כף החיים/אורח חיים/רפז

כף החיים ‏ אורח חיים רפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יכולין לנחם וכו'. אמרינן בגמ' בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת פי' שחששו שמא יבא לזעוק. ודלא כאותן שכל ימות השבוע אין הולכין רק בשבת. מ"א. א"ר או' א' מחב"ר או' ג':

ב

ב) יש מקומות שבשבת האבלים יושבים במקום מיוחד וחשובי הקהל מבקרים אותם שהולכים אצלם ויושבים מעט פמליות פמליות ויש סמך למנהג מדברי רבותינו באגדה. מחב"ר או' ד':

ג

ג) שם. יכולין לנחם אבלים בשבת. אם התירו בשבת כ"ש בחול המועד. מחב"ר או' ב':

ד

ד) שם. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול וכו'. לכאורה נראה דהא דלא יאמר לו כדרך שהוא אומר בחול לא קאי אלא לחולה לבקרו אבל לאבל יכול לנחמו כמו שהוא מנחם בחול אבל ראיתי למהרש"ל שכתב דכשמנחם אבלים אומרים ביציאתו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא ושבתו בשלום עכ"ל. ב"ח וכתב דהכי מסתברא יעו"ש. אבל בטור יו"ד סי' שצ"ג איתא דרשאי לומר המקום ינחמך ועי"ש בדרישה שנתן טעם לדבר. מ"א. ובשכנה"ג או' ב' כתב דהמנהג עכשיו לומר בבקור חולים שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ולא יותר אבל בניחום אבלים אומרים שבתו בשלום ולא יותר יעו"ש. וכ"כ המט"י. או' א' דיש מקומות שאין מזכירין שום נחמה בשבת אלא נכנסין ויושבים מעט ותו לא מידי והוא מנהג יפה עכ"ד:

ה

ה) ונראה לומר כי כמו שהזכיר בס"ח סי' ק"י דבשבת אל ידבר מאוהביו שמתו או שהן בצער כדי שלא יצטער וכו' יעו"ש. בכלל הצער הוא אם חולה שע"י שנזכר הוא מיצר וק"ו שאם לא ידע האדם שיש איזה קרוב לו או אהובו בצער או חולה או שמת ב"מ שלא יודיענו בתחלה בשבת כדי שלא יצטער והוא ברור. רו"ח:

ו

ו) כתבו חכמי המוסר דעיקר ביקור חולים לעניים לראות אם צריכים איזה דבר ומי שיש ספק בידו לא יפה עושה לבקר בשבת ואם בעל נפש הוא ילך בחול לבקר עניים החולים ויראה צרכם ועניים וירחם עליהם כפי אשר תשיג ידו והיא מצות ביקור חולים כתקנה אשר לו מלא כפו די מחסורו בה יעשה לבקרו. ועיקרן של בקורין בשבת האיש הירא לנפשו לא יבצר מהם כי יצאו עוררין על המנהג כמו שתראה להרב החסיד בעל דעת חכמה פי"א שהפליא לדבר בזה בטוב טעם ודעת יעו"ש. ומה טוב מנהג עה"ק ירושת"ו כ"א בקורת תהיה לכבוד חתן או אבי הבן הוא כמו רגע כניסה ויציאה דוקא והמישרים ארחתם משום כבוד הבריות הלך הלכו האישי"ם ויודעים להזהר. מחב"ר או' ה' ונראה מי שבימות החול טרוד במילי דשמיא או דעלמא ובשבת שיש לו פנאי הולך לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא אליו לבקרו מצוה קעביד ואין לו למנוע מללכת בשבת ויו"ט. ומי שהוא רך הלבב ומיצר על יסורי החולה אין לו לילך בשבת לבקר דלעונג ניתן ולא לצער. שע"ת:

ז

ז) שם הגה. וי"א דא"צ לומר ורחמיו וכו'. משום דהוא לשון תחנה ואין אומרים לשון תחנה בשבת. וה"ה בניחום אבלים אין לומר ורחמיו מרובים רק יאמר נחמה קרובה לבא ושבתו בשלום ויש במקצת מקומות שאין אומרים רק שבתו בשלוה. עו"ת. וכ"כ לעיל סוף או' ד':

ח

ח) וענין שינוי המקום נהג האר"י ז"ל שלא לשנות מקומו בשבת משום דהוי דברים שבפרהסיא אבל לא היה יוצא לשדה להקביל שבת לפי שאז עדיין אינו שבת ממש ואפי' דברים שבפרהסיא נוהגין. שה"מ פ' ויחי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---