כובע ישועה/בבא קמא/מג/ב
כובע ישועה 
בבא קמא מג ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהר"ם שיף פני יהושע רש"ש גליוני הש"ס אילת השחר |
אשו שלא בכוונה מי משלם דמים או לא. במהד"ב הקשה ניליף מדאצטריך בבור שור ולא אדם דלא משלם דמים שמעינן דבשאר נזקין משלם דמים דמבור לפטורא ליכא למילף דמה לבור שאין דרכו לילך ולהזיק ע"ש. והנה בשיטה מקובצת דף ט' בד"ה משא"כ בבור כתב שכיון שגילה בבור דפטור אעבד ועו"ג הקנוי לישראל ה"נ באש פטור כיון דהשוה לו פטור כופר ול' דעבד ע"ש לעניננו. ומשמע דבידעינן דדמו אש ובור בקולא הדומה קצת להקולא שנרצה עכשיו ללמוד אש מבור לא פרכינן מה לבור דקיל. וא"כ גם לפטור דדמים ניליף אש מבור כיון דידעינן דדמו בפטור כופר ול' דעבד דדמי קצת לקולא דדמים ובכה"ג לא שייך למיפרך מה לבור דקיל:
אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה. בים של שלמה סי' כ"ז השיב על הראב"ד ספ"י מנז"מ דס"ל דתם שהמית שלא בכוונה משלם דמים. דהא ר"י ור"ש דוקא בנזקין פליגי ואי גם בהמית שלא בכוונה יש דמים ולא גמרי' מקטלא דשור ק"ו דליכא מיתה דמשלם דמים ולא גמרי' מקטלא דשור ועוד מ"ט דר"ש דיליף מקטלא כו' ניליף תשלומי שור מתשלומי שור א"ו ליכא דמים כלל במיתה שהמית השור ע"ש. וצ"ע דהא י"ל דהא דמחייב הראב"ד דמים בתם שהמית שלא בכוונה הוא לר"י דיליף נזקין מכופרו וי"ל דה"ה בדמים כשהמית ובאמת לר"ש דיליף מקטלא ופוטר אף בנזקין שלא בכוונה כ"ש בהמית שלא בכוונה דפטור מדמים. ולא תקשה רק אי לר"י חייב בדמים בהמית ליפלגו בהמית ונדע מדמחייב ר"י בהמית שלא בכוונה בדמים כ"ש בנזקין. וי"ל דפליגי בנזקין להודיעך כחו דר"ש דאף בנזקין פוטר וכ"ש מדמים כשהמית זולת דתקשי כדאמרינן בכמה דוכתי כח דהתירא עדיף. י"ל בנזקין כח המחייב עדיף כיון דמספק אין להוציא ממון [עיין ריש ביצה ברש"י]. י"ל כעין שכתב הרשב"א ריש מכילתין בהא דבמחוברת אימא כולה מועדת דבנזקין ספיקא דידהו להחמיר כאיסורין ע"ש. וי"ל בזה כח הפוטר עדיף:
או בן יגח כו' לחייב על הקטנים כגדולים והלא דין הוא כו' ועוד ק"ו כו'. בים התלמוד הקשה למ"ש התוס' ריש מכילתין דגם ממון אין עונשין מן הדין איך נסקול השור מק"ו ותירץ דבאמת אין סברא דלא יומת השור בקטנים רק דיש למעט מקרא דוהמית איש דמשמע גדולים ולא קטנים ואתי הקל וחומר לומר דלא ממעטינן וכיון דק"ו זה אינו אלא ג"מ דאין למעט קטנים מקרא עונשין עליו ע"ש. ומאי דפשיט ליה לחשוב זה לעונש ממון נ"ל די"ל דחשיב סקילת השור כעונש נפשות דכמיתת בעלים כך מיתת השור ובעלים אין נהרגין מן הדין. ואף למ"ש בגינת ורדים כלל ג' דב"נ עונשין מן הדין. י"ל דסקילת השור גרע וכדמצינו דבב"נ סגי בע"א ודיין א' כדאיתא בסנהדרין (נז:) ושור הנסקל בעי כ"ג כדאיתא בריש סנהדרין וב' עדים. וגם תירוצו צריך תבלין. והנ"ל דאף דבכמה דוכתי ממעטינן קטן מאיש זולת ביש ריבוי עיין ערכין דף ג'. אך למ"ש התוס' לקמן ריש דף ס"ג דדרך לכתוב איש ואשה גם אדבר שא"ב רוח חיים כמו אשה אל אחותה בקרסים ע"ש וא"כ לא גרע קטן וקטנה מיניה. וצ"ל דעיקר שם איש הונח אאנשים גדולים רק דש(ב)השאלה נאמר אכל דבר ולכן כשאינו נגד הסברא ממעטינן קטן וכשהוא נגד הסברא מפרשי' איש ע"ד השאלה גם אקטן ולא אמרינן דגזרה התורה למעט קטן נגד הסברא ובקדושין דף ל"ד ע"א בתוד"ה גברי כתבו דדחינן ההיקש מפני הסברא. וכ"ש בנד"ד דנפרש איש גם אקטן ויחשב עונש מקרא ולא מן הדין כנ"ל להסביר תירוצו. וצ"ל לפי זה במ"ש המזרחי להקשות השתא דכתיב בן ובת לחייב אקטנים איש ואשה ל"ל דאיכא ק"ו מקטנים אגדולים ותירץ משום דאין עונשין מן הדין ע"ש. והיינו דגדול בשום אופן אינו נכלל בלשון בן ובת [ועיין בספר התורה והמצוה על ת"כ באילת השחר אות רס"ב וצ"ע] והוי עונש מן הדין משא"כ קטן בלשון איש. והנה בריש מס' תרומות איתא דקטן שתרם אין ת"ת ובירושלמי מפיק לה מדכתיב מאת כל איש ושם משנה ג' סובר ר"י דת"ת ופירש הרע"ב דל"ל לר"י דרשה דמאת כל איש פרט לקטן ע"ש. וצריך טעם דאטו יפלוג ר"י אכל דוכתא דממעטינן קטן מאיש. ולמ"ש דנגד סברא לא ממעטינן קטן מאיש ניחא די"ל דה"ל איזו סברא שלא למעט קטן [וע"ש בר"ש סוף משנה ג']. ובת"כ פ' קדושים בשפחה חרופה ואיש כי ישכב את אשה ש"ז אשה פרט לקטנה. ובפרשת אחרי מות בפסוק ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב (ויקרא יח יט) לית מאן דפליג דקטנה בת ג' שנים ויום אחד בכלל ועיין בנדה דף מ"ד ע"ב. וצ"ל כיון דלטומאה נתרבה אף בת יום אחד מוי"ו דואשה כי תזוב, ע"ש ע"א. מסתבר לדון בקטנה דין נדה גם לאיסור ביאה בבת ג' שנים שראויה לביאה וכמ"ש דנגד סברא לא ממעטינן קטן מאיש: