יצחק ירנן/ממרים/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ ממרים ו

יב

מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין לא תעשה וכו' לא ישמע לו וכו' כולכם חייבין בכבודי. הכי איתא בב"מ דף ל"ב ואותביה בש"ס טעמא דכתב רחמנא וכו' הא לאו הכי הו"א צייתי ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה אצטריך סד"א הואיל והוקש כבוד אב ואם לכבודו של מקום וכו' לציית ליה קמ"ל דלא ע"כ ופרש"י ד"ה הו"א צייתא וז"ל דאתי עשה דכבוד ודחי לא תעשה דלא תוכל להתעלם אבידה עשה ולא תעשה השב תשיבם לא תוכל להתעלם עכ"ל. ועיין בתשובה להרב שער אפרים סי' ע"ח בדברי הרב הבן דקשיא ליה לרש"י שפי' פרכת הש"ס אחדא מינייהו ולא אשניהם כפשט הש"ס ושם נאמר בדרך השני דקשיא ליה לרש"י בש"ס דאם נאמר דפריך גם אטומאה מאי קאמר אח"כ אצטריך סד"א הואיל והוקש כבודם וכו' לציית ליה וכו' ואיך ס"ד האי סברא שהרי שקולים הם בהקש כבודם ומאי חזית דציית לאביו ולא להקב"ה בשלמא אי פריך אאבידה לחוד סברה נכונה היא לציית לאביו מאחר שהוקש כבודו לכבוד המקום וזה כלל גדול שב ואל תעשה שאני וה' צוה לו להחזיר אבידה והוא קום עשה ואביו אמר לו אל תחזיר יש סברה שיציית לאביו בשב ואל תעשה משא"כ בטומאה דהוי קום עשה מאי חזית דיציית לאביו ולזה נשמר רש"י ופירש דקאי אאבידה לחוד ויעו"ש שהאריך בזה.
ולענ"ד דבריו תמוהים טובא דהא ילפותא זו נפקא לה בברייתא מדכתיב ואת שבתותי תשמורו וכו' כולכם חייבין בכבודי וגבי שבת הענין הוא קום עשה שאומר לו אביו חלל שבת והוי כמו טומאה שאומר לו אביו להטמא והוצרך ה' לומר ואת שבתותי תשמורו משום דסד"א כיון דהוקש כבודם לכבוד המקום ולפי דבריו מה ס"ד הוא זה וכן רבינו ז"ל כתב לעבור על דברי תורה בין לא תעשה וכו' היפך דבריו ומה שגמגם דמהיכא תיתי שיהיה חייב לציית לאביו ולעבור בקום עשה אין כוונת הש"ס בס"ד זה שיהיה חייב לציית לאביו מכח דהוקש כבודם לכבוד המקום עד דתיקשה ליה מאי חזית וכו' אלא דהוה ס"ד דכיון דהוקש כבודם לכבוד המקום הוו שקולים ואם אדם זה נגרר אחר אביו ועשה כמאמר אביו היפך ה' אין עליו חטא משפט מות ומ"ש סד"א לציית ליה לאו דהדין הכי בהכרח אלא הכי פירושו סד"א לציית ליה ואם ציית ליה אין בו חטא קמ"ל ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי ואם עבר על מצות ה' חייב ויעויין בפי' רש"י שם גבי שבת בפי' ומה שסייע את עצמו ממ"ש רש"י ד"ה הוקש כבודם בגזרה שוה כבד וכו' כבד וכו' ליכא סייעתא כלל כי רש"י הרגיש בלשון הש"ס דקאמר הוקש כבודם וכו' דאינו הקש אלא גז"ש ולזה כתב רש"י דהאי לשון הקש הוא לשון מושאל ור"ל גז"ש דהיינו כבד וכבד ופשוט.
וזה אצלי כוונת הפרישה ביו"ד ריש סי' ר"ס שהוקש וכו' לשון הוקש אינו מדוקדק כל כך שאין זה הקש ממש אלא מדאפקיה רחמנא כיבוד אב ואם בלשון דמפיק כיבוד המקום עכ"ל וכוונתו דלשון הקש הוא לשון מושאל ועל האמת הוא גזירה שוה ולאפוקי מהרב הנזכר דקשיא ליה על הפרישה מדברי רש"י אלו יעו"ש בתחילת דבריו ברם מ"ש בדרך הראשונה ע"פ דברי התוס' נכון הדבר.
ודרך אגב ראיתי למ"ש אחרי זאת על מה דפשיט לשאלת הגאון אביו מהליכת יעקב מאת יצחק אביו וז"ל ובאשר דשערי דחיות לא ננעלו כי י"ל דמה שנענש היה שלא היה מאכילו וכו' יעו"ש לענ"ד אין זה דחיה אלא קושטא קאי גם במה שסיים והעיקר מאן לימא לן שהיה סומא דלא מצינו אלא כיהוי עינים אף שהוכחתי במקום אחר שהיה סומא ממש עכ"ל לא ידעתי את שיחו דמקרא מלא הוא בסדר תולדות שלא היה רואה כלל כשנטל יעקב את הברכות.

טו

ומדברי סופרים שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו. ומסתברא ליה להלכות קטנות ח"א סי' קכ"ה שהוא גדול האחים שנכנס במקום אב שהוא אב לכולם ומסברא ליה הרב שבות יעקב ח"א סימן ע"ו מההיא דפ' הנושא אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא שנאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור וכיון שהוא נכנס במקום אביו ראוי לכבדו ומה שהרגיש מדברי רש"י בחומש סדר ויחי גבי שמעון ולוי אחים שכתב שלא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים יעו"ש כבר תריץ ליה בטוב טעם דלדבר בפני מי שגדול ממנו יהיה מי שיהיה הוי דרך ביזיון ושאני כבוד מבזיון וכמו שביאר בדבריו קחינו משם.
וראיתי להרב כמה"ר אהרן אמארילייו ז"ל בסוף ס' מלכי בקדש דף קנ"ז שדחה לו בדברים ונשתמש מדברי רש"י הנ"ל שהביא השבות יעקב וכן מתשובת הרא"ש שהביא השבות יעקב ז"ל שאפי' אח מאמו חייב בכבודו דלא שייך לומר שיורש גדולה יעו"ש. וליתא דגם באם שייך ירושה דהגע עצמך דבמיתת האם איכא ירושה כגון שגבתה כתובתה ומתה ויורשים לה ב' אחים שהם בניה אף שהם מב' בני אדם וכן אם יש לה איזה גדולה יהיה מה שיהיה הגדול קודם דומיא דאב.
גם מה שדחה דלפי טעמו לא יהיה חייב בכבוד אחיו הגדול כי אם לאחר מיתת אביו ולמה יהא חייב גם בחיי אביו וכן משמע מדברי הר"מ וכמ"ש הכנסת הגדולה יו"ד סי' ר"מ הגהת הטור וכ"ש לדעת הרמב"ן ז"ל דדוקא בחיי אביו ולא לאחר מיתה ואילו לטעם הרב יותר מסתברא לכבד אחר מיתת אביו מבחיי אביו וכו' יעו"ש ואי מהא לא אריא דכיון דבן זה הגדול ראוי לירש הגדולה של אביו לאחר מיתה חשיב לכבדו גם בחיי אביו גם לדעת הרמב"ן כיון דהוי ראוי לירש לאביו הגדולה חשוב בעיני אביו הוא ויש לו נחת רוח לאביו בראותו שמכבד לבנו הראוי ליכנס במקומו ונמצא בזה מכבד לאביו משא"כ לאחר מותו.
עוד כתב וז"ל ותו קשה דמאי ראיה מייתי מרבינו הקדוש שאמר שאע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא שאני התם שאינו יורש המלכות רק הבן הגדול שאם הניח בנים הרבה אינו יורש המלוכה רק הבן הגדול דא"א שיהיו כולם מלכים ומסתברא דהגדול קודם אבל גבי כבוד לאחיו הגדול מי מעכב שלא לכבד את כולם אלו דבריו ולא דק בראיה להבינה והכי פירושו מה מצינו התם דאף דשמעון חכם גמליאל נשיא משום היותו גדול ממנו א"כ נלמוד משם לכבד את הגדול דוקא כיון דלו נאה הירושה ליכנס במקום אביו אף דאיכא חכם אחריו מה שאין כן לשני ולשלישי דאינו יורש גדולת אביו והכל מסברא ודוק.
וראיתי כתוב להרב חיים יהודה אלגאזי בן מהר"ש אלגאזי ז"ל בגליון הלכות קטנות וז"ל קשה דאם כן וי"ו יתירה לרבות גדול האחים (מ"ל) [למה לי] ואפשר לומר לדעת הרב ז"ל דאה"נ אלא לישנא דקרא נקט דכתיב אביך בכינוי ולא קאמר אב ואם אמנם אכתי קשה דהו"ל למימר וא"ו יתירה לרבות גדול שבאחים ואפשר דכוונת הרב לומר דרבויה דוא"ו דומיא דאב ואם דקרא מה אב ואם יחידים אף גדול האחים יחיד מיוחד שבאחים שהוא הגדול שבכולן וזהו שכתב שנכנס במקום האב שהוא אב לכולם. ואחר זמן ראיתי להרב ברכי יוסף בחלק יו"ד שהביא משם האר"י ז"ל דחייב לכבד לכל האחים הגדולים ממנו יעו"ש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.