כף החיים/אורח חיים/קכו

כף החיים ‏ אורח חיים קכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ש"ץ שטעה ודילג וכו'. אבל אם הזיד ודילג אפילו בשאר ברכות מסלקין מיד, כ"מ בב"ח, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז או' א' מ"ב או' א':

ב

ב) שם וכשמזכירין אותו יודע לחזור וכו'. כלומר אין מעלין אותו מיד אלא שוהין עד שיזכירו אותו ואם נזכר ויודע לחזור למקומו גומר התפלה אבל אם לא נזכר אף לאחר שמזכירין אותו יעבור אחר תחתיו דמה לנו לעשות כיון שמזכירין אותו ולא נזכר ואפי' לא טעה אלא באחד משאר כל הברכות אבל בטעה בברכת ולמלשינים אין שוהין עמו להזכירו אלא מסלקין אותו מיד דחיישינן שמא אפיקורוס היא, ב"ח וכ"כ המ"א סק"ב. א"ר או' א' מאמ"ר או' ב':

ג

ג) שם אבל אם דילג ברכת המלשינים וכו'. כתב הטור בשם הירושלמי ש"ץ שדלג ב' או ג' ברכות אין מסלקין אותו חוץ ממי שלא אמר תחיית המתים שמא כופר הוא בתחיית המתים, ומכניע זדים שמא אפיקורוס הוא, ובונה ירושלים שמא אינו מאמין בביאת המשיח, ואני אומר אפיקורוס הוא ע"כ מיהו הב"י תמה על הטור שהביא הירושלמי הנז' וכתיב מאחר שהוא חולק על תלמוד שלנו דסתם ואמר טעה בכל הברכות כולם אין מעלין אותו חוץ מברכת ולמלשינים וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולא הזכירו הירושלמי הזה כלל יעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ב' דלא ק"ל בהא כהירושלמי ומאי דתריץ יתיב הט"ז לא שמיע לי עכ"ד, וכ"כ המאמ"ר או' א' דדברי הט"ז אין להם טעם וגם על תירוץ הב"ת כתב דאינו נראה יעו"ש מיהו מ"ש הדרישה או' א' דהטור הביאו לומר דל"ד ברכה א' אלא אפי' דלג ב' או ג' דבזה לא פליג תלמוד שלנו יעו"ש הביאו המאמ"ר שם וכתב דכ"כ ג"כ ויגש יהודה ונכון הוא אבל על תירוץ אחר שכתב הדרישה כתב דלא יכול לעמוד על כוונתו ואין ספק שיש בו כמה טעיות יעו"ש:

ג) ודע דמוכח לכו"ע דאם אנו יודעים שהוא כופר בתחיית המתים או אינו מאמין בגאולה העתידה וכ"ש אם אינו מאמין בתורה מן השמים או בגמול ועונש לכו"ע אפיקורוס גמור הוא ואסור להניחו להיות ש"ץ ואם עמד בחזקה אין עונין אמן אחריו ישי"ע, מ"ב אות ב':

ד

ד) שם מסלקין אותו מיד וכו'. כתב ב"י דמשמע מדברי הר' יונה שאם טעה בברכת ולמלשינים מסלקין אותו מש"ץ יעו"ש וכ"כ הב"ח אבל הפרישה או' ב' כתב מסלקין אותו לעת עתה זמן מה שמא אפיקרסות נזרקה בו אבל אין מעבירין אותו לגמרי וכן דעת הרמב"ם בפ' ט"ו מה"ת ודלא כהר"י עכ"ד, וכ"כ הפר"ח או' א' דלא מסלקינן ליה אלא באותה תפלה דוקא כיון דאינו אלא חששא בעלמא ולא לגמרי ודלא כהר"י יעו"ש, וכ"כ המ"א סק"ב דאין מסלקין אותו מש"ץ משום פ"א ובפרט בזה"ז עיין ביו"ד סס"י י"ב וכ"כ א"ר או' א' ברכ"י או' א' וכתב וכן עיקר מאמ"ר או' ב' ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' ג"ן סעי' ח"י ואם עשה כן ג"פ י"ל דמסלקין אותו לגמרי, א"א או' ב':

ה

ה) שם ואם התחיל בה וכו'. ואם דלג ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו בפו' שמסלקין אותו וגם אין לנו ראיה, משפט צדק ח"ב סי' ט' כנה"ג בהגה"ט עו"ת או' א' מ"א סק"א (והציון של מ"א ט"ס) ר"ז שם. א"א או' א':

ו

ו) ש"ץ שאומר ברכת המינין למלשינים במקום לכופרים לא טוב עשה בימיו ויאמר לכופרים ואם אחר התראה אינו אומר לכופרים נסתפק הרב משפט צדק שם אם מסלקין אותו כנה"ג שם. מ"א שם והר"ז שם כתב שאין מסלקין אותו מפני שיש מקומות שאומרים לכתחלה ולמלשינים, והוא ממ"ש המ"א שם שבני רומנים אומרים ולמלשינים יעו"ש, ועיין בשער הכוונות דף ל"ו ע"ג ודף צ"ז ע"ב דמשמע דהתחלת הברכה היא למינים וכו' ועכשיו המנהג לומר שניהם למינים ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' ועיין לעיל סי' קי"ח או' ה':

ז

ז) [סעיף ב'] ש"ץ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו, פי' שנבהל ואפי' מזכירין אותו אינו נזכר כמ"ש לעיל או' ב':

ח

ח) שם ש"ץ שטעה וכו' יעמוד אחר וכו'. ואותו אחר שמעמידין תחתיו לא יסרב כמ"ש לעיל סי' נ"ג סעי' י"ז. והטעם כתב הטור בזה הסי' מפני שהוא באמצע התפלה, וכ"כ הלבוש הטעם מפני שהוא באמצע התפלה לא יסרב שלא יפסיק בתוך התפלה:

ט

ט) שם. יעמוד אחר וכו'. משמע מדברי ב"י דאם נמצא מי שכיון לכל התפלה עם הש"ץ הוא ירד ויגמור התפלה ואם לא נמצא מי שכיון לכל התפלה ירד אחר שלא כיון ואפ"ה לא יתחיל אלא מתחלת הברכה שטעה בה הש"ץ. ד"מ או' א' עט"ז. א"ר או' ג' מ"ב או' ח':

י

י) שם. ומתחיל מתחלת הברכה וכו'. ואעפ"י שלא טעה אלא לבסוף שקריאת אותה הברכה כמאן דליתא דמי, א"ר שם:

יא

יא) שם. ומתחיל מתחלת הברכה וכו'. ש"ץ שנשתתק בסליחת מוסף יוה"כ והועמד אחר תחתיו והתחיל במקום שנשתתק ולא מראש אתה בחרתנו כתב בתשו' ח"ס סי' כ"א דכדין עשו דכיון שעדיין לפני השני לומר בסוף סליחות מחול לעונותיני אין קפידא אם קיצר באמצעית יעו"ש. והביאו פ"ת ופת"ע או' ח' מיהו הח"א כלל כ"ט או' ו' כתב דצריך לחזור לאתה בחרתנו רק שלא יחזור לומר פיוטים יעו"ש, וע"כ לכתחלה צריך לחזור לאתה בחרתנו ובדיעבד אם התחיל ממקום שפסק הראשון יצא, וכ"כ מ"ב או' יו"ד יעו"ש:

יב

יב) שם. ואם היה בג"א וכו'. מיהו בהגרע"א כתב דאירע בפוזנא ביוה"כ בתפלת שחרית בפייט של סדר קדושה אחזתו חולשא להחזן והיה צריך אחר לירד לפני התיבה והורה שהאחר שלא כיון להש"ץ יחזור לראש התפלה בלא אמירת פייט, יעו"ש והביאו מ"ב או' י"א פת"ע שם. ומשמע מדברי הגרע"א הנז' דאם זה העומד תחתיו כיון לתפלת הש"ץ ולא שח בנתיים א"צ לחזור בנשתתק בפייט של קדושה כ"א למקום שפסק הראשון וכן הדין בג' אחרונות אם טעה או נשתתק בברכה ג' א"צ לחזור כ"א לאותה ברכה אם העומד תחתיו כיון לתפלת ש"ץ ואפי' אם לא כיון רק מתחלת רצה מצדד שם דדי יעו"ש. וכ"כ ב"ה, ועיין בחשו' בית יהודה ח"ב סי' ת"ן ומ"ש עליו הער"ה או' ב':

יג

יג) ש"ץ כהן שהיה עומד ומתפלל י"ח בקול רם ונשמע שיש מת בבית הנוגע לבהכ"נ כתב בא"ר או' ג' דאין לומר לו עד שיסיים התפלה מפני שטמאה זו אינה אלא מדרבנן כדאיתא ביו"ד הי' שע"ב. מיהו הח"א כלל כ"ט או' ז' כתב דלכאורה כן נראה מדברי הש"כ שם אבל המ"א סי' שמ"ג סק"ב השיג ע"ז וכתב דאם יש חור טפח לכ"ע הוי דאורייתא יעו"ש וע"כ כתב הח"א שם דאם אפשר לסתום הפתחים וחלונות של בהכ"נ או של בית שהמת שם ואעפ"י שיש עוד טמא הדרבנן א"צ להודיע להש"ץ עד שיגמור תפלתו אבל אם א"א לזהר בזה צריך לצאת אפי' באמצע תפלה עכ"ד והער"ה בסי' קכ"ח אות ב' כתב דאפי' בטמאה דאורייתא א"צ להודיעו יעו"ש, ועוד עיין בש"ץ דף קי"א ע"ג ודף ק"מ עד דף קמ"ב מה שהאריך בזה וסיים דאם היא טמאה דרבנן יכול הכהן להתעכב בבהכ"נ יעו"ש ועוד עיין בהראב"ד על הרמב"ם בפ"ה מנזירות הל' י"ז על מ"ש הרמב"ם בד"א וכו' ומ"ש עליו הכ"מ שם יעו"ש וע"כ נ"ל דאם היא לכ"ע טמאה דרבנן כגון שלא יש חלון מבית המת לבהכ"נ שיש בו טפח או שיכולין לסתמו ויש שם כהן שמתפלל לחש או חזרה אז סותמין החלון וגם הפתחים ואין לומר לו עד שיסיים התפלת י"ח ויצא אבל אם הוא בענין שאין יכולין לסתמו אם מתפלל לחש אומרים לו ויצא ולא יפסיק בדיבור אלא תכף הילך למקום אחר וישלים תפלתו כיון שיש אומרים דהליכה לצורך לא חשיבא הפסק כמ"ש בסי' ק"ד ובדברינו לשם אות כ"א אבל אם הוא מתפלל בקול רם דאם יפסיק תהיה ברכותיו למפרע לבטלה נראה דאין להגיד לו עד שיגמור תפלתו בקול רם כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא וברכות לבטלה יש בהם איסור לאו דלא תשא שב וא"ת עדיף ואין להגיד לו, ואם אירע שהגידו לו צריך לצאת משם והשני מתחיל מתחלת הברכה כמ"ש המש"ז אות ג' ועיין לקמן סי' קכ"ח אות י"א:

יד

יד) [סעיף ג'] כל מקום שהיחיד חוזר וכו'. פי' כל מקום שאם טעה בו יחיד ולא אמרו חוזר גם הש"ץ חוזר, כגון שטעה ודלג ברכה אחת או שאלת מטר וכל כיוצא בו פרישה או' ו' מש"ז או' ג' וכ"כ המאמ"ר או' ד' מסברה דנפשיה ולא זכר שכ"כ הפרישה בהדיא:

טו

טו) שם, כל מקום שיחיד חוזר וכו'. פי' הגאונים שש"ץ ששכח ולא אמר ברכת כהנים בתפלה אם לא סיים הברכה חוזר וסודרה ואם השלים את הברכה אינו חוזר ואף בזמן שיש שם נשיאת פנים, מאירי פ' הקורא עומד, ער"ה הי' קכ"ז או' א' וכ"כ בארות המים חא"ח סי' ד' והביאו י"א במ"ב סי' קכ"ז בהגה"ט אות א' זכ"ל אות ת' בי"ע אות ג':

טז

טז) שם, מפני טורח הצבור וכו'. אבל יחיד מחזירין אותו בין שהיה מתפלל בביתו יחידי בין שהיה מתפלל עם הצבור, ב"י בשם הר' יונה והרשב"א, לבוש ואם יוכל לכוין בתפלת חזרת הש"ץ ולהפטר עיין לעיל סי' קכ"ד סעי' יו"ד ובדברינו לשם אות ו"ן בס"ד ומ"ש הרמ"ע סי' כ"ה דיחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף דא"צ שוב להתפלל שחרית והביאו מ"א סק"ג כבר כתבנו לעיל סי' ק"ח אות ט"ו דאין כן הסכמת הפו' אלא יתפלל מנחה שתים יעו"ש:

יז

טוב) שם, שהרי תפלת המוספין לפניו וכו'. ואם לא הזכיר בתפלת המוספין חוזר ולא סמכינן על מה שהזכיר בשחרית דדוקא אתפלה שעדיין לפניו סמכינן ולא על התפלה שהזכיר בה כבר, וכן לא סמכינן נמי על מה שיכול לומר במנחה כי דוקא בשחרית ומוסף שרגילים להתפלל כאחד הוא דסמכינן מתפלה לתפלה אבל לא מתפלת מוסף לתפלת מנחה, טור וב"י בשם הרא"ש, לבוש. ואפי' איחרו הקהל מוסף עד אחר שבע ומתפללין ביחד זא"ז אפ"ה אין סומך ממוסף אמנחה א"א אות ד':

יח

חי) שם, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה וכו'. כתב הכלבו בסי' מ"ג על יעלה ויבא דהאדנא שכל אחד מתפלל לעצמו אם ש"ץ אמרו בלחש א"צ לחזור כלל לא לראש ולא לעבודה, שאינו חוזר ומתפלל בקול רם אלא משום קדושה וכ"נ ממשיב הרוח ומהשאלה ע"כ, והביאו ב"י וכתב עליו דאינם דברים של טעם דהא ודאי משמע שגם בזמן חכמי התלמוד היו מתפללים בלחש ואח"כ חוזר ש"ץ ומתפלל בקיל רם, ומבואר בדברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך שאעפ"י שאמרו בלחש אם טעה כשחוזר התפלה בקול רם צריך לחזור וכ"נ דעת הפוסקים עכ"ל וכ"מ ממ"ש לעיל סי' קכ"ד אות ב' בשם האר"י ז"ל דלחש וחזרה תרווייהו צריכי ולא משום קדושה לבד אלא כל החזרה היא תיבה יעו"ש וע"כ אין להקל בתפלת החזרה אם לא הזכיר יעלה ויבא ואפי' אם הזכיר בלחש אלא דוקא בהשלים תפלתו וכדברי מרן ז"ל:

יט

יט) שם הגה, י"א דאם טעה בשחרית של שבת ויו"ט וכו'. וכ"פ הב"ח, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' א"ר אות ד' וכן דעת הפרמ"ג במש"ז אות ג' ובא"א אות ד' ר"ז אות ג' ח"א כלל כ"ט אות ג' אמנם מרן ז"ל בב"י פסק דדוקא בשחרית של ר"ח אם לא הזכיר ש"ץ יעלה ויבא והשלים תפלתו הוא דאינו חוזר אבל בשחרית של שבת ויו"ט אם לא הזכיר תפלת שבת ויו"ט אפי' השלים תפלתו צריך לחזור, וכ"פ הפר"ח אות ג' וכ"נ דעת המאמ"ר אות ז' וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל בסי' קכ"ד או' ב' דלחש וחזרה תרווייהו איתנהו בחיובא וא"כ אם לא הזכיר הש"ץ תפלת שבת בשבתו ותפלת יו"ט בטובו הרי לא נעשה התיקון כהלכתו וצריך לחזור, ותפלת שחרית ר"ח שאני דאותה תפלה שייכה לאותה בחי' אלא רק שחסר יעלה ויבא וע"כ אמרנו שאם השלים הש"ץ תפלתו יש לסמוך אמקילין מפני טורח צבור אבל אם לא השלים צריך לחזור כדי שיהיה התיקון בשנימות כנז' באות הקודם, ועוד עיין בדברינו לסי' כ"ה אות ע"ה:

כ

ך) ואם חל ר"ח בשבת ושכח הש"ץ יעלה ויבא בשחרית דינו כבחול ואין מחזירין אותו דלא פלוג, לבוש שכנה"ג בהגב"י אות ג' א"א אות ד':

כא

כא) ואם שכח יעלה ויבא בחוה"מ דינו כמו בר"ח, פר"ח אות ג' א"א שם, בי"ע בדיני קדושה ומודים או' ך' קיצור ש"ע סי' ך' או' יו"ד, והגם דהמאמ"ר שם כתב דמסתמיות דברי מרן ז"ל משמע דר"ח דוקא כיון דהכי הסכימו האחרונים דחוה"מ דינו כר"ח וטעמא דמסתבר הוא הכי נקטינן, ועוד דגם מדברי מרן אין הכרע די"ל ר"ח והדומה לו:

כב

כב) ואם טעה ש"ץ במקום שמחזירין אותו ולא נזכרו עד אחר שנתפזרו איש לדרכו כתב הלק"ט ח"ב סי' קכ"ג דכיון דהוי טרחא יתירא אמרינן בכה"ג הרי תפלת מנחה לפניו שישלם כי היכי דאמרינן היכא דטעם ר"ח בשחרית שהרי תפלת המוספין לפניו יעו"ש, והוא תימה שהרי לא אמרינן תפלת מוספין לפניו אלא דוקא בשכח ר"ח אבל בשאר טעיות צריך לחזור כמש"ל אות י"ד ועוד דלסברת מרן ודעמיה לא מהני מנחה לתשלומין כמש"ל אות טוב ועוד דלפי דברי האר"י ז"ל החזרה היא חובה ומעלתה גבוהא יותר מן הלחש כמש"ל סי' קכ"ד אות ב' וע"כ נ"ל דאם אפשר יתקבצו ויאמרו חזרה פ"ב:

כג

כג) [סעיף ד'] אם טעה ש"ץ וכו' אינו חוזר וכו'. ואפי' לא עקר אינו חוזר. מש"ז או' ג' ועיין באו' שאח"ז:

כד

כד) שם אלא סומך על התפלה וכו'. ואם טעה במעריב חוזר שאין לו על מה לסמוך, ומיהו בשבת יסמוך על ברכת מעין שבע דלא גרע מיחיד שסומך עליו כבסוף סי' רס"ח, מש"ז שם מ"ב אות ט"ז, ומ"ש התו"ח אות ז' דאין הדין הזה רק בהזכרת יעלה ויבא וכו' הוא מן התימה שהרי דין זה הוא מהרמב"ם פ"י מה"ת ושם סתמא קאמר דמשמע בכל התפילות, מיהו בעיקר דין זה דהטועה במעריב של שבת יסמוך על ברכה דמעין שבע לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דף ס"ד ע"ב ודף ע' ע"ב ד"ה והנה שכתב דתפלת לחש דמעריב של שבת קיא בבחי' הנה"י וברכת מעין שבע היא בבחי' החג"ת וידוע ליח"ן נראה דלא אריך למעבד הכי כיון דזו בחי' אחת וזו בחי' אחרת ועוד דלפי דברי האר"י ז"ל תרווייהו צריכי כמו לחש וחזרה וע"כ נ"ל דהיותר טוב שלא לסמוך על ברכת מעין שבע אלא יחזור ויתפלל ז' ובפרט דלא יש איסור בזה אם יחזור ויתפלל דאף לדברי הפשטנים לא אמרו אלא דיוכל לצאת בברכת מעין ז' וע"כ היותר נכון לחזור ולהתפלל כדי לצאת אליבא דכ"ע, וגם בדין דסעיף זה נ"ל דהיותר נכון לחזור ולהתפלל כיון דלפי דברי האר"י ז"ל לחש וחזרה תרווייהו צריכי וגם כתבנו לעיל בסי' קכ"ד אות ח' דאין להתפלל חזרה בלא לחש וא"כ אם הלחש היא תפלה שאינה ראויה כיצד יתפלל חזרה ואם בשביל טורח צבור ירמוז לאחר לומר חזרה והוא יתקן תפלתו, אך אם לא הזכיר ר"ח והשלים תפלתו אפשר להקל בזה ולסמוך על מה שמתפלל בקול רם וכמ"ש לעיל דאם השלים החזרה יסמוך על תפלת המוספין ודו"ק:

כה

כה) שם והוא שלא טעה בג' ראשונות וכו'. מיהו הפר"ח אות ד' כתב דאין חילוק בין ג"ר לשאר ברכות ובכולהו יש לסמוך על תפלתו בקול רם וכן הוא דעת הטור כמ"ש א"ר אות ה' וכ"כ הלק"ט ח"ב סי' קכ"ד וכתב שם הלק"ט דאפשר כוונת הרמב"ם שטעה בג"ר ונזכר מיד דברי חזרת ג' ברכות דבר מועט הוא וליכא טרחא יעו"ש והלבוש כתב הא דחוזר בטעה בג"ר היינו דוקא כשנזכר קודם שהשלים תפלתו שאין בחזרתו טורח צבור כ"כ אבל אם לא נזכר עד שהשלים תפלתו גם בג"ר לא יחזור מפני טורח צבור ויסמוך על מה שיתפלל בקול רם עכ"ל, ועיין בל"ח פ' תפה"ש אות ע"ה מה שהקשה על חילוק זה של הלבוש אבל המ"א סק"ה הסכים לדברי הלבוש והביאו י"א בהגב"י סו"ב אות א' ר"ז אות ד' ח"א כלל כ"ט אות ד' וכתב שם הח"א דהסומך על הטור אפי' בג"ר ואינו חוזר לא הפסיד עכ"ד, נמצא דד' מחלוקות בדבר דלדעת הטור ודעמיה אפי' טעה בג"ר אינו חוזר ולדעת הקל"ט אם טעה בג"ר ונזכר מיד דוקא תוזר ולדעת הלבוש כ"ז שלא השלים תפלתו אם טעה בג"ר חוזר ומדברי הש"ע משמע דאפי' אם השלים תפלתו אם טעה בג"ר חוזר וכבר כתבנו באות הקודם דהיוחר נכון דבכל מקום שטעה חוזר חוץ מאם לא הזכיר ר"ח דא"צ לחזור יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---