כף החיים/אורח חיים/רס

כף החיים ‏ אורח חיים רס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מצוה לרחוץ. דכך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות. שבת כ"ה ע"ב. וכ"כ בשער הכוו' דף ס"ב ע"ד דכך היה מנהג האר"י ז"ל שאחר שהיה חותך וקוצץ צפרניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו היו מביאין לפניו עריבת מים חמין ורוחץ בהם תחלה פניו ואח"כ ידיו והיה מנגב אותם במטפחת ואח"כ רוחץ רגליו במים חמין הנז' ומנגב אותם:

א) וכתב שם בשער הכוו' דסוד ענין קציצת הצפרנים בע"ש ולרחוץ אח"כ הרגלים במים חמין להורות על ההוא שלהובא דאשא הנמשלת במים החמין כי היא המגרשת והדוחה את הקליפה ואת הזוהמא מן הרגלים העליונים ומורודין אותם בתהום. ואמנם צריך לכוין כי כל זה הוא בעולם העשיה כי שם התדבקות ואחיזת הקלי' ולכן צריך לרחוץ גם את הפנים והידים כי כל מקומות אלו הם מקום אחיזת הקלי' בקדושה דעשיה ולכן בתחלה צריך לרחוץ הפנים העליונים ונדחין משם ואח"כ רוחצין הידים ונדחין משם ג"כ ואח"כ רוחצין הרגלים שהם מטה ואז נגמרו להפריד ולהסתלק לגמרי משם. והנה נתבאר כי המים חמין הם בסוד שלהובא דאשא הנז' בזוהר (ויקהל ר"ג ע"ב) המגרשת הקלי' ולכן צריך שבשעת רחיצתך במים החמין תכוין בסוד כוונת שלהבת יה ר"ל כי זו השלהבת יוצאת משם יה כדי לגרש ולהפיל הקלי' למטה עכ"ל. וא"כ מתבאר מדברי האר"י ז"ל לפי סודם של דברים צריך להיות דוקא במים חמין ואפי' בימי הקיץ וגם צריך להיות דוקא כסדר תחלה פניו ואח"כ ידיו ואח"כ רגליו. וגם צריך לרחוץ יד ימין תחלה ואח"כ של שמאל וכן ברגל ימין תחלה ואח"כ שמאל כידוע. ולא ירחץ רגליו זו ע"ג זו שזהו מדברים שמשכחים הלימוד כדאיתא בהוריות י"ג ע"ב וכתב בס' כ"מ שלא ירחץ רגליו במים שרחץ פניו וידיו אלא ישפכם ויביא מים חדשים. והביאו כן א"ח פ' לך לך או' ט"ו:

ב

ב) שם. מצוה לרחוץ וכו'. אחד אנשים ואחד נשים. עט"ז:

ג

ג) שם הגה. כל גופו וכו'. משמע שמצוה לרחוץ כל גופו בחמין בע"ש. ועיין הרמב"ם הלכות דעות פ"ד הלכה ט"ז שכתב דרך הרחיצה שיכנס האדם למרחץ מז' ימים לז' ימים וכו' ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה מהם וראשו בלבד שהגוף נכוה בהם ואח"כ ירחץ כל גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן וכו' יעו"ש. נמצא דעל פי הרפואה ג"כ דיש לרחוץ גופו בחמין פעם אחת לז' ימים וע"כ יש לרחוץ בע"ש כדי לכוין לשם מצוה והרפואה ממילא באה:

ג) איתא בפסחים דקי"א ע"ב שלא ינעול מנעליו בעוד שרגליו לחות ממי הרחיצה שהיא סכנה לעיוריתא דעינא. והעולם אין מקפידים בכך ושומר פתאים ה':

ד

ד) וכתב שם בשער הכוו' דמנהג האר"י ז"ל לטבול בכל ע"ש כנז' בזוהר פ' תרומה דף קל"ו ע"ב דרב המנונא סבא ע"ה הוה סליק מנהרא בכל ע"ש וכו'. יעו"ש. וכתב עו"ש בשער הכוו' דצריך האדם לטבול ב' טבילות זו אחר זו והראשונה היא להפשיט בגדי החיל של הנפש והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס' ובראשונה תכוין לשם אהי"ה דמילוי ההי"ן שהוא בגי' מקוה. ובשנית תכוין לב' שמות אהי"ה יה"ו ולז' שמות היוצאין מז' אותיותיהם שהם אלו. יהו"ה. יהו"ה בניקוד אלהים. מצפץ. יה אדני. אל. מצפץ. אלהים. כי כל אלו השמות הם סוד קדושת השבת. ותכוין כי באלו השמות יש ה' יודי"ן הרי חמשים וב' השמות של אהי"ה יה"ו העיקרים הם בגי' מ"ב הרי הכל בגי' במים. ובהעלותך מהטבילה הב' תכוין אל ד' הויו"ת עסמ"ב ולג' אהי"ה דיודי"ן דההי"ן ודאלפין כי כולם בגי' תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה והרי הכל בגי' שבת עכ"ל. וא"כ לפי סודם של דברים צריך תחלה לרחוץ פניו ידיו ורגליו כדי להעביר מהם הקלי' כנז"ל ואח"כ לטבול כדי לקבל הארת שבת. וכ"כ בהדיא בפע"ח שער השבת פ"ג:

ה

ה) וכתב בפע"ח שם פ"ד ששמע מר"י ארז"ן ששמע מהאר"י זלה"ה שאם הוא בעל קרי צריך שיטבול ג' אחד להסיר הטמאה ב' להסיר בגדי חול ג' לקבל תוספת שבת עכ"ל. ומיהו יש חסידים שנוהגין לטבול בע"ש י"ג טבילות דהיינו תחלה טובלין אחת כדי לטהר מטמאתן שמא הוא טמא. ולכוין כי הוא טובל במקו"ה טהרה העולה קנ"א כמנין אהי"ה דמילוי ההי"ן כדי לטהר מטמאתו. והב' לתיקון הכעס ולכוין כי כע"ם עם הכולל גי' מקו"ה וגם אהי"ה במילוי ההי"ן. והג' לטהר מה שפגם בשם ע"ב. והד' מה שפגם בשם ס"ג. וה' מה שפגם בשם מ"ה. והו' בשם ב"ן. והז' כדי להפשיט בגדי החול של הנפש. והח' לכבוד שבת כנז"ל (אלא שמ"ש הרב לכוין בעלותו מהטבילה אל ד' הויו"ת עסמ"ב וכו' נוהגין לכוין אותם בטבילה ח' בעוד כל גופו טמון במים וכן כוונת כל טבילה וטבילה מהנז' נוהגין לכוין אותם בעוד כל גופו טמון במים משום דבבית המקוה אשר כאן בירושת"ו רוחצין בו בני אדם ודינו כמרחץ שאסור להרהר בו ד"ת כמ"ש במקום אחר) ועוד טובלין ה' טבילות כנגד נרנח"י דנר"ן שמקבלין בליל שבת ע"י התפלה כנז' במקומו הרי י"ג כענין אח"ד ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו':

ו

ו) ועוד כתב הרב בשער הכוו' דף ע"ג ע"א בענין הטבילה דשחרית דשבת. הנה אם נטמא בקרי או בתשמיש המטה א"צ להזכיר כי הטבילה אז מוכרחת אבל אף אם לא הוצרך לטבול לסבה הנז' צריך לטבול בבוקר ביום שבת. והוא כי כדמיון מה שביארנו לעיל שצריך לטבול בכל ע"ש להפריש מן החול לשבת כן צריך עתה טבילה אחרת כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהוא קדושה יתירה. אבל החילוק הוא כי בע"ש הוצרך לב' טבילות הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו והב' להתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת אבל עתה בבקר יום שבת די לו בטבילה אחת להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת ואיננו מפשיט מעליו ח"ו קדושת ליל שבת. והנה שם בע"ש ביארנו כוונת ב' טבילות אבל עתה שאין שם רק טבילה א' אל תכוין רק אל הכוונה הנז' שם שהוא שתכוין אל ד' הויו"ת עסמ"ב ולג' שמות אהיה הא' ביודי"ן והב' באלפי"ן והג' בההי"ן וז' שמות אלו בגי' תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה ויהיה הכל בגי' שבת וכו' ואעפ"י שכוונה זו צריך לכוין אותה בטבילת ע"ש בעלייתך מן הטבילה עתה בטבילה זו תכוין אותה קודם שתטבול ותכוף ראשך במים עכ"ל. מיהו כבר כתבנו לעיל דיש לכוין אותה בעוד שכל גופו טמון במים מטעם הנז' וה"ה לכאן. ויש נוהגין לטבול עוד ה' טבילות כנגד נרחנ"י דנר"ן שמקבל ע"י תפילות היום כנז' במקומו ויהיה הכל ז' טבילות כנגד ז' עולים וגם רומזים לשבת שהוא שביעי. ונראה דמי דאין לו עונה בליל שבת וגם אינו יכול לטבול בבקר מפני הצנה או דבר אחר יש לכוין בע"ש בה' טבילות האחרונות שהם כנגד נרנח"י דנר"ן דליל שבת וכנגד נרנח"י דנר"ן דיום שבת:

ז

ז) וכתב. בשער הכוו' דף ס"ב ע"א כי כיון שכבר קרא הפרשה שמו"ת יש באדם כח לקבל תוס' קדושת השבת ולכן האר"י ז"ל לא היה טובל קודם שיקרא הפ' זולתי דרך מקרה ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחיל שעה ה' מיום ו' והיה אומר כי תוס' שבת ניכר ומתגלה במצח האדם תיכף אחר הטבילה יעו"ש:

ח

ח) וכתכ עו"ש ע"ב וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאוב אותם עכ"ד. ונראה דה"ד אם טובל רק ב' טבילות הנז' בשער הכוו' אבל להטובלים אח"כ ה' טבילות כנגד נרנח"י כנז' א"צ ליזהר בזה דכבר הלך אותו המים ע"י טבילות היתירות ומ"מ טוב ליזהר משום דגם אותם הטבילות הם לכבוד שבת:

ט

ט) שם. ולגלח הצפרנים וכו'. עיין בע"ח שער ל"א פ"ב שכתב כי הצפרנים הם שורש קליפות אלא שהיא זכה בתכלית הזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר בסוף האצבעות ומה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות אבל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתוך אותה כי שם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית וז"ש בזוהר (ויקהל דר"ח ע"ב) ובג"ד לא בעא ליה לאינש לרבאה לאינון טופרין וכו' והוא השיעור שהוא חוצץ בענין הנטילה של הידים כנז' לרז"ל והוא מה שעודף מכנגד הבשר לכן ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד יעו"ש. ועיין לעיל סי' קס"א סעי' א' ובדברינו לשם או' ד':

י

י) בענין קציצת הצפרנים אמר מורי ז"ל כי בחול יש להם הארה מצד הקלי' אך בע"ש אחר הטבילה הם מאירים מצד הקדושה ונכרים בהם דברים רבים ובע"ש חוזרין לכמות שהיו. פע"ח שם פ"ג:

יא

יא) ג' דברים נאמרו בצפרנים שורפן חסיד קוברן צדיק זורקן רשע. ופרש"י ז"ל חסיד עדיף מצדיק כשקוברן איכא למיחש דהדרי ומגלו ע"כ. נדה י"ז ע"א. וטעמא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ובמקום דלא שכיחי נשים מותר לזורקן. ואי אשתנו מההוא דוכתא דהוו מעיקרא תו לא מזקי. מו"ק דח"י ע"א. ולא יקוץ על בגדיו ולא ילקטם שם כי גורם רעה לעצמו. רו"ח או' א' ונראה דלפי דעת האר"י ז"ל שלא היה חושש מלקוץ אותם ביום אחד גם בזה אין לחוש:

יב

יב) שם הגה. ואם היו שערות ראשו וכו'. לא יגלח אדם בר"ח וכן לא יטול הצפרנים בר"ח. צוואת ר"י החסיד או' ר"ו ונ"ז. וכתב הכנה"ג בהגב"י דאפי' ביום ו' אם חל בו ר"ח אין להסתפר יעו"ש. אלא יסתפר ביום ה' ויכוין לכבוד שבת. וכ"כ האחרונים וכן אם חל המולד בע"ש יסתפר ויקוץ צפרניו קודם המולד. יפ"ל או' ה' ימ"מ נראה דאם צפרניו גדולים ועודפים על הבשר יש להקל ולקוץ אותם בר"ח שחל בע"ש משום דאסורייהו חמיר כמ"ש לעיל או' ט' ולא יתן שום שער משערו על האש לשרוף כי גורם לקבור בניו ב"מ. רו"ח או' ב' ולא ראיתי נזהרין בזה ושומר פתיים ה':

יג

יג) והאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת מנחה גדולה ואפי' בע"ש לא היה מגלח אלא קודם חצות היום דוקא. שה"מ פ' קדושים. וכתב מהר"י צמח בהגה כ"י משמע מכאן דאם יש לאדם סיבה יכול לגלח בתוך השבוע וא"צ להמתין עד ע"ש יעו"ש. והבאנו דבריו לעיל סי' רל"ב או' ט"ו ועי"ש שכתבנו כמה מצות יש לאדם לקיים בזמן התגלחת יעו"ש:

יג) וטוב שלא לגלח ע"י עכו"ם שלא לאתערבא צולמא דידיה בצולמא דעכו"ם וכן לא ירחץ על ידו אלא ירחץ ויגלח על ידי ישראל. מ"ח פ"ה או' ב':

יד

יד) מצוה לספר לכבוד שבת ויו"ט ואפי' מצפרא דע"ש מינכרא דליקרא דשבתא קעביד אבל ביום ה' דשבתא לא הוה יקרא דשבתא ואף דגרסינן במרובה מעשר תקנות שמכבסין בגדים בה' בשבת לכבוד שבת שאני התם דטרידי לכבס בע"ש ותו דאין לובשין אותם בע"ש מיהו היכא דלא אפשר לרחוץ ולספר בע"ש כמה דאפשר למקרב לשבת טפי מעליא. ב"ח. ט"ז סק"א. וה"ד רחיצת גופו אבל רחיצת פניו ידיו ורגליו לפי סודם של דברים אינו מועיל אלא דוקא בע"ש וגם צ"ל דוקא אחר שעה חמישית כנז"ל:

טו

טו) וכתב שם הט"ז על מ"ש רש"ל דיש שאין נוטלין צפרנים ביום ה' דהטעם הוא משום דדרך השערות והצפרנים המגולחים להתחיל לצמוח ביום ג' שאחר הנטילה וע"כ אין לעשות שיהיה זה בשבת יעו"ש. אמנם הי"א בהגב"י הקשה ע"ז מאנשי משמר שהיו מסתפרים ביום ה' ובפרט למ"ש רש"י שדרך רוב בני אדם לספר בה' ולא בע"ש. ועוד אם איתא שאינו מתחיל לצמוח השערות כ"א מיום ג' א"כ אמאי המלך מסתפר בכל יום הא לא יש לו שער כלל יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ג' על דברי הט"ז הנז' החוש מכחישו דבאמת מתחילין לצמוח תיכף ומיד אחר הגילוח יעו"ש. וכן הוא סוגיין דעלמא דאין חוששין לזה וכשיש איזה סיבה מלגלח ביום ו' מגלחין ביום ה':

טז

טז) איתא במדרש שפעם אחת נפטר רב א' ונתראה לתלמיד בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם על מצחו א"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא היה נזהר מלדבר בברכה א' מעין שבע וכשהחזן אומר קדיש ושלא היה נזהר לגלח צפרניו בע"ש עכ"ל. מט"מ סי' תי"א. שכנה"ג או' ב' ונראה דה"ד אם הם גבוהין למעלה מן הבשר כמ"ש לעיל או' ט' בשם האר"י ז"ל אבל אם אינם גבוהים ליכא עונש אם אינו נוטלם בע"ש. ולענין ליטול צפרנים בע"ש שחל בחו"ה עיין לקמן סי' תקל"ב ובדברינו לשם בס"ד:

יז

טוב) שם בהגה. וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן וכו'. מיהו התשב"ץ סי' תקס"א כתב שמהר"ם ז"ל אינו חושש ליטול צפרניו כסדר. והביאו מט"מ שם וט"ז סק"ב. וכ"כ בשער הכו' דף ס"ב ע"ד דהאר"י ז"ל היה חותך וקוצץ צפרניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בס' אבודדהם בענין קציצת הצפרנים עכ"ל. וכתב המחב"ר או' ד' דהגם דהמ"א הביא משם ס' מגיד מישרים שאין לקוץ צפרני ידים ורגלים ביום אחד ונמשכו אחריו א"ר והתו"ש וכ"כ העו"ש דיש סכנה מי שנוטל של ידיו ורגליו ביום אחד מאחר דבשער הכוו' כתב שהאר"י ז"ל לא היה חושש לזה ליכא למיחש למידי יעו"ש. וכ"כ בספרו ברכ"י או' ה' וכתב שכן פשט המנהג ואין גם אחד נזהר בזה כלל יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ב':

יח

חי) נהגו קצת לחתוך איזה דבר אחר נטילתן משום חומרא תו"ש או' ב' ואין טעם למנהג זה ובמקומינו אין גם אחד נוהג כן. מחב"ר או' ה':

יט

יט) [סעיף ב'] כשיהיה סמוך לחשיכה וכו'. ר"ל קודם בה"ש בעוד ודאי יום. לב"ש. וכ"כ א"ר או' י"א:

כ

ך) שם. סמוך לחשיכה וכו'. שאם ימהר להזהירם מבע"י יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. רש"י. ב"י:

כא

כא) שם ישאל לאנשי ביתו וכו'. בלשון שאלה שמא כבר עשו אבל נר דבר הנראה לעין הוא שלא הדליקו עדיין רש"י. פרישה או' ד' וכתב הט"ז סק"ג דאם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבהכ"נ ואינו יודע אם הודלק בית דירה גם בנר שפיר לומר בלשון שאלה:

כב

כב) שם. בלשון רפה. וטעמא כי היכי דלקבלינהו מיניה. (שבת ל"ד ע"א. ב"י) פי' שאם לא עשו יעשו עוד. אבל אם אומר בלשון אימה יתירה דילמא מכח מורא יאמרו עשינו ולא עשו. פרישה א' ה' וכתב המתה"ש דזהו ג"כ כוונת המ"א סק"ב ודלא כהתו"ש יעו"ש:

כג

כג) שם. עשרתם ערבתם וכו'. והר"מ מרוטנבורק לא היה אומר עשרתם שאין מעשר האידנא אלא היה אומר להם הפרשתם חלה. וגם ערבתם לא היה אומר להם כי היה מערב הוא בעצמו. טור. וכ"כ הב"ח דעכשיו שאין נוהגין לערב ערובי חצירות כ"א בע"פ על כל השנה א"צ לומר ערבתם וכן עשרתם אין אנו נוהגין במעשר אבל אומר הפרשתם חלה כמו שעשה הר"מ עכ"ל. מיהו הדר בא"י שנוהגין במעשרות צ"ל עשרתם רק אם הוא רגיל לעשר בעצמו ואינו סומך על אחרים אין צ"ל עשרתם וכמ"ש בשם הר"מ. והאר"י ז"ל היה נזהר לקים מצות עירוב בכל ע"ש והיה מערב שנ' ערובין עירובי חצירות על לחם אחד ושיתופי מבואות על לחם שני ובסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שיתופי מבואות ובסעודת שחרית על של עירובי חצירות כמ"ש בשער הכוו' דף ס"ב ע"ד יעו"ש:

כד

כד) שם. הדליקו את הנר. והיה שיזהירם שיפסקו מלעשות מלאכה. מ"א סק"ג. ר"ז או' ה':

כה

כה) שם. הדליקו את הנר. ולמ"ד הדלקת הנר ביו"ט חובה כמ"ש סי.' רס"ג סעי' ה' א"כ ביו"ט נמי יאמר עם חשיכה הדליקו את הנר דודאי מצוה שיהיה דלוק לכבוד יו"ט קודם ביה"ש. מש"ז או' ג':

כו

כו) שם. הדליקו את הנר. ואם אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשיכה אלא בבהכ"נ או במקום אחר צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו. ר"ז או' ה' פתה"ד או' י"א:

כז

כז) מנהגן של ישראל מתקנת הקדמונים ז"ל לקרות בכל ע"ש שיר השירים כולו כמ"ש הפתה"ד או' ח' ועי"ש שכתב כמה טעמים לזה יעו"ש. ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קודשנו ירושת"ו לקרות אותו בין מנחה לערבית אחר שעושין קבלת שבת דהיינו לארר שאומרים מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש. ואחר שיר השירים אומרים קדיש ואח"כ אומרים קדיש של ערבית וברכו וכו' וכן יש כמה קהלות בירושת"ו שעושין כן. ומ"מ מי שאין קהלתו עושה כן יש לקרותו בביתו קודם סעודה דהיינו לאחר שאימר שלום עליכם ואשת חיל ומקיף השלחן כנז' במקומו אומר שיר השירים ואח"כ אומר הזוהר ואתקינו סעודתא ויהא רעווא ומקדש כמ"ש בסידורים:

כח

כח) הדבר פשוט שיש ליזהר שלא להפסיק בדיבור בקריאת שיר השירים בשום אופן ואפי' בלה"ק שלא יגרום ח"ו שום קיצוץ ופירור במילין קדישין דרזי דרזין חלילה ואפי' בשאר לימודים כתיב הקוטפים מלוח וכו' כ"ש וק"ו בש"ה ק"ק. פתה"ד או' ט':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---