כף החיים/אורח חיים/ריז

כף החיים ‏ אורח חיים ריז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הנכנס לחנותו של בשם וכו'. דלריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה. ברכות נ"ג ע"א. וא"כ כשמונח בחדר ואינו בחנות אינו מברך אפילו כוונתו להריח כיון שהבשמים לא נעשו שם להריח. מ"א סק"א ולפ"ז ה"ה הנכנס לפרדס שיוצא משם ריח בשמים דאין לברך אפילו כוונתו להריח כיון שאינו עשוי שם להריח. ומ"מ נראה לי דיותר טוב ליקח בידו מן הבשמים אשר שם בחדר או בפרדס בתחלת כניסתו לשם ולברך עליהם ולכוין לפטור את הריח העולה מאליו כדי שלא להנות מן עוה"ז בלא ברכה:

ב

ב) שם מברך בורא מיני וכו'. ואין חיוב בברכה זו אלא בנכנס ונתכוון להריח אבל אם הריח אתי ממילא אין חייב דכך לי באינו מתכוין כמו בדבר שאינו עשוי להריח. ומשום הכי ניחא דלא אמר המוכר בשמים חייב לברך כל פעם שעוסק בהם אלא ודאי דפטור כיון שלא נתכוון להריח. ט"ז סק"א. ומשמע מדבריו דתרתי בעינן עשוי להריח וגם נתכוין להריח אבל מדברי הב"ח משמע כיון שעשוי להריח אף אם אינו מכוין להריח חייב לברך יעו"ש. וכ"כ א"ר אות א' נה"ש אות א' מש"ז אות א' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לכוין בדעתו שרוצה להריח ומברך:

ג

ג) שם מברך בורא מיני וכו'. ואין להקשות מסימן רט"ז סעיף יו"ד דמברך על כל מין ומין ברכה הראויה לו דהתם מביאין לפניו ג' מינין ונוטל בידיו מכל מין לברך עליו משא"כ הכא שאינו נוטל בידו שום בושם אלא מריח מן כמה מיני בשמים כאחת. פרישה שם אות כ"ד. א"ר בזה הסימן אות ב':

ד

ד) שם אבל אם היה דעתו לחזור וכו'. ודוקא שהיה דעתו לחזור לאלתר. מ"א סק"ב. מיהו עיין בט"ז סימן תרל"ט סק"ך שכתב כל שדעתו לחזור ולא אסח דעתיה אפילו שהה זמן מרובה א"צ לחזור ולברך יעו"ש. אמנם הא"ר אות ג' כתב בשם התשב"ץ וברכת אברהם דף ע"ח כדברי המ"א דבעינן לאלתר וגם לא אסח דעתיה יעו"ש. וכן דעת המש"ז אות א':

ה

ה) שם לא יברך. והא דבסימן קע"ח מודו כ"ע דבדברים שאין טעונים ברכה אחרונה אם שינה מקומו צריך לברך ואפי' היה דעתו לחזור צ"ל דשאני הכא דלבסוף הוא מריח אותם בשמים שהריח מקודם ולכן א"צ לברך דדמי ליצא ממסובתו ע"ד לחזור משא"כ באכילה דאוכל דבר אחר ולכן צריך לברך. ולפ"ז אם כשחוזר מריח בבשמים אחרים צריך לברך. ועוד י"ל דהכא אינו מחוסר מעשה אלא כשנכנס מריח ממילא ולכן מהני דעתו. מ"א סק"ג. והמאמ"ר אות א' תירץ דהכי מיירי ביוצא לפתח החנות דוקא ורואה מקומו הראשון דזה מהני כמבואר לעיל סימן קע"ח ולקמן סימן רע"ג והשיג על הדרישה שכתב דמיירי בהניח מקצת חברים דהכא לא מהני יעו"ש:

ו

ו) שם לא יברך. ואם יצא מחנותו של בשם זו ונכנס בחנות אחרת של בשם אפילו היה דעתו מתחלה ללכת ממקום למקום צריך לחזור ולברך. ברכת אברהם ח"ד סי' קי"ד. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' א"ר אות ג' א"א אות ג':

ז

ז) [סעיף ב'] אלא א"כ נעשה להריח. מאן דנקיט צרור בשמים דעבידי לרוחא והשתא לקוחים בידו להעביר ריח רע שנזדמן באקראי אין זה מברך. ברכ"י בשיו"ב:

ח

ח) שם לכבוד החיים הם עשויים. כלומר כדי שיריחו החיים. עו"ת אות ב':

ט

ט) שם של בהכ"ס. שמוליך איסטניס לבה"כ להעביר הריח. רש"י ברכות נ"ג ע"א. מ"א סק"ד. ונראה דה"ה כשעושין מוגמר לגמר בהכ"ס להעביר הריח או איזה מקום מזוהם שאין מברכין עליו אפילו קודם שגמרו בו המקום ההוא כיון שמתחלתו אינו עשוי אלא להעביר הזוהמא ולא להריח:

י

י) שם להעביר את הזוהמא. כגון לסוך בו את הידים אחר האכילה ואם שמן אפרסמון הוא מברך בורא שמן ערב. רש"י שם. והב"ד המ"א סק"ה וכתב דמסתמיות הפוסקים משמע דגם על שמן אפרסמון לא יברך יעו"ש:

יא

יא) וכתב הב"ח סימן רט"ז דמיירי בשמן העשוי מתחלה להעביר הזוהמא דכיון דלאו לריחא עבידא אין לברך עליו אבל בשמן שנעשה מתחלה להריח אעפ"י דעכשיו לפי שעה הביאוהו לסעודה לסוך בו ידיו צריך לברך עליו והכי נקטינן. אלא שכתב שמלשון הטור משמע דצריך שלא תהא ההבאה כדי לסוך בהן ידיו דאם הביאו לסוך בהן ידיו אפילו היה עשוי מתחלה להריח אין מברכין עליו יעו"ש. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אם מביאין שמן כדי לסוך את הידים שנעשה מתחלתו להריח יש להביא בשני כלים אחד כדי להריח ואחד כדי לסוך ולברך על אותו שהובא להריח ולפטור את שהובא לסוך:

יב

יב) [סעיף ג'] מוגמר שמגמרין בו את הכלים וכו'. וכן אם עושים מוגמר מבשמים לרפואה אין מברכין עליו. חס"ל אות י"ב:

יג

יג) שם אין מברכין עליו וכו'. ואפילו אם הוא מריח בע"כ א"צ לברך כיון שאין כוונתו להריח אלא לגמר הכלים. עו"ת אות ג'. ומשמע מדבריו דדוקא אם מריח בע"כ א"צ לברך אבל אם מכוין להריח מברך. מיהו בקיצור ש"ע סימן נ"ח אות י"א כתב דאעפ"י שמכוין להריח אינו מברך יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל אות א' יעו"ש:

יד

יד) שם לפי שלא נעשה להריח וכו'. ואם נעשה להריח ולגמר נראה דיש לברך עליו כמ"ש לעיל סימן רט"ז סעי' ב' לענין פרי דאם נטלו לאכלו ולהריח בו מברך יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ה':

טו

טו) שם וכן המריח בכלים וכו'. זהו דעת הרמב"ם והטור חולק וס"ל דיש לברך אבל הב"ח כתב דלא ק"ל בהא כהטור אלא כהרמב"ם יעו"ש. וכן דעת הט"ז סק"ב. וכ"כ האחרונים. וכתב שם הט"ז דמה שיש קצת בעלי בתים כשאין להם בשמים להבדלה רק הכלי שדיכין בו בשמים שיש לו ריח ומברכין עליו הם עושין ברכה לבטלה לכל הדיעות ואפילו לדעת הטור יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ לעיל סי' רט"ז אות ה"ן:

טז

טז) [סעיף ד'] בשמים של ערוה וכו'. אפשר דדוקא של ערוה אבל של פנויה מברכין. מ"א סק"ו אבל המו"ק תמה על המ"א דשרי בפנויה והסכים להחמיר יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ז' ברכ"י אות ב' מחב"ר אות א' מאמ"ר אות ב' שע"ת אות ה':

יז

טוב) יש מי שכתב דאסור להריח אף בבשמים של אשתו נדה דהגם דעל יחוד אשתו נדה לא גזרו והתורה העידה סוגה בשושנים וכו' מ"מ יש להתרחק דלבו גס בה ושמא יבא לידי קירוב. ונראין דבריו. וסימן לדבר סוגה בשושנים דצריך סייג גם בשושנים דייקא. ברכ"י אות ג' שע"ת שם. ולפ"ז בבשמים של בתו מותר להריח כיון דליכא איסור יחוד וגם אין לבו גס בה ומ"מ יש להחמיר דיש להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:

יח

חי) שם תלוי בצוארה וכו'. ואפילו אם הסירה משם ומונח אסור לברך עליהם דהא עשויים לדבר ערוה. ותו דעי"ז יבוא לידי הרהור ביודעה ומכירה. ט"ז סק"ג. מיהו בשכנה"ג הגב"י אות ג' כתב דאם בלא הגעת עצמו אל האשה הבשמים נתנו ריח מברך על הריח יעו"ש משמע דכ"ש דאם הסירה ומונח דמותר לברך. אבל הברכ"י אות ד' כתב הגם דשכנה"ג מקל בזה יש להחמיר כהט"ז. וכן המאמ"ר אות ג' הרבה להשיג על השכנה"ג יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים להחמיר כדעת הט"ז. סו"ב אות ד' שע"ת אות ו' ח"א כלל ס"א אות י"ד:

יט

יט) וכן יש ליזהר מלשאוף טובא"ק מכלי המיוחד לאשה שנושאה אצלה עם עשב הטוב"ק וכן בדי בשמים קשורים זה בזה מיוחדים להריח אם מיוחד לאשה דינו כך מחה"ש סק"ו:

כ

כ) [סעיף ה'] לפי שאסור להריח בהם. כלומר כיון שעושה איסור אינו מברך עו"ת אות ד':

כא

כא) [סעיף ו'] מסיבה של עכו"ם וכו'. לאכילה לסעודה רש"י ברכות נ"ב ע"ב:

כב

כב) שם אין מברכין וכו'. ודוקא במסיבה אסור אבל שלא במסיבה שרי. מ"א סק"ז. וכ"כ הט"ז סימן רצ"ז סק"ג יעו"ש:

כג

כג) [סעיף ז'] אינו מברך. דמסתמא הם ממסיבה שדרך להריח למרחוק. מ"א שם:

כד

כד) שם ואם רוב ישראל מברך. והברכה ודאי על מה שיריח עוד ברצונו ויהנה מזה דעל מה שהריח כבר אין לברך ואם לא נתכוון להנות בריח א"צ לברך. ט"ז סק"ד. ועיין לעיל אות ב' שכתבנו די"א דכל שהוא עשוי להריח אף אם מכוין להריח צריך לברך יעו"ש ודוק:

כה

כה) [סעיף ח'] הולכין אחר הרוב דין זה אפילו בבשמים של ע"א דבריח אזלינן בתר רובא הרב שושנים לדוד פ"ח דברכות. ברכ"י אות ה' מאמ"ר אות ד':

כו

כו) שם אחר הרוב וה"ה אחר הקרוב. צדה לדרך דף ס"א. א"ר אות ט':

כז

כז) שם אחר הרוב ואם הוא מחצה על מחצה עיין א"ר שם שהביא פלוגהא בזה יעו"ש וע"כ יש להחמיר משום ספק ברכות ובעינן דוקא רוב כלשון הרמב"ם והטור והש"ע והלבוש:

כח

כח) שם אחר הרוב. ועל שמן ורד שקורין יו"ל ייאג"י שהוא מן שושנה אדומה אף שמערבין בתוכו שמנים אחרים לפי שדמיו יקרים עכ"ז מברכין עליו ברכתו הראויה לו דמפני חשיבותו כל המעורב בתוכו בטל כנגדו והיו כלא היו כאשר ריחו מוכיח עליו. יפ"ל אות א' ונראה דעכ"פ בעינן נמי רובו וגם ריחו אבל אם נשתנה ריחו אפילו במיעוט אין לברך עליו ברכתו אלא בורא מיני בשמים. ועיין לעיל סימן ר"ב אות כ"א ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---