יש סדר למשנה/שביעית/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ שביעית י

ז

הר"ב ד"ה כוורת דבורים וכו' כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר וכו' לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע וכו' ע"ש. התוי"ט לא הערה מאין יצא לו להר"ב לפרש הכי ובפי' הר"ש והרמב"ם דהכא לא נזכר שום דבר [ואדרבה הרשב"ם בב"ב ס"ה אמתני' דהכא כוורת דבורים ר"א אומר וכו' כתב כוורת דבורים מחוברת היא בקרקע בטיט. ומשמע מדבריו דאף במחובר בטיט בקרקע פליגי וע"ש בתוס' ד"ה הרי היא כקרקע וכו' דגם מדבריהם אין הכרע די"ל דאפילו במחובר בטיט פליגו חכמים דהרודה חלת דבש בשבת דפטור כמו בהרודה פת מן התנור דלא מחייב אע"ג דהתנור מחובר ע"ש וכן לענין מקבלת טומאה אפילו במקומה כיון דלא בעי מחשבה וכמ"ש תוס' וכן לענין פרוזבול סברו חכמים דאין כותבין מצי מיירי נמי שמחוברת בטיט. והיינו שהעמיד הכוורת בשדה אחר שלא ברשות הבעלים כמ"ש הרא"ש הנדפס בתוך פי' הר"ש ע"ש] שוב מצאתי ראיתי כתב הר"ש סוף עוקצין תני' בתוספתא אמר ר"י לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על חלת דבש שאינה מקבלת טומאה באיבהן וכו' על מה נחלקו על השבת ועל השביעית שר"א אומר הרי היא כקרקע וחכמים אומרים הרי היא ככלי. ואם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר היתה נתונה על גבי שתי יתידות הכל מודים שהיא ככלי לכל דבר ע"כ. ואולי מהתוספתא זו יצא להר"ב לפרש הכי במתני' דידן. וזה שסיים הר"ב לא נחלקו אלא שמונחת ע"ג קרקע וכו' מדעתו הוסיף והיינו דעל כרח' דבאופן זה פליגי הגם דע"כ ר' יהודה בתוספתא במאי דאמר לא נחלקו ר"א וחכמים על חלת דבש שאין מקבלת טומאה וכו' ודאי פליג אמתני' דידן דתנא פלוגתא דר"א וחכמים גם לענין מקבלת טומאה. מ"מ סיפא דמילתא דר' יהודה ואם היתה מחוברת בטיט וכו' אפשר דגם תנא דידן במשנתינו מודה [איברא מפי' הרשב"ם שהעתקתי לעיל שכתב כוורת דבורים מחוברת היא בקרקע בטיט נראה דס"ל לפי תלמוד' דידן אי אפשר לומר כר' יהודה בתוספתא דאי מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר דטעמיה לא ידעינן לפי דכל עיקר טעמיה דר"א מקרא דיערת הדבש. ואולם לחכמים דפליגי ולא דרשו הכי א"כ אף במחובר בטיט למה יהיה הרודה בשבת חייב חטאת. לא יהיה זה חמור מהרודה פת מן התנור בשבת דאע"ג דהתנור מחובר אפ"ה פטור מחיוב חטאת כמבואר לעיל. ואגב אתן תודע בתוס' ריש ס"ו שם המגי' בין שני חצאי אריחים כזה [ומקבלת טומאה במקומה] וא"ת מאי טעם נקט גבי טומאה במקומה וכו'. ואומר ר"ת דשלא במקומה מקבלת טומאה וכו' סבר לתקן במה שהגיה להיות ד"ה ומקבלת טומאה במקומה וקאי קושיות תו' וא"ת מאי טעמא וכו' אליבא דחכמים. אמנם לא לבד שיקשה לפ"ז היא גופה קשי' למה לא שאלו התוס' במוקדם על ר"א מאי טעמי' נקט [ואינה מקבלת טומאה במקומה] דאין חילוק כו' אלא מתוך דבריו של ר"ת שכתבו עיקר פשיטת לשונם מורה דקאי על ר"א. כלו' דשלא במקומה מודה ר"א דגזרו ביה רבנן ולפיכך אקרא אני על החכם המגיה בזה כל המוסיף גורע. ודבר זה שייך אמילתא דר"א. והכל בדבור א' נאמרו עם מה שכתבו למעלה ד"ה ה"ה כקרקע ס"ה שכתבו דלמסקנא דטעמא משום דאיתקיש ליער לא חיישי' בחבור הכוורת וכו' ועי' היטב. ועדים נאמנים ע"ז גם דברי הרא"ש הנדפסים בפי' הר"ש דהכא מורין כן. גם התי"ט בעוקצין בגמ' העתיק כל דברי ר"א ואינה מקבלת טומאה במקומה ע"ש וזה ברור. ועד יסכים הזמן. בסייעתא השם הנאמן. ארחיב עוד ידי לאמן:

הר"ב ד"ה והרודה מחלות דבש וכו' דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מאי ענין יער אצל דבש אלא וכו' ע"ש. גם במשנה י' פ"ג דעוקצין פי' הר"ב הכי וכן פירש הר"ש ומבואר הך דרשא בשבת צ"ה אר"א מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנה בשבת חייב חטאת אף חלת דבש הרודה ממנה בשבת חייב חטאת ע"כ. ובל' זה ממש אי' נמי בב"ב פ. בלי שום גרעון אכן בב"ב ס"ו אי' דאר"א מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנה בשבת חייב חטאת ע"כ. וקיצר הש"ס בטעמא וכי מה ענין יער אצל דבש אבל עכ"פ ברור דעיקר ילפותא מכח הקושיא מה ענין וכו' וז"ל רשב"ם אר"א מ"ט דר"א דחשיב לכוורת דבורים כמחובר דכתיב ויטבול אותה ביערת דבש ביהונתן כתיב ובדבש במקום גידולו מיירי וקרא לה יער והילכך חשיב ליה מחובר ואפי' אין הכוורת מחוברת ממש בקרקע ע"כ. ולכאו' פליאה מ"ש רש"י בשמואל א' י"ד כ"ז בזה"ל ויערת הדבש בקנה הדבש כמו ותשם בסוף דמתרגמי' ושויתי' ביערה. וסוף הם קנים של אגם. וכן אכלתי יערי עם דבשי [ש"ה ה' א'] ובל' ישמעאל קורין לאותו דבש צוקרא בלע"ז מפי ר' נתן הישמעאלי. וכן כתב רש"י בפירושו בשה"ש אכלתי יערי עם דבשי יש דבש שהוא גדל בקנים כענין שנא' ביערת הדבש ויערת היא לשון קנה כמו ותשם בסוף ושויתי' ביערה ומוצצין הדבש ומשליכין העץ. ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי אכלתי הקנה עם הדבש. את שאינו ראוי עם הראוי וכו' ע"כ. וכ"כ תוס' ברכות ל"ו ד"ה ברטיבא וכו' ועל ציקר"א מברכינן בפה"ע כי יערי עם דבשי זה ציקר"א וכו' ע"כ. אמור מעתה דיערת הדבש היינו קנים שגדל בהן הדבש שהוא ציקר"א. תו מאי קא קשי' לי' וכי מה ענין יערת וכו' ולגודל הפליאה. עמדתי משתאה. ואמרתי עוד דלפי הנראה מפשט' דסוגיא דמוכח הכא מקרא דהרודה ממנו בשבת חייב. צ"ע לחכמים דפליגי עליו ואמרו הרודה ממנו בשבת פטור מאי דרשו בהך קרא. ולשיטתייהו [דחכמים] נשאר הקושי' וכי מה ענין יערת אצל דבש. ואשר ע"כ אמת יורה דרכו לפי מה שראיתי במכלל יופי בפירושו לשה"ש וכן בשמואל. כ' ביערת הדבש היא חלות הדבש קודם שיוציאו ממנו הדבש ברישק"א בלע"ז ע"כ. מעתה י"ל דלר' אליעזר ס"ל כפי' המכלל יופי אבל החכמים ס"ל כפירש"י ותוספות שהעתקתי למעלה. ויתכן לפ"ז דרש"י בשמואל ובשה"ש וכן תוס' בברכות מפרשים אליבא דחכמים דקי"ל כוותיה וכמ"ש הרמב"ם והר"ב דאין הלכה כר"א. וגם בחבורו פט"ו מה' שבת ד"ו לא כתב אלא שאסור לרדות וכתב הרב המגיד דפסק כחכמים. ויעלה הכל ישרים ותמימים:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.