כובע ישועה/בבא קמא/לד/ב
כובע ישועה 
בבא קמא לד ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר |
תם הקל לא כ"ש. ועיין בשיטה מקובצת. ומזה משמע כמ"ש התוס' בריש פרק הכונס ד"ה התורה דאין שייך להקשות משמירה אתשלומין. דאם לא כן אכתי קשה בהא דאמר תם הקל הא החמיר בשמירתו יותר מבמועד:
ואומר שלם ישלם. פרש"י במועד כתיב אלא שני תשלומין כתב א' לתם וא' למועד לומר בעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין. וק"ל אי נימא דברה תורה כלשון בני אדם אינו יתור לשון ללמוד על תם ור"י ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם כמבואר בעבודה זרה דף נ"ד ע"א. אך שם בתוד"ה דברה כתבו דאף למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם יכול להיות שאינו חולק על השב תשיבם ועל הוכח תוכיח ע"ש. וה"נ י"ל דמשמע לר"י לדרוש שלם ישלם אף דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ועיין בסוטה דף כ"ד בתוד"ה ור' יונתן. ואולי י"ל דלא דרשינן מיתורא די"ל דברה תורה כלשון בני אדם רק ילפינן לתם דמשלם ואינו נוטל מדגלי קרא במועד וכדילפינן דשבח נבילה פלגא דמזיק במועד מתם. והפני יהושע באמת הקשה הא לא גלי קרא דחולקין מוגם את המת יחצון רק בתם ומנליה להרמב"ם וטור דה"ה למועד ע"ש. ולמ"ש י"ל דהוכיחו מדיליף הש"ס להא דמשלמין ואין נוטלין תם ממועד ילפינן מועד מתם להא דחולק מזיק בשבח נבילה ג"כ:
חובל וצריך לכלבו מבעיר וצריך לאפרו. עיין מה שכתבו התוס' דבמקלקל גמור מ"ל צל"ג ומבעיר בא"ה שסבור שיכול לבשל בו קדירה. ובשבת דף ק"ו כתב המהרש"א נקטו לבשל במקום שסבור ליהנות מאפרו משום דכל הנשרפין באיסורי הנאה יכול ליהנות מאפרו ולבשל אסור והוי מקלקל עכ"ד. ואף דא"ה שטעונין קבורה אפרן אסור כדאיתא בסוף תמורה. י"ל דעדיף לצייר בכל א"ה ולבשל. ובשיטה מקובצת כתב וכן הבעיר עצים לאפרו שסבור שהוא דחולין ונמצא דהקדש ולא מצי ליהנות מאפרן ע"ש. והנה אף דבהקדש ל"ש טעם דהתוס' סוף תמורה הא דא"ה דנשרפין אפרן מותר משום דנעשית מצותו הלך איסורי'. אך תמהני דשם מבואר דבהדליקה אדם דמעל המסיק נפק אפר לחולין ומותר וכן הוא בפסחים [כז:] [זולת בעצי בשמים ואליבא דר"י ואנן לר"א אליבא דר"ש קיימינן] וכ"מ ברמב"ם פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הל' י"ג ע"ש [וד' המהד"ב דחוק דס"ל דס"ד השתא כס"ד בקושייתם בסמוך דמבעיר לצורך אפרו ל"ח צל"ג והנכון כמ"ש המהרש"א בשבת]. וצע"ק בקושייתם דליחייב רבי יוחנן מקלקל גמור כיון דל"צ מ"מ וכדמוכח מחיוב מתעסק בחבורה דפטורו מטעם מ"מ. דל"ל להוכיח ממתעסק תפ"ל מדכתבו מקודם והוא מוכרח דלרבי יוחנן הא דצריך לכלבו ל"ח תיקון שיתחייב לר"י או לר"ש בשאר מלאכות דאין דרך לחבול בשביל כלבו ומדפטור בשאר מלאכות ע"כ משום דכה"ג אינו מ"מ וע"כ מדחייב בחבורה הוא משום דל"ח ביה אמ"מ ומה"ט ליחייב גם מקלקל גמור ויתרצו בתירוצם. וא"ל דמשמע להו לדמות מקלקל גמור למתעסק דהא להאמת דפוטר רבי יוחנן מקלקל גמור אף דמתעסק חייב ע"כ דל"ד מתעסק רק להיכי דהוי תיקון קצת. עוד אעורר במה שכתב בתשו' עמודי אור (סי' צ"ו אות ז') להעיר בהא דלא מדכרינן במילה רק מלאכת חובל והרי איכא נמי שם מלאכה דעוקר דבר מגידולו תולדה דקוצר וציין להא דבכורות דף כ"ה ע"א ובתוס' שם ד"ה דהוה ע"ש. ולכאורה נ"ל למה שכתבו התוס' בשבת דף ע"ג ע"ב בד"ה וצריך בזומר וצריך לעצים דחייב גם משום קוצר, דאפילו לר"י דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה. והכי נמי נימא בעוקר דבר מגידולו דמילה תולדה דקוצר כיון דלא צריך לבשר הנחתך [ע"ש אות ח'] גם לר"י פטור משום תולדה דקוצר דלא עדיף התולדה מהאב. אמת דהתוס' בבכורות הנזכר הוא קצת נגד התוס' דשבת הנזכר בלא נחלק בין קצירה דעצים לזה: