מראי מקומות/אורח חיים/צח

מראי מקומות אורח חיים צח

נישוק אדם בביהכנ"ס

כתב הרמ"א בסעיף א, שאסור לאדם לנשק בניו הקטנים בביהכנ"ס כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום, ע"כ, וטעם זה לא שייך אלא בנשיקה שהיא מאהבה אמיתית כגון בניו הקטנים, אבל כשמנשק לחבירו לחבירות בעלמא לית ביה חששא, וכ"ש שמנשק יד רבו דשרי דהיינו אהבת המקום.

בזמנינו אין אנו נזהרים להתפלל דוקא כשיש לנו כוונה

כ"כ הטוש"ע והב"י בסעיף ב, בשם התוס' ומהר"ם מרוטנבורג, ויש להוסיף דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' פט, הביאו מהר"י אלברגלוני בשם רבוותא דהא דאין מתפללים כשאין צלילות הדעת ה"מ בדורות הראשונים דהוו מכווני טובא אבל האידנא לא, ע"כ, (ותשובה זו אינה מהגאונים מדהוזכר בה הר"י אלברגלוני).

מי שאין דעתו מיושבת עליו בזמן הזה האם יתפלל

הטור והב"י בסעיף ב, הביאו דבזמן הזה דאין מכוונים כל כך יתפלל, ויש להוסיף דכ"כ האשכול ד"ה ושכור (יד:), בשם רבואתא.

תפילה שאינה דרך תחנונים

כתב הביאור הלכה בסעיף ג, שיש הסוברים שמי שלא התפלל דרך תחנונים צריך לחזור ולהתפלל, והם הב"ח והאליה רבה וכן מוכח מהבית יוסף, ע"כ, ואינו מדוקדק דלשון הב"י שכתב אינו תפילה, הוא המשך דברי רבינו יונה, ועוד שאף לשון הרא"ש משמע הכי שכתב שאם התפלל בלשון תחנונים תפילתו תפילה, ע"כ, משמע הא לאו הכי לא הוי תפילתו תפילה, וכ"כ האשכול בליקוטי הל' תפילה ד"ה והעושה (לג:), דמי שתפילתו דומה עליו כמשאוי או שאינו אומרה בלשון תחנונים אין תפילתו תפילה, ע"כ, והכי נקטינן.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף