יש סדר למשנה/תרומות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ תרומות ב

ג

תי"ט ד"ה המעשר והמבשל וכו' ע"ש. משולל הבנה וצריך תיקון רב ואולי כך צ"ל דפריך תחילה ממעשר והדר ממבשל אבל ב' וממילא נמי דאין צריך לומר דבבא בפני עצמה היא וכו' ממעשר ברישא לא הוצרך למנקט וכו'. וע"פ הג"ה כזה או דוגמתו יתבאר כוונת התי"ט היטב. ודע עוד דזה שכתב הר"ב ד"ה והמבשל בשבת בשוגג יאכל אותו תבשיל למוצאי שבת אבל לא בשבת עצמו ובמזיד לא יאכל הוא אבל אחרים אוכלים למוצאי וכו' דמשמע דהוא אסור לעולם. אין כוונתו שפירוש' דמתני' הכי הוא. דמלבד שיהיה העיקר חסר [ואדרבה סתמא דמתני' דתנא בשוגג יאכל משמע בו ביום] אלא נמי לפי סוגיא דגיטין נ"ד דהחליט הש"ס דמתני' דהכא המטביל וכו' המעשר וכו' ר' מאיר היא [וע' בתוס' ד"ה המעשר וכו' ופריך מינייהו משום דסתם משנה ר"מ היא וכו'] ור' מאיר ס"ל להדיא בברייתא דמייתי בסוגי' דגיטין נ"ג המבשל בשבת בשוגג יאכל [הוא עצמו ואף בשבת. רש"י] במזיד לא יאכל [בו ביום אבל למ"ש מותר לו לעצמו ע' רש"י ב"ק ע"א ורש"י חולין ט"ו ותוס' שם] ובכן ברור דלא כתב הר"ב דברים אלו אלא מצד הלכתא דקי"ל כר' יהודה דפליג אדר"מ בברייתא שם ואמר בשוגג יאכל למוצאי שבת [לאחר שהמתין בכדי שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג אטו מזיד. רש"י] במזיד לא יאכל עולמית [הוא עולמית אלא אחרים. רש"י בכתובות ל"ד] מיהו זה שכתב רש"י בכתובות בדברי ר"מ במזיד לא יאכל הוא לעולם סותר את עצמו לפירושו שכתב בב"ק ע"א במזיד לא יאכל בו ביום. וכ"כ רש"י בחולין ט"ו במזיד דעביד איסורא לא יאכל בו ביום עד שתחשך וכו' ע"ש וכן מוכח בסוגיא דהתם וכ"כ תוס' דלר"מ במזיד מותר לו למ"ש מדבעי לאוקמי מתני' כר"מ ע"ש ואין כאן מקום להאריך. ובחדושי הארכתי. עכ"פ בדין שוגג לר"מ פרש"י בכ"מ דיאכל בו ביום.
אמנם אם אחרים אוכלים כשבישל בשוגג לא נתברר היטב בלשון הר"ב. וקצת מדנקט הר"ב ובמזיד לא יאכל הוא. אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת ע"כ. משמע דמבשל בשוגג שכתב הר"ב ברישא דמילתא יאכל אותו תבשיל למוצאי שבת אבל לא בשבת עצמו וכו' ע"כ. דוקא הוא אסור אבל לאחרים מותר בשבת עצמו. וכן מדברי הרמב"ם בפירושו שכתב בזה"ל ואמרו המבשל בשבת בשוגג יאכל ר"ל שמותר לו לאכול אותו תבשיל למ"ש ואסור לו לאכול בשבת בשום פנים במזיד לא יאכל ר"ל מי שעבר ובשל בשבת אסור לו לאכול אותו תבשיל לעולם אכן אחרים מותר להם לאכול אותו תבשיל למוצאי שבת וכו' ע"כ. לא נתברר בדין אחרים בשבת כשנתבשל בשוגג. וטפי משמע מלשונו דאחרים אפילו בשבת מותרין. אמנם בחיבורו פ"ו מה"ש דין כ"ג ביאר להדיא ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו להנות באותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר להם להנות בה למ"ש מיד שנאמר ושמרתם וכו' היא קדש וכו' כיצד ישראל שבשל במזיד. למ"ש יאכל לאחרים. אבל הוא לא יאכל עולמית. ואם בשל בשגגה למ"ש יאכל בין הוא בין אחרים וכן כל כיוצא בזה ע"כ. וכ"כ הה"מ שהכריחו המפרשים שפי' דברי ר' יהודה כך הוא בשוגג יאכל למ"ש בין לו ובין לאחרים. ובו ביום אסור לכל וכו' ע"ש. וכ"פ הטוש"ע ריש סי' שי"ח להדיא ע"ש. וכ"כ תוס' והרא"ש והר"ן. כללו של דבר מזיד דר"מ היינו שוגג דר' יהודה וכו' והוסיף הר"ן עוד בפ"ק דחולין בזה"ל ואמרי' בגמרא [חולין ט"ו] דכי מורי להו רב לתלמידים מורי להו כר"מ וכי דריש בפירקין דרש כר"י. משום ע"ה הלכך לענין פסק הלכה איכא מ"ד דכר"מ קי"ל כיון דרב מורי להו כר"מ וקי"ל כרב באיסורי הלכך המבשל בשבת בשוגג יאכל אפילו הוא עצמו ואפי' בו ביום במזיד לא יאכל בו ביום לא הוא ולא אחרים. אבל למוצאי שבת בין הוא בין אחרים אוכלין וכו' אבל רב אחא משבחא והרב אלפסי ז"ל פסקו כר' יהודה דעד כאן לא מורי להו לתלמידים כר' מאיר אלא משום דס"ל דלא איתמר בדר"מ ור"י הלכה כר"י אלא מטין איתמר כדאיתא בעירובין. אבל אנן כר' יהודה נקטינן דקי"ל כר' יוחנן דאמר התם הלכה איתמר ועוד דרב גופי' כי דריש בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ ואנן הא שכיחי ע"ה גבן וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהש"ע וכו' ע"כ. וכ"כ הר"ן בפ' כירה ע"ש. והעתיקו הב"י בסי' שי"ח דברי הר"ן. והוסיף להעתיק עוד דברי הה"מ ע"ש. והנה הרא"ש בפ' כירה [אף שהרי"ף האריך שם בענין המבשל בשבת] לא הערה כלום. אכן בפ"ק דחולין סי' י"ח אחר שכתב דעת הרי"ף דהלכתא כר' יהודה כתב ורבינו יצחק פסק דהלכה כר"מ והביא ראיה מהא דאמר כי מורי רב לתלמידי' מורו להו כר"מ וכו' אלמא כר"מ ס"ל וכו'. והגאונים כתבו דהאידנא דרשינן בפירקין ואורויי מורינן כר' יהודה דנפישי עמי הארצות ומזלזלי באסורי וכו' ע"כ. והא דלא כתב הרא"ש ג"כ הטעם שנתן הר"ן בסברא ראשונה דרב דפסיק כר"מ לשיטתיה אבל אנן פסקינן כר' יוחנן דהלכה כר' יהודה נגד ר"מ וכו'. לכאורה שפיר עביד דאי מהך טעמא קשה הרי פסקינן בכל מקום דהלכה כסתם משנה [אע"ג דמחלוקת בברייתא כמבואר יבמות מ"ב. וכ"כ כל בעלי סוגיא להלכה. וכבר כתבתי משנה ב' פ"ב דפאה דברי הרי"ף והרא"ש בפ' כל הכלים סי' ה' ע"ש. והרי משנתינו דהכא בתרומות המבשל בשבת וכו' סתם ותנא בשוגג יאכל וכו' [כדעת ר"מ] ומה"ת לפסוק כר' יהודה נגד הסת"מ. והלכך כתבו הגאונים דהאידנא דרשינן וכו' כלומר דבימי חכמי המשנה ודאי הלכתא כר"מ כסתם משנה. רק האידנא דרשינן וכו' דנפישי ע"ה. ובכן טעם הראשון שכתב הר"ן והעתיקו הב"י נתעלמה ממני לפי שעה. ואי אפשר לומר דס"ל להר"ן כדעת רב צמח גאון דהיכא דר' יהודה פליג אסתם מתני' קי"ל כר' יהודה [כמו שהעתקתי במ"ב פ"ב דפאה ובשאר דוכתי] שהרי הר"ן כולל נמי דדעת הרמב"ם הכי הוא במה דפסק בפ"ו מה"ש דהלכה כר' יהודה. ואנן חזינן דלענין הנוטע בשביעית פסק בפ"א מהל' שמיטה ויובל דין י"ב הנוטע בשביעית בין שוגג ובין מזיד יעקור וכו'. והיינו כסתמ' דמשנה דהכא. אע"ג דבברייתא דמייתי בסוגיא דגיטין נ"ג פליגי ר"מ ור' יהודה הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור. דברי ר"מ. ר' יהודה אומר בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור. ובשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור. עכ"פ יצא לנו לתועלת לברר פיסקי הרמב"ם דבכולהו מילתא דתנן במשנה דהכא פסיק כוותיה והלכך לענין הנוטע בשבת ובשביעית פסק בפ"א מהל' שמיטה כמתני' דהכא. ולא חש לפלוגתא דר' יהודה בברייתא עליו דר"מ [מטעם דאמרן דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא קי"ל כסתמא ולא כרב צמח גאון] וגם במבשל הוא פסק כסתמא. והא דכתב בחיבורו פ"ו מה"ש דבישל בשוגג לא יאכל עד למוצאי שבת היינו מטעם האחרון שכתב הר"ן והטעם שכתב הרא"ש. דהאידנא שכיחי ע"ה כמ"ש הגאונים. [והנה דין הנוטע בשבת כלל הרמב"ם בפ"ו הנ"ל שכתב ישראל שעשה מלאכה וכו' כיצד וכו' ואם בישל בשגגה וכו' וכן כל כיוצא בזה ע"כ. הרי נכלל כל מיני מלאכות דאורייתא. וטעמו מבואר נמי במה שכתב בפ"א מהל' שמיטה. הנוטע בשביעית וכו' יעקור (וסיים) מפני שישראל חשודין על השביעית אם תאמר בשוגג יקיים. יאמר המזיד שוגג הייתי ע"כ. מובן מאליו דגבי שבת דאין חשודין לעשות במזיד. להכי בשוגג יקיים. מיהו זה שלא מצאתי מפורש בהרמב"ם דין דהמעשר בשבת במזיד לא יאכל וכו'. לא ידעתי טעמו. והא ודאי המעשר בשבת שאינו אלא משום שבות דרבנן. אינו בכלל מה שכתב הרמב"ם בפ"ו הנ"ל ישראל שעשה מלאכה בשבת וכו'. גם במ"ש הכ"מ בפ"א מהל' שמיטה הנוטע בשביעית כו' משנה פ"ב דתרומות ומ"ש מפני שישראל חשודין כו' בירושלמי דף מ"א ע"ג ע"כ. לא ידעתי למה עזב הכ"מ להראות מקומו גמרא דילן בשם הבריית' אמר ר"מ מפני מה אני אומר בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל מונין לשביעית ואין מונין לשבתות דבר אחר נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות וכו' ואדרבה מכח הירושלמי קשיא להרמב"ם. כי ז"ל הירושלמי בסוף הסוגיא ר' יהודה אומר חילוף הדברים בשביעית בשוגג יקיים. בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהניית שבת עליו וכו' מה טעמיה דרבנן [מאיזה טעם מחמירי בשביעית יותר משבת. ר"א פערקאן] נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות [דחמור להו איסור שבת לפיכך לא גזרו בשבת שוגג אטו מזיד כמו בשביעית] דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות [צריכין למנות שנות נטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה והרואה מונה השנים למפרע ע"ד משל שמונה בשנה הזו שנת רביעי לנטיעותו ימנה הרואה למפרע ויראה שנטעה בשביעית ויאמר מותר לנטוע בשביעית. אבל לשבתות אין מונין שלא ימנה כמה בשבת רק לשנים א"כ לזמן מרובה לא ידע אדם אם נטעה זה בשבת ולא חיישי' דילמא יאמר מותר ליטע בשבת. רא"פ. ורש"י בגמ' דילן פי' ג"כ על אופן זו קצת בלשון אחרת ע"ש] היאך עבידא [כלומר מאי בינייהו בין הני שני טעמים] נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מונים יש כאן וכו' [איכא בינייהו נטע פחות משלשים יום לפני ר"ה של שביעית וקי"ל פחות משלשים לפני ר"ה לא נחשב לשנה לענין ערלה ונ"ר וא"כ המונה ימנה משנת שביעית ויראה הרואה שנטעה בשביעית אבל אי לא אזלינן בתר טעמא דמונין. רק בתר טעמא דנחשדו על השביעית. אין לקנוס שוגג אטו מזיד שהרי לא נטעה בשביעית ש"מ דמזדהר בה וכו'. רא"פ] והשתא צ"ע דלא כתב הרמב"ם גם לטעמא דמונין לשביעית וכו' דנ"מ לאסור כשנטע פחות משלשים יום לפני ר"ה של שביעית וכן יש לתמוה על הסמ"ג ל"ת רס"ו שלא כתב אלא הטעם שחשודין אות באות כמ"ש הרמב"ם ולא כתב נמי טעמא דישראל מונים ונ"מ כדאמרן] אחר כל ברורי דברים שזכרתי דלישנא דמתניתין דתנן המבשל בשוגג יאכל במזיד לא יאכל סתמא דמתני' ר"מ היא דס"ל נמי בברייתא דבשוגג דיאכל בו ביום ובמזיד לא יאכל בו ביום אבל למוצאי שבת מותר. לא הבנתי מ"ש התי"ט המעשר והמבשל מדשנאן בחד בבא ש"מ דמעשר במזיד אסור לו לעולם וכו' כאלו פירושא דמתניתין לפי פשוט' דיאכל במוצאי שבת ולא יאכל עולמית. וזה ליתא דברור דפירושא במתני' יאכל בו ביום וכן לא יאכל דתנן היינו בו ביום וכר"מ. וכבר כתבתי שהר"ב שכתב למוצאי שבת וכו' לא כתב זה לפרש מתני' בהכי אלא להלכה כתב כך. ובעומקה של הלכה בגיטין נ"ג ורמי דר"מ אדר"מ בדאורייתא דתני' הנוטע בשבת וכו' דברי ר"מ ר' יהודה אומר וכו'. וכתב רש"י וה"ה נמי דלר' יהודה קשיא אלא משום דת"ק ר"מ הוא נקט ליה וכו'. הנה קושיא של רש"י חזקה ותירוצו דחיקה. שהרי לעיל בסמוך לזה נקט ורמי דר"מ אדר"מ ורמי דר"י אדר"י. גם בחדושי הר"ן הנדפס מקרוב בבערלין ראיתי שכתב היינו טעמא דלא מקשי נמי דר"י אדר"י משום דכיון דחזינן לי' לר"י דאפילו בדאורייתא לא קניס בע"ז משום דחמירא פשיטא לי' דטעמיה בשביעית משום דבאתרי' חמירא וכדמתרצי' ע"כ. גם זה דחוק. ולכאורה איכא למידק תו במה דסיים המתרץ דר"י אדר"י לא קשיא באתרי' דר"י חמירא להו שביעית וכו'. הלא גם בלאו רומיא דר"י אדר"י ההכרח לומר דחמירא להו שביעית דאי לאו הכי תקשי לך היא גופא מכדי הא דאורייתא וכו' [כמו שביאר הש"ס בדברי ר"י] ולפיכך נראה לפי מאי דאוקמי אביי במועד קטן ב' המשנה דתנא משקין בית השלחין במועד ובשביעית וכו' בשביעית בזמן הזה ורבי היא וכו' ושרי חרישה וזריעה בזה"ז בשביעית מדאורייתא ורק מדרבנן אסורות והנה בסוגיא שם ב' מסיק הש"ס דהמשנה משקין בית השלחין על כרחך כר' יהודה אתיא ע"ש. מהשתא נראה להדיא דר' יהודה ס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן. וא"כ שפיר קאמר ר' יהודה דהנוטע בשביעית בשוגג יקיים דלא קנסו בדרבנן אבל בנוטע בשבת דהוא דאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד ויהיה בדברי ר' יהודה בנוטע לשיטתיה כמו דס"ל במבשל [ובלתי ספק דפלוגתא דר"מ ור"י בזה"ז היא ע' מגילה ב' בגמרא וברש"י ד"ה בזמן הזה וכו'] בשלמא לר"מ מקשה שפיר דמסתמא ס"ל לר"מ כרבנן דפליגי על רבי וסבירא להו דשביעית בזה"ז דאורייתא אבל לר' יהודה דס"ל דשביעית בזה"ז מדרבנן כמו שבארתי למעלה הלכך לא מצי להקשות ר"י אדר"י [ובזה מדויק מה דנקט ר' מאיר בלשני' מפני מה אני אומר בשבת וכו' כלומר להנך דס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן לא קשיא. אבל לדידי דסבירא לי כחכמים דפליגי עליה דרבי דהיא מן התורה. מפני מה אני אומר וכו'] ולפ"ז לא מצי להקשות דר"י אדר"י דהמקשן הי' ס"ל כאוקימתא דאביי במ"ק הנ"ל אמנם המתרץ דר"י אדר"י לא קשיא באתרי' וכו' רוצה להעמיד אם אמרי' כאוקימתי' דרבא במ"ק הנ"ל אפילו תימא רבנן דאמרי שביעית בזה"ז דאורייתא אבות אסר רחמנא וכו'. ומעתה ס"ל גם לר' יהודה מסתמא כרבנן. ומעתה יהיה קשה ר"י דהכא אדר"י במ"ק דס"ל דשביעית בזה"ז דאורייתא מ"מ לא גזור בשוגג. משום דבאתרי' דר"י חמירא להו שביעית. ודעת לנבון נקל. לאמת את האמת ולא לקלקל. ובכף היושר שקל ישקל:

ד

תי"ט ד"ה אין תורמין ממין על שאינו מינו מפורש בסוף פירקין בפי' הר"ב וכו' ע"ש. הנה מד"ז התי"ט יצא ידי חובתו בביאור הזה. אמנם על הר"ב יש לתמוה שלא כתב פירושא דמילתא במשנה דהכא המוקדמת כי כן יוסד נמי בגמ' דבכורות נ"ג אמתני' דהכא בזה"ל תנן התם אין תורמין [במעשר דגן קמיירי. רש"י] ממין על שאינו מינו. ואם תרם אין תרומתו תרומה. מנא הני מילי אמר ר"א וכו' כל חלב יצהר כו' וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה [היינו תרומה ומעשר כדכתיב בהרימכם את חלבו ממנו וקאמר רחמנא שיתן לכל אחד מעשרותיו בפני עצמו] וכו' וכן הביאו הר"ש הסוגיא זו אמתני' דהכא ע"ש. ואמנם ההפרש דבמתני' דהכא גבי ממין על שאינו מינו דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. ובסוףן גבי מן הרע על היפה דיעבד תרומתו תרומה. נתבאר בתי"ט סוףן ד"ה ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה. משמיה דגמ' יבמות פ"ט דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא. ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה ע"כ. משא"כ במין על שאינו מינו דליכא ילפותא שיהיה קדוש דיעבד שפיר אמרי' דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. והוי יודע דבתמורה ה' [בסוגיא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד דס"ל לאביי מהני ורבא ס"ל דלא מהני] מקשה והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו חלבו אין גירועין לא. ותנן אין תורמין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני תיובתא דרבא. אמר לך רבא שאני התם כר' אילעא דאמר ר' אילעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה וכו'. והרי ממין על שאינו מינו דאמר רחמנא כל חלב יצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה. אלמא לא מהני תיובתא דאביי. אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא ראשיתם [כלומר דשנה עליו הכתוב לעכב דלא יתרום ממין על שאינו מינו ואהכי אם תרם לא מהני. רש"י] וכן אמר ר' אילעא ראשית [דלהכי לא מהני משום דראשית כתיב דשינה עליו הכתוב לעכב. רש"י] וכו' ומעתה יתבאר לך דזה שכתב התי"ט משמיה דגמ' טעמא דמן הרע על היפה דדיעבד תרומה משום דרבי אילעא דאם אינו קדוש נשיאת חטא למה. וכן בכל הסוגיא ביבמות פ"ט קדושין מ"ו בב"מ נ"ו בב"ב פ"ד קמ"ג היינו לשיטת רבא. אכן לדעת אביי אין צריך להך ילפותא דהא בלאו הכי דיעבד תרומה דאי עביד מהני. והוא מוקי קרא דדריש ר' אילעא באופן אחר כמבואר בסוגיא דתמורה שם ע"ש. ולפיכך לפי שעה נעלם ממני דלכאורה צריך ביאור דר' אילעא מזכי שטרא לבי תרי דמהא דדריש ולא תשאו עליו חטא וכו' מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. מוכרח דס"ל כרבא דלא מהני והלכך איצטריך קרא ולא תשא עליו חטא [כמבואר בסוגיא ומה שיש להפלא בזה תמצא בתוס' דהכא ובתוס' קידושין מ"ו ד"ה אם אינו וכ' ישוב נכון ע"ש ובתוס' ב"מ נ"ו] וממה דאמר בסמוך וכן אמר ר' אילעא ראשית דלהכי לא מהני משום דראשית כתיב וכו' מוכרח דבלאו קרא דראשית אמרי דמהני וס"ל כאביי ובכל עוד שלא ידעתי ולא שמעתי תירוץ מרווח מהכרח לומר דתרי ר' אילעא הוו. וכבר מצינו ר' אילעא נזכר במשנה ו' פ"ג דעירובין. ומצינו נמי ר' אילעא שהי' בימי אמוראים ע' כתובות ל"ב. סנהדרין ע"ו. ובכן היכא דאיתא ר' אילעא [היו"ד אחר אל"ף הראשונ'] הוא אמורא אבל היכא דאיתא ר' אלעאי [היו"ד אחר האל"ף האחרונה] הוא תנא. והנה ביבמות פ"ט ובקדושין מ"ו איתא כדר' אלעאי דאמר ר' אלעאי מנין לתורם מן הרעה וכו' ויהיה לפ"ז ר"א הנזכר תחילה התנא וזה האחרון דאמר ראשית הוא אמורא בהחלט עוד צריך פנים דלדעת המקשה בלאו פלוגתא דאביי ורבא היאך מצא ידיו ורגליו בשתי משניות האלו דבחדא תנן דיעבד תרומתו תרומה ובאידך תנן דיעבד אין תרומתו תרומה. ויותר מזה לא זכיתי גם למסקנא מה דתנן במ"ה פ"א אין תורמין וכו' ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש [דכתיב והרמותם ממנו שלא יתרום מן התלוש וכו' דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהן שוין. הר"ב] ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש [דכתיב היוצא השדה שנה שנה מלמד שאין תורמין מזה על זה. הר"ש והר"ב] ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ [דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ הר"ב והרמב"ם בפירושו] ואם תרמו אין תרומתן תרומה ע"כ. הנה לרבא ניחא אבל לאביי דאמר מהני קשה אמאי בכל אלו דתנן אין תרומתן תרומה מאי שנא מכל התורה כולה דמהני [והכא אין שייך כתירוצו דכתיב ראשיתם לעכב דמלת ראשיתם לא כתיב אלא בקרא דכל חלב ויצהר וכו' חלב תירוש ודגן ראשיתם וגו'] ואמנם ממשנה י' פ"א דתנן אין תורמין מדבר שנגמר מלאכתו [דכתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור דוקא. הר"ב והרמב"ם בפירושו] על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו'. ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. לא קשיא לרבא דאמר לא מהני אמאי דיעבד תרומה שהרי הכא לא שייך תירוצו מדכתיב ולא תשא עליו חטא וכו' אם אינו קדוש נשיאות חטא למה וכו'. דלא כתיב האי קרא אלא בתורם ממין על שאינו מינו דתן חלב לזה וכו' דשפיר י"ל כמ"ש הר"ש [אמילתא אחריתי] במשנה יו"ד דרבי קרא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין וכו' או כמו שהשיבו בית הלל דכתיב וכל מעשר הארץ וכו' ע"ש. והנה בהבנת משנה ד' דאמרו ב"ה דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. ובמשנה ח' דתנן תרומה ויחזור ויתרום. ובמשנה יו"ד דתנן דדיעבד תרומתו תרומה. לא סגיא להבינם על בורי'. אם לא אחר העיון בפי' הר"ש שהאריך במשנה ד' פ"א ע"ש. ותמצא שכולן עולים יפה. אמנם לא העיר כלל מאותן דברים שזכרתי בענין פלוגתא דאביי ורבא. וכעת משנה ה' שזכרתי למעלה דקשיא לכאורה לאביי צריך אצלי תלמוד. עוד זאת אדרוש מ"ש התי"ט סוף פ"ב ד"ה כל שהוא ותמיהני על הרמב"ם שכתב בחיבורו רפ"ה שנאמר כדגן מן הגורן ע"כ. דע דז"ל הרמב"ם רפ"ה מהל' תרומות אין תורמין אלא מן היפה וכו' אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ואם תרם אין תרומתו תרומה וכו'. עוד שם דין ד' אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' לא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. וכתב הכ"מ ד"ה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו כו' משנה פ"ק דתרומות. ומ"ש שנאמר כדגן מן הגורן בפ"ק דבכורות יליף לה מקרא אחרינא. ובספרי זוטא יליף לה מקרא אחרינא ע"כ. ולכאורה יש להפליא הא דדקדק הכ"מ בדין ד' ולא דקדק הכי לעיל ר"פ גבי אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן וכו'. ויותר מזה פליאה נשגבה כי זה שכתב הכ"מ בפ"ק דבכורות יליף לה מקרא אחרינא. לא הי' ולא נברא ולא נמצא שום דבר מזה בפ"ק דבכורות ולא בכל המסכתא [וגם בכל הש"ס עדיין לא מצאתי דיליף מקרא הענין דאין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו] ואשר ע"כ לתקן באתי דצ"ל בפ"ק דתמורה וכל דברים האלו שכתב הכ"מ שייכים לריש פרק [ובדפוס נשמט ממקומו הראוי] על מ"ש הרמב"ם אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן על זה כתב הכ"מ ומ"ש שנאמר כדגן מן הגורן בפ"ק דתמורה יליף לה מקרא אחרינא וכו' וכוונתו מה דאיתמר להדיא בפ"ק דתמורה ה'. דרחמנא אמר כל חלב ויצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה. ובתיקון זה יתוקן דברי הכ"מ וברורים הם כשמש מעתה תראה כי שאלת התי"ט היא שאלת הראשונים שכבר עמד עליו גם הכ"מ ולמען אשר הערה הכ"מ דבספרי יליף לה מקרא אחרינא. לכן אעתיק לשונו. בסוף פ' קרח והרמותם ממנו ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו וכו' והרמותם ממנו שלא יתרום מן המחובר על התלוש. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש. והרמותם ממנו שלא יתרום מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ וכו' [ועיין בילקוט הביא הספרי בנוסחא אחרת] ע"ש. ובספרי זוטא הביאו הילקוט בזה"ל. ממנו שלא יפרוש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרע על היפה וכו' עוד איתא בספרי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ר' ישמעאל אומר אימתי נחשבת לכם תרומה כשהפרשתם אותה כראוי. לא הפרשתם אותה כראוי לא נחשב לכם כתרומה וכו'. ודע עוד דהרמב"ם בפירושו מ"ה פ"א ד"ה וישן וחדש וכו' וכל זה למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ד' ר"ל ממנו בעיניו שיוצא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר ע"כ. ואחר הצעת כל הדברים הנזכרים בצרוף הנגלות בפי' הר"ב. יש לעמוד על דברי הרמב"ם בחיבורו שהעתקתי למעלה שבדין א' גבי מין על שאינו מינו פסק דאפי' דיעבד אין תרומתו תרומה. ובדין ד' גבי נגמרה מלאכתו על שלא נגמרה מלאכתו פסק דתרומתו תרומה וכי משא פנים יש בדבר. הלא דין שניהם מפיק הרמב"ם מדכתיב כדגן מן הגורן. ואם נוכל לומר דהרמב"ם ס"ל כאביי דמהני [כמ"ש כבר במיני תרגימא פ' כי תצא ממ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' בכורות דין ה' וע"ש בלחם משנה וכן עוד פ"ח מהלכות מלכים דין ו' ובלחם משנה שם ובשאר דוכתי] וגבי מין על שאינו מינו טעמא מדכתיב ראשיתם. אתי שפיר קצת. אבל עם כל זה לא ידעתי מדוע לא פירשו הדבר הזה נושאי כליו לפרוש וליתן טעם ההבדל בין דין א' לדין ד'. ועוד אקח מועד בס"ד ואסיים בזה. ולחכימא די ברמיזה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.