מעשה רקח/רוצח/יא

מעשה רקח ‏ רוצח יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יא מהלכות רוצח ושמירת הנפש

א

אבל בית האוצרות וכו'. הרב כסף משנה תמה על רבינו, דמהספרי מוכח דבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות חייבים, מקרא דולא תשים דמים בביתך, ולא הוצאו אלא בית שער אכסדרה ומרפסת מתיבת בית. שהוא מיוחד לדירה, ותירץ דיליף לה ממזוזה וכו' עיי"ש, והרב כנסת הגדולה ז"ל דקדק בספרי, דקשיא רישא אסיפא, ומכח זה הכריח דמאי דקאמר תחילה תלמוד לומר לא תשים דמים בביתך, לקסלקא דעתין אמר כן וכו', עיי"ש, ובזה תיקן דעת רבינו, ואין צריך לתירוץ הכסף משנה עיי"ש, וכבר העיד ז"ל שהוא דרך דוחק, משום דמעיקרא קושיא ליתא, דידוע דבית הבקר ובית העצים וכו', הם ראוין לדירה ולהכי איתרבו מלא תשים דמים בביתך, משא"כ בית שער אכסדרה ומרפסת שאינן ראוין לדירה כלל ולהכי אימעוט מקרא דבית, ולענ"ד נראה יותר כדברי הרב כסף משנה, דהא בפרק ראשית הגז דף קל"ו [ע"א], מיעטו מגגך בתי כנסיות ובתי מדרשות אף שראויין לדירה, מעתה מהך טעמא נמי אית לן למעוטי בית הבקר ובית העצים וכו', דאף שראוין לדירה כיון שאינן עשויין לדירה אינן בכלל ביתך דהיינו המיוחד לך, ומהך טעמא ממעטינן הני כולהו ממזוזה כמו שכתב רבינו פרק ו' דהלכות מזוזה, וכל שכן הכא דאיכא תרי מיעוטי גגך וביתך.

וכל בית שאין בו וכו'. בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב בשם הרב המאירי ז"ל, בבבא קמא דף נ"א וזה לשונו: פטור מן המעקה לפי שאינו קרוי בית, ונראה שהוא הדין כשאינו גבוה עשרה מתוך חללו, ורבינו ז"ל לא הביאה, אלא שמכל מקום אף הוא פוסק אותה מחמת חבט, שהרי כתב, כל שיש בו סכנה עד שיכשל בו האדם וימות, הא מצד שאינו בית לא הזכירה בדבריו ונמצא חלוק מדבריו לדברינו לענין מזוזה, ומכל מקום הואיל ופתח שאינו גבוה עשרה אינו חייב במזוזה, נראה כל שכן בית, אלא שאפשר להיות שוה לגג והרי יש עשרה משפת הגג, עכ"ל. ונראה קצת דכיון דלענין מזוזה פסק רבינו פרק ו' דמזוזה שאם אין השער גבוה י' טפחים אינה חייבת במזוזה, וידוע דנקראת דירה סרוחה כדאמרן גבי סוכה, הכי נמי כיון שאין דרך לדור פטורה מן המעקה כמו שכתבתי לעיל, שדין המעקה יליף רבינו מדין מזוזה, כי היכי דכתיב התם ביתך הכי נמי כתיב ביתך.

ב

חייבין במעקה שנאמר וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו שותפות דגוי מה דינו, דהן אמת דלענין מזוזה יש לחייב שותפים ישראלים דלמען ירבו ימיכם כתיב, ובשו"ת בנימין זאב ז"ל סימן קס"ז נשאל על שותפות דישראל וגוי לענין מזוזה, והביא כמה טעמים לפטור, אמנם לענין מעקה לא נתבאר, אמנם לפי הטעם שכתב הרב שם דבכל פינה ופינה מכל הבית יש לו לגוי חלק בו, מעתה גם לענין מעקה יש לומר כן, ובפרט דגגך וביתך כתיב, שוב ראיתי להש"ך חו"מ סי' תכ"ז שכתב דבים של שלמה בחולין פרק י"א מחייב, ולפי המרדכי דעבודה זרה יש להסתפק עיי"ש.

שנאמר כי יפול הנופל ממנו ולא לתוכו. בבא קמא דף נ"א [ע"א], והרב סמ"ע חו"מ סי' תכ"ז, הקשה דלמה לי מיעוטא דלממנו ולא לתוכו, הא בלאו הכי נמי יכול הבעל הבית לומר אם לא היה ביתי מכל שכן שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות רשות הרבים לארץ, ובדוחק יש לומר דהוה אמינא דהיו צריכין למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשוותו מלמטה לרשות הרבים עכ"ל, ולענ"ד מעיקרא קושיא ליתא, דמדכתב אם לא היה ביתי מכל שכן היה נחבט וכו', משמע דבפחות מעשרה קאמר, כלומר שהעומק מרה"ר לביתו היה פחות מי' טפחים, דאז יכול לטעון אילו לא היה ביתי וכו', וזה אינו דבגמרא לא ממעטינן ממנו ולא בתוכו אלא בעומק הבית י' טפחים, שכן אמרו שם, כיצד היה רשות הרבים גבוה ממנו י' טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור, [חזינן] דפטורא דקרא הוא מי' טפחים ולמעלה, וכיון שכן היכי הוי מצי טעין אילו לא היה ביתי וכו', אכן האמת הוא דהבא לבנות בית צריך הוא להעמיק בקרקע כדי לשים בו היסודות, וכיון שהוא סמוך לרשות הרבים הרי קלקל זה הצד שאפשר שלא היה עמוק כל כך, ועכשו ע"י בנינו גרם הנזק להכי איצטריך קרא לפוטרו.

ג

גובה המעקה וכו'. ידוע מה שכתבו הראב"ד והרב כסף משנה ז"ל, ונראה דג' פירושים בזאת הברייתא דספרי, דהסמ"ג מפרש מקום מעגלו, היינו גובה המעקה, ובית דורסן רצה לומר העומק שמשפת הבית כלפי מטה, והראב"ד ז"ל מפרשה מעגלו כמו נתיב, והוא המקום שמתגלגל [למטה], ובית הדורסן הוא היותר נמוך, ורבינו מפרש מעגלו הם הצדדין, ומקום הדורסן היינו המעקה עצמו, והוא יותר קרוב לפירוש הראב"ד ז"ל ע"פ דברי הרב כסף משנה ז"ל, וכן כתב בספר דינא דחיי ז"ל.

ד

בין שיש בו מים וכו'. דקדק לכתוב בין שיש בו, ולא כתב בין שיש בהם, משום דידוע דבאר היינו באר מים חיים ולעולם יש בו מים, כמו שכתב ז"ל.

וכן כל מכשול וכו'. כתב הרב כסף משנה, פ"ק דבבא קמא דף ט"ו [ע"ב], ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו וכו', ופסקה רבינו פרק ה' דנזקי ממון הל' ט', ובגמרא אמרו דמשמתינן ליה עד דסליק היזקא, ופסקו רבינו פרק ו' דהל' תלמוד תורה הל' י"ד להדיא עיי"ש.

ה

מפני שיש בהם סכנת נפשות וכו'. עיין להפרי חדש ז"ל יו"ד סי' קט"ז, שאסף וקבץ כל מין דברים של סכנה שהוזכרו בכל התלמוד, קחנו משם ותמצא מנוח לנפשך.

מכין אותו מכת מרדות. לא מצינו מבואר שחייב על זה מכת מרדות, ואדרבא בגמרא אמרו ואם עשה דמו בראשו, דמשמע דאין נזקקין לו, ואפשר שרבינו חייבו מכת מרדות בשביל האמירה, דנמצא דהפקיר עצמו לעבור על דברי חז"ל.

ז

ואפילו מזוג וכו'. קשה קצת דכיון דבין מים בין יין יש בהם משום גילוי, מאי ואפילו מזוג, אם לא שנאמר דמזוג בשאר משקין שאין בהם משום גילוי קאמר, וכן כתבו המפרשים ז"ל, אך קשה לי תרתי, חדא, דרש"י ז"ל פירש בדרבה ורב יוסף פרק אין מעמידין, מזוג שני חלקים מים ואחד יין, ותו דשם מסיק רבא, הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך וכו', וכי היכי דביין נסך היינו ע"י מים הכי נמי לענין גילוי, אכן תיבת אפילו שכתב רבינו, תתיישב דאמרו שם בגמרא, אחייה מסר נפשיה אמזיגא לא מסר נפשיה.

ח

טיפה אחר טיפה וכו'. בעבודה זרה דף ל', [ע"ב] וכן העתיק הטור יו"ד סי' קט"ז, וכתב עליו הרב בית יוסף, ופשוט הוא דהיינו להתיר מה שבכלי שמקבל הטיפין, דכיון שהטיפות רודפות זו את זו ותכופים הנחש שומע ובורח, אבל מה שבכלי העליון בודאי שאינו ניתר ע"י טיף טיף ע"כ, והקשה עליו הטורי זהב ז"ל דבבבא קמא דף קט"ו [ע"ב], משמע מדברי התוס' הטעם שמותר בטיף טיף, היינו שסבר הנחש שיש שם אדם ואינו בא שם א"כ יש להתיר גם העליון, ותירץ דהרב בית יוסף לא כתב כן אלא לשיטת רבינו, ועוד הוסיף להקשות דהיכי כתב שהוא פשוט, כיון דבמחלוקת שנויה עיי"ש, ואיני רואה שום קושיא על הרב בית יוסף, שהרי דברי התוס' שם לא קיימי אלא על התחתונה, ועלה (הנחש) [הוא] דחילקו בין כשיורד טיף טיף דאז הנחש מתיירא, משא"כ כשאינו טיף טיף אלא שנופל בבת אחת כגון מסננת דאז אינו מתיירא, ויש לחוש לגילוי, ולעולם דבטיף טיף אף לדעת התוס' דוקא בתחתונה אין לחוש, אבל בעליונה דאין בה שום קול פשיטא שיש לחוש, וכן משמע ג"כ מדברי רש"י ז"ל שם, ופשוט הוא.

יג

כמה יהא בנקב כדי וכו'. הרב כסף משנה ז"ל, דקדק דלמה השמיט מה שאיתא בירושלמי כמה יהא בנקב עד שלא תכנס ראש אצבע קטנה של תינוק בן יומו, ותירץ דמדסתם משמע היותר קטן ע"כ, ועוד אפשר שרבינו דקדק מדקאמר עד שלא תכנס דמשמע שבא לומר כמה שיעור הנקב שלא נחוש לו, אבל בשיעור הנקב שיש לחוש לא אמרו להדיא, ואפשר דרבינו פסק כרבי יעקב בר אחא בשם ר' חנינא דקאמר התם, ראש אצבע קטנה ומפרשה דשל קטן קאמר, אך לא ידעתי למה לא נרגש הרב כסף משנה, שרבינו השמיט שאם היה בכלי כמה נקבים אפילו פחות מכאן יש לחוש, וכן אם היה הכלי תלוי באויר אפ"ה יש לחוש כדאיתא התם בירושלמי.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---