יש סדר למשנה/מעשר שני/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ מעשר שני ד

ח

תי"ט ד"ה וב"ה אומרים וכו' ע"ש בפי' הר"ש שהעתיק עם הגהות מפירוש שהזכרתי. אבל הרוצה לעמוד על עיקרן של דברים. עיין בר"ש שנדפס בפ"פ דמיין ימצא רוב ההגהות כלולים שם ויראה עוד איזה שנויים ותקונים שלא נזכרו בתי"ט. עוד צריך אני להודיע במה שהתרעם התי"ט על הכ"מ שלא גלה קושי' הרא"ש וגם כל ענין שהזכיר התי"ט בסוף דבריו והסכים עם פי' הר"ש נגד הכ"מ כל זה גרם לו שלא הי' לפניו ובימיו עדיין לא יצא לאור פי' הרא"ש אבל שבח להשם כי זכינו להנות מאורו אחרי שמצא הרב המדפיס ש"ס בפ"פ דמיין כל פי' הרא"ש על זרעים באוצר של הגאון אב"ד דק"ק פראג כמבואר בהקדמה לסדר זרעים ויותר מבואר בהקדמת המדפיס למס' שבת ומשם בארה שהוא מדפיס דברי הרא"ש בתוך פי' הר"ש כל מקום שמצא בדברי הרא"ש שמהו לדברי הרא"ש בין שני חצאי מרובעים בכתב הנשתוון ר"ל בכתב קטן. ובכן דע נא את אשר לפנינו אחר שהשלים בפי' הר"ש נדפס כזה [כך פי' רבינו שמשון ולבי מגמגם כיון דתיקון ע"ה קצת מפירותיו ולכך אנו מאמינים לו שקצת פירותיו מתוקנים א"כ אותו הכרי שעירב בו אלו הפירות המתוקנים יהיו כולו בחזקת מתוקן דמה הרויח בתיקון אלו הפירות המעוטים וחוזר ומערבם עם הטבל. אם לא שנאמר שדעתו הי' לתקן ממקום אחר עליו אם הי' אוכלו. עוד קשה לי מה שייך להזכיר ודאי ודמאי בפירות של ע"ה כי מה שע"ה לוקח מעם הארץ חבירו אינו מתוקן. וכיון שראוהו מחלל מעשר שני ע"כ משלו הפרישו א"כ ודאי הוא. והרמב"ם ז"ל פירש המניח איסור של מעשר שני וכו' עד ועשירתו הוא פחות משוה פרוטה. וקשה לי על פי' זה דהיאך מזלזלין בו להוציא לכתחילה לחולין פחות משוה פרוטה. הא אמרינן באמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחוללין על מעות הראשונות לפי שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו. ועוד דמ"ש אין מוסיפין חומש בפדיונו אלא בפדיון הראשון וכשמתחלל איסור זה אין צריך להוסיף חומש. ועוד בירושלמי מביא על המשנה זו דר' אלעזר הוא דאמר נאמן על הראשון נאמן על השני ומוכח דלא כפי' זה המאיר לעולם יאיר עינינו במאור תורתו הנה העתקתי כל דברי הרא"ש כדי שיהיה מצוי לכל אדם אשר אין לו כי אם ש"ס בדפוס הישנים ואתה תחזה במ"ש הכ"מ בפ"ח מהלכות מ"ש דין י"ד אחר שהביא פי' הרמב"ם כתב הכ"מ בזה"ל ורא"ש הקשה על פי' זה דאיך נתיר לזלזל וכו' דהא אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה וכו' ועוד דהא קיי"ל דאין מוסיפין חומש וכו' ועוד שאמרו בירושלמי וכו' וע"ז כתב הכ"מ תירוץ מספיק לכל הג' קושיות ע"ש אמור מעתה דשפיר מסיים הכ"מ דהר"ר עובדי' לא כתב אלא לפי' הרמב"ם אעפ"י שבמקומות אחרים דרכו למשוך אחר פי' הר"ש וטעמו ונימוקו דפי' הר"ש נשאר בקושי' שניה שהחליט הרא"ש עליו כמו שהעתקתי למעלה מהש"ס שלפני אבל לפי' הרמב"ם אע"פ שגם עליו הקשה הרא"ש ג' קושיות. מ"מ הרי כתב הכ"מ תירוץ מספיק עליהם ולכן שפיר דרך הר"ב אחרי עקבותיו של הרמב"ם בפי' למשנה זו וזה ברור. ודע דמה שסיים התי"ט ועוד שכ"מ מביא ראיה וכו' מלת ועוד קצת אין לו מובן ואולי צ"ל וע"ד שהכ"מ מביא ראיה וכו' [ר"ת ועד היינו ועל דבר]:

יא

המוצא כלי וכו' ד' דמאי. פי' הר"ב לקוח מעם הארץ וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' מ"ש דין ו' ד' דמאי. אכן ביבמות קט"ו איתא דמוע ופירש"י חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן [וכן פי' הר"ש] וצע"ק נפל פיתא בבירא דאם כתב עליו ד' אינו יודע מה היא. אם דמאי ונאכל כשיפריש ממנו כדינו וגם לאכסנאי או אם היא דמוע לכהן דוקא נאכל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.