אליה רבה/אורח חיים/רס

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רס

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] כל גופו וכו'. משמע דכל גופו מצוה ביותר וכן משמע בטור, וברמזים כתב מצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו וכל שכן כל הגוף, עד כאן. וצריך עיון דבשבת דף כ"ו אמר ר' נחמן אמר רב רחיצת ידים ורגלים ערבית בחמין רשות ואני אומר מצוה מאי מצוה מנהגו דר' יהודה בר אלעי ערב שבת מביאין לו ערבה מלאה חמין ורוחץ פניו וידיו ורגליו, עד כאן, ואיך לא היה מקיים ר' יהודה מצות כל גופו, שוב מצאתי בראב"ן סימן שמ"ג שכתב דר' יהודה בר אלעי כשלא היה מרחץ מיירי והוא דחוק, ועוד דהא לרב אף ידים ורגלים רשות ואין לומר דמודה רב שכל גופו מצוה דאם כן למה חולק בין הדלקת נר לרחיצה הוה ליה לחלק ברחיצה גופיה, גם בלאו הכי דוחק לומר כך, ועוד בעובדא דבית הלל דחייף רישיא ובאבישי בן צרויה פרק חלק ובפרק אין צדין גבי רבא משמע שם שלא היה במרחץ לרחוץ כל גופיה, וכי תאמר כולם אי אפשר ברחיצה היו, וכן במרדכי ואגודה פרק במה מדליקין לא כתבו דמצוה אלא בפניו ידיו ורגליו והך מצוה רצה לומר מצוה לשמוע דברי חכמים (ראב"ן) שם:

ב[עריכה]

[ב] בערב שבת וכו'. ואם אי אפשר בערב שבת ירחוץ בחמישי בשבת (ב"ח):

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] וגם יחוף וכו'. מבואר מעובדא דהלל ואינך שהבאתי, אך בסנהדרין דף ק"י רב חזייה לרב כהנא דהוי חייף רישיא, פירש רש"י חופף ראשו ומעדן בעצמו, אמר ליה לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליו. ונראה לי דערב שבת שאני, ואפשר שלזה אמר רב רשות שלא נאמר שהוא איסור כמו בשאר ימים לעדן עצמו. עוד יש לומר כפירוש רש"י שם חופף ראשו בשעה שהיה לו ללמוד תורה, עד כאן, משמע דשלא בשעת לימוד ליכא איסור, מיהו כל שעה חייב ללמוד תורה, ורש"י טעמא קאמר דאיסורא הוא משום שראוי ללמוד תורה בשעה זו:

ד[עריכה]

[ד] צפורניו וכו'. כדאיתא במדרש שפעם אחת נפטר רב אחד ונתראה לתלמיד בחלום שהיה לו כתם על מצחו ואמר לו מפני שלא היה נזהר מלדבר בברכת אחת מעין שבע וכשהחזן אומר קדיש, ושלא היה נזהר לגלח צפורניו בערב שבת, עד כאן. מי שטובל עצמו בערב שבת יטול צפרניו קודם טבילה כמו נדה, ומי שקורא שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת יטבול קודם שיקרא (של"ה):

ה[עריכה]

[ה] [לבוש] לכבוד שבת וכו'. כתב אבודרהם בסוף הספר זה לשונו, ימין אגהב"ד שמאל דבהג"א ומצאתי סימן אחר קשי"א בל"א תירוץ פירוש קמיצה שמאל ימין אצבע, באזהרה לך אל תקוץ יום רביעי והלאה צפורנים והטעם מפני שעד יום רביעי הוא משבוע שעבר ומיום רביעי והלאה הוא משבוע הבאה ולכן הזהיר לקוץ צפורניו מיום רביעי והלאה כדי שיהיה התיקון לכבוד שבת וסימן זה רומז בנטילתם על זה הסדר קשיא, ואין לשאול טעם למה כי אין בו תירוץ עד כאן לשונו. וכתב עליו מטה משה זה לשונו מה שכתב שמיום רביעי והלאה יש ליטול צפרניו מצאתי בספר הגן שהיה מקפיד ליטול ביום חמישי כי הוא מגדל בשבת וכן ראיתי נוהגין עד כאן לשונו. ותימא לי על הב"ח דלעיל בסוף סימן רמ"א פסק כאבודרהם ובסימן זה פסק כספר הגן, גם תמיהני במה שראיתי בדרישה סימן רמ"א שהעתיק דבר אבודרהם בזה הלשון ולכן לא יקוץ אותם מיום רביעי ואילך לכבוד שבת, עד כאן, הרי מבואר דאבודרהם סבירא ליה נמי כספר הגן ודלא כהבנת המטה משה וב"ח, אך צריך עיון לפרש זה בלשון אבודרהם שלפנינו. שוב עיינתי דודאי כוונת ר' דוד אבודרהם הכי דהא הסימן ניתן אל תקוץ יום ד' והלאה משמע דאסור עד ערב שבת, ועוד מידי הוא טעמא כדי שיהא לכבוד שבת וזה ודאי הוא בערב שבת כמו רחיצה, ומה שכתב ולכן הזהיר לקוץ וכו' רצה לומר הזהיר שלא לקוץ, ומה שכתב מפני שעד יום רביעי וכו' לא בעי אלא ליתן טעם למה הזהיר בסימן זה שלא לקוץ מיום רביעי ואילך עד ערב שבת ולא הזהיר מיום ראשון ואילך לזה נתן טעם דמיום ראשון לא הוצרך להזהיר כיון ששייך לשבת שעבר אבל מיום רביעי ששייך לשבת הבאה צריך להזהיר וזה נראה לי ברור. והנה מה שכתב ספר הגן שמגדל בשבת הבינו אחרונים דהא כמו איסור שגורם שמתחיל לגדל בשבת, ולא ידעתי טעמו באיסור גורם זה במידי דאתי ממילא גם מצינו במשנה פרק ד' דתענית מותר לגלח בחמישי אף דזה מיירי לאנשי דטרודין בערב שבת מכל מקום [אילו] היה בו צד איסור לא התירו להם אף שטרודין, מיהו בזה יש לומר כיון דמצוה עביד לא חשו לזה כדלעיל ריש סימן רמ"ח במפליג בספינה ושם פירשתי עוד בענין, לכן נראה לי הטעם כפשטיה דכיון דחוזר ומגדל בשבת אין זה תיקון כבוד שבת שהרי הקלקול חוזר בשבת וכל שכן כשנוטל ביום רביעי ועוד תשובת בית יעקב סימן מ"ח דלא ירד לזה:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] שכשנוטלים כסדרן וכו'. דקשה לעניות ולשכחה ולקבור בנים (ר' דוד אבודרהם), ור"ש לא חשש ליטול צפרניו כסדר (מטה משה), גם האר"י לא היה חושש לכך מיהו יש ליזהר לכתחילה (מגן אברהם). ובאמת מי ישמע להקל ראש בחמירא סכנתא, ומשמע בשבילי אמונה דאפילו בשני צפורנים כסדרן יש סכנתא, ובכלבו סוף סימן פ"ז דיטול תחילה יד שמאל ואחר כך ימין:

ז[עריכה]

[ז] בימין בדאג"ה וכו'. היינו כפירוש שני דר' דוד אבודרהם שהבאתי בס"ק ה', אבל לפירוש ראשון ימין אגהב"ד, וצריך עיון דבשל"ה דף קל"א לא הביא אלא פירוש ראשון דר' דוד אבודרהם ולא הזכיר מפירוש שני שהסכימו רמ"א ולבוש, וכן הב"ח סוף סימן רמ"א לא הביא אלא פירוש ראשון, וכן נראה עיקר כי כן כתב הכלבו שם ושבילי אמונה וספר מוסר וע"כ, ונראה דמכל מקום הסימן קשי"א קיים ואל"ף הוא סימן על אגודל ולא על אצבע ואולי נפל טעות באבודרהם בזה ואם כן ליכא פלוגתא כלל ומה שכתב ומצאתי סימן אחר וכו' נראה דאין חילוק בדין אלא דיש פירוש אחר דלפירוש ראשון הוי סימן בלשון בדאג"ה וכו' ולפירוש שני הוא הסימן בלשון קשי"א, אבל לדינא הכל אחד. גרסינן בפרק אלו מגלחין השורף צפרניו חסיד קוברן צדיק זורקן רשע שמא תעבור עליהם אשה ותפיל, עד כאן, וטעמא דקודם שחטא אדם הראשון היה מלבושו ציפורן וכשחטא נתפשט ממנו ולא נשאר ממנו רק צפורנים ומאחר שהאשה גרמה שנתפשט המלבוש ולכך מה שנשאר מהם יש מקום להתענש בו האשה (תולעת יעקב), ולזה היה ר"י זורקן בבית המדרש דלא שכיחי נשי וכי תאמר זימנין דמכנשי להו ושדי להו אבראי כיון דאשתני אשתני ושוב אין מזיקין (גמרא), וכתב הפרישה סימן רמ"א מכאן יש היתר להשליך הצפורנים בבית המרחץ שרוחצים שם האנשים לחוד גם יש ללמוד דאם חותך בביתו במקום שנשים שם שכיח ונפל מיד קצת צפרניו אזי יכבד אותו המקום או ינקה שם ויזיזם ממקומם ולית לן בה, עד כאן. ולעניות דעתי אפשר דדוקא כשהשליכן חוץ לחדר הוי שינוי מקום וכן משמע ברי"ף שם. ועוד כתב הפרישה שם ואין ליטול ציפורני ידיו ורגליו ביום אחד (כנסת הגדולה):

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] מצוה גם כן לגלחן וכו'. בשיירי כנסת הגדולה האריך מאוד להסתפק אם ביום חמישי או ששי ומסיק ביום ששי ואפילו בצפרא וכן כתב הב"ח וכל אחרונים, ולי נראה קצת דמצוה ביום ששי ודוקא מצפרא מנזיר דף ה' דקאמר אבשלום היה מגלח מערב שבת לערב שבת ופריך מאי איכא בינו לבין שאר אחיו ומשני אחוהי מצפרא והוא בפניא וקל להבין. כתב כנסת הגדולה אין להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת:

ט[עריכה]

[ט] בלשון רכה. דאסור לאדם שיטיל אימה יתירה בתוך ביתו שמתוך היראה מחללין השבת דלפעמים מדליקין בשבת ומבשלין ואינו יודע ולפעמים מאכילין דבר אסור מפני יראה ולפעמים משמש עם אשתו נדה כי יראה לומר שלא טבלה מפני צינה (גמרא פרק קמא דגיטין):

י[עריכה]

[י] [לבוש] בלשון ציווי הדליקו בפתח תחת הה'. דאין שייך שאלה דהא רואה שלא הודלק ואם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבית הכנסת ואינו יודע אם הודלק בית דירה שפיר יאמר הדליקו בחיריק שהוא לשון שאלה (ט"ז), אבל ראיתי טעם באבודרהם מפני דמסתמא לא הדליקו עדיין דאמרינן ובלבד שלא יקדים לכך מזכיר אותם שידליקו, אבל עשרתם ערבתם אם הקדימו הם זריזים לפיכך שואל אותם אם עשו כזריזים:

יא[עריכה]

[יא] קרוב לחשיכה וכו'. ומכל מקום צריך לומר מבעוד יום ודאי ושיהיה בו מוסף מחול על הקודש ועיין בראב"ן סימן ב':

יב[עריכה]

[יב] [לבוש] טוב וכו'. משמע דאם סומך על בני ביתו צריך לומר ערבתם אף דמותר בספק חשיכה, מכל מקום לכתחילה לא יסמוך על בין השמשות כן כתבו הב"ח וט"ז סימן, רס"א והאידנא נוהגין מערב פסח לערב פסח:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.