כובע ישועה/בבא קמא/נט/א
כובע ישועה 
בבא קמא נט א
א"ב כחש גופנא. [בבבא מציעא קא:] איתא ביורד שלא ברשות בבית שומעין לו באמר עצי ואבני אטול ולא בשדה ליטול נטיעותיו משום ישוב א"י אי"ד משום כחשא דארעא וא"ב ח"ל וכדפרש"י דמשום כחשא ממון אפסדיה ואפילו בח"ל ע"ש. ולכאורה י"ל דתלי בהא דהכא דאי כחש גופנא מילתא להחשב מניעת הפסד ולנכות בעדו גם כחשא דארעא מילתא להחשב הפסד ממון ולמאן דלא חייש לכחש גופנא ול"ח מניעת הפסד שינכה בעדו גם שם ל"ח הפסד. אך בבבא מציעא (צג:) איתא דשומר שכר צריך לקדם ברועים ומקלות אף בשכר וחוזר ונוטל מבעל הבית ונ"מ לכושרא דחיותא וכתב בשיטה מקובצת שם דבלא קדם לא משלם רק דמי כושרא א"נ חייב בכל אף דמשתרשי לבעלים דמי רועים דהוי כמבריח ארי ע"ש. ודמי רועים ודאי הפסד חשיב ומטעם מבריח ארי אינו מנכה השומר מחיוב תשלומין שעליו ה"נ י"ל בכחש גופנא אף דחשיב מניעת הפסד. וי"ל שגם מאן דלא חייש לכחש גופנא סבר משום כחש ארעא דחשיב הפסד [ועיין מה שכתבתי בספרי נפש חיה בבבא מציעא דף צ"ג ד"ה נ"מ ודף ק"א ד"ה א"ב]. ובבבא מציעא דף ע"ו בהא דנותן שכרן משלם אבל אינו דומה בא טעון לבא ריקן. ובמרדכי שם כתב גם בשכירות בית כמה רוצה ליקח פחות כשלא היתה דרה ע"ש. ולכאורה דמי לניכוי דכחש גופנא דהכא ובזה לכאורה לא מצינו חילוק. ועיין בים של שלמה סי' כ':