כובע ישועה/בבא קמא/י/ב
כגון פפא בר אבא. פרשב"ם דלסתם ב"א שאול והוי כמתה מ"מ ובים של שלמה כתב מנלן שנותן רשות לפטור היושב עליו ומשברו אפשר דלא נקרא גזלן בהכי כשיושב אבל לפוטרו בדין מתה מ"מ ל"ש אלא כששואל מדעת בעלים ע"ש. ולי צ"ע כשאירע גם אונס שלא מ"מ להספסל בעת ישיבתו אי חייב מידי דהוה אשואל שלא מדעת בדבר שדרך הבעלים להקפיד דלר"י אף שאינו גזלן מ"מ שואל הוי כדאיתא בבבא בתרא [פח.]. אך בדברי משפט סי' רצ"ב סק"ג בהא דבבא מציעא דף מ"א דפרכינן והא לא חסרה הביא דברי השיטה מקובצת מהרא"ש דכיון דלא קפדי אינשי בהנחת מקלו ותרמילו על הבהמה ולא יצאה עדיין מרשות בעליו אף שואל אינו על הבהמה ע"ש. וה"נ דלא יצא הספסל מרשות בעליו אינו שואל:
יביאהו עד. עיין בפרש"י. ויש לפרש אטרפת חתול דשומר שכר חייב עליו כדפרש"י בחומש (שמות כב יב) ועיין בתוס' וש"מ:
והא משים דממילא. כתבו התוס' דמתרווייהו אתי במה הצד ולא חש להאריך ותמה הפני יהושע דאכתי קראי קשיין. [ולמ"ש התוס' בשבת [קלא:] ד"ה אי דמילתא דאתי במה הצד טרח וכתב קרא כבמילתא דאתי בק"ו ניחא]. ובשיטה מקובצת כתב דהיתור אתי ללמוד על בור ושן ורגל דמכולהו לא אתי שכן אין תחילת עשייתן לנזק ואין הנאה להזיקן ואינו מצוי כרגל ואמרי' על הקרא יתירא אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לשאר נזקין דשקולין הם ויבואו כולן דבכל חד יש חומרא שאין בחבירו ע"ש. ולמ"ש בשיטה מקובצת בדף ג' בד"ה מכדי שקולין דרק כשמשמעות הכתוב משמע שניהם כהא דושלח יש להעמידו בשניהם ובאינו במשמעות הכתוב רק מיתורא כהא דמן הבקר צריך ריבוי לכל חד ע"ש. לפי זה אם אינו ענין דהוא יתור ולא במשמעות הכתוב נמי צריך ריבוי לכל חד. ובדף ז' ע"א בתוד"ה רעהו הקשו היכי ילפינן שן דפטור בהקדש מקרן ואדם ובור דמה לשן שיש הנאה להזיקה ותי' דיותר ראוי להתחייב אדם המזיק בידים ממזיק ע"י שילוח בעירה ע"ש. וא"כ ג"כ נאמר לקולא דבעלים מטפלין בנבילה אי מקילינן במכה נפש בהמה דאדם המזיק בידים לא נמנע מלהקל מחמת הסברות דיש הנאה להזיקו ותחילת עשייתן לנזק דשן ובור. וצ"ל הא דאצטריך והמת יהיה לו אנזקי שורו דבעלים מטפלין בנבילה ולא ילפינן ממכה נפש בהמה משום דנזקי שורו שכיח יותר ממזיק בידים. דסברא דשכיח יותר אלים מסברא דמזיק בידים ורק מסברא דיש הנאה להזיקה דשן ודתחילת עשייתו לנזק דבור אלים סברא דמזיק בידים. וא"כ בור ושן יש למילף בהו בעלים מטפלין בנבילה ממזיק בידים ונגיחה עכ"פ ורק ארגל דהזיקו מצוי דהוא סברא דשכיח יותר מכולהו ק' מניין דבעלים מטפלין בנבילה דממכה נפש בכמה אין למילף כיון דסברא דשכיח יותר אלים מסברא דמזיק בידים ולזה י"ל דילפינן מקרא דשומרים דמייתר ואם אינו ענין לגופיה דילפינן במה הצד תנהו ענין לרגל דלא אתי במה הצד כיון דמצוי יותר מהם וגם ממזיק בידים לא אתי כיון דסברא דשכיח אלים מסברא דמזיק בידים ולשן ובור ל"צ קרא ג' דאינהו אפשר למילף מנגיחה וממכה נפש בהמה. והא דשומרים מייתר הוא דכ"ת מה למכה נפש בהמה דלא שכיח נזקי שור דשכיח יוכיח מה לנזקי שור דממונא קמזיק תאמר בנזקי שומרים דחשיב נזקי גופו מזיק בידים יוכיח [ועיין מה שכתב בשיטה מקובצת מהר' ישעיה] ול"צ רק לרגל: