כובע ישועה/בבא קמא/כא/א
כובע ישועה 
בבא קמא כא א
נמצא הבית של שמעון מעלה לו שכר. וכתב הנימוקי יוסף דאפילו שכרה מראובן בזול משלם לשמעון כמו ששוכרים שאר בתים ול"מ לומר אילו ידעתי משכר הרבה לא נכנסתי והקשה הקצות החושן (סי' שס"ג סק"ז) מ"ש מהמבואר באלו נערות דבהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול דאמרי אילו ידענו שהפרה אינה דאבינו לא היינו אוכלין ע"ש. והנה כקושייתו תקשי בנתאנה שתות דקנה ומחזיר אונאה בין נתאנה מוכר או לוקח עיין סי' רכ"ז סעיף ב' ואמאי לא מצי לוקח לומר בזול רציתי לקנות ולא במקח השוה וע"כ דאמדינן דעתו דגם במקח השוה היה קונה וה"נ י"ל כן בשכירות בית וע"כ דשאני בהא דפרה דלא ראינו ממנו שום גילוי דעת דנ"ל בהוצאה למאי דהוו סברי דשל אביהם הוא והוא כעין סברת התוס' בסוגיין לעיל ד"ה טעמא דנוקף דמחלקו לעניינם בין גלי דעתי' דנ"ל בהוצאה דאז מגלגלין עליו גם יותר מגילוי דעתו משא"כ בלא גלי דעתי' אלא בחנם [וכעין דמי בשר בזול לא אמרינן בזה כיון דלא חסר]. ואף למאי למשמע בנ"י ובשיטה מקובצת בהא דבלא קיימא לאגרא דפטור אף דרצה ליתן שכר לראובן ומ"ש מעמד ניקף הוא משום דל"מ הג"ד מה שרצה ליתן לראובן לגבי שמעון ע"ש. אדרבה בלא ג"ד צריך לשלם כשוויו בחצר דקיימא לאגרא וממ"נ אי בזה חשיב ג"ד דראובן לגבי שמעון יש לדמותו לאונאה ול"ד לפרה שאולה ואי הוי כלא גלי דעתי' כלל ממילא חייב כשוויו ככל דר בחצר דקיימא לאגרא:
ובמחזרת. עיין מה שכתבו התוס' מפרש"י דמחזרת חייב משום קרן דמשונה הוא. והנ"ל די"ל דגם להש"ס לא ברירא דהאכילה כדרכה אלא שבא ע"י שינוי אי שן או קרן הוא דלקמן דף כ"ג ע"ב אמרינן דאי צריך בעל השדה לגדור שדהו שן דחייב רחמנא היכי מ"ל כשחתרה א"נ דנפל גודא בלילה. והנ"ל דלמאי דאמר כשחתרה ס"ל דבכה"ג שן חשיב אף דמסתבר דסתם גדירות אינם כחתורות לגבי בהמות ורק בכלב אמרינן שם סתם דלתות חתורות אצל כלב ובקרא ושילח את בעירה וביער בשדה אחר סתמא אבהמה קאי אף דחיה בכלל בהמה כדאיתא בריש פרקין. דהשינוי דחתירה אינו מוציאו מכלל שן והא"נ ס"ל דכשחתרה אינו שן אלא קרן ולכן אמר דנפל גודא: