כובע ישועה/בבא קמא/סג/ב
כובע ישועה 
בבא קמא סג ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע אילת השחר |
או אינו אלא לדין. במכילתא משפטים (פ' ט"ו) איתא ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה אתה אומר בשבועה או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה נאמר כאן ש"י ונאמר להלן ש"י מה להלן שבועה אף כאן שבועה ע"ש. והנה המהרש"א הכא הקשה אהא דפרש"י בהמפקיד או אינו אלא לדין שמשעה שטען בב"ד נגנבה אע"פ שלא נשבע ישלם כפל, דא"כ לא לכתוב כפל בגנב ותיתי ק"ו מטוען טענת גנב כדלקמן בשמעתין ע"ש. והנ"ל די"ל דהש"ס דאמר ללמוד גנב בק"ו מטוען טענת גנב הוא למאי דס"ל עונשין ממון מן הדין והברייתא הוא תנא דמכילתא ולשיטתו אזיל דס"ל אין עונשין ממון מן הדין כמ"ש התוס' בריש מכילתין סוף ד"ה ולא. וא"כ י"ל דיתחייב טוען טענת גנב בלא שבועה ומכל מקום צריך לכתוב גנב בהדיא. ועוי"ל דבדף ק"ז ע"ב אמר רחב"י דטוען טענת גנב אינו חייב עד שישלח בו יד מ"ט ונקרב כו' אם לא שלח ידו מכלל דאי שלח בו יד מחייב למימרא דבשלח בו יד עסקינן וכדפרש"י דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר שהרי שלח בה יד וא"כ להס"ד דמיירי בלא שבועה נמי נפרש דבעינן שיטעון ג"כ שלא שלח בו יד ונמצא שקרן בכך שהרי שלח בה יד. ואי לא כתיב גנב לא ידענא חיובו רק בשלח יד לעשות מלאכה בהגניבה קודם שנמצא בידו דדיו לגנב שבא מן הדין להיות כנדון דטוען טענת גנב, והשתא דכתיב גנב בהדיא חייב גם בלא שלח יד כיון דבגנב לא כתיב אם לא שלח ידו. וכן י"ל לר"ש שם דאמר דטוען טענת גנב ששלח בו יד פטור מ"ט ונקרב כו' אם לא שלח ידו הא שלח ידו פטור, וא"כ גם אי ונקרב הוא לדין דמשלם כפל משטען נגנבה אע"פ שלא נשבע נמי בשלח בה יד קודם טענתו פטור וגם בגנב ה"א כן וכיון דכתיב גנב ולא כתיב ביה אם לא שלח ידו חייב גם בשלח יד. ולפרש"י דהכא וכדפירש המהרש"א דר"ל א"א אלא לדין דשומר חינם שטוען נגנבה ישלם הקרן ואפ"ה כשנמצא שגנב שישלם הכפל ע"ש. צ"ע באם לא שלח ידו דכתיב בסוף הפסוק דאם לא ימצא הגנב ונקרב כו', דאתשלומי כפל דכתיב בקרא דעל כל פשע דבתריה א"ש לרחב"י מתפרש דוקא כששלח יד ושיקר גם בטענה זו ולר"ש רק כשלא שלח יד. אך אריש קרא דמיירי מחיוב דשומר חינם בקרן כשלא נמצא שהוא גנב א"א לפרש אם לא ש"י כרחב"י דדוקא מיירי בשלח? ידו כיון דלא מיירי רישא דקרא בטענת שקר דידיה כלל. ואין סברא לומר דאין שומר חינם חייב בקרן כשנגנב רק בלא שלח בה יד ובשלח פטור אגניבה דכלפי לייא. ואין סברא לומר דאם לא שלח יד לא קאי רק אקרא דבתריה ולא ארישא דהך קרא גופא ומשמע כדפרש"י בהמפקיד דגם תחילת הקרא דאם לא ימצא הגנב קאי אתשלומי כפל רק דס"ד דמיירי בלא שבועה ושתי המקראות בדבר אחד מיירי:
הקישא הוא ואין משיבין על הקישא. פ[רש"י/בבא קמא/סג/ב#|רש"י]] כיון דסמיכי להדדי הני קראי איתקש גנב וטוען טענת גנב להדדי. ובשושנת העמקים (כלל א') כתב דסמוכין הוא כיון דאינו בחד קרא עיין ביבמות (דף ד' ע"א) בתוד"ה דכתיב, והקישא שם מושאל. ומוכח דגם על סמוכין אין משיבין ע"ש. ואיני יודע מה יאמר בהא דיבמות [קא.] מ"ט מאן דפטר אליבא דר"י כו' ואתקש הכאה לקללה. ופרש"י בפרשת משפטים סמכן הענין אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן ואיכא למאן דאמר היקש הוא בסנהדרין דף פ"ה ע"ש. ושם אין לומר דהוא סמוכין והיקש שם מושאל דהא לר"י קיימינן דלא דריש סמוכין כדאיתא ביבמות דף ד'. וא"ל כיון דרק לחד תנא אליבא דר"י מקשינן הכאה לקללה דאמר שם תרי תנאי אליבא דר"י נימא באמת להך תנא דריש ר"י סמוכין והא דהשיב ר"י לבן עזאי וכי מפני שסמכו ענין לו כו' אתי כאידך תנא דאליביה אצ"ל לר"י דמקשינן הכאה לקללה, ודאמר רב יוסף ביבמות דף ד' דאפילו לר"י דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש מדאוסר באנוסת אביו ע"ש, למ"ש י"ל דאין חילוק ממשנה תורה לעלמא רק דתרי תנאי אליבא דר"י. אך נראה דלכ"ע לא דריש ר"י סמוכין בעלמא וע"ש בתוד"ה וכי, מה שהקשה בקדושין דף נ"ג. והנ"ל דרש"י בסנהדרין דף פ"ה בחד לישנא כתב בהא דמקשי הכאה לקללה דגמרינן במה מצינו וא"ד הקישא ע"ש. וי"ל דרק בדבר שמלבד הסמיכות אפשר ללמוד זה מזה במה מצינו כהא דללמוד הכאה מקללה לענין דניבעי עושה מעשה עמך דשייך בזה ללמוד במה מצינו הכאת אב ואם מקללת אב ואם בזה בנסמכו זה לזה בפרשה אחת דין היקש עליה אף שאינו בקרא אחד כיון דבלא"ה יש לימוד דמדת מ"מ אבל באין שייכות למילף דבר אחד מחבירו זולת הסמיכות כהא דלמילף משוכב עם בהמה דבסקילה למכשפה לדונה בסקילה דאין השתוות כלל ביניהם בזה אין על הסמיכות דין היקש רק דין סמוכין דלר"י לא דרשינן. וא"כ טוען טענת גנב עם גנב דאפשר ללמוד חד מחבריה במה מצינו וכדפרש"י הכא, בזה חשיב היקש אף בתרי קראי בפרשה אחת [וכשנימא דאף באיכא מ"מ סמוכין חשיב נמי י"ל סברא זו בהא דמוכיח מהכא דגם אסמוכין אין משיבין, די"ל דשאני הכא דיש גם מדת מ"מ בהדי סמוכין]. ובתשו' חוות יאיר (סי' ר"ג) כתב ויש הקישים דבר לדבר הרחוק ממנו רק שהם בפרשה אחת, עיין יבמות דף ק"ה ריש ע"ב וצ"ע מהתוס' שם דף ד' ד"ה דכתיב ע"ש. ואיני מבין, הא אם לא יחפוץ האיש עם ועלתה יבמתו השערה [וכדפרש"י שם] בחד קרא הוא:
נפקא ליה מדתנא דבי חזקיה. פרש"י דנקט דרשא ולא קרא משום דמקרא לא נפקא ליה בהדיא אלא בעלי חיים כו' ומדרשא מרבה תנא דבי חזקיה לכולהו. ובחומש פרש"י משור עד חמור כ"ד בכלל ת"כ בין יש בו רוח חיים בין אין בו רו"ח שהרי נאמר מקרא אחר על שה על שלמה כו', והקשה המזרחי דהך בטוען טענת גנב כתיב ואיך מביא מזה לגנב ול"ל דאתי בק"ו מטוען טענת גנב דנימא דיו מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה ושמא י"ל משום דמלת כפל כתובה בשניהם ילמד סתום ממפורש מ"מ בכפל דטוען טענת גנב שנוהגת גם בדבר שאין בו רוח חיים אף כפל דגנב עצמו ע"ש. וצ"ע מ"ט דתנא דב"ח דלא נפקא ליה בהך מ"מ. ולכאורה י"ל להמבואר בר"ן בנדרים (ד:) ד"ה תיתי במה מצינו דגם במה מצינו אמרינן אין עונשין מן הדין ע"ש. וא"כ י"ל דתנא דב"ח יסבור כהמכילתא דגם ממון אין עונשין מן הדין [עיין מה שכתבתי לעיל בד"ה אי] ומשו"ה הוצרך לימוד אחר אאין בו רוח חיים, ורש"י פירש למאי דס"ל דעונשין ממון מן הדין דק"ו וה"נ במה מצינו. אך לא יעלה תירוץ זה אסתמא דהש"ס למאי דקי"ל דעונשין ממון מן הדין, הא בלאו דרשא דתנא דב"ח ידעינן דנוהג כ?ופל בגנב גם באין בו רוח חיים משלמה דטוען טענת גנב וכדפרש"י, גם הא ל"ש ללמוד במה מצינו גנב בלא שבועה מטוען טענת גנב דבשבועה דהא גם אמה מצינו שייך למימר דיו כו' וע"כ דכה"ג לא חשיב רק גילוי מילתא דכפל דכתיב בהדיא בגנב קאי גם אדבר שאין בו רו"ח וילמוד סתום מהמפורש ובכה"ג ל"ש לומר דיו כו' כיון דלא ילפינן משם רק פירוש הגניבה דכתיב בהדיא בקרא. וא"כ ה"נ ל"ש בזה עונש מן הדין וכעין שכתב הפני יהושע בריש קדושין דכיון דכתיב מיתה בביאת א"א כל מיני אישות בכלל אף מאי דאתא בבנין אב ע"ש, וה"נ כיון דכתיב דחייב כפל אגניבה כל מיני גניבה בכלל אף מאי דאתי במה מצינו. ובאמת דרך רש"י בחומש בכמה דוכתי ליישב הכתוב דלא כסוגית הש"ס כמ"ש המזרחי משפטים כ"ב בפסוק דכי הוא זה ע"ש. וה"נ י"ל אף דלהש"ס לא משמע לימוד זה ללמוד ממנו דין מ"מ נקטו רש"י בפירושו: