ח בשבת ולמחרתו תענית צבור שאין עולה לו אותו תענית במקום תענית לתעניתיה כמו שאין קרבן א' מכפר ב' חטאות יעו"ש. והביאו המט"י או ה וכתב דבספיקות אלו נראה להקל אלא שאח"כ כתב בשם השה"ג אשר סביב המרדכי פ"ק דשבת דהמתענה ב' שבתות צריך ב' תעניות יעו"ש. והביאו הער"ה או' ב' וכתב דכן מי שהתענה ת"ח ב' ימים בחנוכה בהפסק ימים בנתיים דצריך נמי להתענות ב' ימים אבל מי שהתענה בשבת ויו"ט הסמוך לו תענית א' עולה לשניהם יעו"ש. וכן מי שהתענה ביו"ט שחל להיות בשבת די בתענית יום אחד. וכ"כ רוח יעקב סי' ך' והביאו הזכ"ל ה' שבת או' ת' מש"ז או' ג' וכ"כ הרב לקט הקמח הלכות שבת דף ט"ל ע"א. והביאו התו"ש או' ו' אמנם מסיק שם התו"ש באפשר לומר דביום אחד אינו עולה לב' קדושות של שבת ויו"ט יעו"ש. וכן העלה הרב רי"ח טוב ז"ל בשו"ת רב פעלים ח"א סי' כ"ט יעו"ש:

כט

כט) ואם חלם ליל שבת קודם אכילה שאסור לאכול אחר שחלם כמ"ש מ"א סי' תקס"ד אפ"ה די לו למיתב תענית לתעטתיה יום אחד וא"צ להתענות לילה ויום כן מסיק התו"ש או' ו' יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"ז:

ל

ל) מי ששכח ליל שבת וכחס על השמן וכבה אותו בחשבו שהוא חול אין להתענות בשבת. ב"ד חא"ח סי' קכ"ג. י"א מ"ב בהגב"י או' ו':

לא

לא) שם. וצריך להתענות ביום א' וכו'. וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דר"ז ע"ב ונתן טעם בסוד יעו"ש והביאו ב"י. ועיין בדברינו לעיל סי' ר"ך או' כ"ד:

לב

לב) שם. וצריך להתענות ביום א' וכו'. שלא יתאחר מבקשת רחמים והסליחה. רשב"א. ובפסקי ראקנטי סי' קע"ח כתב דמצוה מן המובחר ביום א' שאז נראה וניכר של כבוד שבת בתענית:

לג

לג) שם. ואם תשש כוחו וכו'. לא יתענה ביום א' וכו' אבל לפי ספרי הקבלה כמו התולעת יעקב וכיוצא בזה צריך דוקא למיתב תענית לתעניתיה ביום א' דלאחר שבת אע"ג דהתענית צער הוא לו עי"ש הטעם. קשל"ה דפ"ט ע"ב. יפ"ל או' ח':

לד

לד) שם הגה. וכ"ש אם היה ביום א' חנוכה וכו'. ואם ביום ראשון הוא ר"ח ניסן יתענה כמ"ש סי' תקע"ג. וה"ה לר"ח אב עיין סי' תק"פ ור"ל מפני שהם תענית צדיקים כמ"ש סי תק"ג וה"ה בערב פסח. מ"א סק"ד. מיהו לפי מ"ש המ"א שם (בסי' תק"פ) דמי שאין רגיל להתענות תענית צדיקים ואירע לו איזה צרה ר"ל אסור לו להתענות בר"ח ניסן א"כ גם כה"ג אסור להתענות גם מ"ש עוד המ"א דה"ה נמי ר"ח אב וע"פ דאם חלו ביום ראשון מתענה כדי נסבה דהא אינם יכולין לחיל ביום ראשון כלל דהא לא בד"ו פסח. תו"ש או' ח' ונראה דודאי לא נעלם זה ממ"א אלא כוותו למי שתש כוחו שכתב הש"ע דיתענה אח"כ וע"ז כתב המ"א אם אירע ביום ב' ר"ח אב או ע"פ דיכול להתענות ואח"כ ראיתי שכ"כ המחה"ש. יעו"ש. ומ"מ כשמתענין ת"ח בר"ח ניסן או אב א"צ למיתב תענית לתעניתו. א"ר או' ט' ועיין לעיל או' כ"ב:

לה

לה) שם בהגה. י"א מי שישן שנת הצהרים וכו'. יתענה מחצי היום וכו' ואינו מתפלל ענינו כמ"ש סי' תקס"ב סעי' י"א מ"א סק"ה:

לו

לו) שם בהגה. יתענה מחצי היום עד חצי הלילה וכו'. בדרשות מהר"ש לא כתב אלא עד הלילה וכתב דצריך להתענות יום אחד דאיכא מ"ד דבעי למיתב תענית מי משלים בע"ש עד הלילה. מי"ט. ונראה לסמוך עליו ביו"ט ראשון או בשבת שחל יו"ט אח"כ ביום א' או ביו"ט שני שחל ביום ו' דא"צ להתענות אלא עד הלילה. גם נראה לי הכי במי שדרכו להתענות אף בשבת וחלם לו בצהרים אף שאפשר דמי שמתענה כבר אינו עולה. בזה נ"ל דאין חיוב למיתב תענית לתעניתו דהא לא ביטל עונג שבת כיון שדרכו להתענות. א"ר או' יו"ד. ועיין באו' שאח ז':

לז

לז) המתענה ת"ח בע"ש ומשלים תעניתו הגם דתענית שעה אסור בשבת א"צ למיתב תענית לתעניתו. אחרונים. מחב"ר או' ג':

לח

לח) שם בהגה. יתענה מחצי היום עד חצי הלילה וכו'. ואם חל יו"ט במו"ש אז צריך להתענות בכה"ג שני ימים לכפרה אחד בשביל שבת ואחד בשביל יו"ט אכן נראה דאם עדיין לא התפלל ערבית של יו"ט אעפ"י שהקהל התפללו סגי ליה בחד יומא נגד שבת. תו"ש או' ט' מחב"ר או' ד':

לט

טל) ואם חלם בצהרים הסמוך ליו"ט שני של גליות בכל ענין יש להקל דסגי בחד יומא. תו"ש שם. מחב"ר או' ה' שע"ת:

מ

מ) בחול אין להתענות על חלום שחלם ביום. הרב החסיד בעל קנה חכמה דף מ"ב והרב יד אליהו בתשו' סי' ל"ב הביא לו קצת ראיה. מחב"ר או' ו' ונראה דאם יודע שחלומותיו אמיתיים מה שרואה ביום יש להתענות. ועיין עט"ז סי', ר"ך:

מא

מא) אם חלם בצהרים בשבת והיה ערב פסח בליל התקדש חג יקיים מצות הלילה אחר ערבית ואין לבטל מפני חלום שום מצוה ואם ממתין עד חצות יבטל המצות. יד אליאו שם. מחב"ר או' ז' שע"ת:

מב

מב) אין לדחות שום מצוה בזמנה מפני התענית ודוקא לענין אכילה התירו דהתענית תענוג יותר או שוה לאכילה אבל בל"ה דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. יד אליהו שם. מקב"ר או' ח':

מג

מג) מי שחלם בצהרים ביום א' שלור"ה יתענה מחצי יום עד חצי לילה ואח"כ יקדש ויסעוד ויתענה יום שני תענית שלם וכן יעשה כל ימיו למי שלבו נוקפו. הרב דבר משה בראשון א"ח סי' מ"ב מחב"ר או ט' שע"ת:

מד

מד) שם בהגה. וביום הראשון יתענה וכו'. הא דפסיקא ליה למור"ם ז"ל וסיעתו למיתב תעניתא על המתענה מחצי יום שבת הוקשה הדבר להרב שכנ"ג בהגה"ט או' ב' ומסיק דהואיל ונפק מפומייהו דרבנן כן יש לעשות ומ"מ מי שאינו רוצה בכה"ג למיתב תענית לתעניתו אין מחייבין אותו יעו"ש. אמנם המ"א סק"ו כתב הטעם דאע"ג דאי בעי שלא לאכול אחר חצות הרשות בידו אם יצא ידי סעודה מ"מ כיון שהתענה לשם תענית עבירה היא בידו עכ"ל. והביאו א"ר או' י"א וכתב עוד טעם אחר משום דחיוב סעודה שלישית אחר חצות כדלקמן סי' רצ"א. ואף למ"ד שאפי' קודם חצות מ"מ זה לא חשב שיחלום לו ודאי לא קיימה יעו"ש:

מה

מה) וכתב עו"ש השכנה"ג דאפי' דדעת מור"ם ז"ל וסיעתו לא הצריכו תענית לתעניתו אלא כשהתענה תיכף באותו היום חצי היום וחצי הלילה אבל מי שחשב שהיה חייב להתענות למחר ולא התענה מחצי היום ולמעלה מחיוב תענית אלא שלא אכל בשביל שהיה שבע וגה לא התענה עד חצי הלילה ואח"כ אמרו לו שלא יתענה ביום שלמחרת א"צ תענית למה שלא אכל חצי היום והוא פשוט עכ"ל:

מו

מו) ואם לא התענה מחצי היום ואילך עד חצות הלילה לא יתענה למחרתו דאין ת"ח אלא בו ביום שחלם הלילה וכל שעבר אותו היום אינו מחויב ותענית שחלם ביום הקודם לא מקרי בו ביום ואם ירצה להתענות אם הוא שבת או יו"ט ואפי" יו"ט שני אסור לבטל עונג יו"ט כיון דלא אהניא ליה ולמה יבטל עונג שבת או יו"ט ללא הועיל. שכנה"ג שם או' ג':

מז

מז) כתב של"ה דף ר' מי שחלם לו אפי' באמצע לילה לא יטעום מאומה ולא די כשיתחיל להתענות כשיאיר היום כמו בשאר תעניתים וראיה מהא דישן שנת הצהרים דמתחיל תיכף להתענות. גם נ"ל שיפרוש מאשתו ואפי' בשבת שהוא זמן עונה דאם הותר להתענות ולבטל עונג שבת ק"ו זה עכ"ד וכ"כ מ"א סי' תקס"ד. ולענ"ד אפשר לחלק בין דישן שינת צהרים דיום להא דלילה וקצת ראיה מאותן שמתענין ת"ח בר"ה גם בשני ואין מתענין בלילה. וכתב מ"א בסי' תקצ"ו דבחלום לא הראוהו אלא ביום ולא בלילה עי"ש. גם נ"ל דאפשר לחלק בין תענית שהוא לדידיה למצות עונה שמחוייב לאשתו. א"ר או' יו"ד. ולי נראה לחלק עוד דהא דמתחיל להתענות משנת הצהרים משום דיפה ת"ח ביומו כאש לנעורת ואם לא יתענה באותו היום יעבור זמנו כמ"ש באות הקודם ולא יועיל עוד לא כן החולם באמצע הלילה דיש עוד היום לפניו המועיל לת"ח וע"כ נראה המיקל לכבוד מצוה כגון שעדיין לא עשה סעודת שבת או לקיים מצות עונה לא הפסיד ודוק:

מח

מח) [סעיף ה'] י"א שאין להתענות ת"ח בשבת. וכו'. ועיין בס' הברית מאמר טו"ב פי"ג שכתב וז"ל אם רואה אדם בחלומו על איש יהודי שימות או שיחלה או שאר צרה יתפלל עליו ויתן צדקה בעדו ויתענה אם אפשר ואם לאו יאמר לו ברמז דת שצריך רחמי שמים ויעשה תשו' ותפלה וצדקה אבל לא יאמר לו בפירוש שחלם עליו שימות וכדומה מפני שמחמת רוב הפחד יכול הוא שימות בלא עתו ויש נספה מחמת אימה וכבר קרה מעשה כזאת בעולם ומת האדם מפחד עכ"ל והביאו הפתה"ד או' ז' וכתב וזה אפי' בחול ק"ו בשבת. ועיין לעיל או' ח"י:

מט

מט) שם. שראוהו תלת זמני. והטעם נראה פשוט דבתלתא הוי חזקה. פתה"ד או' ו' והא דלא סגי בתרי דמקרא מלא דבר הכתוב ועל השנות החלום אל פרעה וכו' כתב שם הפתה"ד דהא מילתא תליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג דאפליגו ביבמות דס"ד ע"ב דלרבי בתרי זימני הויא חזקה ולרשב ג בעי תלתא יעו"ש:

נ

נ) שם. שעל ג' חלומות וכו'. וכ"כ במגיד מישרים פ' ויקהל דאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא על אותם ג' בלבד. ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס"ת מידו שאין להתענות אלא על אותם בלבד ואעפ"י שיש מחלוקת באחת מהן גם בו מתענים דג' שהם ארבע הם ועוד תדע סודם עכ"ל. והביאו מ"א סק"ז. וכתב הלב"ש דמ"ש שיש מחלוקת באחת מהם וכו' ר"ל יוה"כ די"א בשעת נעילה וי"א שאפי' שלא בשעת נעילה וכ"כ המט"י או' ו' יעו"ש. א"א או' ז':

נא

נא) שם. שעל ג' חלומות וכו'. כתב בשל"ה דף קל"ה שאף באלו הג' אסור להתענות בשבת אלא א"כ התענית עונג לו כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נ"ר ואני רגיל לפסוק שיקבל עליו להתענות ב' ימים בחול עכ"ל. וכ"כ הריב"ש סי' תקי"ג דאם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע או שהתענית רע לו ומצטער הרבה יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת ואפי' בחול אינה מצוה עכ"ל. מיהו הב"ח כתב דאם נפשו עגומה עליו יש להתענות בכל החלומות ובאלו הג' יתענה אפי' אין נפשו עגומה יעו"ש וכ"כ הט"ז סק"ג. אמנם המ"א סק"ז כתב דיש להקל שלא להתעלות דהא איסור דאורייתא הוא להתענות בשבת כמ"ש הרב"י בשם הרשב"א עכ"ל. וכ"כ המחב"ר או' י"ד שיש להקל אף בג' חלומות אם לא שנפשו עגומה עליו. וכ"כ לעיל או' ט"ו יעו"ש ועיין לקמן או' ס"ג:

נב

נב) שם. הרואה ס"ת וכו'. וה"ה תפילין. מ"א סק"ח. א"ר או' י"ד. תו"ש או' י"א. ר"ז או' ז' משמע הא נביאים וכתובים לא. א"א או' ח':

נג

גנ) שם. הרואה ס"ת וכו'. טעם לרואה ס"ת שנשרף שמראים. לו כאלו עבר בכל התורה או היה סיבת שריפת התורה. ויוה"כ בעת נעילה הראו לו שצריך כפרה. קורת ביתו ראוי למות דהקורת פי' לסתירה והבית סמוכה עליו כמו בקורת. ונפילת השינים כאלו לא יאכל עוד. וקורא בס"ת שעולה לבימה לדון. או שאינו עוסק כראוי. ונושא אשה הראו לו שצריך מחילה ואם לא יתענה יומת בעונו. ראש יוסף סי' תקס"ח הביאו א"ר או' י"ד:

נד

דנ) שם. או יוה"כ בשעת נעילה. אבל הרואה שהוא ליל יוה"כ אין לו להתענות בשבת דלילה אינו מכפר. ב"ד חא"ח סי' קי"ג. ועיין לעיל או' טו"ב:

נה

הנ) שם. או קורות ביתו וכו'. וברבה פ' מקץ איתא שפתרו לאשה שתלד זכר וכן הוה לה. מ"א סק"ט. מיהו הא"ר או' י"ד כתב כיון דתלמידיה פתרו שם לרעה אלמא מסתמא לרעה הוא אלא שר"א פתרו לטובה כדי שיהא חלום הולך אחר הפה. ועיין מט"י או' ט' שכתב מעוברת שאני דשייך נפילה ממה שיוצא ממנה והם ז"ל לא אמרו אלא באנשים ובנשים שאינן מעוברות יעו"ש:

נו

ונ) שם. או שיניו שנפלו. ואם היה לו כאב שינים לא יתענה כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש:

נז

זנ) שם. וי"א הרואה יוה"כ וכו'. הרב ב"ד סי' קי"ח כתב חילוקי דעות בזה דמהרש"א ז"ל ס"ל דהקפידא היא ברואה יוה"כ על שהוא מתענה ואם ראה יוה"כ ולא היה מתענה פטור וכן אם ראה עצמו מתענה אפי' בלא יוה"כ צריך להתענות. ויש חולקין דהכל תלוי בראיית יוה"כ ואפי' ברואה עצמו שאינו מתענה בו חייב להתענות וכן לאידך גיסא אם רואה עצמו כמתענה בלא יוה"כ אינו מתענה וע"כ כתב המט"י או' ז' דנקטינן מילתא מציעתא ובעינן תרתי יוה"כ וגם יראה עצמו שהוא מתענה יעו"ש:

נח

חנ) שם. וי"א הרואה יוה"כ וכו'. הרב מהר"י חאגי"ז בס' קרבן מנחה סי' שפ"ו קורא תגר על זה ואומר דלאו מר בריה דרבינא חתים עלה ודברי נשים הם אלו שאומרות דנושא רמז שילך וינשא עם העפר ואני כשרואה אחד מאלו עושה יו"ט שהרי אמרו העינה איש"ר בחלום מובטח לו שהוא בן עוה"ב א"כ כשרואה יוה"כ רמז שמתכפרין לו עונותיו וכ"ש בשעת נעילה והקורא בתורה עולמו רואה בחייו והמתענה על אלו בשבת נראה דלא סגי ליה בחד תעניתא שביטל עונג שבת בשביל זה ואם רואה תיבת הספד בחלום חסו עליו משמיא כ"ש אלו עכ"ל. והביאו י"א בהגב"י. אמנם המט"י שם כתב דאין לסמוך על דברי מהר"י חאגי"ז הנז' דכיון דהפו' ומרן ז"ל כתבום בפסקיהם חשובים כמו דברים המקובלים וכיון שהם קבלה נקבל חפי' לא משכחינן טעמא וכתב דהכי נקטינן וכן עמא דבר יעו"ש:

נט

טנ) שם. וי"א הרואה שקורא בתורה. ר"ל שמראין לו שיש לו עונות ונפרעין ממנו וצריך הוא לקרות בתורה אולי עסק התורה יועיל לבטל הפורענות ומיהו דוקא כשאינו רואה אלא הקריאה בלבד אבל אם רואה שקראוהו לעלות וקרא אין לחוש דהעלייה אדרבא סי' יפה לו שיעלה לגדולה וכן הורתי כמה פעמים להקל בעלייה אפי' למי שחושש לסברה זו. וכן בנושא אשה ה"ד בנישואין לבדן אבל מי שרואה שמחות וגיל וריקודין ומחולות הנעשין בחתונה אין כאן בית מיחוש. מט"י או' ח':

ס

ס) שם. וי"א הרואה שקורא בתורה. ואם רואה בחלום שקורא החזן בתורה ולא הוא עצמו יש לצדד להקל שלא להתענות בשבת. שו"ת מגן שאול סי' ס' וכן אם הוא חזן וראה בחלום שקורא בתורה נראה שאין להתענות די"ל זה בא לו מחמת הרהור שתמיד קורא בתורה וכמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש. וכן מי שראה בחלום שקורא בתורה וביום ההוא קראו לו לקרות בתורה נראה דאין להתענות די"ל הראוהו בחלום מה שעתיד לקרות ביום:

סא

סא) שם. וי"א הרואה שקורא וכו'. וי"א מי שרואה בחלום שמת מנשקו. מט"מ. א"ר או' ט"ו:

סב

סב) שם. יוה"כ וכו' שקורא בתורה וכו' שנושא אשה וכו'. האחרונים נחלקו שאין להתענות באלו וכן אני בעניותי מורה ובא זולת אם נפשו עגומה. ברכ"י או' ג' וכ"כ היפ"ל או' י"ד וכתב שם דיש לפרש כולם לטובה יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ו ואו' נ"א:

סג

סג) וכתב בס' אגדת אליהו בפ"ד דמעשר שני סי' א' וז"ל ובהיות שראיתי כמה חילוקים בענין תענית שבת יען שאין עתה בקיאין בחלומות ויש חלומות שנראים רעים ואדרבא הם טובים והדבר בהופכו כמ"ש לעיל ואם אז"ל להתענות ת"ח בשבת הוא בזמנם שהיו בקיאין בחלומות. והחלומות שהזכיר מרן ז"ל שנמצא בספרי קדמונים להתענות עליהם בשבת כיון שאינם דברי תלמוד וזוהר או מדרש יש מונעים מלהתענות עליהם בשבת כנז' ולכן כל הבא אלי לשאול ממני על ת"ח בשבת אני אומר לו שלא יתענה אלא יתענג בשבת באכילה ושתיה ובתנאי שלא ידבר כל היום עם שום אדם בעולם כי ברוב דברים לא יחדל פשע וישב ויקרא כל ס' תהלים מתחלה ועד סוף ולמחר יתענה אם ירצה דמה שאמרו ובו ביום זהו כשהיו בקיאין בחלומות כדפי' גם יתן צדקה כפי השגת ידו וזה כדי שאם החלום טוב שיתקיים ואם רע ח"ו כדאי שבזכות כל זה שעושה יתבטל יעו"ש. והביאו הרו"ח או' א' וכ"כ בספרו כף החיים סי' ל"ו או' ח"ן דהשואל עצה מחבירו אם יתענה או לא טוב שישיא לו עצה שיפדה התענית ולא יתענה בשבת והפדיון הוא לפי כחו יעו"ש. וכעין זה כתב החס"ל או' ד' יעו"ש:

סד

סד) שם. אבל הרואה לחייו וכו'. מדלא קאמר אלא לחייו ש"מ דגם השיניים הגדולים הנקראים בלשון תלמוד ככי הם בכלל שיניו מפני שהנפילה מורה סי' מיתה שיפול האדם מחיים למות ומה לי גדולים ומה לי קטנים ועוד דסתם לחייו אין קבועים בהם אלא שיניים הגדולים שבצדדים של פה ואעפ"י כן דוקא בנפלו עם הלחיים הוא דאמרינן חלום טוב. מט"י או' ט' וכ"כ א"ר או' ט"ז. ער"ה או' ג':

סה

סה) שם. שהחלומות שאמרו בפ' הרואה וכו'. אבל י"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמ' לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם. א"ר או' י"ב. ר"ז או' ז':

סו

סו) אם כשישן ישים ידו על גיד הנשה יבהלוהו חלומות רעים. ר' אפרים עה"ת כ"י פ' וישלח. ונראה דאם חלם חלום רע וידע שידו היתה על גיד הנשה א"צ להתענות. ואגב אומר כי ידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד בחלומות ואמר שראה ת"ח אחד שעל הרוב היה מתענה ת"ח בשבת ואמר לו בשבת אחד שלא יתענה ושוב לא חלם. דבש לפי מע' ג' או' טו"ב:

סז

סז) ומי שחביב עליו עונג שבת עד שבטוח בלבו שכדאי מצוה זו להצילו ואינו מתענה בשבת שפיר עביד וכן דרכי להורות לאחרים. ישי"ע:

סח

סח) [סעיף ו'] המתענה בשבת אומר ענינו וכו'. ומותר לומר בשבת אלהי עד שלא נוצרתי וכו' דאינו אסור שאלת צרכיו אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו אבל חרטת עונות טוב לומר בכל יום. מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' י"ד. ר"ז או' ח':

סט

סט) שם. וכוללו באלהי נצור. דהיינו שקודם שיאמר יהיו לרצון אמרי פי וכו' יאמר ענינו ואח"כ יהיו לרצון וכו' כמ"ש לע"ל סי' ר"ך או' כ"ו ועי"ש מ"ש משם ס"ח דס"ל דלא יאמר ענינו בשבת אבל מנהג העולם לאומרו יעו"ש. ואם יש עשרה מתענין ת"ח בשבת אם יאמרו ענינו בחזרה דמנחה עיין בדברינו לשם או' כ"ז:

ע

ע) שם הגה. ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים וכו'. היינו תפלת רב ששת הכתובה במס' ברכות דף י"ז ע"א יעו"ש:

עא

עא) [סעיף ז'] הגה. להקדים או לאחר. פי' שעה מועטת כדי שלא יצטער. מ"א ס"ק י"ב. והפרישה או' ט' כתב דלא היו רגילין להקדים מכח שהיו רעבים אלא מחמת שלא היה להם פנאי או כדומה לזה. א"ר או' י"ז:

עב

עב) [סעיף ח'] אין מתענין על שום צרה וכו'. כשיש מאורע וצריך אדם לרחמים מותר לבקש ולפול על פניו ביחיד דהא אפי' תענית שרי בשביל חלום. תשו' מהר"ם סי' תר"ג. מ"א ס"ק י"ג. אמנם התו"ש או' ט"ז כתב דאין הנידון דומה לראייה די"ל דשאני תענית שהוא יפה לחלום כאש לנעורת יעו"ש. והר"ז או' ט' כתב כגון שאירע מאורע בשבת שצריך לבקש עליו רחמים מיד ועי"ש בק"א או' ב':

עג

עג) שם. אין מתענין על שום צרה וכו'. ר"ל אפי' לאלה שנתבארו בסמוך סעי' ט' דזועקין ומתחננין עליהם בשבת מ"מ התענית לא הותר ולאפוקי מגירסא אחת דיש בהרמב"ם ז"ל פ"א מה' תענית דגורם מתענין בהם וכבר תמה הרב המגיד ע"ז יעו"ש. מט"י או' י"ב:

עד

עד) [סעיף ט'] אין צועקין ולא מתריעין וכו'. ר"ל תרועה בפה דאלו תרועה בשופרות ליכא כלל בשבת כמ"ש מרן בשם הר"ן ז"ל בסי' תקע"ו ובסוף סעי' זה אבל אין תוקעין. מט"י או' י"ג ועי"ש:

עה

עה) שם. או רוח רעה וכו'. פי' הר"ן ז"ל מפני רוח רעה שנכנסה בו רוח שד ורץ והולך שמא יטבע בנהר או יפול וימות או שהוא חולי ממיני החולאים ע"כ. ולפ"ז אם היה זה שנכנס בו שד עומד ונח במקומו אין לזעוק בשבילו בשבת ומ"מ אפי' ביושב במקומו אם רואין שיש בו סכנת היום מותר לזעוק ולהתחנן בשבילו דלא גרע משאר חולין שיש בו סכנת היום דבסמוך סעי' יו"ד יעו"ש. מט"י או' י"ד:

עו

עו) [סעיף י'] וכן נהגו לומר מצלאין וכו'. וכ"כ תומת ישרים בסי' ל"א ובעל המפה ובעל הלבושים בסי' זה אבל מהרי"ו בתשו' סי' קט"ו ובליקוטיו סי' ח' הרבה להביא ראיות לאסור ואמר שהודו לו רבים מהגדולים. כנה"ג בהגב"י והב"ח כתב דלא אסר מהרי"ו אלא בחולה שאין מסוכן ביומו. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ה' מ"א ס"ק יו"ד. אבל הא"ר או' ך' כתב דמהרי"ו פליג וס"ל דאפי' מסוכן בו ביום אסור יעו"ש. אמנם בל"ה אנן ק"ל כדעת הש"ע ודעימיה דמסוכן בו ביום מותר:

עז

עז) שם. על חולים המסוכנים וכו'. חולה השולח להתנדב בבהכ"נ בשבת רשאי הש"ץ לעשות לו מי שבירך אפי' שאינו מסוכן ולהתפלל על רפואתו דאינו מעורר צער ובכי. שו"ת אבקת רוכל סי' י"א וי"ב ועי"ש עוד בסי' י"ג וי"ד שהביא מחלוקת בזה יעו"ש. פ"ת:

עח

עח) שם הגה. וכן מותר לברך החולה המסוכן וכו'. והא דנהגו האדנא שאומר החזן מי שבירך לחולה שאינו מסוכן ואומר המקום ישלח לו רפואה שלימה וכו' אפשר שסומכין על הרמב"ן שסובר דמותר לומר המקום ירחם עליו בתוך שאר חולי עמו ישראל אבל לומר יותר מזה לכ"ע אסור. ויש להנהיג לומר בתוך המי שבירך שבת היא מלזעוק וכו' וכן ראיתי לחזן אחד שהיה נוהג כן. מ"א ס"ק י"ד. ועיין בשערי אפרים שער יו"ד סעי' מ"ד ובפתחי שערים שם שכתב די"ל שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וברחמיו המרובים ירחם עליו השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יעו"ש. שע"ת או' י"ג:

עט

עט) ועיין בשו"ת נחלת שבעה סי' ט"ל שעשה מעשה לברך החולה בשבת בבהכ"נ אעפ"י שהחולה לא היה שם בעיר רק בישוב שהיה רחוק מהלך שעה ויותר ודלא כליקוטי מהרי"ל שכתב שאין לברך כשאינו בעיר דשמא מת או הבריא וע"ש מגיטין דאפי' הניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. וגדול אחד כתב להעמיד דברי מהרי"ל והוא חזר והשיב לו עי"ש מסי' ע"ז עד סי' פ"א יעו"ש. שע"ת שם:

פ

פ) שם בהגה. וכן מותר לברך החולה המסוכן וכו'. ולברך המקשה לילד לכ"ע מותר שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות. מהר"י בביאורי סמ"ג. והביאו מ"א ס"ק י"ד וכתב עליו ול"נ דקטנים אינם נכנסים למנין דהא אינן בני עונשין עכ"ל. ונראה דמ"ש המ"א דקטנים אינם נכנסים למנין וכו' אינו אלא רק לחלוק על הטעם שכתב מהר"י שהתינוק הוא צדיק ויכריע וכו' ולזה כתב המ"א דאינו כן דקטנים אינם נכנסים למנין צדיקים ורשעים כדי להכריע אבל לענין לברך המקשה לילד לא פליג דהא היא בחזקת סכנה ולכ"ע מותר:

פא

פא) כתב מט"מ נוהגין בשעה שמברכין החולה לקרוא שם דשינוי השם קורע גזר דין. וכתב בס"ח אם נגזר על פלוני ששמו כך וקורא לו שם שינוי וחי כמו יולד בן לנעמי. והוא כן כגון ראובן שיש לו בן ונוטה למות יבא שמעון ויאמר לאביו ולאמו פלוני בן פלוני הא לכם שקל הא לכם ככר ובשר ויין ואני פודה את בנכם ושיהא בני ויחיה. וכן עושין למי שאין מתקיימין לו בנים ואין בו משום ניחוש. א"ר או' ך':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---