ישועות יעקב/אורח חיים/תל

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תל

א

(א) שבת הגדול. עיין טור וב"ח וט"ז ולי נראה ביאור הדבר עפ"י מה שכתב חז"ל בשבת דף קי"ט השומר שבת אפילו עע"ז כאנוש מוחלין לו וטעם הדבר הוא משום דשבת מורה על חידוש העולם והשומר שבת מודה שהקב"ה הוא יוצר כל וא"כ א"א לו לעבוד ע"ז אמנם הרמב"ם כתב בספרו יד החזקה דבימי אנוש טעו טעות גדולה באמרם שהקב"ה ברא המזלות אשר ע"י יתנהג העולם ולכך היו עובדין למזלות וא"כ לכאורה אף ששומר שבת מ"מ יכול להיות שעובד ע"ז כי נלכד בדעה הנשחתה אשר דור אנוש טעו בה אמנם הקדמונים כתבו דבשבת שולט מזל שבתאי ומזל שבתאי הוא הריסות עצבות ושמעי' כנודע והקב"ה בחר ביום הזה ליום שמח: להורות שהוא משדד מערכות השמים ומזליהם ולכן כיון שהוא שומר שבת נראה שאין מאמין בדעה הנפסדת ההוא ולכך אפילו עע"ז כאנוש מוחלין לו וז"ב וכן מצאתי בספר י"ד. והנה המצרים היו עובדין למזל טלה וגם ישראל היו משועבדים תחת המזל הזה והקב"ה הוציא אותם משם והיינו עפ"י מ"ש דאיתא במדרש ישמח משה במתנת חלקו שהוא בחר לישראל את יום השבת במצרים ובזכות זה הוציא אותם מתחת מזל הזה. והוא כי ע"י קיום שבת הראה להם כי הקב"ה משדד המערכות והמזלות ולכן היו קושרים השה להורות שאין משגיחין על המזל והיינו ע"י שמירת השבת ולכך היו קורין אותו שבת הגדול והבן ענין זה:

ב

(ב) מפני הנס. עיין במגן אברהם הביא בשם מהרש"ל שכ"א יאכל מעט קודם הפסח ממה שקנה על הפסח דשמא יש בו מעט חמץ ויתלה במה שאכל קודם הפסח ועיין שם מה שהקשה עליו אמנם כוונת המהרש"ל נראה שהיה לצאת דעת הפסוקים דס"ל קמח בקמח מיקרי יבש ביבש וביבש קיי"ל חוזר וניעור ובנאכל חד מהם תלינן במה שאכל וחשש שמא יתברר בתוך הפסח חשש חימוץ ולכך צוה שיאכלו קודם הפסח ואז נתלה אח"כ במה שאכל. אמנם קשה דהרי בסי' תמ"ז בהגה"ה מבואר בפת שנפל ליין שהוציא מן היין קודם הפסח מ"מ אסור לשתות היין בפסח ולא תלינן במה שהוציא קודם הפסח וא"כ מה תיקן במה שציווה לאכול מעט קודם הפסח ואין לחלק בין יבש בלח ליבש ביבש דהרי גם הכא בקמח אף אם נימא דחשוב יבש ביבש מ"מ בשעת אפי' נעשה עלה תור' לח דמעורב והנ"ל בזה דהנ' כבר נודע מחלוקת הפוסקים אם חמץ בפסח נקרא דבר שיש לו מתירין אם לא ורבינו הגדול כתב בפשיטות דחמץ מיקרי דשיל"מ הואיל שלאחר הפסח הוא מותר אמנם המרדכי כת' דלא מיקרי דשיל"מ לפי שחוז' ונאסר לשנה הבאה והנה בדשיל"מ כתבו הפוסקים דלא מהני נאכל אחד מהם עיין שו"ע יו"ד סי' ק"י ובש"ך שם ס"ק נ"ו ובזה א"ש דברי המוהרש"ל דהכא בפת שאפאה אם יתברר אח"כ איזה חשש חימוץ לא חשוב דשיל"מ כמו שכתב המרדכי דהרי אם ישהה אותו עד שנה שני' חוזר ונאסר ולכך אם יאכל מעט קודם הפסח ויהיה אח"כ חשש חימוץ נתלה במה שאוכל קודם הפסח משא"כ בפת שנפל ליין דקיי"ל דסינון מהני אךא דמיירי שלא סיננו עד כעת תוך הפסח א"כ שפיר חושב דשיל"מ דהרי אחר הפסח הוא מותר ואי משום דבשנה השני' יהיה חוזר ונאסר הרי אפשר בסינון דיהיה מותר ואי משום דבשנה השניה יהיה חוזר ונאסר הרי אפשר בסינון דיהיה מותר אף לשבת השניה וא"כ כיון דהוי דשיל"מ שוב ל"מ נאכל אחד מהם כמ"ש ועיין ש"ע יו"ד סי' ק"ב דהרבה פסוקים ס"ל דכלי חשוב דשיל"מ כיון שיכול להגעילו ואף החולקים היינו משום דהגעלה א"א רק ע"י הוצאות ממון משא"כ בסינון פשיטא דחשוב דשיל"מ כמ"ש אמנם בגוף הענין עדיין קשה בעיני כיון דאופין המצות קודם הפסח הרי נעשה לח ונתבטל ואינו חוזר וניעור ואי דחיישינן שמא יאפה בפסח א"כ מה תיקן במה שציווה לאכול מעט קודם הפסח כיון דאנן קיי"ל דאף בנפל א' מהם לים ל"מ רק בשאוכל הנשארים שנים שנים דאז כיון דעכ"פ אחד מהם היתר הוא אז תלינן דגם השני הוא היתר ובאפי' לא שייך זה דהרי אנן קיי"ל אפי' אוסרת הכל וכ"כ הרב המג"א לקמן סי' תס"ז וצ"ל כיון דבלא"ה מחלוקת הפוסקים הוא אם קמח בקמח נקרא לח בלח או יבש ביבש לכך נטה מהרש"ל להקל אף שנאפה אחר כך המצה ביו"ט ודו"ק:

ג

(ג) כתב בספר כל בו נהגו העם לעשות לחם בע"ש נגדול כ"א לפי ערכו לחלקם לעניים והוא מנהג נכון ונ"ל טעם מנהג זה דהנה ידוע שישראל בעת ההוא הי' תלוים בדין ולולי רחמי השם יתעלה לא היו ראוים לעשות להם נס גדות והתנהג השם עמהם ברחמים ולעומת זה המצרים אילו התנהג השם עמהם ברחמים לא היו נאבדו מן העולם כמבואר במדרש רבה שהשר של מצרים אמר להשם שיתנהג עמהם ברחמים ונדחו דבריו וידוע שקשה להקב"ה יתעלה לעשות שני הפכים אמנם בש"ס דסוטה אמרינן כל השקפה שנאמר במקרא הוא לרעה לבד השקיפה ממעון קדשך מן השמים הוא לטובה לפי שגדול כח מתנת עניים שנהפכת מדה"ר למדה"ר ומבואר במדרש אבכיר שישראל בעת ההוא נגאלו בזכות הצדקה והיינו שאף שהתנהג עם המצרים בדין עכ"ז ישראל שנתנו מתנות לעניים נתהפך להם מדה"ר למדה"ר לכך עושין חלות לעניים לזכר עולם שלא בדין נגאלו וכן אומרים בהגדת פסח כל דכפין ייתי ויכול וזה טעם הגון ובדרושים הארכתי בזה בביאור מקראות הרבה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף