כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כלי חמדה (לניאדו) ויקרא ס

סדר אחרי מות שני

יבאר שהשורש הטהור לא יכזב דזריק חוטרא אאוירא והיא אעיקריא קאי, עם כל זה אם האיש הלזה המיוחס יתחבר לרשע פרץ ה' מעשהו, ורועה כסילים ירוע, ולכן ראוי ומחוייב לקנות החבר טוב במקנת כסף.

(ספרא פ' אחרי מות פרשתא ח'): וידבר ה' אל משה לאמר (ויקרא יח, א). דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם (שם ב). אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין מלא רחמים, אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר, אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומהמצריים ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, ת"ל כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו (שם ג). ומנין למקום שישבו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנענים, ת"ל וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ר' שמעון אומר הרי הוא אומר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא, ד). זמן נתן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם עכל״ה.

אם השורש הטהור לא יכזב ולא ימוש מעשות פרי צדיק, דזריק חוטרא אאוירא אעיקרה קאי, עכ"ז ההתחברות אל הרשע יפרוץ מעשהו ע"ד ורוע כסילים ירוע (משלי יג, כ). ורבים כאלה, כי החברא הנאותה מסייעת שיש בה ממש להדריך האדם על הדרך הישרה. ולכן אמר התנא וקנה לך חבר (אבות א, ו). שהוא מחוייב לקנותו בקנין במעותיו לחשיבותו ולהיות גדול ממנו בחכמה ומנין, כי אם התנא מדבר בחבר קטן הערך ממנו לא היה צורך לקנותו, אמנם לרמוז שיתחבר האדם בחשוב וגדול ממנו אמר קנה לך חבר, שמאחר שהוצרכת לקנותו ידוע הוא שהוא גדול ממך בכל מאחר שאני מצריכך לקנותו, גם בכלל זה רמז אל ההתמדה בחברה הנאותה הראויה, שלזה אמר וקנה לך חבר, שמאחר שהוא מקנת כסף שלך לא ילך אנה ואנה באופן שתצליח בכל אשר תפנה. ועל זה נ"ל שאמר דוד המלך ע"ה חצות לילה אקום להודות לך וכו' (תהלים קיט, סב). חבר אני לכל אשר יראוך כו' (שם סג). דפשטיה דקרא משתבח דהע"ה בהיותו חבר ליראי השם וחושבי שמו, וע"ז יקום חצות לילה להודות לה' על שסייעו להיות חבר לכל אשר יראוך. ועוד אפשר לפרש דקרא דחצות לילה אקום כולו הוא תולדה מהיותו חבר לכל אשר יראוך, שהם יעצוני עצה טובה להיותי קם בחצות לילה, לא כן אם ח"ו הייתי חבר לרשעים שהיו אומרים לו אתה מלך ודרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, ואמר כי החברה שהיתה לי עם יראי ה' איננה על אכילה ושתייה וכיוצא אלא חברותי עמהם היתה פרטית בענין היראה, ז"ש חבר אני לכל אשר יראוך, שבכל פרט ופרט אשר יראוך נטפלתי עמהם ונתחברתי בחברתם, שאם יראוך בתלמוד תורה בו הייתי חבר, ואם בגמילות חסדים ג"כ הייתי חבר, הכלל הוא שבכל אשר יראוך הייתי חבר ומתחבר אליהם. או יאמר חצות לילה אקום להודות לך, עם היותי נגוע ומוכה אלהים ומעונה ביום כמשפטיך ויסוריך הצדיקים, שהיה ראוי שאומר תנחמני ערשי עכ"ז חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ר"ל נוסף על טורח משפטי צדקך על היסורין שבאו אלי הייתי מצטער וקם בחצות. או יאמר על משפטי על טורח הדין, שהיה עושה דין אמת ומשפטים צדיקים, זהו שאמר על משפטי צדקך, שהוא טורח גדול, והעד יתרו שאמר נבול תבול וכו' (שמות יח, יח). למשה נאמר, והנה ימשך מקומי חצות לילה, שהעם ישמעוני קם ויבאו ויקומו גם הם ויראוך ויהיה זכות הרבים תלוי בי באופן שחבר אני לכל אשר יראוך, ר"ל בכל אשר יראוך בסבתי חבר אני בו, שיש לי חלק בזכות וחברה, והיינו דלא כתיב חבר אני ליראיך אלא חבר אני לכל אשר יראוך. להורות שבכל חלק אשר יראוך יש לי חברה וחלק. הנה עלה בידינו היות החברה הנאותה של השלמים משלמת האדם להיות כמוהם, דבתקרב לאידהנא אידהן. ולכן שלמה המלך ע"ה בתחלת דבריו הזהיר על זה מאד באומרו אם יפתוך וכו' (משלי א, י). ככתוב אצלי בביאור הכתובים האלה בארוכה וצריך לכתבם בקיצור. הנה אשר יש לדקדק בהם ראשונה שדרך המפתה להסתיר הגנאי אשר באותו הענין, אמנם אלה המפתים אומרי' בפירוש נארבה לדם וכו' (שם יא), נבלעם וכו' (שם יב). ואין זה דרך המפתים. ועוד קשה מה זירז שלמה המל ע"ה יותר מהמפתים עצמם באומרו אל תלך וכו' (שם טו). כי רגליהם וכו' (שם טז). כאלו מגלה אוזן ומחדש דבר זולתי מה שאמרו המפתים בהודאת פיהם. והרב בעל עקדה ז"ל כתב פירוש הלציי הלא הוא שנפרש נארבה לדם לאנשי דמים ומרמה, ונצפנה לנקי וצדיק חנם נצפנהו בלא מחיר, ונבלעם לאלו התמימים כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור הלא הן אחימעץ ויהונתן מפני עבדי אבשלום שהורידום בבור, וכתיב ותשטח עליו הריפות ולא נודע דבר (ש"ב יז, יט). והנה במעשה הזה כל הון יקר נמצא באחת הבורות ההמה מאשר גזלו הרשעים, ונמלא בתינו שלל ר"ל ממה ששללו הגזלנים זולתינו, והיה מן הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו גורלך תפיל בתוכנו, ואחר שיפה כל מאמריהם גלה זיופם ואמר אל תלך וכו'. כי אחר שידעת שהם חטאים אל תאמן לדבריהם ולא (לפיתותם) [לפיתויים], לפי שהכל הפך כוונתם, ואמר כ חנם מזורה וכו'. כלומר כאשר כמה פעמים הציידים זורים הרשת חנם כי העופות פורחים, כן תהי נא נפשך בורחת מאלו הציידים ומפתים אותך, כי הנה דברי פיתויים מבוארת שהוא שוא ודבר כזב, שהם לדמם של אותם נקיים יארובו וכו'. כן אורחות כל בוצע בצע הרוצה לפתות כן למשכו ברשתו את נפש בעליו הוא הניסת המקבל פתוי יקח, לכן אל תשמע אליהם פן תנקש. ודוחק זה הפירוש להיותו יוצא מסוג הפשט אל ההלצה. ועוד אני מוסיף בה דוחק, כי המפותה היה צריך להיות נבון וחכם כשלמה בשעתו כיון שהמפתים אומרים לו הפיתוי בלשון נארבה לדם וכו', וסומכים על רוב חכמתו שיבין כוונת דבריהם הפך מהמפורסם בהם. והרב הנזכר פירש שכוונת שלמה ע"ה להזהיר ולומר שאם יפתוך חטאים בענין שיראו פני ההראות שהיא מצוה, ככה עכ"ז אל תאבה כיון שהם מוחזקים אצלך לחטאים, וילמד סתום מן המפורש שאם יאמרו לכה אתנו וכו', ידוע ידעתי שבני אתה ולא תלך בדרך אתם ותמנע רגלך מנתיבתם, כי רגליהם לרע וגו'. והראוי שתלמוד מהבעלי חיים שכשרואים הרשת בורחים ממנו כי חנם מזורה הרשת כשהיא מגולה בעיני כל בעל כנף עד שלזה נוהגים הציידים לטמון הרשת בעשבים וכיוצא, ע"ד ורשתו אשר טמן תלכדו (תהלים לה, ח). ואם העוף בורח מהרשת כ"ש הבן אדם שראוי לברוח מהדברים המפורסמים ברע, ומה שאני צריך לזרזך הוא על הנסתרות לא על הנגלות, שכן ארחות ה' שכן וכשיעור הזה שראוי לברוח מהמפורסמות ככה ראוי ללמוד ולהקיש על מעשי ה' הנסתרי', ואפילו יפתוך אל תאבה כי כל אורחות בוצע בצע מקולקלים, ולע"ד נראה לפרש באופן אחר ונדקדק אומרו כי רגליהם וכו' וימהרו לשפוך דם, כי מה לנו שישפכו דם במתון או במהירות. והכוונה כי אפשר כי החוטאים יפתו האדם שילך עמהם, ובחברתם גם כי יודו שהם הורגי נפשות, יאמרו לו שהיא הנותנת כי כשיעמוד בחברתם ויראה אותם אורבים דם ורוצים להרוג יעכב על ידם ויתן להם עצה טובה להרחיקם משפיכות דמים, ויקחו ממונם תמורת המיתה, כמו שנתפשר אליפז בן עשו עם רבו יעקב אבינו ולקח כל אשר לו ולא הרגו, זהו שאמר אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם כו'. ר"ל מרוע בחירתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, לא כן בלכתך עמנו שנעשה פשרה ונבלעם, דהיינו בליעת ממונם, וזה יהיה כשאול חיים חייתם, כי העניות מכפר כמיתה, ותמימים בגופן בלי נזק, ויהיו כיורדי בור באמצעות בליעת ממונם, וגורלך תפיל בתוכנו מאחר שנתת לנו עצה נכונה וכיס אחד יהיה, הנה שהראו פני הראות היות הולך בדרך מצוה ומונע רבים משפוך דם, לעומת זה בא שע"ה בחכמתו ואמר בני הזהר מפתיים הנזכרים, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו, כי אם היו עושים במיתון ההריגה ניחא שהיית מונע אותם, אכן רגליהם לרע ירוצו מאצלך ולא תוכל לעכב עליהם כי אינם קרובים אליך, שכבר רצו רגליהם לרע, שמא תאמר אתחזק וארוץ ואשיגם ואמנעם, לז"א וימהרו לשפך דם, באופן שלא תועיל הליכתך עמהם. ואפשר שאמר בני אל תלך, ר"ל שהוא לשון הודעה, ידעתי שאל תלך בדרך עמם, אבל מה שאני מזרזך הוא מנע רגלך אפילו הרגל האחד, ואפילו מהנתיב ומכ"ש שאסור ללכת בדרכם בהליכה בשתי רגלים, וראוי לך למנוע אפילו רגלך היחידי, ולזה כתב מנע לשון צווי כי רגליהם וכו'. והביא משל נאות ומתייחס לפתוי הרשעים האלה, והוא אומרו כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, שחושב העוף ההוא לאכל מאותו המאכל, ויברח תכף באופן שעל חנם הושם שם, ר"ל חנם מצד שלא יעלה ביד הצייד מאומה, שהוא מעופף לברוח מיד, לא שנעלם ממני שהרשת עומדת לצוד, ולז"א כן ארחות כל בוצע בצע שחושב לקחת הבצע ולברוח, ולכן אני מייעצך שלא תשמע לקולם כאשר יפתוך, כי יסיתוך שתעשה מצוה ולא כן הוא אלא ברח לך מכל חברתם. או יאמר בדרך צוואה שמזרז שלא ילך בדרך אתם וכו', בטענה טבעית והוא כי החוטאים האלה פיתוהו שילך עמהם וגורלו יפיל בתוכם, עם היותם מכירים ורגליהם בעבודת הגזלנות, והיה ראוי שיקחו הם מנה אפים עליו, עכ"ז יוותרו עמו לומר לו גורלך תפיל בתוכנו כאחד ממנו, עם היותו מתחיל באומנות הגזלנות, ושע"ה לימד סתירת דבריהם מתוך דבריהם, הוא מ"ש כי רגליהם לרע וכו'. הכוונה הם ההולכים בגזלנות שסומכין שיברחו בבוא עליהם חיל לתופשם, ז"ש כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם במהירות וזריזות וינצלו, לא כן אתה שאינך קל ברגליך לרוץ ולהנצל ותפול ביד מבקשי נפשך, וזהו כי חנם וכו'. והם לדמם יארובו, כן ממש כל אורחות וכו' את נפש בעליו יקח, והוא הגזלן כי סופו ליפול ברשת המלכות והחוקרים אחרי הגזלנים, כי הגזלנות את נפש בעליו העושה גזלנות יקח, ובפרט למי שאינו רגיל, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם וינצלו ואתה תלכד ברשת. ומסכים הוא לזה המאמר שהצענו ראשונה. וראוי לדקדק בו ראשונה מה לו להזכיר אני הוא שאמרתי והיה העולם כאן בענין הזה, ואם המאמר הוכרח מצד הפסוק שאומר אני ה', ופירוש תיבת ה' על ההויה שאמר והיה העולם, הנה מ"מ נקשה קושיא זו על הפסוק, שמה שייכות יש לבריאת עולם אצל ענין זה של כמעשה וכו'. ועוד אני דיין כפול, שבתחלה אומר אני דיין ואחר כך אני דיין להפרע כי הדברים כפולים. ועוד מה צורך באומרו אני הוא שפרעתי וכו' ועתיד ליפרע וכו'. מספיק שיאמר העתיד כי העבר שנפרע ממצרים וסדום מאי דהוה הוה. ועוד קשה אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו' מהיכא יליף, דבקרא ליכא אלא שהם והכנענים יחד רשעים, אבל מכל האומות מהיכא יליף. ועוד מהיכא יליף החלוקה השנית שדיבור האחרון של מצריום התעיבו יותר מכל הדורות הקודמים, דאי מדקאמר קרא אשר ישבתם בה, דהיינו על הדור האחרון, והלא ישבתם בה אצטריך לדרשה שלישית שהמקום שיש בו ישראל הוא מקום הרשע בהחלט, ואם ככה נדרש לדור האחרון, הדרשה השלישית מנא ליה, מצורף לזה קשה שבעל המאמר לא הזכיר בחלוקה זו השנית אשר ישבתם בה עד בסמוך, ואם כל ראייתו היתה מישבתם בה לא היה לו לדלג ולחסר העיקר מהספר. ועוד קשה היכי יליף שישיבתם של ישראל גרמה להם וכולי, דאי מישבתם בה הלא כבר נדרש לדרשה הקודמת דהיינו שהמקום שישבו בו ישראל התעיבו בו יותר מכולם וכולי, והאי דרשה מנא ליה, והיינו יכולים לומר דמתיבת בה קא דריש שהיא מיותרת, אלא ודאו לומר שישיבתם גרמה בה כל המעשים ההם, אלא לשון המאמר לא משמע הכי אלא דמלשון ישבתם בה קא דריש שהישיבה גרמה, וא"כ כיצד יליף מתיבה אחת שתי דרשות, ואפילו נמצא הכרח ללמוד השתי דרשות, אכתי נקשה דילמא קרא כוליה להכי הוא דאתא, דהיינו הדרשה האחרונה ללמד שישיבתם של ישראל גרמה להם וכו', ומנין לך הדרשות הקודמות, כי נאמר הפסוק לא בא ללמד בישבתם בה כי אם שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, הן אמת שיש לדחות שכיון שישיבתם של ישראל היא הגורמת כל המעשים, ממילא משתמע שהמקום שישבו ישראל הוא היותר רעים וחטאים לה' מאד, מכיון שהם הם הגורמים, אבל מ"מ קשה דלעולם אימא לך שהמקום שישבו בו ישראל היו כשרים ביותר משאר המקומות של מצרים, ואותו הרשעות שנמצא בהם אחר כך ישיבתן של ישראל היא גרמה להם, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנא לן הדרשות הקודמות, דילמא קרא כוליה לדרשא זו בלחוד הוא דאתא. ועוד קשה איך יתכן שישיבתן של ישראל הגורם כל המעשים הללו חלילה להם מרשע, ולא יאונה לצדיקים כל און. כן בסמוך גבי ביאתן של ישראל גרמה להם, כן דגבי ישיבתן של ישראל גרמה להם, היינו יכולים לפרש דכיון שראו המצריים את ישראל הכשרים מטים עקלקלותם וטועים מדרך השכל, נשאו ק"ו בעצמם והוסיפו רשע על רשעותם, והיינו דקאמר ישיבתן של ישראל גרמה להם, דייקא דגרמה בעלמא בנזיקים היו ישראל, אלא שתירוץ זה בלתי צודק בחלוקת שביאתן של ישראל גרמה להן. ועוד קשה שהמאמר קשיא מדידיה אדידיה, כי בתחלתו מוכיח מהפסוק שהמצריים אין כרשעותם בכל האומות, שכן הוא אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו', ואחר כך אומר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנעניים כו'. הרי הוא אומר שהכנעניים התעיבו יותר מכל האומות והמצרים בכללם, ובתחלה אמר שהמצריים התעיבו מכל האומות והכנעניים בכלל, ודוחק לומר שאף על פי שאמר לשון כולל כל האומות שאין הכנעניים בכלל הכלל הראשון ולא המצריים בכלל הכלל השני, ובזה לא יקשה ויהיה ע"ד מה שנאמר בכמה מקומות אין למדין מן הכללות. אפילו במקום שנאמר בהם חוץ וכל שכן, כיון שלא נאמר חוץ שנוכל לדחוק שאין בכלל הראשון כנעניים, ולא בכלל שני מצריים, אבל הוא תירוץ כללי ובדוחק. ועוד רבי שמעון אומר מי פעל וכו'. מאי דעתיה האם פליג אסתמא ת"ק (של) או מסייע, ומצורף לזה ידוקדק אומרו זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם. כנראה שאינו מדבר כי אם בכנעניים לבד, שזימן הוא ית' הקורא הדורות מראש הדור ההוא של כנעניים הרשעים מכל האומות בדור ההוא כדי שיבואו ישראל ויפרעו מהם, דמדלא קאמר זימן לדורות החייבים שהיא כוללת על מצריים וכנעניים, וקאמר זימן לדור החייב וכו' בלשון יחיד על דור כנעניים קאמר, גם אומרו שיבואו ישראל וכו', לשון ביאה מורה על הכנעניים שנאמר בהם כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא כו', הן אמת שאפשר לדחוק ולדחות הראיות הללו שאומרו הדור חייב בלשון יחיד יהיה על מצרים בזמנם ועל דור כנען בזמנם, ולהיות שלא נפרעו ישראל משניהם יחד לזה לא אמר בלשון רבים כי אם בלשון יחיד, הדור החייב וכו'. ואומרו שיבואו ישראל ויפרעו מהם אינו מוכרח שיהיה על כנען ועל שם ביאתם לארץ כי גם על המצריים יתכן לישבו כי אפילו בשנים העומדים במדינה אחת דרך הלשון לומר בהם בא פלוני והרע לפלוני, ואחר כך בא פלוני והרע לו, אף על פי שלא בא ממקום אחר נופל בו לשון ביאה כאמור.

הביאור כי התוספתא הזו קשיא לה דפסוק אני ה' אלהיכם מיותר לגמרי, ולא זו בלבד אלא ששנה השנית בסמוך ואמר את משפטי וכו' אני ה' אלהיכם. לעומת זה דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם, ואלהיכם דרש לאני דיין, כי אין שם ההוי"ה אלא על הויית העולם, ואין אלהיכם ואלהים אלא דיין, ולכן דרש אני ה' שאמרתי והיה העולם ואלהיכם לאני דיין, אף על פי שלא כתב בפי' אלהיכם לאני דיין כך ראוי להבין, וכוונת הפסוקים בזה יהיה להסיר מלבן של ישראל שלא יאמרו שהב"ה יהיה וותרן עמהם לאהבת הקדמונים אברהם יצחק וישראל עבדיו, ואף שיעשו כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען יוותר להם, לז"א אני ה' שאמרתי והיה העולם, ומאחר שלי כל הארץ וכל העולם למה אשחית אומה ואחניף לכם, ואם מצד אבותיכם אדרבה היא הנותנת לחייב אתכם ביותר, מאחר שאתם בני איתנים מוסדי עולם גדול עונכם מנשוא, כיוצא במה שאחז"ל גבי פסוק זרע מרעים, שעל האבות נאמר מרעים על שם שעושים רעה לבניהם מצד כושר ואושר מעשיהם, ובניהם לא למדו מהם ולא הביטו אל צור חוצבו ואל מקבת בור נוקרו, זהו שאמר המאמר אני השם שאמרתי והיה העולם, ומזה נמשך שאני דיין ואדון אתכם, ומהשנות שנית אני ה' אלהיכם דרשו אני מלא רחמים, כי כן מורה אני ה' על הרחמים, וענין זה של רחמים ביארו בעל המאמר היותו כולל שני ענינים, האחד אני דיין להפרע כי הוא רחמים להפרע בעולם הזה ממנו כדי שלא ישיגהו עונש הנפש, ונאמן לשלם שכר על הגמול הטוב, שעל שני הענינים האלו באו אני ה' אלהיכם כו', על הרחמים פשוטים לשלם שכר טוב ואלהיכם על נאמן להפרע. או אפשר שאמר אני ה' שאמרתי והיה העולם, לרמוז מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה (פ"ו), שאין שום דבר בעולם שיכריעהו לחטוא ולא מטבעו ולא מזל ולא סיבות וסיבוב כוכבים ומזלות, שאם ח"ו היה עולה בדעת שימצא דבר מכריע לאדם על כך, הנה בטלת שכרו בעשותו טוב וענשו כשיחטא, כי המוכרח לא ישובח ולא יגונה. זהו שאמר אני הוא שאמרתי והיה העולם. ובראתיו על נכון ועל היושר, וידעתי שרשעות המצרים לא נמשך מהוראת מערכות הארץ ולא מטבע הארץ, וכיוצא בזה בארץ כנען, ובהיות כך אמת הוא שאני דיין, שבזולת זה לא הייתי יכול לדין כי ההכרח לא יגונה, ולא היה ראוי שאהיה דיין על האדם אם היה מוכרח, זהו שאמר אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין. כי אני דיין תולדה ממש שאמרתי והיה העולם נברא על היושר ואמת ובלתי מכריח האדם לכף החובה. ומה שאמר אני הוא שפרעתי מדור המבול וכו' ועתיד ליפרע מכם וכו'. פירושו שכיון שנפרעתי מדור המבול וכו'. מעתה נתחייב שמהעת ההיא מעותד, ועתיד אני ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם, כי לא אוכל און ועצרה שיתחלל כבודי באמור שנפרעתי מדור המבול ואנשי סדום ומצרים ולכם אעביר על מדותי, אטו משוא פנים יש בדבר, ובזה מדוקדק לשון ועתיד אני שרוצה לומר ועתיד ומעותד אני מהעת ההיא שנפרעתי מדור המבול וכו' ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. כי תורה אחת ומשפט אחד לכם ולהם. והדרשה הראשונה שהמצרים הם הרשעים יותר מכל האומות מוכרחת מצד הענין בעצמו, שאלולי כך היה מוליך הב"ה לישראל לאומה היותר רשעה, אבל הוא ית' בלי ספק הוליכם למצרים שהתעיבו מעשיהם יותר מכל האומות בגילוי עריות וע"ז לשתי סבות, האחת כדי לזכות ישראל שיכופו יצרם ויקבלו שכר, וכן היה שישראל במצרים כולם יפים ומום אין בם, גן נעול גל נעול מעין חתום, וכמו שפי' ז"ל גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הזכרים בכל חלקיהם שלמים והמעין שלהם חתום באות ברית קודש קדוש לה' שלא טמאוהו בנשג"ז. והשנית להודיעם שאף על פי שהמצרים התעיבו עלילות ברשת בנכליהם אשר נכלו בכשוף לבלתי צאת מתוכם עבד הנכנס שם, והוא ית' עצתו תקום וכל חפצו עשה והצליח ובכל אלהיהם עשה שפטים ובטל כל כחם וכשופם, אשר בזה יתאמת להם לישראל כחו הגדול וזרועו הנטויה, וזהו שאמר הפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר ידם תקיפה בעלילות רשע, ומבית עבדים רוצה לומר בית המוכן לפורענות ולעבדים שלא ישובר עול סובלם לעולמי עד, ואני הוצאתיך מבית עבדים, אשר מעתה יתאמת לך מציאות ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי לא ידעו וגם הטיב אין אתם, כי מי בכל מלכי הגוים אלוה מבלעדי אלוהי המצרים, ויקומו נא ויעזרוכם ההציל הצילום מיד ה' אלהי ישראל, זה מורה שהם אלהי האלהים ואדוני האדונים ולו לבדו יאתה האלהות. באופן שמצד הענין מוכרח היות המצרים היותר מתועבים מכל שאר האומות כאמור, ופשטיה דקרא הכי מוכרח, והיינו דקאמר מנין שלא היתה אומה וכו', תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה. דמצד הענין שהושיבם ה' במחוז ההוא ולא בזולתו, מובן היות הארץ ההיא היותר מתועבת שבאומות מטעם שפירשנו. ודכוותה נמי נפרש בסמוך גבי ומנין שלא היתה אומה וכו'. יותר מהכנעניים וכו'. כי להודיע שאין ממש בכשופי הגוים כלל הביאם ה' ית' לארץ כנען, להודיע לכל באי עולם שאין עוד מלבדו, והענין הוא שהמצרים התעיבו מעשיהם בענין העריות יותר מכל האומות, והכנעניים בכלל כי בעריות גברה יד המצרים ברשעות על כל האומות והכנעניים בכלל, ושמם יוכיח עליהם שנקרא ערות הארץ באתם לראות (בראשית מב יב). כי היא ערות כל העולם בכללו, אמנם הכנעניים השחיתו והתעיבו בענין הע"ז וחוקותיה ומכשפים ומעוננים יותר מכל העולם וגם מצרים בכלל, וכן מוכיח ברבה פ' כ"ג עלה קכ"ב (ויקרא רבה כג, ז), ועם היות שהיה אפשר לפרש בהפך שהמצרים גברו בע"א וכשופים וכנען בטומאת זמה, וכן מורה הפרשה וכמעשה ארץ כנען וכו'. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו וכו'. ומסיק אל תטמאו בכל אלה וכו' כי בכל אלה נטמאו הגוים וכו'. וכן פירש הרב בעל עקדה ז"ל, עכ"ז העיקר הוא מ"ש ברבה, והוכיחו בפסוק אשר בשר חמורים וכו' (יחזקאל כג, כ). על זמת המצרים, ועל הכנענים הוכיח היותם בעלי זמה ובעלי כשפים, שנאמר מרוב זנוני טובת חן בעלת הכשפים (נחום ג, ד). ובזה ניחא דלא קשיא מדידיה לדידיה, כי מה שאמר מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, היינו בבחינת הזימה וכן דקדק בלשונו שאמר התעיבו מעשיהם, שבמעשיהם הפרטים ומיוחדי' אליהם המפורשי' בנביא אשר בשר חמורים וכו'. במעשיהם התעיבו יותר מכל האומות, ומה שאמר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנעניים, מעשיהם דייקא דהיינו המיוחדים אליהם כמפורש בנביא בעלת כשפים. וגם לשיטת הרב ב"ע ז"ל אפשר לפרש הבחינות בדרכי מצרים בע"ז וכשופים וכנען בזימה והכל עולה לענין אחד, והוא התירוץ הנכון בעיני לתיקון סתירת דברי המאמר מניה וביה, עם היות אפשר לתרץ שבעת ההיא של מצרים לא היו בכל האומות מי שהתעיב כמותם, וגם הכנעניים בעת ההיא לא היו כמוהם, אכן אחר שנאבדו המצריים אז הוסיפו הכנעניים רשע על רשעותם, ועל הזמן ההוא נאמר שלא היתה אומה באומות שהתעיבו במעשיהם של העת ההיא וגם המצרים שבדור ההוא בכלל, כי כבר היו ממלכה שפלה כי נשארו מעט מהרבה, באופן שצדקו דברי המאמר, שבזמנים מתחלפים נתקיימו השני הפכים, בזמן מצרים והדר גאונם הם התעיבו יותר מכל האומות וכנען בכלל, ואחר כך בזמן כניסתן לארץ היו כנעניים המתעבים יותר. והתירוץ הראשון נראה לי עיקר, ומה שאמר מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים כו'. נראה לי דיליף מדכתיב ארץ מצרים, דקשה דהיל"ל כמעשה אנשי ארץ מצרים, וכן וכמעשה אנשי ארץ כנען, כי המעשה נתלה באנשים ולא בארץ, אלא ודאי כוונתו לומר שאחר שהרשיעו הראשונים נטמאה הארץ כדכתיב ותטמא הארץ. ופי' חז"ל מלמד שהארץ מטמאה על ידי הדברים הללו. ועד"ז נ"ל דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. ר"ל ראה ה' שרעת האדם וחטאיו מתרבים מצד היותו בארץ ההיא המטומאה במעשה דור המבול, כי לטהר העולם הוצרך לטבילה ברותחין כדי להסיר חלאת נכתמי עון מהעולם ולהחזירו ליושבו ולטהרתו, באופן שמתחייב מהחטאים ועונות טומאת הארץ, וטומאת הארץ גורמת ליושבים בה טומאה, כמ"ש ואם טמאה ארץ אחזתכם וכו'. ובזה ניחא שתלה הכתוב המעשים המתועבים בארץ, כי היא הגורמת לדור האחרון להוסיף טומאה על טומאתם, זהו שאמר כמעשה ארץ מצרים. שהארץ ממש גורמת המעשים בטומאתה, ומכאן למד בעל המאמר שהדור האחרון רע מהראשונים, כי בכל דור ודור מוסיפים טומאה בארץ, והיא בהם עד אשר הדור האחרון רע ומר מהראשון, כי אף על פי שאין דבר שיכריע האדם לחטוא וכדברי הרמב"ם דלעיל, היינו שלא יכריע ויכריח לגמרי אבל מ"מ יש סיוע קצת מהמקום טהור לטהר האדם עצמו, והיינו ההיא דבמסכת אבות דקאמר איני די אלא במקום תורה, כי תלה הענין במקום תורה, שהדירה בה נאותה מאד כי התורה שבמקום ההוא מקדש כל המקום בסיבתה ותטהרהו, וזהו שדקדק בעל הברייתא בלשונו מנין לדור אחרון וכו', ת"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, והבליע בנעימת ודלג תיבת ישבתם בה, להודיע שאין ראייתו מישבתם בה דההיא לדרשה אחרת אתיא, וזו נלמדת מאומרו ארץ מצרים ולא כתיב אנשי ארץ מצרים, ודכוותה נמי בסמוך גבי כנען דאמר ומנין לדור אחרון וכו', שנאמר וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, דילג תיבת אשר אני מביא אתכם שמה כי אין ראיתו אלא מתיבת ארץ כנען דלא כתיב אנשי ארץ אלא ארץ כנען, שהארץ גורמת טומאה באנשיה כדפרשית. ומה שאמר ומנין שהמקום שישבו ישראל וכו', תלמוד לומר אשר ישבתם בה. אפשר שזה נלמד מתיבת בה המיותרת לכך דרשה ללמד שהמקום שישבו ישראל התעיבו מעשיהם יותר מכולם, ודכוותה בארץ כנען דרוש יתור תיבת שמה לומר ששמה ביחוד הרשע. ומיתור אשר ישבתם בה דמי לא ידי שישבו בה, אלא בא ללמד שישיבתם גרמה להם וכו' וכמו שאפרש בס"ד. או אפשר דרשה זו שהמקום אשר ישבו בה ישראל וכו' יליף מיתור אשר ישבתם בה, שבא ללמד על המקום שישבו בו ישראל שהתעיבו יותר מכולם, וכי תימא אי הכי מנא ליה הדרשה הרביעית של ישיבתן של ישראל גרמו להם לכל המעשים וכו', דאי מישיבתם בה כבר נדרש לדרשת שהמקום שישבו בו ישראל התעיבו יותר מכולם, אפשר לתרץ ולומר דמדקאמר לשון ישיבה ולא כתיב אשר הייתם בה, דריש שישיבתן של ישראל גרמה להם, באופן שהיתור של אשר ישבתם בה למד על מקום שישבו בו ישראל שהתעיבו יותר מכולם, ומדלא כתיב אשר הייתם למד שישיבתן גרמה וכדנפרש בסמוך בס"ד. ומה שאמר ומנין שישיבתן של ישראל גרמה להם, הכוונה שאחר שראו עצמן שולטין בישראל, אמרו שיראתם עשתה זאת וידה תקיפא על ישראל, וטעות זה היא שהטעה אותם יותר להחזיק בטעותם ועבודת טומאתם וע"א שלהם, שחשבו שע"י תוספת עבודתם לע"א ולשקוצם תוסיף שעבוד בישראל, וזהו שאמר שישיבתן של ישראל גרמה להם, באחד משני פנים אלו כפשוטו שישיבתן של ישראל שם גרמה להם שיעשו המעשים הרעים, שמישיבתם שם בארצם נתגלגלו הדברים לעשות המעשים אשר לא יעשו כדי שלא יצאו משעבודם. או יאמר שישיבתן של ישראל ר"ל כדי שישבו ישראל שם ולא יצאו, ישיבתן ועיכובן של ישראל שם בארצם היא גרמה, הצד השוה בשני הפירושים הוא שהוסיפו רשעות ועבודה לע"ז שלהם כדי שלא יצאו מישראל אלא ישבו בארצם, וז"ש שישיבתן וכו'. ודכוותה בסמוך גבי שביאתן של ישראל גרמה להם, שהכוונה שאנשי כנען כשראו את ישראל באים ואחר כך ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, ועוד התעכבם במדבר הכנעניים ג"כ נפלו בטעות המצרים, כענין וישובו ויחנו לפני פי החירות וכו'. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ. כך נ"ל הענין הזה שמלבד היות העיכוב במדבר מצד שנתחייבו להיותם במדבר ארבעים שנה לכפר על עונותם ועד תום כל הדור ההוא, עכ"ז דברים בגו שה' חשב מחשבות להועיל לישראל בתורה ויוסיפו קדושת יראי ה' ולחושבי שמו כדי שביני ביני יתמו חטאים מ הארץ והצדיקים שבהם יוכנו בהכנת קדושה ליכנס לארץ, וכיון ג"כ הוא ית' להשגיא לגוים לאבדם, שיאמרו הכנעניי' שע"א שלהם גברה על של מצריים, והיא אשר הטעית את ישראל בדרכים וסגרה עליהם המדבר ויניעם שם כדי שלא יבואו ויכנסו בארץ ויזיקו הכנעניים, נמצא שביאתן של ישראל גרמה להם לעשות כל המעשים הרעי' ההם, ע"ד משגיא לגוים ויאבדם. או אפשר שישיבתן של ישראל וכו' וכן שביאתם וכו'. שהכוונה ע"ד מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה גבי השמן לב העם הזה וכו'. שיש עונות גורמים לאדם למנוע ממנו דרכי התשובה ולהשמין לבבו והשע עיניו כיוצא בענין פרעה, ויחזק לב פרעה בתחלה, ואחר כך גרמו עונותיו ויחזק ה' הוא ית'. ועוד הרחבתי ביאור רחב בדרוש זה בסדר ראשון בא אל פרעה עיין עליו. ומזה האופן אפשר שאמר שישיבתן של ישראל גרמה להם, כי מה שהרעו לישראל בישיבתן גרמה להם להשמן לב עם מצרים ופרעה להוסיף רשע על רשעם ולעשות כל המעשים הרעים ההם, כדי להפרע ממנו על מה שהרע לישראל הגרים בארצו, וכמו שהאריך הרמב"ם ז"ל, וכיוצא בזה ביאתן של ישראל גרמה לכנעניים כדי שיוכלו ישראל לבא לארץ, הוצרך שהוא ית' יתן עון על עונם ורשע על רשעותם שעשו הם מרצונם בתחלה, ולהשמן לבבם ומשגיא לגוים ויפרעו מהם כדי שיהיה שלם עון האמורי ויבאו ישראל, כי בזולת זה לא יוכלו לבא, ע"ד כי לא שלם עון האמורי עד הנה. באופן שענין המצרים שהריעו לישראל בישיבתן בארצם, ועבירה היא בידם היא שגרמה להם להחטיאם יותר, והוסיף על חטאתם פשע וכן בכנען. אמנם רבי שמעון חולק בחלוקת כנען שאין הנידון של כנעניים דומה למצרים, דגבי מצרים ניחא לי דכיון שהרעו לישראל לא על חמס, ואדרבה לולי ישראל ויוסף יוצא חלציו הפותר להם החלומות כמעט שכנה דומה נפשם, ראוי הוא שהעון הזה החמור יגרום לסתום עיניהם ולהשמן לבבם להוסיף על חטאתם פשעים, אמנם ענין כנען אף על פי שעשו קודם ביאת ישראל כמה חטאים ותועבות שחייבו להחטיאם עונות ופשעים אחרים, עכ"ז העונות הראשונים לא היו עם ישראל, לעומת זה אמר ר' שמעון דבכנען יש להם ענין אחר, והוא שהוא יתברך קורא הדורות מראש והכין הדור של כנען בעת שיבואו ישראל, יהיו רעים וחטאים לה' מאד ויבואו ישראל ויפרעו מהם, באופן שרבי שמעון מודה לת"ק בחלוקת מצרים שישיבתן של ישראל גרמה להם, אבל בחלוקי כנען מטעם אחר שהזמין ה' הדור החייב ההוא שתקבל פורענות מישראל בבואם לארץ, ועם היות כי הטעם הזה שייך נמי במצרים, שאפשר שקורא הדורות מראש הביא דור חייב מהמצריי' שילקו ע"י ישראל עכ"ז רבי שמעון הודה לת"ק שאין צורך כיון דאיכא טעם נכון מישיבתן של ישראל גרמה להם, אמנם בכנען צריכין אנו לידחק בעל כרחין בטעם קורא הדורות מראש. עלה בידינו שההתחברות אל ארץ טמאה יחייב לעומד בה הטומאה, וכמו שהוכחנו בדברי המאמר שלמד שהדור האחרון רע רע מן הראשון מאומרו כמעשה ארץ מצרי', שהארץ בעצמה גורמת בטומאתה המעשה הרע, ואעכ"ו שיגרום חברת החוטאים בנפשותם לכלה ולהשחית המתחבר אליהם, ובזה נבוא אל ביאור הפסוק שאמר כמעשה ארץ מצרים וכו'. וראוי לעורר ראשונה אומרו אני ה' אלהיכם פעמי' ושלש, באומרו בסוף הפרשה אני ה', ועוד קשה אומרו אשר ישבתם בה, כי מי לא ידע שישבו בה ואין צורך בהודעה זו, וכן קושיא זו בעינה גבי אשר אני מביא אתכם וכו'. וכבר נתברר בזה מה שמתרצי' חז"ל במאמר שהצענו ראשונה, אכן לפי הפשט צריך לישב כל זה. ועוד ובחוקותיהם כו' מאי שנא דכתב כן גבי ארץ כנען, לא כן גבי ארץ מצרים. ועוד כפל השני כתובים הבאים כאחד, דהיינו את משפטי תעשו כו' ושמרתם כו', הכל ענין אחד כפול ומכופל, ורש"י ז"ל פירש שהכוונה לתת שמירה למשפטי' ולחוקים וכן בעשייה, ולפי שהפסוק הראשון נתן העשייה למשפטים והשמירה לחוקים, הוצרך הכתוב השני לכתוב ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, הרי שמירה לשניהם, ולענין העשייה על שניהם הוא אומר אשר יעשה וכו'. אלא שיקשה דלישתוק מקרא המא לגמרי וקרא בתרא מספיק. ועוד מאי קאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכו', והיה לו לתלות הענין בהם ולומר אשר תעשו אותם ותחיו, ויש במדרש מי שרצה ללמד שאפילו גוי ועושה מצוה זוכה וחי בהם.

הביאור הוא כי להיות שההתחברות אל הרשעים מזיק מאד כמו שהצענו, לזה אמר כי אני ה' אלהיכם המסייע אתכם לאשר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, כי צריכים אתם לכולי האי ואולי על דרך צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, שהכוונה לפי הפשט ממש צופה רשע אל הצדיק ומבקש להכשילו כדי שימות ברשעו, ז"ש ומבקש להמיתו רוצה לומר מבקש במה שימית אותו מצד העון, או אמר שיחשב כמת אפילו בחייו, שהרשעים בחייהם קרויים מתים, ז"ש ומבקש להמיתו, אלא שהקב"ה לא יעזבנו בידו שיכשילו בעבירה ואעפ"י כן לא ירשיענו בהשפטו באמור כבר היית נכשל בעבירה לולי אני שלא עזבתיך ועכ"ז לא ירשיענו בהשפטו. נמצא אומרו אני ה' אלהיכם לסייע שכמעשה ארץ מצרים לא תעשו וכו', ואמר כי אינם צריכים מאומד או משמועה לדעת רוע מעשה מצרים כי עיניכם ראו ולא זר רוע מעשיהם, גם ראו הפורענות אשר הגיע אליהם על ככה, ז"ש אשר ישבתם בה, ושם ראיתם בעיניכם רשעותם ופורענותם. או אפשר שאמר אשר ישבתם בה במה שפירשו הראשונים ז"ל גבי וירעו אותנו המצרים ויענונו. שהכוונה וירעו אותנו המצרים תחלה ברעות מעשים, שהכשילונו בע"ז וגידול בלורית, הללו עובדי ע"א והללו וכו'. והיינו אומרו אותנו המורה על עצם הפעול, ובאמצעות כך אח"כ ויענונו כי מי יאמר להם מה תעשו אחר שהם חוטאים, ז"ש כמעשה ארץ מצרים אשר הוא הוא שגרם לכם אשר ישבתם בה, כי אם לא הרעותם מעשיכם לא קצרה יד ה' מהושיעכם מקודם, וכן וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, ואעפ"י שלא ראיתם הנה מאשר אני מביא אתכם שמה והארץ מקיאה אותם, מזה תבינו רוע מעלילהם, והיינו דלא ערבינהו ואמר כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען לא תעשו, להיות ענין מצרים נראה להם עין בעין, וענין כנען במופת ועין השכל, דהיינו אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ולהיות כנען רשעים בענין חוקות הגוים ודרכי האמורי, לכך אמר בהם ובחוקותיהם לא תלכו דהיינו על דרכי האמורי וניחושיו אשר בזה הוסיפו על חטאת המצרים פשע, וכמו שהוכחתי לעיל גבי ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו יותר מכנען וכו'. אמנם בספרא תירצו באופן שני ז"ל בתוספתא שמינית אומר יכול כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם, ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו. לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם, ומה היו עושים האיש נושא לאיש וכו' אשר גלו ראשונה הבנת הפסוק שאומר ובחוקותיהם לא תלכו דקאי למצרי' ולכנען, ולא כמו שפירשתי דקאי לכנען לבד מהטעם שאמרתי שנמצאו בכנען דרכי האמורי ועננות וניחוש יותר ממצרים, אמנם התוספתא פירשה אומרו ובחוקותיהם לא תלכו, שבא לגלות על כמעשה ארץ מצרים ועל וכמעשה ארץ כנען וכו' בשוה שיכול לא יבנו וכו' ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו, שעל שניהם חוזר, אמנם קשה מאד אומרו יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם, מהיכא תיסק אדעתין לומר כך עד שהוצרך לומר ובחוקותיהם שהחוקות החקוקים להם ולאבותיהם אסר ולא הבניינות והנטיעות, ואפשר לפרש בדרך דרשה במ"ש בס"ה גבי כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכו'. שלהיות הכנענים בונים ביתם בלא צדק, ובמקום הזכירם בתחלת כל ענין וראש כל בנין שם ה' הנכבד והנורא, ולומר בשם ה' נעשה ונצליח והיא ליסוד קדושה, החטאים ההם היו עושים בהפך ומיסדים הבית על יסוד טומאה וע"א, ועליהם כתיב הוי בונה ביתו בלא צדק, ולכן בישר אותם שיתן ה' נגע צרעת בבית ארץ אחוזתם, כי הוא פורה ראש ולענה מהשורש הטמא אשר הבית מיוסד עליו, ובבא קדושת הישראלי היא הגוברת וגורמת להוציא החוץ אותו הנגע, ויחייב נתיצת הבית והחליפו לבנותו בצדק, עד כאן תורף הבריתא. ומינה אנו יכולי' ללמוד, ואין ספק שגם בנטיעות עשו יעשו בעת נטיעתו הזכרת טומאה כדי שישתרש האילן ההוא על הטומאה ההיא ומלאה הארץ, כי כן השכל מחייב אחר שראינו גלוי בס"ה. או שיאמר שנטיעות כנען היו באיסור הרכבות מין בשאינו מינו הנאסר לישראל ויהיה איסור הבניינות ממה שנאמר בס"ה, ואיסור הנטיעות והרכבתם בכלאים, ועל זה אפשר שאמר יכול לא יבנו בניינות דהיינו על האופן ההוא הנז' בס"ה שהיו האמוריים והכנענים, ואיננו זר שגם המצרים יעשו באופן ההוא עצמו, ז"ש יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם, כמותם דייקא שר"ל כמותם, ובאופן שהיו בונים הם, ובאופן הנטיעות שהיו נוטעים הם מיוסד על ע"א ושמות טומאה ואיסור הרכבות, ויכול שעל זה הענין בא זירוז כמעשה ארץ מצרים כו' ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם וכו'. שהכוונה לומר שאעפ"י שהבנין הבנוי על אופן בניינם והנטיעה הנטועה על אופן נטיעתם אין הכי נמי שהוא אסור ועכ"ז לא אמרתי כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען על הדבר הקל הזה אלא ובחוקותיהם לא תלכו, דהיינו שהיו נשואים איש לאיש ואשה לאשה וכו' עליהם אמרתי כמעשה ארץ מצרים וכו'. וזהו שאמר בעל המאמר ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי וכו'. כי אין שלילת היכול לגמרי מאיסור להיתר, כי איסור הוא גם היום הבנין הבנוי על האופן ההוא, וכן הנטיעה אבל השלילה הוא שלא אמרתי וכו', שהכתוב לא דבר כי אם על החוקום החקוקים להם מאבותם בעבירות חמורות, שעליהם צריך זירוז וצריך המעשה לא על הבניינות אעפ"י שיהיו אסורים ולא על הנטיעות עם היות הכל אסור על האופן שפירשנו. ולפי הפשט אפשר שאחר שהוא יתברך רצה לזכות את ישראל והביאם אל ארץ הקדש היה ראוי שיהיו מיוחדים לעבודתו פרושים מכל עסקי העולם הזה כי אם בתורת ה' חפצו לא בעסק בנין ולא בעסק נטיעת זולת העיון האלהי, ז"ש יכול לא יבנו בניינות וכו', ר"ל יכול שבכלל כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען הוא שלא יבנו בניינות ונוטעים כמותם אלא יהיו כאבותם אברהם יצחק ויעקב שוכני אוהלים, לז"א ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים וכו' ואין בכלל כמעשה ארץ וכו'. איסור בנין ונטיעות כי אם איסור חוקות העכו"ם ותועבותיהם לבד, ואמר את משפטי תעשו וכו', אמר כי מתחלה יעשו המשפטי' והם הדברים והדינים והמצות שהשכל מקבלם ושופט כמוהם, ז"ש את משפטי תעשו והחוקים תשמרו ללכת בהם, ואעפ"י שהשכל האנושי ויצה"ר וא"ה מנגדי' ומקטרגי' עליהם עכ"ז תשמרו ללכת בהם לאט לאט למען כבודי שאני ה' אלהיכם, שלתועלתכם צויתי החוקים ההם להיותי אלהיכם משגיח בכם, וזה הסדר של קדימת המשפטי' לחוקים יהיה בהתחלות, אמנם אחר כך כשתשתקעו בעבודתי אז ושמרתם את חוקותי תחלה, כי אדרבא העלים הטעם שהחוקים יחייב לדבוקי' בו יתברך ובעבודתו לקיים אותם בחשק נמרץ ונוסף על המשפטים כי מהיות סגולת החוקים נפלאה נעלמה מעיני כל חי, ז"ש ושמרתם את חוקותי ואחר כך ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם כדי שיחיה, ולתכלית השגתו החיים יעשה אותם האדם שכן הוא הנהוג, אמנם אתם תשמרום למען כבוד שמי שאני ה' שאני ה' באופן שאומרו ושמרתם וכו' מוסב ומקושר עם אני ה' אשר בסוף הפסוק, והכוונה כאמור שתעשו השמירה לשמה מה שיעשה האדם למען וחי בהם, אתם תשמרו למעני אני ה' ולשמי לא לשום תכלית זולתו. ולהיות ענין איסור העריות הקרובות מעין חק כי אדרבה בהתקרב האדם אל שאר בשרו היה מתרבה שלום בעולם, לז"א איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כי אני ה' היודע המועיל והמזיק לנפשותכם, ואפשר כמ"ש בס"ה ערוה ער ו"ה, רע ו"ה, שהוא נרגן מפריד אלוף בין י"ה לו"ה שמו יתברך, וז"ש לא תקרבו לגלות ערוה, שהוא ממש ענין מתייחס אל אני ה' ולשמו כמו שאמרנו. עלה בידינו מה שרצינו אליו ראשונה היות הדרך ישרה שיבור לו האדם חברה טובה ועל זה נ"ל שיסד דהע"ה במזמור הלא הוא שפטני ה' כי אני בתומי הלכתי וכו', אשר צריך להבין כי סותר דבריו שאמר ואל תבוא במשפט את עבדך וכו', הן אמת כי אפשר שזה המאמר נאמר כשהיה מחזיק עצמו לחסיד ולבו חלל בקרבו, ולז"א שפטני ה' כי אני בתומי וכו'. והעד בחנני ה' ונסני וכו'. אמנם אחר המבחן שנכשל בבת שבע אז אמר אל תבוא במשפט את עבדך וכו', וכמדומה לי שכן תירצו חז"ל. ולעניות דעתי אפשר ששם נאמר ואל תבוא במשפט את עבדך, אל תבוא דייקא ולא קאמר ואל תשפוט את עבדך כי אז היה סותר דבריו, אלא שכן אמר שפטני ה' כי אני וכו', אבל אחת שאלתי מאת ה' שאל תבא במשפט את עבדך, שאל תכנס אתה בקו המשפט וערך גדולתך נגד מעשי, כי אז לא יצדק לפניך ובערכך כל חי אפי' מי שכולו חי ר"ל צדיק גמור, שאין בו שום אבר פגום בחטא אשר נחשב הוא כבשר מת אפילו אותו חי כולו, לא יצדק לפניך ובערכך כי מי ישלים נפשו שלימות אלהי ובערכו, והיינו דקאמר אל תבוא במשפט ולא כתיב אל תביא במשפט. ולזה אמר כאן שפטני ה' כי אני בתומי ובערכי הלכתי בתום, ולזה לא כתב בתום סתם כי מי ומי הוא זה ההולך בתום סתם, אבל בתומי כפי כחי ויכולתי הלכתי ובטחתי בחסדך ה' שלא אמעד מזה התום הנז', ולכן בחנני ה' ולא שאתה צריך לבחון לגלות מסתרי נגד מדעך כי הכל גלוי לפניך טרם היותי נמצא בעולם, אכן תכלית המבחן יהיה כדי שאח"כ תנסני מלשון נס, ועד"ז נתת ליראך נס להתנוסס שאחז"ל להתנוסס להרים דגלם ונסם בעולם ולפרסמם בכבוד וחן יתן ה', ולכן צרפה כליותי ולבי, שאין לי אלא לב אחד לב טהור, והיינו דכתיב ולבי ולא כתיב ולבבי ואמר כי בריא לו שיצא במבחן כזהב טהור יען כי חסדו יתברך אשר גמלו רוב חסדים לנגד עיניו אשר עיני הם סרסורי עבירה, ובהיות חסדך לנגד עיני יעברו מראות שוא והתהלכתי באמתך לא לתכלית חסדך כי אם לאהבת אמתך במה שהוא אמת. והעיקר שהכל תלוי בו הוא שלא ישבתי עם אנשים חטאים, שלפי האמת אין ראוי לקרותם אנשים כי שוא ודבר כזב הוא, כי האמת הוא שכבהמות נדמו, ז"ש לא ישבתי עם מתי שוא ר"ל שוא הוא שהם מתי שאינם אנשים לפי האמת, ועם החנפים הצבועים שהרשעות שלהם נעלמים, לא אשב עמהם שהם נקראים נעלמים על שם שמעלימין מעשיהם הרעים, לא אשב עמהם ואז בריא לי שארחץ בנקיון כפי, שלא יהיה לי חטא חקוק בכפי, ועכ"ז לשלא אחטא אסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה, שלא יחוייב להקריב קרבן חטאות ואשמות אלא אזבח תודה ולשמוע בקולו כי אהבתי מעון ביתך שהיא קדושת שכינת עוזך, כי היא המעון לביתיך כי אתה מעון אתה היית לנו ולביתך, ומקום משכן כבודך, הרי כל זאת הטובה נמשכת מהתרחק מרגשת פועלי און אשר עליה נאמר ועם עקש תתפתל. עלה בידינו היות תועלת גדול התחבר אל השלמים והסתופף בצלם:

תם. < הקודם · מעבר לתחילת הדף