יצחק ירנן/רוצח/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ רוצח ב

ב

אבל השוכר הורג וכו'. וחייב מיתה לשמים. וכתב המל"מ דדייקי דברי רבינו כדעת הריטב"א בפ' האיש מקדש דדוקא שוכר או עבדים שהם שכורים לו משא"כ שליח דבדבורא בעלמא פטור אף בדיני שמים וע"פ חילוק זה נראה לישב אותה שהקשה רב יהודאי ז"ל גופיה בס' פרשת דרכים דף ו' בבראשית רבה פרשה ל"ד סי' י"ט מיד איש אחיו זה השוכר אחרים להרוג חבירו ואמרו תו התם אמר ר' חנינא כולהון כהלכות בני נח בעד אחד וכו' ע"י שליח וכו' וכתב מהר"ש יפה דבדיני ישראל השליח פטור דאין שליח לדבר עבירה וכו' אבל בבני נח הורגין אותו בבי"ד אלו דבריו והקשה מההיא אגדה דפרק זה בורר מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני וכו' מאי הו"ל למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולפי הבראשית רבה מה היה מועיל לנחש טענה זאת הא לא מהניא בבני נח דהמשלח נהרג בבי"ד זה תורף קושיתו ולפי החילוק דכתיבנא דיש הפרש בן שוכר לשליח וכו' אף אנו נאמר דבבן נח בשוכר הוא דחייב המשלח בבי"ד אבל בשליח בדבור בעלמא אז שוה לישראל דאין שליח לדבר עבירה ובבראשית רבה בשוכר קאי וכן מ"ש ר' חנינא שליח איירי בשכר כההיא דלעיל מיניה דאמרו אבל השוכר הורג וכו' כן נ"ל לזווגם ואף שהוא דוחק.
אמנם מה שהביא הרב החסיד בארעא דרבנן אות ו' מש"ס דע"ז דף נ"ג דאמרו שם כי עבדו ישראל את העגל גלו אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו גויים שליחותייהו דישראל עבדו הרי דיש שליח לדבר עבירה ותמה על הרב פרשת דרכים שלא הביא מש"ס זו שהוא כהבראשית רבה יעו"ש. ואחר המחילה רבה אינו ענין זה לזה דהן אמת דלגבי נכרים נמי אין שליח לדבר עבירה וההיא דע"ז דאמרו שליחותייהו דישראל עבדו ר"ל דניחא לישראל בע"ז וחשיב כאילו ישראל ממש עובדי ע"ז ונמצא הוי ע"ז של ישראל ואה"נ דהגוים חייבים משום עבודתם ובלא"ה נחזי אנן וכי הגוים בעד ישראל הם עובדים ע"ז ולא להם ודאי דהם אדעתא דידהו עובדים ואיך יהיו פטורים אלא הם עובדים ע"ז לעצמם דבזה לא שייך שליחות אלא כיון דישראל ניחא להו חשיב כשלוחם וכמי שהם עובדים ממש וכיון שהן עובדים ממש חשיב כע"ז דישראל דאין לה ביטול ואינו ענין זה לזה כעוכלא לדנא.
איך שיהיה על פי חילוק זה דשוכר לשליח נראה לתרץ ההיא שהקשה מהרימ"ט למ"ש רז"ל כשבא יואב להלחם במואב הוציאו אפיסטולס שכתוב בהן אל תצר את מואב ושלח דוד ואמר להם הם פרצו את הגדר תחילה שנא' וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וכו' ומה פשעו של מואב בזה יכול לומר אין שליח לדבר עבירה ובלעם הוא החוטא, והטירת כסף סדר בלק חיזק הקושיא לאדוננו דוד מלך ישראל דמעשיו סתרי אהדדי דהוא ציוה ליואב להמית לאוריה ודאי דס"ל אין שליח לדבר עבירה וא"כ מ"ט נלחם עם מואב והא אין פשע במואב דאין שליח לדבר עבירה והוי תרתי דסתרן. ולפי האמור לק"מ דמה שציוה ליואב לא היה בשכירות ואין שליח לדבר עבירה משא"כ מואב ששלח בעד בלעם היה בשכר וחייב בדיני שמים המשלח ושפיר חזי ליאמר הם פרצו את הגדר כיון דחייבים בדיני שמים.
חוזרנו להרב פרשת דרכים שהקשה האגדות אהדדי הביא עוד ההיא דשמות רבה פרשה א' סי' י"ז גבי פסוק בילדכן את העבריות למה צוה להורגן ע"י המילדות כדי שלא יתבע ה' ממנו והרי דגם בבני נח אמרינן אין שליח לדבר עבירה היפך ההיא דבראשית רבה, וכתב לומר דסבור לומר דיש לחלק בין שפיכות דמים לשאר עבירות וסיים ובהכי מתיישבה ההיא דאין טוענין למסית ואין דבריו מובנים למעיין בהם אם לא שנאמר דט"ס נפל וצ"ל ובהא לא מתיישבא אלא הא דאין טוענין למסית ומ"מ גם בזה לא נח נפשי שכתב ועוד י"ל דשאני נחש דהוי בדבר אכילה וכו' יעו"ש וגם ההיא תירוץ אינו אלא לההיא דאין טוענין למסית דוקא דלעולם סתרי אהדדי הא דבראשית רבה עם שמות רבה דשניהם בשפיכות דמים קיימי וסתם דבריו והנראה מריהטא דלישנא דבא לישב הכל וליתא באופן דלא באתי לכוונתו ואיך שיהיה כפי תירוצינו דיש לחלק בין שוכר לשליח לא קשיא גם מההיא דשמות רבה דבההיא ליכא שכירות.
ועוד י"ל לההיא דשמות רבה דשאני ההיא דהוי השליחות למילדות ולאו בני נח נינהו דיצאו מכלל בני נח ואף למ"ד דלא יצאו אינו אלא להקל אבל להחמיר יצאו וא"כ הו"ל להחמיר ולומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין.
הדרן לחקירת הטירת כסף ראיתי לו בסדר ויחי כתב לתרץ דמידי הוא טעמא דאל תצורם משום שתי פרידות וכמ"ש בב"ק אם כן בזמן דוד כבר יצאת רות ממואב וכן נעמה העמונית וכו' יעו"ש. ולא ידעתי את שיחו דמאי אהני לן למאי דשלח להו הם פרצו את הגדר והא אין שליח לדבר עבירה ואי ס"ל יש שליח לדבר עבירה איך שלח להמית את אוריה אלא יש לתרץ כמ"ש לחלק בין שוכר לשליח.
והנה בחילוק זה דשוכר לשליח בדברים קשיא לי ממ"ש בב"ק פ"ה דף נ"א על מתני' בור של שני שותפין וכו' השני חייב והקשו בש"ס בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי דשוו שליח תרוייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזל וכרא להו אין שליח לדבר עבירה וכו' ולוקמא בשהיה השליח שכיר וא"כ המשלח חייב בדיני שמים והיינו חייב דתני מתני' בדיני שמים וי"ל דדחיקא להו לאוקמי בהכי משום דא"כ הו"ל למתני להדיא חייב בדיני שמים כדאשכחן בכמה מקומות ועוד דלא הוי דומיא לשאר חייב האמורים שם באותו פרק ודו"ק.

טו

המוכר וכו'. פסק כר' אליעזר דדריש כספו המיוחד לו ומזה דחה הרב מחנה אפרים בהל' שכירות סי' ה' קושית התוס' בפרק הזהב דף נ"ה שהקשו למ"ש שם שכירות ליומיה ממכר הוא ממ"ש בפ"ק דע"ז דף ט"ו דכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה תרומה משום דשכירות לא קניא לעולם דשכירות ליומיה ממכר הוא לקנין פירות וביתו קרינן ליה כל זמן שהיא שכורה אצלו וכו' ואע"פ כן לענין תרומה לא מצי להאכילה משום דכספו המיוחד לו בעינן כדאיתא בקמא אלו דבריו ז"ל. והמה תמוהים דא"כ מה מותיב הש"ס שם בע"ז מהך מתני' דלא יאכילנה תרומה למאי דקאמר שם דשכירות קניא ומכח מתני' זאת אמרו למסקנא אלא ש"מ שכירות לא קניא וא"כ נראה ודאי דליתא להאי. וא"ת נחזי אנן בש"ס גופיה אמאי לא קאמר הך מתני' דהיא ר"א דדריש כספו המיוחד לו וכן רבינו דפסק הכא כותיה אמאי בתרומה לא יהיב האי טעמא אלא מטעם דאינו קנין כספו יעו"ש בהל' תרומות, הא לא קשיא דעד כאן לא קאמר ר"א אלא גבי כי כספו הוא דהוא יתר דבעבדו קיימינן משא"כ גבי תרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו דבא ללמד דבעבד כנעני הכתוב מדבר שהוא גופו קנוי בכספו וכן אשתו אוכל דהוי קנין כספו נמצא אצטריך לגופיה ולא לומר כספו המיוחד לו וק"ל.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.