כסף משנה/רוצח/יא

כסף משנה ‏ רוצח יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מ"ע לעשות אדם מעקה לגגו וכו'. ומ"ש והוא שיהיה בית דירה אבל בית האוצרות וכו'. יש לתמוה על זה דהא תניא בסיפרי אין לי אלא בית מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת"ל לא תשים דמים בביתך יכול אף בונה בית שער אכסדרא ומרפסת ת"ל בית בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה וכן כתבה ספר מצות גדול הרי דבית הבקר ובית האוצרות חייב והיאך פטר רבינו. ואפשר שטעמו משום דבפ"ק דיומא (דף י"א) לענין מזוזה אמרינן דהני תנאי היא ותנא בסיפרי סבר כמאן דמחייב ורבינו בהל' מזוזה פוסק כמאן דפטר:

וכל בית שאין בו ד"א על ד"א פטור מן המעקה. ברייתא בפ"ק דסוכה (דף ג':):

ב

בית של שני שותפין וכו'. שם בפ' ראשית הגז (חולין דף קל"ו) אהא דתניא בהמת השותפין חייבת בראשית הגז ור' אלעאי פוטר אמר רבא מודה ר' אלעאי בתרומה וכו' מעקה אע"ג דכתב רחמנא לגגך דידן אין דשותפות לא כתב רחמנא כי יפול הנופל ממנו אלא גגך למאי אתא למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות ופירש"י כי יפול הנופל כל שראוי ליפול הימנו ואפילו של שותפות. בתי כנסיות שאין חלק לאחד מהם בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה. ודע דאמרינן בגמ' בתר הכי א"ר ביבי בר אביי ליתנהו להני כללי דתניא בהמת השותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר א"ר חנינא מסורא ליתנהו להני כללי דתניא בהמת השותפין חייבת במתנות ורבי אלעאי פוטר ופי' רש"י ליתנהו להני כללי דאמר רבא דמודה רבי אלעאי בכל הני דהא תניא דפליג ר' אלעאי בבכורה ולא מרבי לה מבקרכם וצאנכם עכ"ל. משמע שהוא מפרש דאכולהו מילי דלעיל קאי ומעקה מכללן וכ"כ סמ"ג שר' אלעאי פוטר בית דשותפין ממעקה וכתב ויכול להיות שאין הלכה כר' אלעאי אע"פ שהלכה כמותו בראשית הגז לענין פיטור חו"ל וכתב שזה טעמו של רבינו ואני אומר עוד שאפשר שרבינו מפרש דלא קאי ליתנהו להני כללי אלא לקצת דברים שאמר רבא ואין מעקה מכללן אלא אף ר' אלעאי מודה בו כדאמר רבא:

היתה רה"ר גבוה מגגו וכו'. בפ"ה דב"ק (דף נ"א) ממנו ולא לתוכו שאם היתה רה"ר גבוה מגגו י' טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנאמר ממנו ולא לתוכו:

ג

גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים וכו'. בסיפרי כמה הוא מקום מעגלו שלשה טפחים בית דורסו עשרה ופירש ספר מצות גדול מעגלו גובהו בבור ג' טפחים ובבית גובהו עשרה. והראב"ד כתב על דברי רבינו גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים א"א דוקא ממקום דורסו והוא המקום הנמוך שבו אבל שאר צדדים ג' טפחים עכ"ל. נראה שהיה מפרש כן הברייתא הנזכרת ונראה לי שהטעם הוא שמאחר שמצד אחד הוא גבוה י' טפחים ע"י כך הוא נזהר משאר צדדין שאין גבהם אלא ג' טפחים:

וצריך להיות המחיצה חזקה וכו'. פשוט הוא:

כל המניח גגו בלא מעקה וכו'. בספרי ופשוט הוא:

ד

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וכו'. בסיפרי אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין ת"ל לא תשים דמים בביתך:

חייב לעשות חוליא גבוה עשרה טפחים. מכאן נראה שלא היה מפרש רבינו מקום מעגלו כמו שפירש ספר מצות גדול:

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות וכו'. בפ"ק דב"ק (דף ט"ו:) תניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך:

ה

הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכו'. .

ו

ואלו הן לא יניח אדם פיו על הסילון וכו' ולא ישתה בלילה מן הנהרות וכו'. בפ"ק דע"ז (דף י"ב:):

ולא ישתה מים מגולים וכו'. .

ז

ואלו הם המשקים האסורים משום גילוי המים והיין והחלב. פרק ח' דתרומות.

ומ"ש ואפי' מזוג. פ"ב דע"ז (דף ל').

ומ"ש ואפי' התחיל טעמו להשתנות לחומץ. ג"ז שם.

ומ"ש והדבש והציר. בפרק אלו טריפות (חולין דף מ"ט:):

ח

ומ"ש השום שנתרסק. בפ"ק דביצה (דף ז':).

ומ"ש ואבטיח שנחתך ונתגלה אסור. בפרק ב' דע"ז (דף ל':).

ומ"ש יין מבושל ויין תוסס וכו'. שם.

ומ"ש ויין או מים וכו' כל זמן שההבל עולה מהן. ירושלמי בפרק ח' דתרומות.

ומה שכתב וכן משקין שהיה המשקה יורד מלמעלה לתוכן טיפה טיפה וכו'. בפ"ב דעבודה זרה (דף ל':):

ט

ומ"ש מי כבשים ומי שלקות ומי תורמוסין וכו'. [שם בירושלמי מי כבשים ומי שלקות ומי תורמוסין הרי אלו מותרין] מים שהדיח בהם כבשים ושלקין ותורמוסים הרי אלו אסורים ומפרש רבינו דהיינו דוקא כשלא נשתנה טעמן שאם נשתנה טעמן היינו מי תורמוסין דשרו וכ"נ מתוספתא אלא שכתובה בחילוף.

ומ"ש וכן מים ששרה בהם פרישין וכו'. שם:

י

יין שנתחבר בו דברים חדים כפלפלים או דברים מרים וכו'. שם ובגמרא דידן בפרק ב' דעבודה זרה:

יא

כל המשקין האסורים משום גילוי וכו'. בפרק ב' דע"ז:

וכמה ישהו ויאסרו וכו'. משנה פרק ח' דתרומות ומייתי לה פירקא קמא דחולין (דף י'):

יב

שיעור המים שיאסרו אם נתגלו וכו'. משנה פרק שמיני דתרומות וכת"ק:

יג

מעיין המושך כל שהוא אין בו משום וכו'. ירושלמי פ"ח דתרומות:

לגין מגולה שהניחו וכו'. ירושלמי שם לגין שהניחו בשידה תיבה ומגדל שכחו וחזר ומצאו אסור בדק ואח"כ הניחו מותר.

ומ"ש או בתיק שלו או בבור וכו'. בתוספתא פ"ו.

ומ"ש ואם היה בהם נקב אסור כמה יהא בנקב וכו'. (שם) ובירושלמי פרק ח' דתרומות ומסיים בה עד שלא תכנס ראש אצבע קטנה של תינוק בן יומו ואיני יודע למה השמיטו רבינו וצ"ל דמדסתם של קטן משמע היותר קטן שבכולם היינו בן יומו:

יד

חבית שנתגלתה וכו'. שם ובגמרא דידן פ"ב דע"ז:

טו

ומ"ש ולא ישקה מהם לבהמתו וכו'. בפרק ב' דע"ז.

ומ"ש אבל משקה אותן לחתול מפרש בגמרא דה"מ לחתול שלו אבל לא לחתול של חבירו משום דאע"ג דלא ממית ליה ארס הנחש מכחיש ליה ואע"ג דהדר ברייא זימנין דבעי לזבוניה ומפסיד ליה מיניה ורבינו השמיט זה משום דהשתא אין דרך למכור חתול:

טז

עיסה שנילושה וכו'. בירושלמי פרק שמיני דתרומות מתיר רבי נחמיה ומשמע דתנא קמא אוסר.

ומה שכתב אפילו של תרומה תשרף. תוספתא פרק ו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף