יצחק ירנן/שבת/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת יג

ט

וכן מי שהיתה חבילתו וכו'. עיין מ"ש הלח"מ ומה שתירץ בתירוץ א' וקשה דא"כ איך כתב רבינו אינו חייב עד שיעמוד מכלל דפטור אבל אסור ואי מערב שבת ולא נח בשבת מותר גמור הוי ודוק.

יא

היה קנה או רומח וכו' פטור. וכתב הרב המגיד שהוא מההיא דשבת דף ח' אמר רב יהודה האי זירזא דקני וכו' והקשה הרשב"א בחי' וז"ל ולא דמיא למגרר דאמר במס' כתובות דף ל"א הגונב כיס בשבת וכו' היה מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת וגניבה באין לו כאחד וכו' ועוד דבלא"ה ההיא דמגרר לא קשיא דהא אוקמוה התם בשצירף ידו למטה מג' וקבלה דאיכא עקירא והנחה עכ"ל וקשה דהא דמוקמו הכי בש"ס התם אינו אלא ממה שהקשו דאפקיה להיכא אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא אי דאפקיה לרה"י איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא וכו' ומכח קושיא זאת מוקמו לה בשצירף ידו אבל ניחא ליה בגרירה דלחייב קרבן חטאת ונראה דכונתו דהן אמת דלפי הס"ד בש"ס הוה קשיא ליה שפיר אך לפי האוקמתא דמוקי לה התם ממילא ארווחנא גם הך קושיא ואה"נ דהש"ס קודם שידע האי תירוצא דרב אשי היה יכול להקשות דבגרירא ליכא עקירא והנחה לענין שבת אלא דבכתובות לא קאי הש"ס להכי וא"כ נפק"מ דדוקא היכא שצירף ידו הוא דחייב ואי לא"ה פטור וזה רגיל בא'.
אך קשה דלפי דבריו פליגי הב' תירוצים הא דרב אשי דצירף ידו עם ההיא דתירצו ה"מ לענין חיובא דשבת דזמנין דדחקי רבים ועיילי להתם אבל לענין מקנא קני מ"ט דלא שכיחי בה רבים ומי הביאנו לזה די"ל דלא פליגי דהא רבינו פסק לשניהם בפ"ד דמכירה וכאן (בפ"ח) [בפרק זה] הט"ו וכן הטור פסק התירוץ הראשון בחו"מ סי' קצ"ח וודאי פוסק הא דתירוץ ב' דידו של אדם וכו' אלא שאין מדרכו להביא דינים אלו דאי לא"ה אלא דס"ל דפליגי ב' התירוצים לא הו"ל לפסוק אלא תירוץ הב' שהיא דרב אשי דבתרא הוא אלא וודאי ס"ל לשניהם ולא פליגי.

יב

וכן העוקר חפץ וכו' שהרי יש כאן עקירה בלא הנחה. ועיין מ"ש הלח"מ. ודבריו תמוהים דאיך מקשה דהניחו כשהוא עומד וכו' יהיה פטור אבל אסור והא אינו אלא התר גמור דבהניח ע"ג אדם שאינו מהלך לאו עקירה היא דכל שהוא בתוך ד' אמות לאו עקירה הוא ולא הוי אלא כעוקר החפץ ממקום למקום בתוך ד' אמות וכן כשנוטלו נוטלו כשהוא עומד מה בכך ואינן אלא דברי תימה אך הרשב"א השיג עליו במ"ש רבינו לקמן פ"כ ה"ו שכתב רבינו מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת וכשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תעמוד והוא עליה ושלא תהיה לא עקירה ולא הנחה וכו' עכ"ל דא"צ שיטלו קודם שתעמוד אלא אפי' לאחר עמידה כיון דלא הוה עקירה אלא הנחה שנחה הבהמה גם שלא יניח עליה עוד אלא אחר שתהא מהלכת דבבהמה כעין זה שרי ובחבירו פטור אבל אסור וממילא ההשגה קיימת גם על מ"ש כאן דלשיהא פטור אבל אסור א"צ שיטלנו קודם שתעמוד אלא אפי' אחר עמידה הוי פטור אבל אסור דוקא כיון דזה עשה עקירה וזה הנחה ובין ב' עבדו וכמ"ש רש"י שם וא"צ שיטלנו קודם עמידתו וזה ודאי היא השגה.
ואין להקשות דכאן כתב רבינו יש כאן עקירה בלא הנחה כנראה דמה שהניחו עליו כשהוא מהלך חשיב לה עקירה ואילו בפ' כ' כתב כדי שלא תהיה שם עקירה והנחה עכ"ל הרי דאף שהניחו עליה כשהיא מהלכת לא חשיב ליה עקירה דשם הכוונה דנוטלו מעליה קודם עמידה שלפי"ז לא יהיה עקירה מכאן ולהבא דאם לא היה נוטלו ותנוח עם החפץ וכשמהלכת נמצא עוקרת וכשתנוח אח"כ נמצא מניח וזהו שכתב כדי שלא תהיה לא עקירה ולא הנחה דאם תהיה כן בבהמה פטור אבל אסור דכעין זה בחבירו חייב ודוקא כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה שרי לכתחילה אבל לעולם דמה שהניחה עליה כשהיא מהלכת חשיב עקירה וק"ל.

יז

המעביר ד' אמות ברה"ר זו עם רה"ר הב' חייב מפני שמצטרפין וכו'. והיינו מדתניא דף צ"ז [הזורק] מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ד' אמות חייב פחות מכן פטור מאי קמ"ל הא קמ"ל רשויות מצטרפות וכו' וכתב רש"י רשויות מצטרפות ודלא כר' יוסי דאמר בפרק המוציא יין אף בהעלם אחד לרשות אחת חייב לב' רשויות פטור וכו' עכ"ל ורבינו דפסק הכא דרשויות מצטרפות אף דפסק לקמן (פי"ד) [פי"ח] הכ"ד כר"י דרשויות אינן מצטרפות יעו"ש [י"ל] דס"ל כמ"ש הרשב"א על דברי רש"י וז"ל ואינו מחוור דא"כ מילתא דפשיטא ליה לר"י לפטור מתמהינן ואמרינן פשיטא ועוד וכו' ומסתברא דלא שייכי אהדדי דהתם במוציא חצי זית וחזר והוציא וכו' דינא הוא דלא יצטרפו אלא כב' הוצאות מוחלקות הן אבל הכא וכו' דינא הוא דיצטרפו עכ"ל וא"כ שפיר פסק רבינו גם שתיהם.

כב

זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל וכו'. הכי איתא במתני' דף ק' זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור חוץ לד"א ונתגלגל לתוך ד"א חייב ומותיב בש"ס והא לא נח אמר ר' יוחנן והוא שנח ע"ג משהו וכו' וכתבו התוס' וז"ל וא"ת מאי פריך והתניא לעיל תוך ג' דברי הכל חייב אע"ג דלא נח ואין נראה לומר דאתוך ד"א קאי אמאי פטור [והא לא נח] וא"כ כשנח אח"כ חוץ לד"א יתחייב דהא מתניתין נמי הכי משמע וכו' עכ"ל וקשה אמאי לא דחו התוס' פי' זה ג"כ ממ"ש עוד שם בסוגייא אמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו וכו' ואי הא דר"י קאי לרישא מאי מותיב ונראה דלפירוש זה מתפרש הקושיא לאו היינו מתני' ואמר ר"י כלומר וכשם שאמר ר"י לגבי רישא כצ"ל לגבי סיפא דקשה גם כן והא לא נח לגבי דידיה (דרבה) [דרבא] דס"ל תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו וא"כ אדאמר רבא מימרא זו באנפי נפשה יאמר אותה על מתני' דבלא"ה זו היא פי' הש"ס וכמ"ש הרשב"א דבלא"ה מאי קשיא אי אמר ר"י אי אפשר לרבא אלא הקושיא היא דיפרש על מתני' ודוק. ועיין מ"ש הרב המגיד על שם הרב ברצלוני ויש לדקדק אמאי לא הביאו מר מפירוש המשנה יעו"ש דס"ל פי' זה.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.