אליה רבה/אורח חיים/ריז

אליה רבה ‏ אורח חיים ריז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] לחנותו וכו'. שקורין בלשון אשכנז אפטיק, ארחות חיים. כתב עולת תמיד קשה דלעיל סימן רט"ז סעיף ב' בנטל פרי לאכלו ולא נתכוין להריח אף שמעלה ריח אינו מברך, והא הכא גם כן הנכנס אינו מכוין להריח, ויש לומר דמיירי כשנכנס ומכוין להריח אבל כשנכנס לשאר צרכים אף שמריח אין חייב לברך כיון שאין כוונתו להריח וצריך עיון לדינא, עד כאן לשונו. ותמיהני איך לא ראה דברי הב"ח בסימן זה שמקשה זה ומתרץ דשאני הכא כיון שהבושם נתכוין שיריחו בו הנכנסים הוה ליה נעשה להריח משום אדם בעולם היינו לריחא עבידא, עד כאן לשונו, ואם כן משמע דאף הנכנס לצרכיו חייב לברך. גם בלאו הכי לא קשה מידי מנטל פרי לאוכלו לפי מה שכתב הלבוש שם טעמא דברכת אכילה שהוא העיקר פוטר הטפל מיהו לעיל תמהתי על הלבוש. שוב נדפס ספר ט"ז וכתב בפשיטות דאפילו לא נתכוין להריח (אינו) מברך וכן כתב בסימן זה ולא הזכיר מדברי הב"ח הנזכר לעיל:

ב

[ב] מברך בורא וכו'. ואין להקשות מסימן רט"ז סעיף י' דמברך על כל מין ומין ברכה הראויה לה דהתם מביאין לפניו שלושה מינים ונוטל בידו מכל מין לברך עליו, מה שאין כן הכא שאינו נוטל בידו שום בושם אלא מריח מן כמה מינים בשמים כאחת, וכן כתב הפרישה שם, ובסימן זה כתב זה לשונו שאני הכא כיון שאין מביאין לפניו כל מין ומין אלא שהריח באה מכל מיני בשמים יותר, עד כאן לשונו. ועיין לעיל סימן רט"ז ס"ק ט"ז:

ג

[ג] דעתו לחזור וכו'. והא דלעיל סימן ח' בפשט טליתו ודעתו לחזור דצריך לברך, תירץ הפרישה דאפשר דשאני התם דהמעשה שעשה בהסרת הטלית חשוב סילוק, גם צריכין לחלק בין הא לסימן קע"ח בהיסח הדעת עיין שם. כתב מגן אברהם ונראה לי דוקא שהיה דעתו לחזור לאלתר, עד כאן. ואני מצאתי בספר ברכת אברהם דף ע"ח זה לשונו, יש לפרש בלתי איחור ובלתי היסח הדעת בנתיים, עד כאן לשונו. וכן מצאתי להדיא בתשב"ץ דף כ"ט זה לשונו, נראה דאין דעתו לחזור מיד מיירי אבל אם דעתו לחזור מיד לא אסח דעתיה, עד כאן. עוד כתב בספר ברכת אברהם שם דאם הלך לחנות של בושם אחרת אפילו לא אסח דעתיה צריך לברך ברכה אחרת, ועיין לעיל סימן קע"ח:

ד

[ד] העשוי להעביר וכו'. עיין לעיל סימן רט"ז ס"ק י"ח:

ה

[ה] שלא נעשה וכו'. יש להסתפק אם עושה נמי להריח אי דמי לנוטל פירות לאכול ולהריח בו דצריך לברך כדלעיל סימן רט"ז סעיף ב', וכן בהרא"ש פרק אלו דברים ואבודרהם משמע לי דחד דינא אית להו עיין שם ודו"ק, והא דלעיל באתרוג ופת נראה דלא שייך בהם נעשה להריח:

ו

[ו] וכן המריח וכו'. והא דלעיל סימן רט"ז סעיף ז' בשמן שסננו דיש אומרים שמברכין עליו שם פירשתי:

ז

[ז] של ערוה וכו'. לשון הרמב"ם פרק ט' של ערוה מן העריות, אבל לשון הסמ"ג וסמ"ק של נשים האסורות משמע אף שאינה ערוה, ואולי אפילו פנויות, מדמייתי באבודרהם ראיה מעובדא דסוף פרק בן סורר ומורה ושם בפנויות מיירי ודוחק לחלק, ומגן אברהם מתיר בפנויות ולא הרגיש בזה:

ח

[ח] תלוי בצווארה וכו'. ונראה לי דאפילו הסירה משם ומונח דעל ידי זה יבוא לידי הרהור ביודעה ומכירה, ט"ז, אבל שיירי כנסת הגדולה כתב דאם בלא הגעת עצמו אל האשה הבשמים נתנו ריח מברך על הריח, עד כאן, משמע מכל שכן בזה דמונחים, וצריך עיון. ועיין סימן של"ו ס"ק ו':

ט

[ט] הרוב וכו'. כתב בספר צדה לדרך דף ס"א זה לשונו, וכן אחר הקרוב, עד כאן. כתב מלבושי יום טוב על מה שכתב הלבוש והולכין אחר הרוב זה לשונו, ולי נראה דהוא הדין מחצה על מחצה כמו באור הבדלה סימן רצ"ח סעיף ד', ויש לחלק דהכא דאיכא חשש כותים יש להחמיר, עד כאן, וכן כתב מעדני מלך דף ס"ז. וצריך עיון דבסעיף ו' ולקמן אסור נמי בנר משום חשש כותים ואפשר דשאני בבשמים דסבירא ליה דאסור אפילו שלא במסיבה, מיהו לקמן סימן רצ"ז ס"ק ד' יתבאר דאסור ללבוש הכי, ועוד הא בבית יוסף סימן רצ"ח הבין דנר ובשמים שוין הן לענין חשש כותים. גם תימא דאישתמטתיה מה שמצאתי להדיא ברוקח סימן שמ"ב, ובספר זכרון להגאון מהר"מ הכהן פרק ערבי פסחים דמחצה על מחצה מברך. אך צריך עיון שראיתי בבעל הלכות גדולות דף ח' שפסק דאף בידוע שהוא מבית ישראל אינו מברך משום דבנות ישראל מיעוטן מקטירים לכשפים ומיעוטן לגמר את הכלים הוי רובא דלא עביד לריחא, וצריך לומר שפסק כר' יוסי בפרק אלו דברים דף נ"ג ע"א שאמר אפילו רוב ישראל אינו מברך, ופירש רוב ישראל לאו דוקא דהוא הדין בכולם ישראל דזיל בתר טעמא, אלא איידי דאמר תנא קמא רוב ישראל מברך קאמר ר' יוסי נמי רוב ישראל, ואם כן תימא על בית יוסף ופוסקים שפסק כתנא קמא ולא הזכירו דברי בעל הלכות גדולות, ואולי סבירא ליה דהאידנא לא חשידא בנות ישראל שמקטירות בכשפים. ואגב דאתא לידן אעורר קושיא מאי פריך הש"ס שם אטו כולהו לכשפים מקטרי, דילמא ר' יוסי דוקא ברוב ישראל קאמר, ואם כן איכא תרי מיעוטא חדא מיעוטא דכותים הוא משום לא ידבק בידך מאומה דאף דעביד להריח, וטעמא דמיעוט מקטיר לכשפים הוא משום דלא עביד להריח, ואם כן כיון שכל אחד הוא מטעם אחר כל אחד בטל ברוב. ועוד יש לומר דהכא פריך דלמה קאמר טעם דכשפים וחושד ישראל בדבר איסור ולא קאמר טעמא לגמור הכלים, אלא צריך לומר דעדיפא לומר משום כשפים דאפילו בעיר שכולה ישראל אין מברך משום דכולהו מקטיר לכן פריך אטו כולהו מקטיר ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.