כף החיים/אורח חיים/תל

כף החיים ‏ אורח חיים תל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול וכו', והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם שה וכו' ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עילם (ט"ס הוא דבסדר עולם איתא שבע"ש יצאו אלא צ"ל כדאיתא בשבת פ"ז ע"ב: א"ר או' ג') ונמצא שיו"ד בחדש היה שבת. ולקחו להם כל א' שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתי. ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות (והגם דישראל היו שוחטין אלים וכבשים ואוכלין בכל יום בכאן הודיעו להם שבזה יושחט גם למעלה. ב"ח) על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול. טור. והגם שלפי טעם זה הו"ל למקרי לכולהו יומי דמעשור לחדש עד ע"פ ימים גדולים י"ל שעיקר הנס היה בהתחלה אבל אחר שעבר יום הראשון כיון דדשו דשו. ב"י. והרב ר' משה אליוש כתב הטעם דהנס היה שאומרים שרוצים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים עכ"ד. והביאו באה"ט סק"א. ומה שיחסו הנס אל השבת ולא ליום העשירי בחדש הטעם הוא לפי שבעשור לחדש עלו מן הירדן ואם היו מייחסים הנס ליום העשירי והיו קוראין יום העשירי יום גדול היו טועים לומר שעל שם הנס שעלו מן הירדן נקרא גדול ולכך ייחסו הדבר אל השבת לפי שידוע היה שעלייתם מן הירדן לא היה בשבת. ב"ח וט"ז סק"א.

א) ועוד הטעם שקורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במד"ר פ' בא כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות או"ה אצל ישראל ושאלום למה הם עושין כך א"ל זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואצל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגי מהם הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם, תו' שבת פ"ז ע"ב. והביאו ב"י ולבוש. ובכלבו סי' מ"ז כתב הטעם כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על ירכו ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וה' ברחמיו הגין עליהם והחלה את מצרים בתחלואים משונים ונדונו ביסורין גדולים ולא יכלו לכזיק לישראל ועל שם שנעשו נסים גדולים לישראל באותו שבת שהיה לפני הפסח נקרא כל שבת שלפני הפסח שבת הגדול עכ"ל. ועיין לע"ל סי' תכ"ט או' ג' ובאחרונים עוד טעמים.

ב

ב) שם. קורין אותו שבת הגדול וכו'. ונהגו המדקדקים שבמקום מה שאומרים בשבתות דעלמא שבת שלום מבורך אינהו דאמרי בשבת זה שבת הגדול מבורך. מחב"ר או' ב'.

ג

ג) שם. קורין אותו שבת הגדול וכו'. יש מפטירין וערבה אעפ"י שלא חל בע"פ. לבוש. וכתב הזכ"ל או' ה' דהכי מנהגם. וי"א שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ. לבוש שם ועי"ש שנתן טעם לכל א' מן הסברות יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' א' שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ. וכ"כ הר"ז או' ג' ועיין בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ל"ז ראיה נכונה למנהג זה. וכתב השומר אמת סי' כ"ג או' א' דמ"ד סוף ע"ב כי כן הוא המנהג בארץ הקודש ת"ו.

ד

ד) שם. קורין אותו שבת הגדול וכו'. מנהג ישראל בכ"מ דורש בו הרב לציבור להודיעם דינים השייכים לפסח ולהוכיחן ולהזהירם גם על ביעור שאור המעשים המקולקלים ומחמצת הדיעות המשובשות ונפיחת המדות הסרוחות. עמודי שמים ח"ב דט"ו ע"ב. יפ"ל ח"ב או' א' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ג'.

ה

ה) וכתב הרב אשר ז"ל בה' פסח נהגו כל ישראל לעשות לחם ע"ש הגדול הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וקורין לו חלת עני ובלע"ז לחם בהכ"נ ומחלקה לעניים ומיום שזלזלו בו נשתלחה מארה בתבואה. ושמעתי ממורי (רש"ל) ז"ל שהיה דורש כל א' יאפה חלה א' או תבשיל א' מקמח הנטחן כי שמא היה שם חשש חמץ ויתלה באותו שניטל מהם ואפשר שאותו חלת עני היה מקמח הנטחן לפסח וזה היה טעמם. מט"מ סי' תקמ"ג. שכנה"ג או' ג' של"ה דק"מ ע"ב. מיהו מ"ש רש"ל דאם יש שם חשש חמץ יתלה באותו שניטל כתב ע"ז המ"א סק"א צ"ע דזהו דוקא בדבר חשיב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' אז הכל מותר כמ"ש ביו"ד סי' ק"י אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור וכתב דצ"ל דלחמרא בעלמא נקטיה עכ"ד. אבל הח"י או' א' כתב דדינא קאמר דאע"ג דק"ל קמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ הא דעת קצת גדולי פו' דקמח בקמח מקרי יבש ביבש כמבואר בש"כ ביו"ד סי' ק"ט סק"ג ובמ"ב ח"ב דף פ"ד ע"א וא"כ לדידהו הוי חוזר וניעור תוך הפסח ע"כ כל מה דאפשר לתקן לכתחלה לצאת אליבא דכ"ע מתקנינן דיאכל מעט ותלינן במה שאכל ואע"ג דמבואר ביו"ד דלא תלינן במה שאכל אא"כ שאכלו שוגג או נפל מעצמו מ"מ כיון שנעשה קידם פסח שאז עדיין שע"ז היתר הוא ליכא למיחש כלל עכ"ל. וכ"כ הנה"ש. והא"ר אי' ב' כתב דחשש החמץ הוא שמא נתלחלח קצת קמח ונעשה פירורין והוי יבש יעו"ש. ועיין. בדג"מ מ"ש עוד בזה.

ו

ו) וכתב בתשובה מאהבה בהך דרש"ל לאכול מעט קודם פסח שאין לסמוך על מה שניטלין החלה קודם פסח. פ"ת.

ז

ז) שם הגה. והמנהג לומר במנחה ההגדה וכו'. אף כשחל שבת הגדול בע"פ. ד"מ, א"ר או' ח' מש"ז. ר"ז או' ב' מקו"ח בחידושים או' ב'.

ח

ח) שם בהגה. והמנהג לומר במנחה ההגדה וכו'. מפני שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים. לבוש. ר"ז שם. אמנם המו"ק תמה על מנהג זה. וכ"כ הגר"א דזה דבר שאינו דהא מפורש במכילתא סוף פ' בא שומע אני מר"ח ת"ל ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבע"י ת"ל בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך עכ"ל. וכ"כ הכנה"ג דהם לא נהגי כן.

ט

ט) שם בהגה. ופוסקים לומר ברכי נפשי. ר"ל דאין אומרים בו ברכי נפשי. ד"מ. ר"ז או' ב' קיצור ש"ע סי' ק"ז או' ג'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---