הון עשיר/תרומות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ תרומות ב

ב

רי"א וכו' אעפ"י שהוא שוגג. דכסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, הרי הוא כמזיד, הואיל ויודע בעת שתרם בטומאה, אבל אם לא שגג באיסור טומאה אלא ששכח שזה היה טמא, אפילו ר"י מודה דשוגג מקרי, הכי משמע ממ"ש הרמב"ם בחבורו (ה' תרומות פ"ה ה"ח), וכן נראה מלישנא דמתניתין דקתני אעפ"י שהוא שוגג, ולא קתני אעפ"י ששכח, דש"מ דהטומאה שידע לא שכח אלא שהוא שוגג בדין אחר, והיינו שמותר לתרום מן הטמא על הטהור. אבל לישנא דירושלמי (ה"א יא.) הכי הוא, תני ר' יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור בין שוגג בין מזיד מה שעשה עשוי, רבי פנחס בעי קמי ר' ייסא עד כדון דסבור בהם שהם טהורים, היה יודע שהם טמאי' וסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, אמר ליה יאות ר' סבר כר' יהודה, ברם כרבי יוסי היא הדא היא הדא, ע"כ.

והרב בעל כסף משנה (שם) הביא ראיה מיכן להרמב"ם דפסק כר' יהודה, בלשון זה, ומפרש רבינו דה"ק יפה אתה אומר שהלכה כרבי יהודה שהוא כדבריך, עכ"ל. ואף כי דברים אלו דברים סתומים הם, מ"מ מכותלי ביתו ניכר דמפרש דברי הרמב"ם על פי הירושלמי זה כמו שפרשתי, ואני בעניי לא ידעתי לכוין פי' הירושלמי זה על פי דרכו כלל, כי נלע"ד דפירוש הירושלמי זה הכי הוא, רב פינחס בעי לר' ייסא ואמר ליה אמת הדבר דעד כאן לא קאמר ת"ק דשוגג מה שעשה עשוי אלא כששגג וסבור שהם טהורים, אבל היה יודע וכו' דשגג וסבר דשרי לתרום מן הטמא על הטהור לא ידענא מה ס"ל אי מקרי שוגג או מזיד. ואמר ליה ר' פינחס יאות רבי סבר כר' יהודה, פי' יפה הוא לומר דרבי מחבר המשנה דסתם ענין זה ברישא דמתניתין, סובר כר' יהודה בענין זה דמקרי מזיד. ועל פי פירוש זה לא פסק הרמב"ם כר' יהודה אלא ככ"ע, דבמאי דר' יהודה חולק את"ק על פי פי' זה, והוא, דלת"ק אף אם ידע בטומאה מתחילה הואיל ושכחה בעת שתרם שוגג מקרי, ולר' יהודה הואיל והיה לו ידיעה בתחילה היה לו ליזהר בה, ומדלא נזהר בה ותרם ממנה אעפ"י ששכח שהיה טמא כמזיד הוא חשוב, לא פסק כר"י, ומדקתני בתחילה הכי דייק דמשמע בתחילה דווקא ידע בטומאה אבל עתה שתורם לא ידעה כי שכחה ובהא פליג ולפי זה אנו צריכים לומר דהא דתני אעפ"י שהוא שוגג ולא קתני שכח דאלישנא דת"ק סריך:

ג

שוגג יאכל וכו'. תמהני מהר"ב שפירש המשנה על פי הדין, כאילו הוי האי פירושא דמתניתין, דזה אינו, דסתם משנה ר"מ ור"מ ס"ל דבשוגג יאכל אפי' בשבת, כדמשמע מהתוספתא הנזכרה בירושלמי אהאי מתניתין (ה"א יא:), והובאה נמי בבבלי (כתובות לד.):

הנוטע. שנאו אחר המעשר והמבשל, אע"ג דהוא קודם לכלם, משום דקאי אף אשביעית ולא רצה להפסיק בו באמצע דיני שבת. ועוד לא שכיח כמו המעשר והמבשל דבקל יכשל אדם בהם, שלעשר אינו אסור אלא משום תקון מנא והוא דבר רחוק מן הסברא ולאו כוליה עלמא דינא גמירי, ומבשל בקל יכול ליכשל והוא לא ידע באיזה ענין נקרא בשול. ועוד סמך מעשר למטביל, לגלות טעם איסור המעשר, שהוא משום תקוני מנא כמטביל:

ו

והקישות והמלפפון מין אחד רי"א שני מינים. משום דאזלו לטעמיהו דכלאים כמ"ש התי"ט בשם הירושלמי, שנאו הכא אחר כל שהוא כלאים, ולא במשנה ד' אחר כל מין חטים אחד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.